ברוך נוי

ברוך נוי
	אין תמונה חופשית
לידה	1910; ברסט ליטובסק, האימפריה הרוסית
פטירה	29 ביוני 1978 (בגיל 68 בערך); כ"ג בסיוון ה'תשל"ח
מדינה	ישראל
תאריך עלייה	1920
מקום קבורה	בית הקברות היהודי בהר הזיתים, ירושלים
עיסוק	שוטר, נהג משאית, איש עסקים
מפלגה	מפא"י
בת זוג	רבקה לבית סטריק
	ספטמבר 1951 – אוקטובר 1952; (כשנה)
	→ אחמד עבדו יוסף לבין ←
	דצמבר 1948 – יוני 1949; (כ־183 ימים)
	דצמבר 1948 – יוני 1949; (כ־183 ימים)

ברוך נוי (נוימרק) (1910 – כ"ד בסיוון ה'תשל"ח, 29 ביוני 1978) היה קצין צה"ל במלחמת העצמאות, מושלה הצבאי של העיר עכו לאחר המלחמה וראש העירייה הראשון שלה לאחר הקמת המדינה.

ביוגרפיה

לפני הקמת המדינה

נולד בברסט ליטובסק בשנת 1910 לבן-ציון ופייגה נוימרק. אביו היה ציר לששת הקונגרסים הציוניים הראשונים, מנהל גימנסיה "תרבות" ומזכיר ההסתדרות הציונית בברסט^[1]. עלה ארצה עם משפחתו בתחילת שנות ה-20 של המאה ה-20. התנדב למשטרת המנדט בירושלים וכן הצטרף ל"הגנה". לאחר פרעות תרפ"ט נאסר על ידי הבריטים, אך זוכה ושוחרר לאחר כשלושה חודשים. בשנים 1934–1939 היה נהג בקואופרטיב "אגד". בשנת 1939 לערך עבר להתגורר עם משפחתו בכרייסטצ'רץ' שבניו זילנד. במלחמת העולם השנייה שרת ביחידה ניו זילנדית, בעיקר בחזית הצפון-אפריקאית. לדבריו, הגיע לדרגת קפטן. לאחר המלחמה חזר עם משפחתו לארץ ישראל, ושב לפעילות ב"הגנה". הוא התמנה למפקד "משמר העם" בירושלים. נפצע פעמיים בעת המצור על ירושלים במלחמת העצמאות^[2], ופיקד על מובלעת הר הצופים, עד לפירוז ההר.

בעכו

ב-2 בדצמבר 1948 התמנה למושל הצבאי של נפת עכו בדרגת סרן. הוא החל בהקמת תשתיות מודרניות כמים וביוב, הרס חורבות, סלילת כבישים, והנחת התשתית למוסדות רווחה, בריאות וחינוך. עם תום הממשל הצבאי בעכו ב-1949 התמנה ליו"ר הוועדה הממונה^[3]. בבחירות המוניציפליות שהתקיימו ב-6 בספטמבר 1951 עמד בראש רשימת מפא"י המקומית^[4] שזכתה במירב הקולות, והוא נבחר לראשות העיר. באותה העת עברת את שם משפחתו ל"נוי". בתקופת כהונתו ידעה העיר תנופת בנייה ופיתוח חסרת תקדים, שבה הוקמו שיכוני מגורים, בתי ספר שירותים ואזורי תעשייה שסיפקו תעסוקה לתושבי העיר. לצד זאת, הועלו טענות קשות על התנהלותו כראש עיר. נטען כי הוא הנהיג את העירייה ביד קשה וברודנות^[5]^[6], הוא הואשם בהתעמרות באוכלוסייה הדתית בעיר^[7]^[8] ^[9] וביריבים פוליטיים^[10]^[11]^[12] ואף בשחיתות^[13].

נציגי מפ"ם, הציונים הכלליים, מק"י וחירות בעירייה פנו מספר פעמים למשרד הפנים בתלונתו על התנהלותו. נוי טען כל העת שהטענות נגדו נובעות מקנאה בהצלחותיו וממניעים פוליטיים.

הוקמה ועדה פרלמנטרית לחקר הנושא^[14]. באוקטובר 1952 התפטר מתפקידו^[15]^[16], אבל המשיך לכהן כחבר מועצת העיר^[17] שקבעה שהוא אינו יכול להמשיך ולכהן בתפקידו. קביעה דומה קבע גם מבקר המדינה זיגפריד מוזס. מועצת מפא"י בעכו הדיחה אותו מראשות המפלגה בעכו ומינתה תחתיו את יוסף גדיש, שהפך לראש העיר. עד מהרה נוצרו בסניף מפא"י שני מחנות יריבים: תומכי גדיש ותומכי נוי, וביניהם התגלע סכסוך מר וארוך^[18]^[19]^[20]^[21].

ב-17 ביולי 1954 התמודד מול גדיש על הנהגת סניף מפא"י בעכו. נוי הפסיד^[22] והודח מהמפלגה^[23].

