אירופאים בסין בימי הביניים

בהתבסס על ראיות טקסטואליות וארכאולוגיות, מקובל לחשוב שאלפי אירופאים חיו בסין הקיסרית בתקופת השלטון המונגולי^[1]. אלה היו אנשים ממדינות אירופאיות נוצריות, בתקופת ימי הביניים המאוחרים, שביקרו, סחרו או ביצעו פעילות מיסיונרית בסין. התהליך התרחש בעיקר במחצית השנייה של המאה ה-13 ובמחצית הראשונה של המאה ה-14, במקביל לשלטון האימפריה המונגולית בחלק גדול מאירואסיה, ובזכות הסובלנות הדתית של המונגולים.

המונגולים קשרו את אירופה עם שליטתם בסין בתקופת שושלת יואן (1271–1368)^[2]. לאימפריה הביזנטית שמרכזה באנטוליה, היו קשרים נדירים של התכתבות עם שושלות טאנג, סונג ומינג בסין. גם מדינת האפיפיור שלחה כמה מיסיונרים ומשלחות אל המונגולים ואל חאנבאליק, בירת שושלת יואן המונגולית. למגעים אלה עם המערב קדמו קשרים נדירים בין הסינים בתקופת האן לבין היוונים או הרומאים.

מיסיונרים וסוחרים אירופיים סיירו ברחבי האזור המונגולי במהלך תקופה המכונה על ידי היסטוריונים "השלום המונגולי". הנוסע האירופי המפורסם ביותר בסין בתקופה זו היה מרקו פולו, וקדמו לו אביו ודודו ניקולו ומפאו פולו. ייתכן שהתוצאה הפוליטית החשובה ביותר של מגעים אלה ושל הסחר המוגבר הייתה הברית הפרנקו-מונגולית, אם כי האחרונה מעולם לא התממשה באופן מלא, לפחות לא באופן עקבי^[3].

חידוש שושלת מינג ב-1368 על ידי סינים ממוצא האן הוביל להפסקת תנועת הסוחרים האירופים והמיסיונרים שחיו בסין. קשר ישיר עם האירופים לא חודש עד הגילויים הפורטוגזים ופעולות המיסיונרים הישועים שהגיעו לחופים הדרומיים של סין ב-1510, במהלך עידן התגליות.

מרקו פולו כתב תיאור של מסעותיו, וכך גם עשה אודוריקו מפורדנונה והסוחר פרנצ'סקו בלדוצ'י פגולוטי. בחאנבאליק הוקמה הכנסייה הרומית על ידי ג'ובאני ממונטקורבינו, שלימים הוחלף על ידי ג'ובאני דה מריניולי. אחרים כמו ג'ובאני מפיין קרפיני, ויליאם מרוברוק נסעו למונגוליה. רבן בר צומה היה דיפלומט הראשון מסין שהגיע לחצרות המלכותיות של הנצרות במערב.

לפני המאה ה-13 לספירה, היו מקרים נדירים של אירופאים שהגיעו לסין או של סינים שהגיעו לאירופה. ישנם עדויות ארכאולוגיות לקשרים בין יוון העתיקה לאגן טארים באסיה עוד מהתקופה ההלניסטית. בבית העלמין בסמפול (במחוז לופ, שינג'יאנג)^[4], נבדקו קברים מהשנים 217 לפני הספירה עד 283 לספירה^[5]. דנ"א מיטוכונדריאלי וניתוח של שרידי האדם גילה קרבה גנטית בין השרידים שם לעמים מהקווקז, ואזור הים התיכון^[6]. מתוך דיווחים היסטוריים ידוע שאלכסנדר הגדול, עודד את חייליו ואת מפקדי צבאו להינשא לנשים ממקומיות. כתוצאה מכך למלכים המאוחרים של האימפריה היוונית היה רקע מעורב אתני - פרסי - יווני^[7][8].

ההשפעה היוונית הגיע עד לאגן טארים באותה העת. הדבר אושר על ידי גילוי שטיח הסמפול, בצמוד לציורו של חייל כחול עיניים, אולי יווני^[9]. כמו כן ידוע כי עמים הודו-אירופיים^[10][11] התיישבו באגן טארים לפני שנכבש על ידי אנשי האן הסיניים בתקופת שלטונו של וו, קיסר סין משושלת האן (141–87 לפני הספירה)^[12][13]. הדיפלומט של הקיסר וו, ג'אנג קיאן, הביא דיווחים על מורשת יוונית הלניסטית באזור זה.

עוד הוצע כי חיילי הטרקוטה (פסלים המתארים את צבאותיו של צ'ין שי הואנג, הקיסר הראשון של סין; מתוארך ל ~ 210 לפני הספירה), באזור שיאן במחוז שאנשי, נוצרו בהשראת אמנות פיסולית הלניסטית^[14], ההשערה גרמה למחלוקת מסוימת^[15].

החל בעידן אוגוסטוס (27 לפני הספירה - 14 לספירה), הרומאים, כולל סופרים כמו פליניוס הזקן, הזכירו קשרים עם הסרים, שאותם הם זיהו כמפיקי משי במזרח אסיה הרחוקה. אלה יכולים היו להיות סינים או אולי מספר עמים מתווכים בעלי רקע אתני שונה לאורך דרך המשי ממרכז אסיה וצפון מערב סין^[16].

