אייסלבן

אייסלבן
Lutherstadt Eisleben

סמל אייסלבן דגל אייסלבן
כיכר העיר אייסלבן וכנסיית זנקט אנדראס
מדינה	גרמניה גרמניה
מדינה פדרלית	סקסוניה-אנהלט סקסוניה-אנהלט
ראש העיר	Carsten Staub
שפה רשמית	גרמנית
על שם	מרטין לותר
שטח	143.81 קמ"ר
גובה	114 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	22,609 (31 בדצמבר 2023)
‑ צפיפות	160 נפש לקמ"ר (2019)
קואורדינטות	51°31′00″N 11°33′00″E / 51.516666666667°N 11.55°E / 51.516666666667; 11.55
אזור זמן	UTC+1
http://www.wittenberg.de
אתר מורשת עולמית
אנדרטאות מרטין לותר באייסלבן ובוויטנברג האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1996, לפי קריטריונים 4, 6 שטח האתר 8.3 דונם שטח אזור החיץ 130.2 דונם הערות Luthergedenkstätten in Eisleben und Wittenberg
מפת מיקום מפה מפורטת (למפת גרמניה מוגדלת)   שטוטגרט מינכן ברלין קלן ברמן המבורג פרנקפורט הנובר דיסלדורף לייפציג דרזדן נירנברג קיל בון מגדבורג ארפורט רוסטוק מיינץ פרייבורג שוורין לוקס. הולנד בלגיה צרפת דנמרק צ'כיה פולין אוסטריה שווייץ הים הבל��י הים הצפוני אייסלבן (למפת גרמניה רגילה)   שטוטגרט מינכן ברלין קלן ברמן המבורג פרנקפורט הנובר דיסלדורף לייפציג דרזדן נירנברג קיל בון מגדבורג ארפורט רוסטוק מיינץ פרייבורג שוורין לוקס. הולנד בלגיה צרפת דנמרק צ'כיה פולין אוסטריה שווייץ הים הבלטי הים הצפוני אייסלבן (למפת סקסוניה-אנהלט רגילה)   מגדבורג האלה דסאו ויטנברג ביטרפלד-וולפן הלברשטאדט שטנדאל וייסנפלס ברנבורג מרסבורג ברנדנבורג ב. סקסוניה תורינגיה סקסוניה התחתונה אייסלבן (למפת סקסוניה-אנהלט מוגדלת)   מגדבורג האלה דסאו ויטנברג ביטרפלד-וולפן הלברשטאדט שטנדאל וייסנפלס ברנבורג מרסבורג ברנדנבורג ב. סקסוניה תורינגיה סקסוניה התחתונה אייסלבן tabBackground:;tabBorder:#aaa;defaultTab:0;

אייסלבן (בגרמנית: Eisleben; רשמית: Lutherstadt Eisleben, "לותרשטאדט אייסלבן", מילולית "עירו של מרטין לותר אייסלבן"), היא עיר במדינת סקסוניה-אנהלט שבגרמניה שהתפרסמה כעיר שבה נולד מרטין לותר. נכון לסוף 2019 התגוררו בתחומי העיר 23,003 נפשות.^[1]

לכבוד בנה הידוע ביותר של העיר, זכתה אייסלבן לכינוי "לותרשטאדט" מאז שנת 1946. אנדרטאות מרטין לותר באייסלבן ובוויטנברג הם אתר מורשת עולמית של אונסק"ו מאז 1996.

אייסלבן משתרעת על שטח של כ-25 על 10 קילומטרים, לאחר שכמה קהילות מסביב שולבו בעיר. הרובע הגדול ביותר הוא הלפטה (Helfta) עם המנזר שחודש בשנת 1999. הגרעין של אייסלבן מחולק לעיירה עתיקה (Altstadt) וחדשה (Neustadt), שהאחרונה הוקמה עבור הכורים של אייסלבן במאה ה-14.

הגרעין העירוני ממוקם 30 קילומטרים מערבית להאלה בשפלה מאורכת, הקרויה "שפלת אייסלבן" (Eislebener Niederung) באזור הדרום-מזרחי של המחוז. האזור העירוני שדרכו זורם הנחל בוזה זיבן (Böse Sieben, מילולית "שבעת הרשעים", מקור השם מהמאה ה-19 אינו ידוע) נשלט על ידי אדמה חקלאית. בין אונטר-ואוברריסדורף (Oberrißdorf) הנוף מתנשא אל "רמת מנספלד" (Mansfelder Platte), רמה נמוכה ובה רכסי הרים נמוכים, והשטח העירוני מכסה את החלק העיקרי של הרמה. בחלקו הדרומי של האזור העירוני עובר הרכס המיוער הורנבורגר זאטל (Hornburger Sattel).

טמפרטורת האוויר הממוצעת באייסלבן היא 8.5°C, וכמות המשקעים השנתיים היא 509 מילימטרים. כמות נמוכה מאוד שהיא בין ה-20 המקומות שבהם נמדדה הכמות הקטנה ביותר בגרמניה. ערכים נמוכים יותר רשומים ב-2% בלבד מתחנות המדידה של שירות מזג האוויר הגרמני. החודש היבש ביותר הוא פברואר, והגשום ביותר הוא חודש יוני. בחודש יוני יש פי 1.9 יותר גשמים מאשר בפברואר. כמות המשקעים כמעט ולא משתנה והמשקעים מפוזרים באופן שווה מאוד לאורך השנה. תנודות עונתיות נמוכות יותר נרשמות רק ב-7% מתחנות המדידה.

במאות ה-3 עד ה-5, בתקופת נדידת העמים הגדולה, עברו שבטי הסואבים, האנגלס (Angles) והוורנים מאזורי הולשטיין, שלזוויג ומקלנבורג דרומה. מערבה מהאלבה והזאלה (אנ') לתורינגיה. ניתן לעקוב אחר דרך זו בסיומות של שמות המקומות "-לבן" (leben-, כלומר "חיים"). לדוגמה, בין הלדנסלבן (Haldensleben) לארפורט צצו כ-100 עיירות וכפרים שכך הסתיים שם המקום. לדברי הרמן גרוסלר, המילה "חיים" בהקשר זה פירושה ירושה. התחילית של שם המקום זה מתייחס לשבט של בעלי הקרקע.