בבחירות המוניציפליות של 1955 התמודד ברשימה משותפת עם המפלגה הפרוגרסיבית^[24], והודח מחברותו במפא"י^[25]. באפריל 1956 קבע בית הדין של מרכז מפא"י להחזירו למפלגה, אך הוא פרש מהמפלגה זמן קצר לאחר מכן^[26].

אחרית ימיו

נוי המשיך להתגורר בעכו ועבד כסוכן של חברת דלק בצפון הארץ עד 1956. לאחר מכן עבר לחיפה נכנס לעסקי ייבוא בקר מטורקיה^[27], שבהם הפסיד הון רב. הוא עבר להתגורר בבאר שבע ובהמשך עזב את הארץ מבלי להודיע לאן. שמועות סיפרו שהוא חי בניו זילנד, בליבריה, באוסטרליה או בקנדה. לאשתו, שנשארה בארץ, השאיר רשימת בעלי חובות שיש להשיב להם את כספם. לאחר זמן מה התברר שהוא הקים בקנדה חברת נדל"ן שפשטה את הרגל ^[28] והוא התגורר בניו זילנד^[29].

נפטר ב-29 ביוני 1978, ונקבר בבית הקברות היהודי בהר הזיתים.

משפחתו

היה נשוי לרבקה בת דוד סטריק (נפטרה ב-1992), ונולדו להם חמישה בנים. בנם דוד (דודי) שרת בהגנה כמעביר ידיעות, ונהרג מירי שוטרים בריטים בעת הקרבות בשכונת רוממה בירושלים בתחילת מלחמת העצמאות, בהיותו כבן 16^[30]. על שם הבן נקרא רחוב בעכו^[31].

אחיו הגדול אברהם (אלברט) נוימרק, היה מהנדס מכונות, ממנהלי פרויקט צינור המים לירושלים, מייסד יחידת כיבוי האש הראשונה בעיר ובעליו של מלון 'סן רמו'^[32]^[33].

קישורים חיצוניים

כרטיס הקבר של ברוך נוי, אתר הר הזיתים

הערות שוליים

^ יהודה אריאל, עכו ובעיותיה לפני הבחירות לעיריה, הארץ, 7 ביוני 1951
^ רפאל סלע, ארבע טעויות וגיבור אחד, מעריב, 2 בפברואר 1962.
^ ידיעות ב"רשומות", חרות 6 ביוני 1949.
^ 9 רשימות בעכו, חרות, 30 במאי 1951
^ משטר טירור שולט בעכו, חרות, 22 ביולי 1950 ובהמשך: ראש ועדת העיריה מגיב להאשמות, חרות, 19 באוקטובר 1950
^ יוסף אורי, עכו - עיר העולה החדש, למרחב, 22 ביולי 1955
^ יהודים דתיים בעכו - אזרחים ממדרגה שניה, הצופה, 11 באוגוסט 1950
^ הפגנת דתיים בעכו, חרות, 17 בפברואר 1950
^ מחאה בדבר אסירי ההפגנה בעכו, הצופה, 16 במרץ 1950
^ קומוניסטים בעכו בדין, קול העם, 20 בפברואר 1950
^ נסיון לשבור ארגון נהגים לא "הסתדרותי" בעכו, חרות, 6 ביולי 1950
^ נידונו למאסר ב"עוון" השתתפות בהפגנה שלווה, קול העם, 6 בספטמבר 1950.
^ רפאל בשן, הם היו בכותרות - היכן הם היום?, מעריב, 17 בפברואר 1961.
^ המשך החקירה בהאשמות נגד ב. נוי, חרות, 19 בספטמבר 1952
^ ב. נוי התפטר מראשות עירית עכו, קול העם, 30 באוקטובר 1952
^ עכו בלי נוי, מעריב, 30 באוקטובר 1952
^ ב. נוי התפטר מכהונתו כראש עירית עכו, הארץ, 30 באוקטובר 1952
^ ריב פנימי בסניפי מפא"י בלוד ועכו, קול העם, 4 ביולי 1954.
^ י. אופיר, לאחר גילויי השחיתות בסכסוך נוי-גדיש: מזכיר מפא"י בעכו לראשי מפלגתו: "אתם יכולים להתבייש במעשיכם!", חרות, 23 באפריל 1954.
^ שמואל האוזר, ב. נוי, ראש-עיריית עכו לשעבר, נתבע למשפט-חברים בהסתדרות, על המשמר, 23 ביוני 1954.
^ ב. נוי תובע לדין את יוסף גדיש, מעריב, 24 במאי 1954.
^ החיכוכים בסניף מפא"י בעכו נסתיימו בהצלחת גדיש, קול העם, 19 ביולי 1954.
^ ברוך נוי הוצא ממפא"י, קול העם, 16 באפריל 1964.
^ 12 רשימות בבחירות לעירייית עכו, קול העם, 2 ביולי 1955.
^ ברוך נוי הוצא ממפא"י, על המשמר, 21 ביולי 1955.
^ ברוך נוי הודיע על פרישתו ממפא"י, על המשמר, 23 במאי 1956.
^ בכמה שורות, על המשמר, 2 ביוני 1956.
^ ראו ב. נוי פשט את הרגל - בקאנדה, הארץ, 18 בפברואר 1962. וראו הבהרה בנושא זה: נשתרבב שמו לידיעה על פשיטת-רגל, דבר, 21 בפברואר 1962.
^ ראש עיריית עכו לשעבר "ירד" לחו"ל, הצופה, 5 באפריל 1957.
^ יום דמים בירושלים, דבר, 29 בדצמבר 1947.
^ רחוב ע"ש בן ראש העיר קרבן מלחמת השחרור, הצופה, 1 ביוני 1950
^ ראו אודותיו: דוד תדהר (עורך), "אברהם (אלברט) נוימרק", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך י (1959), עמ' 3495.
^ עדי רוזנברג ויוסי פישר, 70 שנה: משפחה אחת, מדינה אחת, באתר ynet, 21 באפריל 2018.