לאחר מכן, הייתה שורה של משלחות רומאיות בסין, שנמשכו מהמאות השנייה עד השלישית לספירה, כפי שתועדו במקורות סיניים. בשנת 166 לספירה נכתב כי הרומאים הגיעו לסין מהים הדרומי והגישו מתנות לחצר של הקיסר הואן מהאן (146–168 לספירה), בטענה כי הם מייצגים את הקיסר הרומי מרקוס אורליוס אנטונינוס (161-180 לספירה.)^[17][18] קיימת השערה שאלה היו סוחרים רומאיים ולא דיפלומטים רשמיים^[17].

מדליוני זהב רומיים מימי אנטונינוס פיוס ובנו המאומץ של מרקוס אורליוס נמצאו סמוך לעיר הו צ'י מין. ישנו רמז על פעילות קודמת יותר - קערת זכוכית רומית שנחשפה בקבר מגואנגזו (לחופי ים סין הדרומית) המתוארכת למאה ה-1 לפנה"ס^[19]. בנוסף נמצאו ממצאים מהים התיכון בתאילנד, אינדונזיה, ומלזיה^[20]. הגאוגרף היווני-הרומי תלמי כתב על עיר נמל בחצי האי של מלאיה, שהתגלתה על ידי מלח יווני בשם אלכסנדר^[21]. מטבעות רומיים נמצאו בסין^[22].

ההיסטוריון היווני הביזנטי פרוקופיוס כתב כי שני נזירים נוצריים נסטוריים חשפו בסופו של דבר כיצד נוצר משי. בעקבות הגילוי הזה, נשלחו מרגלים על ידי הקיסר יוסטיניאנוס הראשון (527-565) בדרך המשי מקונסטנטינופול לסין ובחזרה, לגנוב את ביצי תולעי המשי^[23]. הדבר הביא לייצור משי בים התיכון, במיוחד בתראקיה, בצפון יוון,^[24] והעניק לאימפריה הביזנטית מונופול על ייצור המשי באירופה של ימי הביניים. ההיסטוריון הביזנטי תיאופילקט סימוחאטה, שכתב בתקופת שלטונו של הרקליוס (610–641), העביר מידע על הגאוגרפיה של סין וכתב כי סין חולקה בעבר פוליטית לאורך נהר היאנגצה לשתי מדינות נפרדות^[25].

הסינים מזכירים מספר משלחות של פו לין (כלומר האימפריה הביזנטית), החל משנת 643. המלך בודולי (הוא הקיסר קונסטנס השני) שלח אל הקיסר טאיזונג של טאנג, מתנות כגון זכוכית אדומה. הרשימות ההיסטוריות האלה, סיפקו גם תיאורים של קונסטנטינופול, חומותיה וכיצד היא נוסדה, ערביי חליפות אומיה, ואיך מושל סוריה הפך לח׳ליף. מתוך רשומות סיניות ידוע כי מיכאל השביעי דוקס של לין פו שיגר משלחת דיפלומטית אל שושלת סונג בסין, שהגיעה בשנת 1081, בתקופת שלטונו של הקיסר סאן זונג^[26].

על פי ספר הדרכים והממלכות מהמאה ה-9 מאת אבן ח׳ורדאדבה^[27], סין הייתה יעד ליהודים רדהנים שקנו נערים, עבדים וסריסים עבור אירופה. בתקופת סונג שלאחר מכן הייתה גם קהילה של יהודים בקאיפנג בסין^[28]. הספרדי, בנימין מטודלה היה נוסע יהודי מהמאה ה-12, שבספרו מסעות בנימין ישנם תיאורים מלאי חיים של אירופה, אסיה ואפריקה, שקדמו במאה שנה לתאורים של מרקו פולו.

פולו, סוחר מהמאה ה-13 מרפובליקה של ונציה, מתאר את מסעותיו לסין אל שושלת יואן ולחצרו של השליט המונגולי קובלאי חאן, יחד עם המסעות הקודמים שביצעו ניקולו ומפאו פולו, אביו ודודו. במסעו חזרה לפרס מסין, בשנת 1291, אמר מרקו פולו כי ליווה את הנסיכה המונגולית קוקוצ'ין לקראת נישואיה המיועדים לארגון, שליט האילחנת המונגולי, אך במקום זאת התחתנה עם בנו רזאן בעקבות מותו הפתאומי של הראשון. [63] הסיפור שלו אושר על ידי ההיסטוריון הפרסי בן המאה ה-14 רשיד א-דין המדאני.

מרקו פולו תיאר במדויק מאפיינים גאוגרפיים של סין כמו התעלה הגדולה^[29]. תיאוריו המפורטים והמדויקים של ייצור המלח מאשרים שהוא היה בסין^[30]. מרקו תיאר מחצבות מלח בגבעות ככל הנראה ביונאן, ודיווח כי בהרים "האלה ... אין אף אחד מכספי הנייר של החאן הגדול, אלא משתמשים במקום כסף במלח ... יש להם מלח שאותו הם מרתיחים ומכניסים לתבנית ..."^[31].