במאה החמישית התערבבו המהגרים עם התושבים המקומיים משבט ההרמונדורי (אנ') והשתייכו לאימפריה התורינגית (אנ'), שנכבשה בשנת 531 על ידי הפרנקים. תורינגיה הצפונית יושבה כתוצאה מהתבוסה בסקסוניה. במהלך ההיסטוריה הנוספת, יישבו מלכי הפרנקים איכרים סואבים, הסיים ופריזיים באזורים מסוימים.

במאות ה-9 וה-10 הוקמה על הגדה המערבית של מה שכונה אגם פאולן (Faulen See, "אגם עצל") טירה מוקפת חפיר. אייסלבן מוזכרת במסמך מ-23 בנובמבר 994 של אוטו השלישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה. היא מוזכרת כאחד מששת המקומות שקיבלו קודם זכויות של שוק כולל טביעת מטבעות וזכויות מכס. בעיירת השוק, שהתפתחה בצומת של שתי דרכי סחר ותחת הגנת הטירה מוקפת החפיר המלכותית, הייתה תחנה מלכותית בה התקבלו המיסים מהכפרים שמסביב.

בשנת 1081 אישרו הנסיכים הסקסונים באייסלבן את בחירתו של הרמן פון לוקסמבורג (Hermann von Luxemburg‏; 1053–1088), הרוזן פון סאלם, כמלך מתחרה להיינריך הרביעי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה בזמן שהאחרון היה באיטליה. הרמן התגורר באייסלבר ואסרבורג (Eisleber Wasserburg) והובא תחת מצור על ידי החיילים של היינריך מפריזלנד. הרוזן ארנסט פון מנספלד נחלץ לעזרתו והביס את הפריזים. במשך זמן רב נקרא שדה הקרב פריזנשטראסה (Friesenstrasse), כיום רחוב פרישטראסה (Freestrasse). כאשר היינריך נכנס לסקסוניה עם צבאו בשנת 1085, נמלט הרמן לדנמרק. מכיוון שלפי הדיווחים הרבה מאוד צמח שום מול קירות הטירה באותה תקופה, הוא כונה "מלך השום" (Knoblauchkönig). על הקיר הצפוני של בית העירייה יש פסל אבן חול המייצג, על פי המסורת, את המלך. כיום הוא דמות תדמיתית בפרסום תיירותי.

בשנת 1069 קיבלה משפחת מנספלד (אנ'), שטירת אבותיהם הייתה במנספלד (אנ'), מעמד של רוזנות מהיינריך הרביעי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה. עד מהרה התפתחה אייסלבן לבירת רוזנות זו. החל משנת 1121 ואילך מינו רוזני מנספלד את ראש העיר. רק ב-1809 היה לאייסלבן ראש עיר עצמאי שלא מונה על ידי הרשויות. בסביבות 1150 החל ניקוז אגם פאולן, שטח ביצה בקצה המזרחי של אזור היישוב. הבישוף וויכמן ממגדבורג קרא לפריזים ולפלמים לבנות תעלות ניקוז וסכרים, והם התיישבו אז ברובע ניקולאיפירטל (Nicolaiviertel). ניתן לראות את העקבות עד היום מהתעלות והסכרים הרבים.

באמצע המאה ה-12 החלה בנייתה של חומת העיר הראשונה, שהקיפה את השוק והסמטאות שמסביב. החומה נבנתה על ידי תושבי העיר, וכל גילדת מלאכה הייתה אחראית על תחזוקה והגנה של קטע. שמירת השערים הייתה באחריותם של עובדים שמשכורתם שולמה על ידי העיר. חומה זו הקיפה רק את השוק וכמה רחובות מסביב.

בשנת 1180 הוזכרה אייסלבן לראשונה כעיר (civitas) עם שנים עשר חברי מועצה (קונסולים) בהנהלתו של ראש עיר (Stadtvogt). תושבי העיר נאלצו לשלם מיסים לרוזנות מנספלד. העיר הייתה אחראית על ערכאת השיפוט הנמוכה ביותר. המטבעות המקומיים העתיקים ביותר (Eisleber) הם משנת 1183. היו שם שתי קהילות דתיות, זנקט אנדראס (St. Andreas) וזנקט גוטהרד (St. Gotthard).

בסביבות שנת 1200 התגלו עפרות נחושת לראשונה בקופּפרברג (Kupferberg) בהטשטדט (Hettstedt). המגלים, על פי האגדה, היו הכורים נפיאן (Nappian) ונוקה (Neucke), שהם הדמויות הסמליות של תעשיית הכרייה של מנספלד עד היום. בתחילה האיכרים עדיין כרו נחושת באדמתם שלהם, אך עד מהרה התפתח סחר. פרידריך השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה העניק את האישור המלכותי לזכויות במינרל (בגרמנית Bergregal) לרוזנים לבית מנספלד בשנת 1215, והאישור חודש על ידי קרל הרביעי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה ב-1364. הכרייה שינתה את מבנה הכלכלה של האזור והפכה לבסיס לעושרם של הרוזנים והעיר.

המנזר הציסטרציאני של מריה הקדושה הוקם על ידי הרוזן בורכרד הראשון (Burchard I) ממנספלד בשנת 1229 ונבנה בתחילה ליד טירת מנספלד (גר'). המנזר היה גם הבעלים של בית החולים על שם קתרינה (Katharinenhospital) באייסלבן. בשנת 1234 הועבר המנזר על ידי אלמנתו של הרוזן בורכרד לכפר הנטוש רוסדורף של ימינו (Rossdorf, צפונית-מערבית לאייסלבן), משום שמיקומה הקודם קרוב לטירה מנספלד לא נבחר בצורה חכמה. אך גם רוסדורף התגלה כמקום בעייתי בגלל המחסור הגדול במים.