[1] יהודה אריאל, עכו ובעיותיה לפני הבחירות לעיריה, הארץ, 7 ביוני 1951

[2] רפאל סלע, ארבע טעויות וגיבור אחד, מעריב, 2 בפברואר 1962.

[3] ידיעות ב"רשומות", חרות 6 ביוני 1949.

[4] 9 רשימות בעכו, חרות, 30 במאי 1951

[5] משטר טירור שולט בעכו, חרות, 22 ביולי 1950 ובהמשך: ראש ועדת העיריה מגיב להאשמות, חרות, 19 באוקטובר 1950

[6] יוסף אורי, עכו - עיר העולה החדש, למרחב, 22 ביולי 1955

[7] יהודים דתיים בעכו - אזרחים ממדרגה שניה, הצופה, 11 באוגוסט 1950

[8] הפגנת דתיים בעכו, חרות, 17 בפברואר 1950

[9] מחאה בדבר אסירי ההפגנה בעכו, הצופה, 16 במרץ 1950

[10] קומוניסטים בעכו בדין, קול העם, 20 בפברואר 1950

[11] נסיון לשבור ארגון נהגים לא "הסתדרותי" בעכו, חרות, 6 ביולי 1950

[12] נידונו למאסר ב"עוון" השתתפות בהפגנה שלווה, קול העם, 6 בספטמבר 1950.

[13] רפאל בשן, הם היו בכותרות - היכן הם היום?, מעריב, 17 בפברואר 1961.

[14] המשך החקירה בהאשמות נגד ב. נוי, חרות, 19 בספטמבר 1952

[15] ב. נוי התפטר מראשות עירית עכו, קול העם, 30 באוקטובר 1952

[16] עכו בלי נוי, מעריב, 30 באוקטובר 1952

[17] ב. נוי התפטר מכהונתו כראש עירית עכו, הארץ, 30 באוקטובר 1952

[18] ריב פנימי בסניפי מפא"י בלוד ועכו, קול העם, 4 ביולי 1954.

[19] י. אופיר, לאחר גילויי השחיתות בסכסוך נוי-גדיש: מזכיר מפא"י בעכו לראשי מפלגתו: "אתם יכולים להתבייש במעשיכם!", חרות, 23 באפריל 1954.

[20] שמואל האוזר, ב. נוי, ראש-עיריית עכו לשעבר, נתבע למשפט-חברים בהסתדרות, על המשמר, 23 ביוני 1954.

[21] ב. נוי תובע לדין את יוסף גדיש, מעריב, 24 במאי 1954.

[22] החיכוכים בסניף מפא"י בעכו נסתיימו בהצלחת גדיש, קול העם, 19 ביולי 1954.

[23] ברוך נוי הוצא ממפא"י, קול העם, 16 באפריל 1964.

[24] 12 רשימות בבחירות לעירייית עכו, קול העם, 2 ביולי 1955.

[25] ברוך נוי הוצא ממפא"י, על המשמר, 21 ביולי 1955.

[26] ברוך נוי הודיע על פרישתו ממפא"י, על המשמר, 23 במאי 1956.

[27] בכמה שורות, על המשמר, 2 ביוני 1956.

[28] ראו ב. נוי פשט את הרגל - בקאנדה, הארץ, 18 בפברואר 1962. וראו הבהרה בנושא זה: נשתרבב שמו לידיעה על פשיטת-רגל, דבר, 21 בפברואר 1962.

[29] ראש עיריית עכו לשעבר "ירד" לחו"ל, הצופה, 5 באפריל 1957.

[30] יום דמים בירושלים, דבר, 29 בדצמבר 1947.

[31] רחוב ע"ש בן ראש העיר קרבן מלחמת השחרור, הצופה, 1 ביוני 1950

[32] ראו אודותיו: דוד תדהר (עורך), "אברהם (אלברט) נוימרק", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך י (1959), עמ' 3495.

[33] עדי רוזנברג ויוסי פישר, 70 שנה: משפחה אחת, מדינה אחת, באתר ynet, 21 באפריל 2018.

[1]