אפרים סיני

אפרים סיני (דיסנצ'יק) (23 במאי 1895 – 25 בפברואר 1985^[1]) היה רופא עיניים ישראלי, מנהל מחלקת עיניים בבית החולים הדסה ובבית החולים איכילוב, יקיר תל אביב.

נולד בשם אפרים דיסנצ'יק בדובלה, שבלטביה. הוא דודנו של אריה דיסנצ'יק. בשנים 1913-1916 למד רפואה באוניברסיטת טרטו, בשנים 1916–1919 במוסקבה ובשנים 1920-1921 בברלין משם קיבל דיפלומה. למד אופתלמולוגיה בבית החולים "וירכוב" בברלין. בשנת 1924 עלה מברלין לארץ ישראל עם רעייתו חנה.^[2] עסק במקצועו בעזה ובירושלים, לצד ד"ר טיכו.

במסגרת המלחמה בגרענת, משנות העשרים בדיקות העיניים בבתי ספר נעשו על ידי "רופא נודד", שעבר מיישוב ליישוב, בדק תלמידים ודיווח על כך למועצה המדיצינית של הדסה. בהוראת הדסה, הוא אף נטל על עצמו את העבודה ההיגיינית-סניטרית ביישובים אלו. רופא עיניים נודד ראשון, שמלא תפקיד זה היה אריה פייגנבאום, ואחריו מלאו את התפקיד נחום שימקין, מרים נופך, אפרים סיני, חיים יסקי ואחרים.^[3]. סיני נותח על ידי ד"ר טיכו בסוף שנות העשרים, לאחר שעבד כ- "רופא נודד" במושבות השפלה, היה חולה שלושה חודשים ונדבק באחת מעיניו בגרענת.

סיני עבד כרופא עיניים בבית החולים הדסה בתל אביב, ב-1930 התמנה למנהל המחלקה. בתקופת מלחמת השחרור (1948) מחלקת עיניים בבית החולים הדסה (תל אביב) הכילה 50-60 מיטות של פצועי עיניים חיילים ואזרחים, רובם נפצעו מפגיעות קליעים או רסיסים. חלק מהם ניתנים לשליפה באמצעות מגנט. המגנט היחיד שנמצא אז בארץ בבית החולים סנט ג'ון בבקעה נשדד בימי המלחמה. במחלקה בנו מגנט והוא לא נפל בטיבו מהמשובחים שבחוץ לארץ. עד היום הוא נמצא בשימוש בבית החולים איכילוב. בשנים האלו השתתפו בניתוחים במחלקה פרופ' ריכרד שטיין ופרופ' יצחק מיכלסון.^[4] רופאים בכירים נוספים במחלקתו היו הד"ר יוליוס יעקובי, והד"ר סבינה ליבלינג.

יש לזכור כי רפואת העיניים של אזור המרכז פעלה עד שנות ה-60 במסגרת חמש מחלקות: בית חולם "הדסה" ברח' בלפור בתל אביב, בית החולים צהלון –דונולו, ביפו, בית חולים בילינסון, פתח תקווה, בית חולים אסף הרופא בצריפין ובית חולים תל השומר. עוד לפני הקמת בית הספר לרפואה, נפגשו ראשי מחלקות העיניים בפגישות בחוגי בית על מנת להחליף מידע וללמוד על מקרים חדשים. השתתפו אז במפגשים ד"ר אפרים סיני, מנהל המחלקה ב"הדסה" בלפור, ד"ר רודולף זק"ש, מנהל המחלקה של אסף הרופא, פרופ' ריכרד שטיין, מנהל המחלקה של תל השומר ופרופ' קורץ, מנהל המחלקה בבילינסון.^[5]

סיני כיהן כיו"ר וועד הרופאים של בית החולים "הדסה"^[6]

בשנת 1962 העביר את המחלקה לבית החולים איכילוב ושימש מנהלה עד פרישתו לגמלאות בשנת 1963. תלמידתו הד"ר סבינה ליבלינג קיבלה את ניהול המחלקה לאחר פרישתו לגמלאות.

כיהן כיושב ראש ההסתדרות הרפואית בישראל בשנים 1965-1961.^[7] כיהן כיושב ראש הסניף התל אביבי של ההסתדרות הרפואית בשנים 1958-1961 ובשנים 1979-1971.

סיני היה מיוזמי ומקימי הפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב. סיני השתתף בישיבות הראשונות בשנת 1961, שדנו בהצעה להקים בית ספר לרפואה בתל אביב. הישיבות התקיימו בבית החולים הדסה (תל אביב), במשרדו של מנהל בית החולים הד"ר אריה אברמוביץ. בקבוצה היוזמת נכללו : ד"ר אריה אברמוביץ, פרופ' גאורג צונדק, פרופ' אנדרה דה-פריס,פרופ' שמואל שור, ד"ר יוסף שתקאי שהיה מנהל בית החולים בילינסון וד"ר אפרים סיני. בינואר 1962 הודיע ראש עיריית תל אביב מרדכי נמיר שהעירייה אישרה את הקמת הפקולטה בברכתו של נשיא אוניברסיטת תל אביב ג'ורג' וייז.^[8] מיום היווסדו של בית-הספר לרפואה מנובמבר 1964 ובמשך כעשר שנים, בתקופת כהונתם של פרופ' אנדרה דה-פריס ופרופ' שמעון גיטר כדיקאנים, היה חבר במועצת הפקולטה.

ביתו ברחוב ביאליק 9 בתל אביב ("בית גרוס"), שנבנה בשנת 1928 על ידי האדריכל פנחס היט נודע בסגנונו האקלקטי . לימים עבר להתגורר ברמת גן.

בשנת 1964 היה נשיא כבוד של המועצה המרכזית של ההסתדרות הרפואית בישראל (ה.ר.י).

בשנת 1970 היה נשיא הקונגרס העולמי השמיני של ה.ר.י

בשנת 1981 הוענק לסיני תואר יקיר תל אביב.

נפטר בשנת 1985, בן 90. נקבר בבית העלמין נחלת יצחק.

נכדו, ד"ר אורי יורגנסון, היה מנהל בית החולים דנה לילדים במרכז הרפואי תל אביב עד לפרישתו לגמלאות.

• במלוא העין: מעולמו של רופא, תל אביב: צ'ריקובר, 1984.^[9]

• לשאלת הגרענת בין התימנים, הרפואה, 6, ב, עמודים 23 - 12, תרצ"ב, 1932.

• ההסתדרות הרפואית בישראל

• י. לפיד, מדברים עליהם השבוע: סטירת־לחי לרופא, מעריב, 23 ביוני 1961 (כולל תצלום דיוקנו)
• היום טקס הפתיחה של ביה"ח החדש, דבר, 1 בפברואר 1961