בשנת 1258, בהנחייתה של אם המנזר גרטרוד פון הקבורן (Gertrud von Hackeborn), הועבר המנזר להלפטה (Helfta), כיום רובע של אייסלבן. המנזר קנה את חלקת האדמה בהלפטה מאחיה של אם המנזר, אלברכט ולודוויג, שהיו בעלי טירת הלפטה ושלטו באזור. אולם כבר בשנת 1284 המנזר נבזז על ידי גבהרד פון קוורפורט (Gebhard von Querfurt).

במהלך המצור הכושל על אייסלבן של הדוכס מבראונשווייג בשנת 1342, הושמדו הכפרים מסביב ואיתם המנזר. אז החלה ההרחבה החמישית של חומת העיר. המנזר הועבר לקצה ביצורי העיר בכיכר המנזר של ימינו באייסלבן. אבל זה לא היה האתר האחרון של המנזר, כי בשנת 1525, במהלך מלחמת האיכרים בזזו האיכרים המורדים את מזר הלפטה החדש (Kloster Neuen Helfta). עקב כך נמלטו אם המנזר קתרינה פון וצדורף (Katharina von Watzdorf) והנזירות להאלה לפני שהן נשלחו למוראביה בהוראת הקיסר קרל החמישי להקים שם מנזר נטוש מחדש. אך באותה שנה הם חזרו לאלט-הלפטה לבקשתו של הרוזן הוייר השישי ממנספלד (Hoyer VI. von Mansfeld‏; 1484–1540), ששיקם את המנזר. עם זאת, לנזירות שוב לא היה שם בית קבע.

הרפורמציה הפרוטסטנטית אילצה להכניס את הפולחן הפרוטסטנטי למנזר בשנת 1542. כשנכשלו כל המאמצים להמיר את הנשים תחת אם המנזר האחרונה ולבורגה ראובר (Walburga Reuber) לנצרות פרוטסטנטית, פירק הרוזן הפרוטסטנטי גאורג פון מנספלד-אייסלבן את המנזר בשנת 1546. הנזירות עזבו. האזכור המתועד האחרון של המנזר הוא מיום 19 ביוני 1542. איכרים רבים מהכפרים ההרוסים התיישבו כעת, באישור הרוזן, מדרום לחומת העיר, מעבר לנחל בוזה זיבן (באותה תקופה היה עדיין קרוי וילרבאך). ברחוב רמטורשטראסה (Rammtorstraße) נמצאים כיום בתי החווה החקלאיים האופייניים.

המנזר הוזנח ושימש כמחסן בתקופת גרמניה המזרחית. שחזורו החל בשנת 1998 לאחר כמה יוזמות של המורה לאמנות, יואכים הרמן, שפעל למענו מאז 1988.הציסטרציאנים מנהלים כעת גם בית הארחה ומוסד חינוכי.

סוף המאה ה-14 והמאה ה-15 היו תקופות של שגשוג. במהלך המריבה בשל מינוי הבישוף של הלברשטאדט בשנת 1362 הוכיחו ביצורי העיר את יעילותם כנגד הצרים. בית החולים Heilig-Geist-Stift הוזכר לראשונה במסמכים בשנת 1371, וב-1408 הוקם בית העירייה הראשון מאבן. בשנת 1462 הוקדש בית המקהלה בכנסיית זנקט ניקולאי (St.-Nicolai-Kirche), שנבנה על היסודות של כנסיית גוטהרד. בשנת 1433 הוזכרו חנויות ואולם בדים (אנ') עם בית שקילה בכיכר השוק; המיקום תואם ל-Haus Markt 22. בשנת 1440 היו בעיירה 530 בעלי בתים וכ-4,000 תושבים. בניית המגדלים לכנסיית זנקט פטרי-פאולי החלה בשנת 1447, לכנסיית ניקולאי ולכנסיית אנדראס בשנת 1462.

מרטין לותר נולד ב-10 בנובמבר 1483 ב"סמטת לנגן" (Langen Gasse), כיום רחוב לותר (Lutherstrasse). למחרת, יום מרטין, הוא הוטבל בכנסיית זנקט פטרי פאולי (אגן הטבילה המקורי שרד). משפחת לותר נשארה באייסלבן רק עד לאביב 1484, אך באמצעות הטבילה לותר נותר מקושר לעיר לאורך כל חייו. המנהל העירוני ומנהל התיירות הנוכחחים עושים מאמצים לפתח את הקשר הזה בצורה אינטנסיבית יותר; זה נכון במיוחד לשנת 2017, שנת ה-500 לרפורמציה.

חומת עיר שנייה נבנתה בין השנים 1480–1520. הרבעים פטריפירטל (Petriviertel, חקלאים), ניקולאיפירטל (Nicolaiviertel, פריזים) ונוסברייט (Nussbreite, כורים) נוספו לעיר. בשנת 1498 החריבה שרפה הרסנית את העיר בתוך החומה הראשונה. בנוסף ��בנייני המגורים הרבים, בית העירייה נשרף וכנסיית זנקט אנדראס ניזוקה. רק באמצעות פטור ממיסים לחמש שנים שהעניק רוזן מנספלד ניתן היה למנוע הגירה דרסטית החוצה של האוכלוסייה.

לאחר שרפת העיר ההרסנית בשנת 1498 בתוך חומת העיר העתיקה (הרבעים אנדראס ומרקטפירטל), החל השיקום על בסיס הזכויות שניתנו על ידי רוזנות מנספלד ב-17 באוגוסט 1498. השיקום התרחש תחילה במהירות יחסית, כאשר בשלב הראשון נעשה שימוש באלמנטים אדריכליים גותיים מאוחרים.