בעת ביקור בזאנגזאנג, סין, מרקו פולו ציין כי נבנו שם כנסיות נוצריות^[32]. תיאורו מאושר על ידי טקסט סיני מהמאה ה-14 שמסביר כיצד אדם בשם מר-סרגיס מסמרקנד הקים שש כנסיות נוצריות נסטוריות במקום, בנוסף לאחת שהייתה בהנגז'ו במהלך המחצית השנייה של המאה ה-13. הנצרות הנסטוריאנית היה קיימת כבר בסין מוקדם יותר בזמן שושלת טאנג (618-907 לספירה).

בערך בשנת 1340 פרנצ'סקו באלדוצ'י, סוחר מפירנצה, ערך מדריך לסחר בסין, מדינה שכינה קתאי^[33], בציינו את הגודל של חבאנאליק (בייג׳ין) וכיצד סוחרים יכולים להחליף שם כסף עבור כסף נייר סיני שיכול לשמש אותם לקניית פריטי יוקרה כמו משי^[34]. ג'ון מנדוויל, סופר מאמצע המאה ה-14 ואנגלי מסנט אלבנס, טען כי התגורר בסין ואף שירת בחצר החאן המונגולית^[35]. עם זאת, חוקרים מודרניים, מחשיבים חלקים מסוימים בתיאוריו כמפוקפקים, משום שהוא העתיק את חלקם מדיווחים על סין שנכתבו על ידי מחברים אחרים כמו אודוריקו מפורדנונה^[36].

פולו ציינו את הנוכחות הגדולה של האיטלקים מגנואה בטבריז (באיראן). הוא חזר מסין דרך מיצרי הורמוז ב-1293–1294^[37]. הנזיר הפרציסקני ג'ובאני ממונטקורבינו עבר את הדרך הזאת בכיוון ההפוך: בשנת 1291 יצא מטבריז להורמוז, ומשם לסין בעודו מלווה את הסוחר האיטלקי פייטרו דה לוקלונגו^[38]. בזמן שמונטקורבינו הפך לבישוף בחאנאבליק (בייג'ינג), לוקלונגו המשיך לשמש סוחר בסין ואף תרם סכום גדול של כסף לשמירה על הכנסייה הקתולית המקומית^[39].

בקואנז'ו, הנמל הראשון של סין, הייתה מושבה קטנה של אנשי גנואה, מידע המוזכר ב־1326 על ידי אנדרה דה פרוז. התושב האיטלקי המפורסם ביותר בעיר היה אנדולו דה סביניון, שנשלח למערב על ידי החאן בשנת 1336 להשיג "100 סוסים ואוצרות אחרים"^[40]. בעקבות ביקורו של סביניון, שוגר שליח לסין עם סוס מעולה אחד, שהיה מאוחר יותר מושא לשירים וציורים סיניים.

ונציאנים אחרים חיו בסין, כולל אחד שהביא למערב מכתב מג'ובאני ממונטקורבינו בשנת 1305. בשנת 1339 נרשם ונציאני בשם ג'ובאני לורדנו שחזר לוונציה מסין. מצבה התגלתה גם ביאנגז'ו, עם שם קתרין דה וילוני, בתו של דומיניצ'י, שמתה בשנת 1342^[40].

החוקר והארכיבישוף האיטלקי ג'ובאני דה פיאן דל קרפין והנזיר הפולני בנדיקט פולק היו שליחי האפיפיור הראשונים שהגיעו לקאראקורום לאחר שנשלחו לשם על ידי האפיפיור אינוקנטיוס הרביעי בשנת 1245^[41][42]. "היסטוריה מונגלורום" נכתב מאוחר יותר. מאת פיאן דל קרפיני, מתעד את מסעותיו ואת ההיסטוריה של המונגולים^[43]. באותה העת יצרו מיסיונרים קתוליים נוכחות לא מבוטלת בסין, בזכות הסובלנות הדתית של המונגולים. ההיסטוריון האנגלי במאה ה-18 אדוארד גיבון העיר על הסובלנות הדתית של המונגולים והרחיק לכת והשווה בין "החוקים הדתיים" של ג'ינגיס חאן לרעיונות מקבילים שהציע הפילוסוף האנגלי ג'ון לוק^[44].

אוגול גאימיש, אלמנתו של גויק חאן, שלטה באזור המונגולי בין השנים 1249 עד 1251^[45]. בשנת 1250 הגיעו הדיפלומטים הצרפתים אנדרה דה לונג'ומאו, גאי דה לונג'ומאו, וז'אן דה קרקסון לחצר מלכותה, נושאים מתנות ומייצגים את ריבונם לואי התשיעי מצרפת ששאף לברית צבאית^[46]. הקיסרית קאימיש ראתה במתנות אות כניעה מצד הצרפתים, ושלחה למלך הצרפתי מכתב עם דרישת שיהפוך לווסאל שלה^[47].

המיסיונר הפרנציסקני ג'ובאני ממונטקורובינו נשלח לסין על ידי האפיפיור ניקולאוס השלישי בשנת 1279^[48][49]. מונטקורבינו הגיע לסין בסוף 1293, [91] שם תרגם לימים את הברית החדשה ללשון המונגולית, והמיר 6,000 איש. אליו הצטרפו שלושה בישופים (אנדרה דה פרוס, ג'רארד אלבויני ופרגרינו דה קסטלו) והוא הוסמך לארכיבישוף של בייג'ינג על ידי האפיפיור קלמנט החמישי בשנת 1307^[50].

