אנטיוכוס הראשון תאוס, מלך קומגנה

אנטיוכוס הראשון תאוס

אנטיוכוס הראשון והרקולס במחוות לחיצת יד, 70–38 לפנה"ס, ארסמיה
לידה	86 לפנה"ס בערך
פטירה	38 לפנה"ס
שם מלא	אנטיוכוס הראשון תאוס דיקאיוס אפיפאנס פילורומאיוס פילהלן
מדינה	קומגנה
מקום קבורה	הר נמרוט
בת זוג	איסיאס (אנ')
שושלת אורונטידים
תואר מלך קומגנה כינוי אנטיוכוס האל אב מיתרידטס הראשון קליניקוס (אנ') אם לאודיקה השביעית תיאה (אנ') יורש העצר מיתרידטס השני (אנ')

אנטיוכוס הראשון תאוס (או בשמו המלא: "אנטיוכוס, רב-הצדק, אל דגול, ידי�� העם הרומאי והעם היווני", ביוונית עתיקה: Ἀντίοχος ὀ Θεός Δίκαιος Ἐπιφανής Φιλορωμαίος Φιλέλλην; ‏86 לפנה"ס בערך - 38 לפנה"ס) היה המלך הידוע ביותר של ממלכת קומגנה. מלך משך 32 שנה, בין 70 לפנה"ס ל-38 לפנה"ס.

הריסות מקדש הקבר של אנטיוכוס תאוס על פסגת הר נמרוט בטורקיה הוכרזו כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו ב-1987. בין היתר כולל האתר תבליטים באבן חול שנחשבים לתיאור המוקדם ביותר של לחיצת יד.^[1]

אנטיוכוס היה ככל הנראה בנם היחיד של המלך מיתרידטס הראשון והמלכה לאודיסה הרביעית מקומגנה. אנטיוכוס היה חצי ארמני, צאצא רחוק של שושלת המלוכה האורונטידית (ששלטה בארמניה בשטחים של הממלכה העתיקה אוררטו מתקופת הברזל),^[2] וחצי יווני. אביו היה צאצא של מלכי פרתיה ולפי ממצאים ארכאולוגיים שנמצאו בהר נמרוט, היה אף צאצא ממשפחתו של דריווש הראשון, מלך פרס.

אמו הייתה נסיכה יוונית של הממלכה הסלאוקית. אביה היה אנטיוכוס השמיני. סבתו הייתה קלאופטרה השישית מבית תלמי. על כן היה אנטיוכוס צאצא ישיר של סלאוקוס הראשון מהממלכה הסלואקית, תלמי הראשון ממצרים, אנטיגונוס מונופתלמוס ממוקדון, ליסימכוס מתראקיה והמצביא המקדוני אנטיפטרוס. חמשת אלו שירתו כמפקדי צבאו של אלכסנדר הגדול. הוריו של אנטיוכוס נישאו כחלק מהסכם שלום בין ממלכותיהם, כשאביו אימץ את התרבות היוונית.

מעט ידוע על ראשית חייו של אנטיוכוס. כשאביו מת בשנת 70 לפנה"ס, אנטיוכוס ירש אותו כמלך. אנטיוכוס נישא לבתו של אריוברזנס הראשון, מלך קפדוקיה ונולדו להם חמישה ילדים. בנו מירידטס השני ירש אותו כמלך לאחר מותו ב-38 לפנה"ס.

בזמן שהאימפריה הרומית סיפחה שטחים באנטוליה באמצעות דיפלומטיה, אנטיוכוס הצליח לשמור על קומגנה עצמאית ללא שליטה רומאית. אנטיוכוס מוזכר לראשונה בכתבים רומיים ב-69 לפנה"ס, בהקשר של המערכה שניהל לוקולוס נגד המלך הארמני טיגראנס הגדול. אנטיוכוס כרת הסכם שלום עם פומפיוס ב-64 לפנה"ס, לאחר שפומפיוס פלש בהצלחה לסוריה. אנטיוכוס ופומפיוס הפכו בשלב זה לבני ברית. אנטיוכוס קיבל ב-59 לפנה"ס את הטוגה פּרַאֵטֵקְסטַה וקיבל הכרה רשמית מהסנאט הרומאי כבן ברית של רומא. אנטיוכוס קיבל שרביט משנהב וגלימה רקומה והרומאים פנו אליו כ"מלך", "בן ברית" או "חבר". הקריאה בכינויים אלו היא מסורת כלפי בני ברית לרומא. החל מתקופת שלטונו והלאה מלכי קומגנה נודעו כבני ברית נאמנים ביותר לעם הרומי. כשמרקוס טוליוס קיקרו היה המושל הרומי של ביתיניה ב-51 לפנה"ס, אנטיוכוס סיפק לו מודיעין על תנועת הכוחות של הפרתים. במהלך מלחמת האזרחים בין יוליוס קיסר ופומפיוס, אנטיוכוס סיפק חיילים לכוחותיו של פומפיוס.