בשנת 1501 התפצל בית רוזני מנספלד למשפחות מנספלד-פורדרורט (Mansfeld-Vorderort), מנספלד-מיטלורט (Mansfeld-Mittelort) ומנספלד-הינטרורט (Mansfeld-Hinterort). בראשית המאה ה-16 בנתה כל אחת מהמשפחות הללו בית מגורים בעיר אייסלבן. הרוזן אלברכט הרביעי (1480–1560), נצר לענף הינטרורט, יישב כורים וחרשי ברזל מאזורים אחרים בגרמניה ממערב לעיר העתיקה כדי להחיות את תעשיית הכרייה וגם העניק להתיישבות זו אמנת עיר. היא נקראה "העיר החדשה ליד אייסלבן" (Neue Stadt bei Eisleben), היום "נאושטדט" (Neustadt) או "אננפירטל" (Annenviertel).

בשנת 1514 ביקש מקסימיליאן הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה מאלברכט לבטל את אמנת העיר. אלברכט התנגד לדרישה זו, ובמקום זאת ייסד מנזר אוגוסטיני (Annenkloster mit Kirche), בו פגש את מרטין לותר בשנת 1518. בשנת 1520 החליט הכנס הכללי של האוגוסטינים במנזר זה לטובת תורתו של לותר. בשנת 1523 המנזר פורק.

בעוד שהרוזנים ממשפחת מנספלד-פורדרורט דבקו באמונתם הקתולית, נציגי משפחת מנספלד-הינטרורט תחת גבהרד השביעי (Gebhard VII), ובעיקר אלברכט השביעי (Albrecht VII. von Mansfeld‏; 1480–1560), שהיה חבר קרוב של לותר, הצטרפו לרעיון הרפורמציה. בשנים 1520–1540 התבצעה הרפורמציה הפרוטסטנטית בכמה צעדים באייסלבן ובמחוז מנספלד. בשנת 1525 הוכנסה התורה הפרוטסטנטית לפולחן הדתי והוקם בית ספר פרוטסטנטי לבנים ליד כנסיית זנקט אנדראס בהנהלתו של יוהאנס אגריקולה (אנ'), שהיה למבשר בית הספר הלטיני (בית הספר לדקדוק) שהוקם באייסלבן בהתאם לאמנה הלותרנית בשנת 1546.

עם זאת הרוזנים הפרוטסטנטים לא התייחסו לנתינים שלהם בצורה טובה או גרועה מזו שנהגו קרובי משפחתם הקתולית. במלחמת האיכרים הגרמנית (1524–1525), בהן השתתפו כורים מרי נפש רבים מאייסלבן והרסו חלקים גדולים ממחוז מנספלד, דיכא אלברכט השביעי את ההתקוממויות שפרצו בלחימה עקובה מדם וחסרת רחמים. במהלך מלחמת האיכרים נהרסו גם מנזר הבנדיקטינים בהורנבורג הסמוכה ומנזר הלפטה, והנזירות גורשו ממנו.

בשנת 1529 מתו מאות מתושבי אייסלבן במגפת הדבר.

סערת מלחמות הרפורמציה גרמה לעיתים אף לבני משפחת מנספלד להילחם זה בזה. אלברכט השביעי חתם על וידוי אאוגסבורג (אנ') הפרוטסטנטי בשנת 1530 והצטרף לברית שמלקלדן, קונפדרציה הגנתית של נסיכים פרוטסטנטים שהפסידה בסופו של דבר את המלחמה השמלקלדית על סקסוניה לכוחותיו של קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, אך זכתה להכרה של הלותרניזם כדת רשמית בתוך האימפריה הרומית הקדושה, ושאפשרה לנסיכים לקבוע את הדת הרשמית בארצותיהם.

הרוזן הוייר הרביעי מבית מנספלד-פורדרורט (Grafen Hoyer IV. von Mansfeld-Vorderort), אחד המתנגדים לרפורמציה שהיה בעל השפעה רבה ביותר מת באזור מנספלד בשנת 1540 (קבר בצורת סרקופג בכנסיית זנקט אנדראס). לותר ניסה באופן אישי מספר פעמים ליישב את המחלוקות בין הרוזנים, במיוחד לגבי העיר החדשה. הוא הגיע לעיר בפעם האחרונה בשנת 1546. ב-16 בפברואר חתמו הוא ויוסטוס יונאס (Justus Jonas) על חוזה ההקמה של בית הספר הלטיני הראשון, כיום הגימנסיה על שם מרטין לותר (Martin-Luther-Gymnasium). מרטין לותר הטיף את דרשותיו האחרונות בכנסיית זנקט אנדראס באייסלבן, ומת בעיר ב-18 בפברואר 1546. הבית בו נפטר מרטין לותר מוקדש לזכר האירוע הזה. בשנת 1547 הטיל קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה חרם קיסרי על הרוזן אלברכט השביעי בשל מחויבותו לרפורמציה. עם זאת, הוא בוטל בשנת 1552.

לאחר שלום אאוגסבורג בשנת 1555, המירה רוזנת מנספילד אגנס פון מנספלד-אייסלבן (אנ'), שהתחנכה במנזר, את דתו של גבהרד טרוכסס פון וולדבורג (Gebhard Truchsess von Waldburg), הארכיבישוף של קלן (אנ'), שהיה בעל מעמד של נסיך בוחר, לקלוויניזם. נישואיהם והצהרתו על שוויון דתי בכל תחום שלטונו גרמו לסיבוב נוסף של מלחמת דת, מלחמת קלן (אנ'). בני הזוג ברחו פעמים רבות דרך מדינות גרמניות שונות לפני שגבהרד ויתר על מינויו בשנת 1588. הוא מת ונקבר בשטרסבורג בשנת 1601, לאחר שכשל בניסיונו להפוך את מעמדו לשושלת של נסיכים בוחרים. אשתו (שלא הייתה יכולה לחזור למנזר) הייתה תחת חסות הדוכסים מווירטמברג (Herrscher von Württemberg) ונפטרה בשנת 1637, ובכך בא לקיצו ענף מיטלורט של המשפחה.