קהילה של ארמנים בסין צצה בתקופה זו. הם הוסבו לנצרות הקתולית על ידי ג'ובאני ממונטקורבינו. [92] [93] לאחר מותו של ג'ובאני ממונטקורבינו, ג'ובאני דה מריניולי נשלח לבייג'ינג כדי להפוך לארכיבישוף החדש בשנים 1342 - 1346 במאמץ לשמור על השפעה נוצרית באזור^[51][52].מריניולי, אף על פי שלא הוזכר בשמו בתולדות יואן, מצוין באותו טקסט היסטורי כ"פרנק" שהעניק במתנה לחצר האימפריה של יואן סוס מלחמה מרשים.

ב־15במרץ 1314 התרחשו בסין הרציחות של פרנסיס דה פטרוליו, מונאלדו מאנקונה, ואנתוני ממילאנו^[53]. לאחר מכן נהרג ג'יימס, הבישוף של קבאנשו, בשנת 1362^[54].

אודוריקו מפורדנונה ביקר בסין^[55]. בין השנים 1304 עד 1340^[56], וחזר לראשונה לאירופה בשנת 1330^[57]. הפרנציסקאנים של סין הוזכרו בכתביו^[58][59]. בשנת 1333, החליף ניקולאוס דה בנטרה באופן רשמי את ג'ובאני מונטקורבינו. ניקולאוס נבחר על ידי האפיפיור יוחנן ה-12^[60]. היו תלונות על היעדרותו של הארכיבישוף בשנת 1338^[61]. טוגון טמור (השליט המונגולי האחרון בשושלת יואן בסין לפני נסיגתם למונגוליה) שלח מכתב לאפיפיור בנדיקטוס השני בשנת 1336 וביקש למנות ארכיבישוף חדש^[62]. האפיפיור פעל לשליחת מנהיגים כנסייתיים לחאנאבליק בשנת 1342 שכללו את ג'ובאני דה מריניולי.

בשנת 1370, לאחר סילוק המונגולים מסין והקמת שושלת מינג הסינית, האפיפיור שלח משלחת חדשה לסין, בה היה התאולוג הפריסאי גיום דו-פרה כארכיבישוף החדש ו-50 פרנציסקנים. עם זאת, משלחת זו נעלמה, ככל הנראה חוסלה על ידי הקיסר ג'ו יואנזאנג משושלת מינג^[63]. בשנת 1371 שלח קיסר מינג מכתב דיפלומטי לאימפריה הביזנטית^[64], במכתב הוא הודיע על הקמת שושלת מינג החדשה^[26].

במהלך מסעותיו בין השנים 1253 ל־1255 דיווח הנזיר הפרנציסקני ויליאם מרוברוק על אירופאים רבים במרכז אסיה. הוא תיאר אסירים גרמנים ששועבדו ונאלצו לכרות זהב ולייצר נשק ברזל בעיירה המונגולית בולט, ליד טאלאס, קירגיזסטן^[65][66]. בקראקורום, בירת האימפריה המונגולית לתקופה קצרה, פגש פריזאי בשם גיום דה בוצייר, ופקט, אישה מהעיר הצרפתית מץ, אשר שניהם נלקחו בשבי בהונגריה במהלך הפלישה המונגולית לאירופה^[1].

רבן בר צומה, נוצרי נסטוריאני ממוצא אויגורי שנולד בחאנאבליק^[67][68], נשלח למערב בשנת 1287 כשגריר עבור ארגון שליט האילחנאט וסבו של קובלאי חאן^[69]. עשור קודם לכן, בר צומה רצה לערוך עלייה לרגל לירושלים, עבר דרך גאנסו וחוטאן בצפון מערב סין, המשיך דרך ארמניה ושהה בה. הוא רצה להימנע ממעורבות בסכסוכים מזוינים. ליווה אותו רבן מרקוס, נוצרי נסטוריאן נוסף מסין שנבחר כפטריארך של הכנסייה המזרחית, והמליץ לארגון חאן כי בר צומה יוביל את המשלחת הדיפלומטית לאירופה^[70].

בר צומה, שדיבר סינית, פרסית, וכן אויגורית, נסע עם קבוצה של איטלקים ששימשו מתרגמים משפות אירופה לפרסית^[71]. בר צומה הוא האדם הידוע הראשון מסין שהגיע לאירופה, שם הוא נפגש עם הקיסר הביזנטי אנדרוניקוס השני פלאיולוגוס, פיליפ הרביעי מצרפת, אדוארד הראשון מאנגליה, והאפיפיור ניקולאוס הרביעי (זמן קצר לאחר מותו של האפיפיור הונוריוס הרביעי) כדי לכרות ברית נגד הסולטנות הממלוכית^[72]. אדוארד לוטווק מתאר את הגעתם של שליחים נסטוריים אלה לחצרו של השליט הביזנטי אנדרוניקוס השני כמשהו הדומה ל"קבלת דואר מחותנו בבייג'ינג", מכיוון שקובלאי חאן היה נכד של ג'ינגיס חאן ולאנדרוניקוס היו שתי אחיות למחצה שהיו נשואות לנכדים של ג'ינגיס. בנסיעה מערבה, בר צומה היה עד לקרב ימי במפרץ נאפולי, איטליה ביוני, 1287. מלבד רצונו לראות אתרים נוצריים, כנסיות ושרידים, בר צומה גילה גם עניין רב בחיי האוניברסיטה ותוכניות הלימודים בפריז. אף על פי שהצליח להבטיח מפגש עם מנהיגי העולם הנוצרי והחליף אגרות איתם, אף אחד מהמלכים הנוצרים האלה לא היה מחויב באופן מלא לברית עם הקיסר.