ב-38 לפנה"ס, פובליוס ונטידיוס בסוס, ששימש לגאטוס של מרקוס אנטוניוס, ב-38 לפנה"ס, שאף פובליוס ונטידיוס בסוס, ששימש לגאטוס של מרקוס אנטוניוס, לתקוף את אנטיוכוס וממלכתו, לאחר המערכה שניהל מול הפרתים. מרקוס אנטוניוס ופובליוס ונטידיוס בסוס רצו באוצרות ובעושר של ממלכת קומגנה, אך כשהתכוננו להסתער על הממלכה ועל בירתה סַמוֹסָטַה, אנטיוכוס נשא ונתן עמם והגיע להסכם שלום.

ערך מורחב – הר נמרוט

אנטיוכוס הראשון התפרסם כמי שבנה את מקדש הקבר המרשים בהר נמרוט. בעת תקופת מלכותו יצר אנטיוכוס פולחן אישיות סביבו וניסה ליצור פולחן סביבו גם לאחר מותו. הוא שאב השראה מדת הזורואסטריות הפרסית, שאותה יצר זרתוסטרא. אנטיוכוס הותיר כתבים רבים ביוונית החושפים היבטים שונים לגבי דתו המסבירים את מטרות מעשיו. באחד מכתביו, כתב אנטיוכוס שיש להציב את קברו במקום נישא וקדוש שיהיה מרוחק מהעם הפשוט וקרוב לאלים, כדי שיהיה בקו אחד יחד אתם. אנטיוכוס ביקש שגופתו תישמר לעד. האלים שלהם סגד היו מיזוג של אלים יווניים, ארמניים ואיראניים, והדמויות המונומנטליות באתר הר נמרוט מציגות השפעות חזותיות פרסיות ויווניות גם יחד: ניתן להבחין בהשפעות פרסיות בביגוד, באביזרי הראש ובממדם הענק של הפסלים, בעוד שהייצוג של המאפיינים הפיזיים של הדמויות מושפע מסגנון האמנות היווני.

אנטיוכוס אימץ שיטה אסטרולוגית ייחודית, והניח את היסודות לרפורמה בלוח השנה, על ידי שילוב השנה הקומגנית, שהייתה עד אז מבוססת על תנועות הירח, יחד עם השיטה המצרית המבססת את לוח השנה על מחזור התנועה של סיריוס. עובדה זו מרמזת כי אנטיוכוס היה לפחות מודע לתפיסה ההרמטיציסטית, אם לא שותף מלא לגישה זו.

מתחם קברו של אנטיוכוס נבנה כך שניתן יהיה לערוך בו חגיגות דתיות. בכל חודש הוא ערך שני ימי חג לפולחנו: הראשון הוא יום הולדתו, שנחגג בכל 16 לחודש, ואירוע הכתרתו, שנחגג בכל עשירי לחודש. הוא הקצה מימון לאירועים אלו מנכסים שהשתייכו חוקית לאתר. הוא אף מינה משפחות של כמרים ושל זונות קדושות כדי שיקיימו את הפולחן, וצאצאיהם יועדו להמשיך את מסורת הפולחן לעד. הכמרים לבשו חלוקים פרסיים מסורתיים ועיטרו את דמויותיהם של האלים ואבותיו של אנטיוכוס בכתרי זהב. הכמרים שרפו קטורת, הניחו צמחים ריחניים והציעו "קורבנות מפוארים" אחרים על המזבחים שהונחו לצד כל פסל. במתחם הקבורה נערכו משתים מפוארים לכבוד המתים המכובדים, ואליהם הוזמנו כל האזרחים והחיילים. במהלך המשתים, נאסר על המשתתפים לגלות גישה עוינת ואנטיוכוס הורה למשתתפים ליהנות, לאכול, לשתות יין ולהאזין למוזיקה הקדושה שאותה ניגנו נגני המקדש.

במשך דורות רבים היה קברו של אנטיוכוס אתר נשכח, עד שב-1881 נתגלה באקראי על ידי מהנדס גרמני. הגילוי הביא לעבודות סקר שנתיים לאחר מכן. החפירות התחדשו ב-1953 על ידי תרזה גואל האמריקנית, אך הקבר עצמו לא נמצא. שרידי הארמון המלכותי הידוע בשם "אֶסְקִי קָלֵה" ("המצודה העתיקה", בטורקית) נמצאו באתר העיר ההיסטורית ארסמיה (Arsameia) שם הותיר אנטיוכוס כתובות ביוונית על ייסודה ובניינה ובה נקבר אביו, מיתרידטס הראשון קליניקוס.

מדיה וקבצים בנושא אנטיוכוס הראשון תאוס, מלך קומגנה בוויקישיתוף