את המעבר מאדריכלות גותית מאוחרת לסגנון הרנסאנס ניתן לראות בבית העירייה בעיר העתיקה, בבית הינטרורט (1500–1589) ובעיטורים בכנסיית זנקט אנדראס. חלק מיוחד בבניית העיר מחדש היה לברנדינוס בלאנקנברג (Berndinus Blanckenberg‏ בסביבות 1470–1531), שהיה משנת 1507 חבר מועצה, ומשנת 1518 ראש העירייה; מצבת הרנסאנס שלו, שנוצרה על ידי הפסל הנס שלגל בשנת 1540, נמצאת בכנסיית זנקט אנדראס. הסרקופג של הרוזן הוייר השישי (1541) מאת אותו אמן שוכן באותה כנסייה.

לאחר 1530, בגלל המשבר בתעשיית הכרייה של מנספלד, הבנייה כבר לא הייתה אינטנסיבית כמו בשליש הראשון של המאה ה-16, אך בית הקברות קמפוסנטו (Camposanto, באיטלקית "שדה קדוש") הוקם בשנים 1538–1560, ובשנת 1564 נבנו בית הספר הלטיני וכיפת המגדל הרנסאנסית של כנסיית זנקט פטרי-פאולי. ב-1568 נבנה בניין המסחר של קתריננשטיפט (Katharinenstift). בניין העירייה של העיר החדשה (Neustädter Rathaus), כיום "Breiten Weg", הוקם בין השנים 1571–1589, ובשנים 1585–1608 הושלמה כנסיית אנה (Annenkirche).

בשנת 1550 קטלה מגפת דבר נוספת כ-1,500 בני אדם. כורים רבים עזבו את העיר, כך שבשנת 1554 היה צריך לסגור חלק מהפירים. קיצוץ שכר גרם לתסיסה אזרחית ולהשבתת עבודה. בשנת 1562 נשרפה כנסיית קתרינה ולא נבנתה מחדש. בשנת 1567 סגר אוגוסט הראשון, הנסיך הבוחר מסקסוניה בית דפוס באייסלבן שהדפיס קונטרס נגד מטיפיו ואסר את המדפיס. חלוקות הירושה הרבות, ההוצאות המופרזות והמצב הכלכלי הירוד הובילו לפשיטת רגל של רוזנות מנספלד בשנת 1570. הם איבדו את הריבונות על סקסוניה, ששלחה מפקח לאייסלבן. בגלל המחסור בכוח העבודה בענף הכרייה, ההגירה הפכה לעבירה פלילית.

בשנת 1574 סיכמו הרוזנים ששרדו לבית מנספלד: הנס הויר, הנס גאורג, הנס אלברכט וברונו עם הנסיך הבוחר של סקסוניה להחזיר את חובותיה הנרחבים של המשפחה, אך חלק מהנכסים עוקלו בכל מקרה. ענף הינטרורט של בית מנספלד הגיע לקיצו בשנת 1666, אך ענף מנספלד-פורדרורט התמיד עד 1780, אז גם הוא נכחד ואייסלבן סופחה ישירות לנסיך הבוחר של סקסוניה.

המאה החלה בשנת 1601 עם אסון השרפה החמור ביותר בתולדות העיר. במרכז העיר, האש התפשטה במהירות מתחת לבתים העשויים מעץ שהיו צמודים זה לזה. 253 בנייני מגורים, בית השקילה, מגדלי כנסיית זנקט אנדראס והבתים העירוניים של רוזני מנספלד הושמדו.

לאחר השרפה בעיר ב-1601, שהחריבה בין היתר את הטירה המוקפת חפיר מהרנסאנס, את בית המידות של ענף מיטלורט של הרוזנים לבית מנספילד, את בית הספר לדקדוק, את בית השקילה ובתי עיר רבים, לא יכולה הייתה הרוזנות לממן שיקום כה משמעותי. זה נבע, למשל, מעיקול הנכסים של רוזנות מנספלד בשנת 1570, החלפת הבעלות 1573–1579, כאשר הנסיכים הסקסונים מהלברשטאדט ומגדבורג החליפו ביניהם את הבעלות על אייסלבן עם פרבריה, העול של מלחמת שלושים השנים והפגיעה בכרייה ותלותה בסחר עד שחרור תעשיית הכרייה בשנת 1671 על ידי הנסיך הבוחר של סקסוניה. בנוסף למבנים המנהליים המורכבים הקיימים (הייתה גם הנהלה של הרוזנים עד 1780), כל זה הביא לירידה כלכלית של העיר, שנמשכה עד סוף המאה ה-18 והייתה ניכרת גם בתהליך הבנייה.

המצוקות החברתיות שמהן סבלו הכורים הובילו למצור על ביתו של מנהל המטבעה זיגנהורן ב-8 בפברואר 1621. 1,000 כורים דרשו את הפסקת זיוף המטבעות. בשנת 1626 הייתה מגפת דבר נוספת עם מאות מתים.

בשנת 1628 הגיעה מלחמת שלושים השנים לאייסלבן כשצבאו של אלברכט פון ולנשטיין הגיע לעיר, והיא הוחרבה על ידי שכירי החרב של הליגה הקתולית (אנ'). כתוצאה מכך גם הכרייה נעצרה. בשנת 1631 חיילים משני הצדדים עברו דרך העיר מספר פעמים, ודרשו מגורים ומזון. כאשר יוהאן גאורג הראשון, הנסיך הבוחר מסקסוניה סיכם על שלום נפרד עם פרדיננד השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה בשנת 1635, נערכו תפילות הודיה בכל הכנסיות. אך כבר בשנת 1636 העיר נבזזה על ידי השוודים. הפשיטות נמשכו עד 1644.

בשנת 1653, הרסה שרפה נוספת בעיר 166 בתים, ובשנת 1681 מתו 900 איש בגלל מגפת דבר נוספת. בית הולדתו של לותר נשרף עד לקומת הקרקע בשרפת העיר בשנת 1689.

בשנת 1671 התיר הנסיך הבוחר של סקסוניה "לשחרר" כרייה באזור מנספלד. זה היה התנאי להמשך הפיתוח והתיעוש של הכרייה. בשנת 1691 נבנה בית השקילה מחדש. בית הולדתו של לותר נבנה מחדש בשנת 1693 וכיום משמש כבית ספר לעניים וכמוזיאון.