בשנת 1368 קרסה שושלת יואן שמוצאה היה ממונגוליה עקב מרד פנימי נרחב, שהנהיגו אנשי האן הסיניים, וייסדו את המשך שושלת מינג^[73]. חידוש רשמי של סחר ישיר וקשר עם אירופאים לא נראה עד המאה ה-16, שאותו יזמו הפורטוגלים בתקופת הגילויים^[74]. מגלה הארצות הפורטוגזיות הראשון שהגיע לדרום סין היה חורחה אלבארס, אשר הגיע בחודש מאי 1513 לאי ליטאנין בדלתה של נהר הפנינה^[75]. אחריו הגיע רפאל פרסטרלו, בן דוד של אשתו של כריסטופר קולומבוס, שנחת בגואנגזו בשנת 1516 לאחר מסע ממלאקה הפורטוגזית שנכבשה קודם לכן^[76]. מתוך כתביהם של גספר דה קרוז, חואן גונזלס דה מנדוזה, ושל אנטוניו דה מורגה הגיע מידע לאירופה על סין, והשפיע על ההבנה המערבית של סין באותה תקופה, כולל פרטים רבים ביחס לחברה שלה והסחר^[77][78].

הישועי האיטלקי מטאו ריצ'י היה האירופי הראשון שהוזמן לארמונו של מינג בעיר האסורה בבייג'ינג (בתקופת שלטונו של ואן-לי, קיסר סין). ב-1602 מטאו פרסם את מפת העולם בסינית והציג את קיומן של יבשות אמריקניות לגאוגרפים סיניים^[79]. הוא הגיע למקאו בשנת 1582, כשהחל ללמוד את השפה הסינית ולרכוש מידע על התרבות העתיקה של סין. מאוחר יותר הישועים בסין פעלו רבות ליצירת קשרים בין אירופה והמזרח.

עם סיום המשלחות הפרנציסקניות באמצע המאה ה-14 והקמתה של שושלת מינג, הציב העולם האסלאמי מכשול בפני המערב בהגעה למזרח אסיה, ובמניעת המסעות הגדולים של האדמירל הסיני ג'נג חה. שושלת מינג נקטה במידה רבה במדיניות של בידוד שמנעה אותה מלחפש וליצור קשרים דיפלומטיים^[80].

