בראון בס

מוסקט דגם יבשה
"בראון בס"

דגם יבשה קצר
מידע כללי
סוג	רובה מוסקט חלק קדח
מדינה מייצרת	ממלכת בריטניה הגדולה
תקופת השימוש	1722[1]–1838 (כ־116 שנים)
מלחמות	מלחמת הזולו, Baptist War, המלחמות האנגלו-אשנטיות, מלחמת העצמאות היוונית, מלחמת 1812, המרד הקנדי, המרד ההודי הגדול, מלחמת ארצות הברית-מקסיקו, מלחמת האזרחים האמריקנית, מלחמת הברית המשולשת, המלחמות הנפוליאוניות, מרד העבדים בהאיטי, מלחמת הירושה האוסטרית, מלחמת דאמר, המרד האירי של 1798, המלחמות הקרנטקאיות, מלחמת העצמאות של ארצות הברית, מלחמות אנגלו-מייסור, מלחמות הקוסה, מלחמות האינדיאנים
מידע טכני
קליבר	18 מ"מ (קליע) 19 מ"מ (קנה)
פעולה	מצת חלמיש
הזנה	טעינת לוע ידנית
אורך כולל	1.49 מטר
אורך קנה	110-120 ס"מ
משקל ריק	4.8 ק"ג
קצב אש	בודדות
מהירות לוע	משתנה
טווח אפקטיבי	משתנה (90 - 45 מטר)

מוסקט דגם יבשה (באנגלית: Land Pattern Musket) בכינויו הנפוץ בראון בס (Brown Bess) היה מוסקט חלק קדח בעל טעינת לוע, אשר פותח על ידי הצבא הבריטי ושירת את כוחות האימפריה הבריטית, צבא ארצות הברית, צבא שוודיה, צבא מקסיקו ומדינות נוספות בין שנת 1722 לאמצע המאה ה-19.

הבראון בס היה מזוהה במיוחד עם כוחות האימפריה הבריטית ("המעילים אדומים") במהלך המאה ה-18 וה-19 והוא אחד המוסקטים המוכרים והנפוצים של העת החדשה. בצבא הבריטי שימש המוסקט בעיקר את כוחות הרגלים והפרשים (לרוב בדגם קרבין) בין 1722 עד ל-1838 והם הוצאו בהדרגה מהשירות לטובת רובים מדויקים יותר כגון הסניידר-אנפילד והמרטיני-הנרי. כוחות צבאיים שונים סביב העולם המשיכו להשתמש בבראון בס עד סוף שנות ה-70 של המאה ה-19.

מוסקט הבראון בס מוכר במיוחד בשל השימוש הנרחב בו במהלך המלחמות הנפוליאוניות ובמהלך מלחמת העצמאות של ארצות הברית.

הבראון בס היה מוסקט חלק קדח, בעל טעינת לוע ומצת חלמיש. פעולת הטעינה הייתה יחסית מורכבת: החייל היה נושא תרמילי ניי�� שכללו את הקליע (כדור עופרת עגול) ואבק שרפה, החייל היה פותח את תרמיל הנייר (בנשיכה) שופך מעט אבקה לתוך תא הצתה מימין לנשק (היכן שמצת החלמיש מצוי), מעמיד את המוסקט כלפי מעלה, שופך את שארית אבקת השריפה במורד הקנה ודוחף פנימה את הכדור בעזרת מוט דחיסה ייעודי. לאחר מספר יריות, פנים הקנה היה מתלכלך מאבק השריפה שהוצת ופעולת דחיסת הקליע הייתה הופכת לקשה יותר, משום כך הקליעים היו בקוטר כ-18 מ"מ לעומת קוטר הקנה 19 מ"מ - המשמעות המעשית של תהליך עיבוי דפנות הקנה וההבדל בין קוטר הקליע לקנה היא שלאחר מספר יריות דיוקו של המוסקט עלה במקצת.

בדומה למוסקטים אחרים בתקופה, הבראון בס לא פותח במטרה להיות מדויק או בעל טווח נרחב. יחידות רגליות שנשאו את המוסקט ירו באופן מבוקר בשורה אל מול האויב, כאשר לרוב טווח פתיחת האש היה כ-50 מטר. באופן זה, כוחו של המוסקט היה תלוי בעיקר ביכולת של החייל לירות בקצב אש מהיר מהאויב ולייצר מכות אש של כלל החיילים - במצב כזה כל מכת אש הייתה פוגעת קשות בחיילי האויב שממול. תפקיד שני שהיה למוסקטים בתקופה היה להסתערות כידונים, כאשר המוסקט היה למעשה הופך לחנית כשהטווחים היו מתקצרים אל מול האויב, למטרה זו אורכו ומשקלו של הבראון בס במקביל לכידון שיוצר עבורו נחשבו מוצלחים במיוחד.

בתור נשק חיל הרגלים העיקרי של הצבא הבריטי והנשק הנפוץ גם בשאר היחידות, הבראון בס שירת מפיתוחו בשנת 1722 ועד ל-1838, והיה מצוי ביחידות הצבא עד לסביבות 1854 עם תחילת מלחמת קרים. בשירות של מעל מאה שנים בתקופה בה האימפריה הבריטית הייתה מצויה בהתרחבות, הבראון בס לקח חלק בעימותים צבאיים רבים בהם מלחמות האינדיאנים, מלחמת שבע השנים, מלחמת העצמאות של ארצות הברית, המלחמות הנפוליאוניות, מלחמת 1812 ורבים אחרים.

מוסקטים שנמכרו לצבא מקסיקו שימשו אותו במלחמת ארצות הברית–מקסיקו. לוחמים מאורים מניו זילנד רכשו מוסקטי בראון בס רבים מסוחרים אירופאים והם שימשו אותם באופן נרחב במלחמות המוסקט הבין-שבטיות. לקראת סוף שנות ה-70 של המאה ה-19 לוחמי זולו עשו את אחד השימושים האחרונים במוסקטי בראון בס בעימות צבאי, כאשר הם נלחמו כנגד הבריטים, שבעצמם הפסיקו להשתמש בבראון בס כ-40 שנים לפני כן.

• מוסקט (רובה)
• רובה בייקר
• אנפילד דגם 1853

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: בראון בס

• אודות הבראון בס באתר 'Military Factory'. (באנגלית).
• אודות הבראון בס באתר 'History Net'. (באנגלית).