ביתה של משפחת האצולה רינק (Rinck) נבנה מחדש לאחר שרפת העיר בשנת 1498 בראשית המאה ה-16 כבית העירוני של ענף פורדרורט, שיכן את משרד הרוזן משנת 1563 ונבנה מחדש ב-1707 לחלוטין לאחר השריפה של 1689. משנת 1716 הנציגות ביצעה גם את המשימות של החלק הפרוסי של מחוז מנספלד, ששוחרר מהעיקול. היא נסגרה בשנת 1780 עקב אובדן הפייף, ומשנת 1789 הייתה מקום מושבו של מושל סקסוניה הנבחר. ב-14 ביולי 1798 הוקם ""בית הספר למכרות של אייסלבן" (Bergschule zu Eisleben) כמוסד לימודי למנהלים הטכניים של המכרות ביוזמת ממשלת נסיכות הבוחר מסקסוניה.

לאחר תבוסת פרוסיה במלחמה נגד צרפת בקרב ינה-אאורשטדט בשנת 1806, כבשו חיילים צרפתים את העיר, אם כי אייסלבן לא השתייכה לפרוסיה אלא לנסיכות הבוחר מסקסוניה. למרות הכרזות בעיר שהבטיחו "כל נסיכות הבוחר מסקסוניה היא נייטרלית", כל האספקה הוחרמה. הצרפתים שילבו את מחוז מנספלד לשעבר בממלכת וסטפאליה שזה עתה הוקמה תחת ז'רום בונפרטה, אחיו של נפוליאון בונפרטה.

לפיכך בוטלה גם הצמיתות, והוכנס חופש כלכלי (אנ'), הפרדת הרשויות, שוויון הזכויות ליהודים, הקודקס האזרחי וניהול ספרי הכנסייה. העיר החדשה שולבה בעיר העתיקה. ביטול התקנות הישנות אפשר לסוחרים יהודים להתיישב בעיר, שחנכו את בית הכנסת הראשון שלהם בסמטת לנגן (Langen Gasse), רחוב לותרשטראסה של ימינו, בשנת 1814.

לאחר תבוסתו של נפוליאון בקרב לייפציג בשנת 1813, הסתיים השלטון הווסטפאלי במנספלד. שלטי האצולה הווסטפאליים הוחלפו על ידי העיטים הפרוסים. אייסלבן השתתפה ב"מלחמות השחרור" (אנ') על ידי הקמת גדוד מתנדבים של כורים בפיקודו של קפטן פון ולטהיים (Veltheim‏; 1785–1839).

עם סיום המלחמות הנפוליאוניות בשנת 1815 שולב מחוז מנספלד לשעבר בממלכת פרוסיה כתוצאה מקונגרס וינה. עיריית אייסלבן השתייכה משנת 1816 למחוז אגם מנספלד (Mansfelder Seekreis) שמושב המחוז היה בעיר. בשנת 1817 נבנה מבנה חדש לבית הספר לותר בחצר בית הולדתו של מרטין לותר. העיר קיבלה את סניף הדואר הראשון שלה בשנת 1825. בשנת 1826 נוסד סמינר המורים של אייסלבן באתר שמאחורי כנסיית פטרי. בשנת 1910 הוענק לו מבנה חדש בפארק העירוני, בו נמצאת כיום הגימנסיה על שם מרטין לותר. הסמינר התקיים עד 1926 ושימש את בית הספר לותר. בשנת 1835 הושלם בית החולים העירוני החדש. בשנת 1847 הוביל רעב לתסיסה חברתית, שהרשויות דיכאו באמצעות הצבא. מכיוון שחדר התפילה הפך קטן מדי עבור הקהילה היהודית ההולכת וגדלה, הבניין נבנה מחדש ובית הכנסת של אייסלבן (גר') המורחב נחנך בשנת 1850.

בשנת 1852 התמזגו חמש חברות הכרייה של מנספלד והקימו את חברת הנחושת Mansfeldschen Kupferschieferbauenden. בשנת 1858 נהרסו שרידי ביצורי העיר. בשנת 1863 החלו העבודות על קו הרכבת האלה-קאסל. הקטע הראשון להאלה הושק בשנת 1865. לאחר סגירתם של פירי המכרות אובר (Ober) ומיטלהוטה (Mittelhütte), החלה הכרייה בקרוגהוטה (Krughütte) ובקופפרוהוטה (Kupferrohhütte) במערב העיר בשנת 1870. הרכבל הראשון של אירופה הוקם בין מרטינשכט (Martinsschacht) לקרוגהוטה בשנת 1871. הוא שימש להובלת עפרות וסייגים. לרגל יום הולדתו ה-400 של הרפורמטור הוקמה אנדרטת לותר שיצר הפסל הגרמני רודולף זימרינג (אנ') ונחנכה בכיכר השוק בשנת 1883.

בשנת 1892 החלו לחדור מי האגם המלוח (Salziger See) לפירי הכרייה שמתחת, שהגיעו בינתיים אל מתחת למרכז העיר. כדי להציל אותם, נשאבו מי האגם ב-1893 וכך הוא נעלם מהמפה. כתוצאה, החל תהליך מסוכן של שקיעת הבתים גם בעיר אייסלבן. בשנת 1898 יותר מ-440 בתים נפגעו כתוצאה מכך, ונאלצו להרוס רבים. את הנזקים וסימני השיפוץ ניתן לראות עדיין בבתים רבים כיום.

הנזק לפירים גרם לפיטורים המוניים ויחד עם מורת הרוח לגבי הפיצוי האיטי והלא צודק בגין נזקי המכרות, הייתה בסופו של דבר תסיסה בקרב האוכלוסייה. בשנת 1896 הקצתה חברת הנחושת 500,000 מארק לפצות את בעלי הבתים.