• Abbe, Mary (2009-12-18). "Million-dollar map coming to Minnesota". Star Tribune. Minneapolis: Star Tribune Company. Retrieved 6 September 2016.
• An, Jiayao. (2002), "When Glass Was Treasured in China," in Annette L. Juliano and Judith A. Lerner (eds), Silk Road Studies VII: Nomads, Traders, and Holy Men Along China's Silk Road, 79–94, Turnhout: Brepols Publishers, ISBN 2-503-52178-9.
• Ahmed, S. Z. (2004). Chaghatai: the Fabulous Cities and People of the Silk Road. West Conshokoken: Infinity Publishing.
• Bailey, H.W. (1996) "Khotanese Saka Literature", in Ehsan Yarshater (ed), The Cambridge History of Iran, Vol III: The Seleucid, Parthian, and Sasanian Periods, Part 2 (reprint edition). Cambridge: Cambridge University Press.
• Ball, Warwick (2016). Rome in the East: Transformation of an Empire, 2nd edition. London & New York: Routledge, ISBN 978-0-415-72078-6.
• Bays, Daniel H. (9 June 2011). A New History of Christianity in China. John Wiley & Sons. ISBN 978-1-4443-4284-0.
• Bretschneider, Emil (1871). On the Knowledge Possessed by the Ancient Chinese of the Arabs and Arabian Colonies: And Other Western Countries, Mentioned in Chinese Books. Trübner & Company. pp. 25–.
• Bretschneider, Emil (1888). Medieval Researches from Eastern Asiatic Sources: Fragments Towards the Knowledge of the Geography and History of Central and Western Asia from the 13th to the 17th Century, Vol. 1. Abingdon: Routledge, reprinted 2000.
• Brook, Timothy (1998). The Confusions of Pleasure: Commerce and Culture in Ming China. Berkeley: University of California Press. ISBN 0-520-22154-0 (Paperback).
• Buell, Paul D. (19 March 2003). Historical Dictionary of the Mongol World Empire. Scarecrow Press. pp. 120–121. ISBN 978-0-8108-6602-7.
• Buell, Paul D. (12 February 2010). The A to Z of the Mongol World Empire. Scarecrow Press. pp. 120–121. ISBN 978-1-4617-2036-2.
• Carter, Thomas Francis (1955). The invention of printing in China and its spread westward (2 ed.). Ronald Press Co. p. 171. Retrieved 2010-06-28.
• Chang, Chun-shu. (2007). The Rise of the Chinese Empire: Volume II; Frontier, Immigration, & Empire in Han China, 130 B.C. – A.D. 157. Ann Arbor: University of Michigan Press. ISBN 978-0-472-11534-1.
• Chase, Kenneth Warren (2003). Firearms: A Global History to 1700. Cambridge University Press. ISBN 978-0-521-82274-9.
• Christopoulos, Lucas (August 2012). "Hellenes and Romans in Ancient China (240 BC – 1398 AD)," in Victor H. Mair (ed), Sino-Platonic Papers, No. 230. Chinese Academy of Social Sciences, University of Pennsylvania Department of East Asian Languages and Civilizations. ISSN 2157-9687.
• Ciocîltan, Virgil (2012). The Mongols and the Black Sea Trade in the Thirteenth and Fourteenth Centuries, Leiden: Brill. ISBN 978-90-04-22666-1.
• Clark, Anthony E. (7 April 2011). China's Saints: Catholic Martyrdom During the Qing (1644–1911). Lexington Books. pp. 114–. ISBN 978-1-61146-017-9.
• Cordier, H. (1908). The Church in China. In The Catholic Encyclopedia. New York: Robert Appleton Company. Retrieved September 6, 2016
• Cordier, Henri (1967). Cathay and the Way Thither: Being a Collection of Medieval Notices of China. Kraus Reprint. p. 12.
• Cumont, Franz (1933), The Excavations of Dura-Europos: Preliminary Reports of the Seventh and Eighth Seasons of Work. New Haven: Crai.
• de Crespigny, Rafe (2007). A Biographical Dictionary of Later Han to the Three Kingdoms (23–220 AD). Leiden: Koninklijke Brill. ISBN 978-90-04-15605-0.
• Di Cosmo, Nicola. (2002). Ancient China and Its Enemies: The Rise of Nomadic Power in East Asian History. Cambridge: Cambridge University Press. ISBN 978-0-521-77064-4.
• Durant, Will (1949). The Age of Faith: The Story of Civilization. Simon and Schuster. p. 118. ISBN 978-1-4516-4761-7.
• Ebrey, Patricia, Anne Walthall, and James Palais, (2006). East Asia: A Cultural, Social, and Political History. Boston: Houghton Mifflin Company. ISBN 0-618-13384-4.
• Ebrey, Patricia Buckley (2010) [1996]. The Cambridge Illustrated History of China (2nd ed.). New York: Cambridge University Press. ISBN 978-0-521-12433-1.
• Editors of the Encyclopædia Britannica. "Giovanni dei Marignolli: Italian Clergyman." Encyclopædia Britannica. Accessed 6 September 2016.
• Emmerick, R. E. (2003) "Iranian Settlement East of the Pamirs", in Ehsan Yarshater (ed.), The Cambridge History of Iran, Vol III: The Seleucid, Parthian, and Sasanian Periods. Cambridge: Cambridge University Press.
• Fisher, William Bayne; John Andrew Boyle (1968). The Cambridge history of Iran. London & New York: Cambridge University Press. ISBN 0-521-06936-X.
• Foltz, Richard (2010). Religions of the Silk Road. Palgrave Macmillan, 2nd edition. ISBN 978-0-230-62125-1.
• Fontana, Michela (2011). Matteo Ricci: a Jesuit in the Ming Court. Lanham: Rowman & Littlefield Publishers. ISBN 978-1-4422-0586-4.
• Friedman, John Block; Kristen Mossler Figg (4 July 2013). Trade, Travel, and Exploration in the Middle Ages: An Encyclopedia. Routledge. pp. 307–. ISBN 978-1-135-59094-9.
• Gernet, Jacques (1962). H.M. Wright (trans), Daily Life in China on the Eve of the Mongol Invasion, 1250–1276. Stanford: Stanford University Press. ISBN 0-8047-0720-0.
