אשפוז בית

אשפוז בית (נקרא גם אשפוז ביתי) הוא טיפול תומך המתקיים בבית המטופל תחת מעקב רפואי, בניגוד לטיפול הניתן במרפאות או בבתי אבות^[1]. אשפוז בית מאפשר נגישות רפואית אשר מחליפה, במקרים מסוימים, אשפוז בבית חולים^[2].

אמצעים טכנולוגיים ניידים מאפשרים להעניק שירותי אשפוז בביתו של החולה. כך למשל מכשיר א.ק.ג. נייד מאפשר ביצוע בדיקה בבית החולה ואבחון הפרעות קצב שונות, ומכשיר האולטרסאנד הנייד מזהה הצטברות נוזלים בגוף^[3].

אשפוז בית מיועד לרוב לחולים הסובלים מזיהומים או לחולים כרוניים שחלה החמרה במצבם, אך הוא עדיין מוגדר יציב. הוא יכול להוות חלופה לאשפוז בבית חולים במצבים הבאים:

מחלות זיהומיות – דלקת ריאות, דלקת בדרכי השתן, קורונה, צלוליטיס (דלקת בעור), זיהום בדרכי העיכול

מחלות כרוניות – אי-ספיקת לב, מחלת ריאה חסימתית כרונית (COPD), אסתמה

אורתופדיה – פצעים קשיי ריפוי, זיהום לאחר ניתוח

הקאות יתר בהריון

התייבשות

ועוד

אשפוז בית הוא שירות הניתן במסגרת סל הבריאות וללא השתתפות עצמית ללקוחות כל קופות החולים. על מנת לקבל הפניה לאשפוז בית, יש לפנות לרופא משפחה או לצוות המיון / המחלקה, במידה והחולה נמצא בבית החולים.

רפואת ההוספיס המודרנית כוללת טיפול מקל לאלו שאינם בני טיפול והבראה בבתי חולים או בבתי אבות. בהוספיס בית מאפשרים לאנשים שאובחנו במחלות חשוכות מרפא ומצויים בשלב הסופי של המחלה לסיים את חייהם בכבוד ובבית^[4].

הטיפול הפליאטיבי מפחית אשפוזים מיותרים, משפר אבחונים בחולי סרטן המקבלים טיפולים^[5].

שירות ההוספיס הביתי מיועד לחולים סופניים הסובלים ממחלות אונקולוגיות או כרוניות: אי ספיקת לב, דמנציה, מחלות נוירולוגיות ועוד. השירות ניתן ללא השתתפות עצמית למבוטחי כל קופות החולים במסגרת "חוק החולה הנוטה למות"^[6](2005) המסדיר את זכויות החולה הסופני.^[7] את הבקשה להוספיס בית ניתן להעביר לרופא המשפחה או לצוות המחלקה בבית החולים.

• ביטוח בריאות ממלכתי
• חוק ביטוח בריאות ממלכתי
• ארגון הבריאות העולמי
• טלרפואה

• אשפוזי בית במתווה תחליף אשפוז במחלקות הפנימיות, באתר ההסתדרות הרפואית בישראל
• ליאת זנד, לראשונה בישראל: בית חולים וירטואלי, באתר ynet, 3 במאי 2021

• אשפוז בית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

מיזמי קרן ויקימדיה
ספר לימוד בוויקיספר: אשפוז ביתי עצמי