המאה החלה עם הזמנת הקטע הראשון של חשמלית באייסלבן. ב-12 ביוני 1900 חגגו 700 שנה לתעשיית הכרייה במצעד גדול בנוכחות וילהלם השני, קיסר גרמניה ואשתו. בשל תעשיית הכרייה הפורחת, השגשוג הכללי של העיר גדל בתקופה שלפני מלחמת העולם הראשונה. האוכלוסייה גדלה ליותר מ-25,000 תושבים, ואייסלבן הפכה לעיר עצמאית וכך עזבה את מחוז אגם מנספלד. מתקנים ציבוריים חדשים היו: בניין חדש לבית הספר ההררי (1903), בית חולים חדש (1904), ביוב ומתקן לטיפול בשפכים עירוני, בית הספר התיכון החדש Stadtgraben (בית הספר היסודי של ימינו "Geschwister Scholl"), בית ספר יסודי חדש לבנות בקתריננשטראסה (1911), הבניין החדש של מכללת המורים (1911) והמוזיאון ההיסטורי האזורי (1913). בשנת 1909 קיבלו הכורים את הזכות להקים איגודים מקצועיים.

במלחמת העולם הראשונה נהרגו, על פי המספרים הרשמיים, כ-575 מתושבי העיר.

פרובינציית סקסוניה הפכה לחלק מהמדינה החופשית פרוסיה לאחר מלחמת העולם הראשונה. בבחירות לפרלמנט הממלכתי הפרוסי ב-20 בפברואר 1921 קיבלו מפלגות השמאל באזור התעשייה המרכזי בגרמניה רוב. מחשש להשתלטות קומוניסטית, הועברו יחידות משטרה של המשטרה הפרוסית שאורגנה מחדש על ידי וילהלם אבג (Wilhelm Abegg) להטשדט ולאייסלבן ב-19 במרץ 1921 במטרה לשמור על השליטה במפעלים. אייסלבן הייתה זירת הלחימה במהלך ניסיון ההפיכה הקומוניסטי הכושל המכונה "פעולת מרץ" (März Aktion) במרץ 1921, שבמהלכו נהרגו כמאה עובדים.

ב-6 ביוני 1927 נחת הטייס האמריקאי קלרנס ד. צ'מברלין (Clarence D. Chamberlin) בשדה חיטה מחוץ לאייסלבן, והשלים את טיסת הנוסעים הטרנס-אטלנטית הראשונה (צ'ארלס אלברט לוין היה הנוסע), ושבר את שיא המרחק של צ'ארלס לינדברג שנקבע רק שבועיים קודם לכן בפריז, בצרפת.

מאז שנת 1931 סובסד ייצור הנחושת על ידי המדינה במטרה למנוע את סגירת חברת הנחושת מנספלד, שהאזור היה תלוי בה כלכלית במידה רבה.

ב-12 בפברואר 1933, תקפה פלוגת אס אה את משרדיה של הנהגת המפלגה הקומוניסטית של גרמניה במחוז ברחוב ברייטן ווג (בתקופת גרמניה המזרחית, "רחוב קורבנות הפשיזם") מספר 30. אנשים רבים נפצעו קשה וארבעה נהרגו. מאז מדברים על "יום ראשון העקוב מדם של אייסלבן" (Eisleber Blutsonntag).

בלילה שבין ה-9 ל-10 1938, פוגרום ליל הבדולח, חברים בארגוני האס אה והאס אס בבגדים אזרחיים פרצו לבית הכנסת והרסו את חדר התפילה. יהודים הוכו, ורכוש יהודי הושמד.^[2]

כמו בכל מקום בגרמניה, היהודים הופלו לרעה, כך שרבים עזבו את העיר או אפילו את המדינה. בשנת 1938 היו בעיר 42 יהודים, לפחות 21 מהם נרצחו בשואה.

הנאצים הידועים ביותר מאייסלבן היו סגן אלוף (מאוחר יותר שטנדרטנפיהרר) מהוואפן אס אס לודולף פון אלוונסלבן (Ludolf von Alvensleben), ומפקד המחנה של מחנה הריכוז מיידנק הרמן פלורשדט (Hermann Florstedt; אוקטובר 1942 עד ספטמבר 1943), שהוצא להורג על ידי הס"ס ב-15 באפריל 1945, באשמת גנבת רכוש המדינה (למעשה גנבת רכוש היהודים שהגיעו למחנה).

בנוסף למתנגדים פוליטיים, גם אנשי דת התנגדו למשטר הנאצי, על פי הכומר יוהאנס נואק מ"הכנסייה המוֹדָה" (Die Bekennende Kirche; במובן של מודה או מצהירה על אמונתה), שנידון למאסר בגין "הסתה נגד המדינה", וכתוצאה מכך הוא נפטר בשנת 1942. במהלך מלחמת העולם השנייה מתו 913 אנשים בעיר.

עד סוף המלחמה, העיר נותרה כמעט ללא פגע מהמלחמה, אם כי הייתה מרכז של פעולות כרייה ותעשייה משמעותיות. כל בתי הספר ובתי החולים שימשו כבית חולים צבאי לאלפי חיילים פצועים. הכוחות הצבאיים האמריקאים הגיעו לאייסלבן בזמן שהם עקפו את הרי ההארץ ב-13 באפריל 1945 והעיר נכנעה ללא קרב. יחידות של הארמייה הראשונה הקימו מייד מחנה שבויי מלחמה בהלפטה. חיילים ואזרחים גרמנים נכלאו באוויר הפתוח בשטח של כ-80,000 מטרים רבועים. לעיתים היו כאן 90,000 אסירים, מהם 2,000 עד 3,000 מתו, בעיקר מהתנאים הלא אנושיים. המחנה פורק ב-23 במאי 1945 והאסירים הובלו לערים אחרות. שרידי המתים לא נמצאו עד עצם היום הזה. ב-20 במאי 1995 הוקמה ונחנכה בהלפטה אנדרטת אסיר המלחמה לזכרם של אנשים אלה.