• Glick, Thomas F; Steven John Livesey; Faith Wallis (2005). Medieval science, technology, and medicine: an encyclopedia. London & New York: Routledge. ISBN 0-415-96930-1.
• Goody, Jack (2012). Metals, Culture, and Capitalism: an Essay on the Origins of the Modern World. Cambridge & New York: Cambridge University Press. ISBN 978-1-107-02962-0.
• Grant, R.G. (2005). Battle: A Visual Journey Through 5,000 Years of Combat. DK Pub. pp. 99–. ISBN 978-0-7566-1360-0.
• Hansen, Valerie (2012). The Silk Road: A New History. Oxford & New York: Oxford University Press. ISBN 978-0-19-515931-8.
• Haw, Stephen G. (2006). Marco Polo's China: a Venetian in the Realm of Kublai Khan. London & New York: Routledge. ISBN 0-415-34850-1.
• Hirth, Friedrich (1885). China and the Roman Orient: Researches Into Their Ancient and Mediaeval Relations as Represented in Old Chinese Records. G. Hirth. p. 66.
• Hirth, Friedrich (2000) [1885]. Jerome S. Arkenberg (ed.). "East Asian History Sourcebook: Chinese Accounts of Rome, Byzantium and the Middle East, c. 91 B.C.E. - 1643 C.E." Fordham.edu. Fordham University. Retrieved 2016-09-14.
• Herbermann, Charles George (1913). The Catholic Encyclopedia: An International Work of Reference on the Constitution, Doctrine, Discipline, and History of the Catholic Church. Universal Knowledge Foundation. pp. 293–.
• Hoffman, Donald L. (1991). "Rusticiano da Pisa". In Lacy, Norris J. (ed.), The New Arthurian Encyclopedia. New York: Garland. ISBN 0-8240-4377-4.
• Holt, Frank L. (1989). Alexander the Great and Bactria: the Formation of a Greek Frontier in Central Asia. Leiden, New York, Copenhagen, Cologne: E. J. Brill. ISBN 90-04-08612-9.
• Jackson, Peter (2005), The Mongols and the West, 1221–1410. Pearson Education. ISBN 0-582-36896-0.
• Kelly, Jack (2004). Gunpowder: Alchemy, Bombards, & Pyrotechnics: The History of the Explosive that Changed the World. Basic Books. ISBN 0-465-03718-6.
• Kim, Heup Young (2011). Asian and Oceanic Christianities in Conversation: Exploring Theological Identities at Home and in Diaspora. Rodopi. ISBN 90-420-3299-5.
• Kuiper, Kathleen & editors of Encyclopædia Britannica (Aug 31, 2006). "Rabban bar Sauma: Mongol Envoy." Encyclopædia Britannica (online source). Accessed 6 September 2016.
• LIVIUS. "Roxane." Articles on Ancient History. Page last modified 17 August 2015. Retrieved on 8 September 2016.
• LIVIUS. "Silk Road." Articles of Ancient History. 28 October 2010. Retrieved on 14 November 2010.
• Lorge, Peter Allan (2008), The Asian Military Revolution: from Gunpowder to the Bomb. Cambridge University Press. ISBN 978-0-521-60954-8.
• Luttwak, Edward N. (2009). The Grand Strategy of the Byzantine Empire. Cambridge and London: The Belknap Press of Harvard University Press. ISBN 978-0-674-03519-5.
• Magill, Frank N. et al. (1998). The Ancient World: Dictionary of World Biography, Volume 1. Pasadena, Chicago, London,: Fitzroy Dearborn Publishers, Salem Press. ISBN 0-89356-313-7.
• Mallory, J.P. and Victor H. Mair (2000). The Tarim Mummies: Ancient China and the Mystery of the Earliest Peoples from the West. London: Thames & Hudson. ISBN 978-0-500-05101-6.
• Mandeville, John. (1983). C.W.R.D. Moseley (trans), The Travels of Sir John Mandeville. London: Penguin Books Ltd.
• Milton, Osborne (2006). The Mekong: Turbulent Past, Uncertain Future. Crows Nest: Allen & Unwin, revised edition, first published in 2000. ISBN 1-74114-893-6.
• Morgan, D.O. "Marco Polo in China-Or Not," in The Journal of the Royal Asiatic Society, Volume 6, Issue #2, 221–225, July 1996.
• Morgan, David (2007). The Mongols. Malden, MA: Blackwell Pub. ISBN 978-1-4051-3539-9.
• Morton, William Scott and Charlton M. Lewis. (2005). China: Its History and Culture: Fourth Edition. New York City: McGraw-Hill. ISBN 978-0-07-141279-7.
• Mosheim, Johann Lorenz (1832). Institutes of Ecclesiastical History: Ancient and Modern ... A. H. Maltby. pp. 415–.
• Mosheim, Johann Lorenz von; John Laurence Von Mosheim (1 January 1999). Authentic Memoirs of the Christian Church in China. Adegi Graphics LLC. pp. 52–. ISBN 978-1-4021-8109-2.
• Mosheim, Johann Lorenz (1862). Authentic Memoirs of the Christian Church in China ... McGlashan & Gill. pp. 52–.
• Moule, A. C. Christians in China before 1500, 94 & 103; also Pelliot, Paul in T'oung-pao 15 (1914), pp. 630–36.
• Needham, Joseph (1971). Science and Civilization in China: Volume 4, Physics and Physical Technology, Part 3: Civil Engineering and Nautics. Cambridge: Cambridge University Press; rpr. Taipei: Caves Books, Ltd, 1986.
• Needham, Joseph; et al. (1987). Science and Civilisation in China: Military technology: The Gunpowder Epic, Volume 5, Part 7. Cambridge: Cambridge University Press. ISBN 978-0-521-30358-3.
• Norris, John (2003), Early Gunpowder Artillery: 1300–1600, Marlborough: The Crowood Press.
• Olschki, Leonardo (1960). Marco Polo's Asia: an Introduction to His "Description of the World" Called "Il Milione.". Berkeley: University of California Press.
