ביימסטר
| |||||||
 | |||||||
| טחנת רוח בביימסטר | |||||||
| מדינה |
 הולנד | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מחוז |
 צפון הולנד | ||||||
| מושל | Joyce van Beek | ||||||
| שטח | 72.07 קמ"ר | ||||||
| גובה | −4.0 מטרים | ||||||
| תאריך נטישה |
1 בינואר 2022  | ||||||
| אוכלוסייה | | ||||||
| ‑ ברשות המוניציפלית | 9,386 (1 בינואר 2017) | ||||||
| ‑ צפיפות | 126 נפש לקמ"ר (2014) | ||||||
| קואורדינטות | 52°34′N 04°56′E / 52.567°N 4.933°E | ||||||
| אזור זמן | UTC+1 | ||||||
| www.beemster.net | |||||||
 אתר מורשת עולמית | |||||||
| |||||||
  | |||||||
ביימסטר (הולנדית Beemster ⓘⒾ; פריזית מערבית Biemster) היא רשות מוניציפלית בפרובינציה של צפון הולנד בהולנד ששטחה 72.08 קמ"ר ואוכלוסייתה בשנת 2007 מנתה 8,486 נפש. ביימסטר ידועה בזכות היותה הפולדר הראשון אשר יובש מאגם במדינה בין השנים 1609 ו-1612. ביימסטר משמרת את עקרונות תכנון הנוף של השדות, הסכרים והיישובים כפי שעוצבו בתקופת הרנסאנס, ואת רשת התעלות המקבילה לרשת הדרכים שהוקמה בה. בשל כל אלה הכריז ארגון אונסק"ו על ביימסטר כעל אתר מורשת עולמית בשנת 1999.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]במקום בו שוכן כיום חלק גדול מצפון הולנד השתרעה בעבר סדרה של אגנים רדודים ובוציים, והיישובים הראשונים באזור הוקמו על גבעות. אלה העניקו הגנה ממי הים לפני שהוקמו באזור סכרים ומחסומי אדמה אחרים, אולם הצורך בייבוש שטחים חדשים התעורר ועלה כתוצאה מנזק שנגרם לשטחי יבשה כתוצאה מהצפות מתמשכות של מי הים, תוך השגת ערך מוסף של תוספת באדמות חקלאיות זמינות. תהליך ייבוש האדמות הושפע מחמישה גורמים - הון זמין להוצאת התהליך אל הפועל, מצב כלכלי ופוליטי יציב, אמצעים טכניים מתאימים, רוח יזמות ותמורה חיובית לערך הקרקע.
המאבקים הראשונים נגד הים החלו בצפונה של צפון הולנד באזור בו שכן בעבר הזאודרזיי בדרך של חסימת מי מהים מהצפת קרקעות. במאה ה-16 החלו תהליכים של ניקוז וייבוש אגמים ששכנו בלב יבשה, תהליך שהתאפשר כתוצאה משיפור האמצעים הטכניים ובדרך של הקמת טחנות רוח. החל בסוף ימי הביניים הוקף כל אזור צפון הולנד במערכת של סכרים, אך במרכזו של השטח נותרו עדיין שטחי מים אשר תפסו חלק נכבד ממנו. ניתן היה לטפל באגמים הקטנים ובבריכות החל מהמאה ה-17 ומהמאה ה-18 כאשר פותחו סכרים בהם הותקנו מתקנים לבקרת כיוון זרימת המים (Sluices).
עם התפתחות היכולת לרתום את אנרגיית הרוח לתהליך, הוקמו טחנות רוח אשר יכלו להתמודד גם עם האגמים הגדולים יותר. מספר שליטים, אנשי ציבור וסוחרים החלו ביוזמה לייבש את אגם ביימסטר, וב-1607 הוקמה "חברת ביימסטר" (Beemstercompagnie) על ידי 16 אנשים, ואלה קיבלו היתר ממשלתי לאסוף את ההון הדרוש לתהליך. סך הכל השקיעו 123 איש את הונם במפעל, והם זכו לתמורה כספית של 17% מסך השקעתם עם סיום התהליך ב-1612.
בתחילת התהליך עצמו הוכנה מפה של האזור שנועדה להעריך את השפעותיהם של הסכרים העתידיים ולהכריע בעניין דרך העבודה. ב-1611 תוכנן מערך התעלות והדרכים והוחלט שהקרקע תחולק לחלקות בשטח של 470 הקטאר כל אחת. הייבוש עצמו התבצע באמצעות 15 טחנות רוח, והפולדר היה למציאות ב-19 במאי 1612. באוגוסט 1612 הוסדרה הקרקע וב-1616 הוסדרו סוגיות נופיות בדרך של חקיקה. ארבע שנים לאחר מכן, ב-1620 ניטעו עצים לאורך הדרכים וביימסטר קיבל את המראה עליו הוא שומר גם כיום.
במאה ה-19 הוחלף הייבוש באמצעות אנרגיית הרוח בכוח הקיטור, והוקמו שלוש תחנות שאיבה. אלה הוחלפו בתחנות דיזל במאה ה-20, וכיום מבוקר האזור באמצעות תחנת שאיבה אוטומטית חשמלית ותחנה נוספת הפועל בעזרת מנוע דיזל.
נוף הביימסטר
[עריכת קוד מקור | עריכה]הביימסטר שוכן בגובה של שלושה עד ארבעה מטרים מתחת לפני הים, והוא מוקף בסכרים. מסביב לאלה רצועה נוספת של סכרים גבוהים יותר, ומערך זה נועד להגן על הפולדר ועל ההשקעה הכספית הגדולה שגויסה לצורך ייבושו מפני הצפה אפשרית של הזאודרזיי. חמישה מעוזים ושלושה שערים לבקרת מפלס המים הממוקמים בדרומו של הפולדר מהווים חלק מקווי ההגנה של אמסטרדם, אתר מורשת עולמית כשלעצמו.
בתחילה נעשה שימוש חקלאי בקרקעות החדשות, אך לאחר מכן הובילו תנאי האדמה לכך שהקרקע יועדה בעיקר למרעה. עם הופעת תחנות השאיבה המופעלות בקיטור בסוף המאה ה-19, שופרה איכות האדמה, וניתן היה לשוב ולעבדה. כיום מורכב נוף הביימסטר משילוב של אדמה חקלאית, אדמת מרעה לבקר, חממות, מטעי פירות ו-200 הקטאר משטחו מוקדשים לגידול פקעות.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של ביימסטר- לשכת התיירות של ביימסטר
 | |
|---|---|
|