• Pacey, Arnold (1991). Technology in World Civilization: A Thousand-year History. Boston: MIT Press. ISBN 0-262-66072-5.
• Polo, Marco; Latham, Ronald (translator) (1958). The Travels of Marco Polo. New York: Penguin Books. ISBN 0-14-044057-7.
• Robinson, David M. "Banditry and the Subversion of State Authority in China: The Capital Region during the Middle Ming Period (1450–1525)," in Journal of Social History (Spring 2000): 527–563.
• Robson, Michael (2006). The Franciscans in the Middle Ages. Boydell Press. p. 113. ISBN 978-1-84383-221-8.
• Rossabi, Morris (2014). From Yuan to Modern China and Mongolia: The Writings of Morris Rossabi. Leiden & Boston: Brill. ISBN 978-90-04-28529-3.
• Roux, Jean-Paul, Histoire de l'Empire Mongol, Fayard, 1993, ISBN 2-213-03164-9.
• Sezgin, Fuat; Carl Ehrig-Eggert; Amawi Mazen; E. Neubauer (1996). نصوص ودراسات من مصادر صينية حول البلدان الاسلامية. Frankfurt am Main: Institut für Geschichte der Arabisch-Islamischen Wissenschaften (Institute for the History of Arabic-Islamic Science at the Johann Wolfgang Goethe University). p. 25.
• Spence, Jonathan D. (1999). The Chan's Great Continent: China in Western Minds. W. W. Norton. pp. 1–2. ISBN 978-0-393-31989-7.
• Spielvogel, Jackson J. (2011). Western Civilization: a Brief History. Boston: Wadsworth, Cencage Learning. ISBN 0-495-57147-4.
• Strachan, Edward and Roy Bolton (2008). Russia and Europe in the Nineteenth Century. London: Sphinx Fine Art. ISBN 978-1-907200-02-1.
• Tarn, W.W. (1966). The Greeks in Bactria and India, reprint edition. London & New York: Cambridge University Press.
• Tsien, Tsuen-Hsuin (1985), Paper and Printing, Joseph Needham, Science and Civilisation in China, Chemistry and Chemical Technology, Vol. 5 part 1, Cambridge University Press
• Torday, Laszlo. (1997). Mounted Archers: The Beginnings of Central Asian History. Durham: The Durham Academic Press. ISBN 978-1-900838-03-0.
• Tremblay, Xavier (2007). "The Spread of Buddhism in Serindia: Buddhism Among Iranians, Tocharians and Turks before the 13th Century," in Ann Heirman and Stephan Peter Bumbacker (eds), The Spread of Buddhism. Leiden & Boston: Koninklijke Brill. ISBN 978-90-04-15830-6.
• Turnbull, Stephen (19 February 2013). The Mongol Invasions of Japan 1274 and 1281. Osprey Publishing. ISBN 978-1-4728-0045-9. Retrieved 6 September 2016.
• Vogel, Hans Ulrich (2013). Marco Polo Was in China: New Evidence from Currencies, Salts and Revenues. Leiden; Boston: Brill. ISBN 978-90-04-23193-1.
• Wills, John E., Jr. (1998). "Relations with Maritime Europeans, 1514–1662," in Mote, Frederick W. and Denis Twitchett (eds.), The Cambridge History of China: Volume 8, The Ming Dynasty, 1368–1644, Part 2, 333–375. New York: Cambridge University Press. ISBN 0-521-24333-5 (Hardback edition).
• Wood, Frances. (2002). The Silk Road: Two Thousand Years in the Heart of Asia. Berkeley and Los Angeles: University of California Press. ISBN 978-0-520-24340-8.
• Xu, Shiduan (1998). "Oghul Qaimish, Empress of Mongol Emperor Dingzong," in Lily Xiao Hong Lee and Sue Wiles (eds), Biographical Dictionary of Chinese Women: Tang through Ming: 618–1644, trans. Janine Burns, London & New York: Routledge. ISBN 978-0-7656-4314-8.
• Yang, Juping. “Hellenistic Information in China.” CHS Research Bulletin 2, no. 2 (2014).
• Ye, Yiliang (2010). "Introductory Essay: Outline of the Political Relations between Iran and China," in Ralph Kauz (ed.), Aspects of the Maritime Silk Road: From the Persian Gulf to the East China Sea. Weisbaden: Harrassowitz Verlag. ISBN 978-3-447-06103-2.
• Young, Gary K. (2001). Rome's Eastern Trade: International Commerce and Imperial Policy, 31 BC - AD 305. London & New York: Routledge, ISBN 0-415-24219-3.
• Yu, Huan (September 2004). John E. Hill (ed.). "The Peoples of the West from the Weilue 魏略 by Yu Huan 魚豢: A Third Century Chinese Account Composed between 239 and 265, Quoted in zhuan 30 of the Sanguozhi, Published in 429 CE". Depts.washington.edu. Translated by John E. Hill. Retrieved 2016-09-17.
• Yu, Taishan (June 2010). "The Earliest Tocharians in China" in Victor H. Mair (ed), Sino-Platonic Papers. Chinese Academy of Social Sciences, University of Pennsylvania Department of East Asian Languages and Civilizations.
• Yü, Ying-shih. (1986). "Han Foreign Relations," in The Cambridge History of China: Volume I: the Ch'in and Han Empires, 221 B.C. – A.D. 220, 377–462. Edited by Denis Twitchett and Michael Loewe. Cambridge: Cambridge University Press, pp 377–388, 391, ISBN 978-0-521-24327-8.
• Henry Yule Henry, Sir. (1915). Cathay and the Way Thither, Being a Collection of Medieval Notices of China. Asian Educational Services. pp. 12–. ISBN 978-81-206-1966-1.
• Yule, Henry, Sir (1998). Cathay and the Way Thither: Missionary friars. Rashíduddín - Pegolotti - Marignolli. Munshiram Manoharlal Publishers Pvt. Limited. p. 13. ISBN 978-81-215-0841-4.
• Zhao, Feng (2004). "Wall hanging with centaur and warrior," in James C.Y. Watt, John P. O'Neill et al. (eds) and trans. Ching-Jung Chen et al., China: Dawn of a Golden Age, 200–750 A.D.. New Haven & London: Yale University Press, Metropolitan Museum of Art. ISBN 978-1-58839-126-1.