ב-2 ביולי 1945 צעד הצבא הסובייטי לתוך אייסלבן. בשל פרוטוקול לונדון הראשון משנת 1944 והחלטות ועידת יאלטה, היא הפכה לחלק משטח הכיבוש הסובייטי בגרמניה. כברכה, הקימו הקומוניסטים של אייסלבן בעיר אנדרטה של לנין. ב-1 באוגוסט 1945 - מול אולם מלא בן 714 מושבים - הורמו מסכי תיאטרון האזרחים של אייסלבן (Theater Eisleben); זה היה התיאטרון הגרמני הראשון לאחר המלחמה. הוא הוקם ונוהל על ידי ראלף ווינר (Ralph Wiener), שם בדוי של פליקס אקה (Felix Ecke).

בשנת 1946 קיבלה העיר את השם "לותרשטאדט" במלאת 400 שנה למותו של מרטין לותר. ב-22 במרץ 1949 הפגינו למעלה מ-2,000 תושבים למען אחדות גרמניה. בשנת 1950 חגגה אייסלבן את יום השנה ה-750 לתעשיית הכרייה של מנספלד בנוכחות נשיא גרמניה המזרחית וילהלם פיק. המחוז הגדול שנוצר בשנת 1950 פורק והוקמו המחוזות אייסלבן והטשטדט. משנת 1951 התרחב האזור העירוני ונוספו הרבעים ארנסט-תלמן-זידלונג (Ernst-Thälmann-Siedlung) ווילהלם-פיק-זידלונג (Wilhelm-Pieck-Siedlung). בשנת 1963 נסגר פיר ההתקדמות (Fortschrittsschacht), פיר עפרת הנחושת האחרון באייסלבן. עידן הכרייה במולדה מנספלד הסתיים לבסוף בשנת 1969. מפעל מנספלד המשולב (Mansfeld-Kombinat) הפך למתקן ייצור של כלים ומוצרי צריכה. במקביל, בית הספר לכרייה והנדסת מתכות השתנה לבית ספר להנדסה במקצועות הנדסת חשמל והנדסת מכונות.

על מנת ליצור מקום לחנות כלבו, פוצץ מגדל העוז שנותר של הטירה הישנה מוקפת החפיר בפינה בין פרייסטראסה (Freistrasse) ושלוספלאץ (Schlossplatz). בין השנים 1973–1975 התרחשה שוב שקיעה באזור העירוני, במיוחד באזור של זיבנהיטצה (Siebenhitze). על זוננווג (Sonnenweg) ובית העלמין העתיק הוקמו מבנים טרומיים עם 640 דירות.

חגיגת יום הולדתו ה-500 של מרטין לותר בשנת 1983 הוכנה במשך זמן רב ונחגגה עם אורחים מ-36 מדינות. משרד הדואר של גרמניה המזרחית (9 בנובמבר 1982 ו-18 באוקטובר 1983) ומשרד הדואר של גרמניה המערבית (13 באוקטובר 1983) הנפיקו בולי דואר מיוחדים בהזדמנות זו. האתרים הקשורים ללותר שוחזרו וחזיתות הבתים בכיכר השוק חודשו.

גם באייסלבן התקיימו הפגנות לדמוקרטיה ולשינוי חברתי בסתיו 1989. אייסלבן הייתה חלק ממדינת סקסוניה-אנהלט מאז יום איחוד גרמניה ב-3 באוקטובר 1990. בשנת 1994 מוזגו מחוז הטשטדט ומחוז אייסלבן והוקם מחוז מנספלדר לנד (Landkreis Mansfelder Land) שהמרכז הניהולי באייסלבן. בשנת 1997 הוגדרו בית הולדתו של מרטין לותר ו"הבית שבו מת מרטין לותר" באייסלבן כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו, יחד עם אתרים נוספים הקשורים למרטין לותר בוויטנברג. במהלך רפורמות המחוזות של שנת 2007 איבדה אייסלבן את מעמדה כעיירת המחוז לטובת זנגרהאוזן (Sangerhausen).

ב-25 במאי 2009 קיבלה העיר את התואר "מקום של גיוון" (Ort der Vielfalt) שהוענק על ידי ממשלת גרמניה.

בשנת 2016 הוענק לאייסלבן יחד עם ערים נוספות תואר הכבוד "עיר רפורמציה של אירופה" (Reformationsstadt Europas) על ידי קהילת הכנסיות הפרוטסטנטיות באירופה (אנ').

האוכלוסייה נמצאת בירידה מאמצע שנות השישים בגלל ירידת שיעורי הילודה והגירה שלילית, אף על פי שהשטח המוניציפלי הוגדל מספר פעמים על ידי מיזוג עם נפות שכנות. הפסקת כריית הנחושת באזור מנספלד מולדה בסוף שנות השישים והעתקת בירת המחוז לזנגרהאוזן מילאו תפקיד חשוב בצמצום האוכלוסייה.

שנה תושבים 1964 44,773 1971 41,682 1981 37,330 1989 35,374 1995 31,882 2000 29,526 2002 28,848 2004 28,040 2006 27,037 2008 26,190

שנה תושבים 2010 25,489 2011 25,380 2012 24,384 2013 24,284 2014 24,346 2015 24,198 2016 23,940 2017 23,651 2018 23,373

• התיאטרון – תיאטרון אייסלבן (Theater Eisleben) נוסד ב-13 ביולי 1945 כתיאטרון הגרמני הראשון לאחר המלחמה, ופועל כתיאטרון הממלכתי של סקסוניה-אנהלט מאז 1990 (Landesbühne Sachsen-Anhalt). התיאטרון נקלע לקשיים תקציביים החל מהעשור השני של המאה ה-21 בשל צמצום מסיבי של המימון שהוא מקבל ממדינת סקסוניה-אנהלט.
• בית הולדתו של מרטין לותר – בית מידות מאמצע המאה ה-15, בו נולד מרטין לותר ב-10 בנובמבר 1483. העיר הקימה במקום אנדרטה למרטין לותר ולרפורמציה בשנת 1693. משכך, מקום הולדתו של לותר הוא אחד המוזיאונים העתיקים ביותר במדינות דוברות גרמנית. בשנת 1817, לרגל יום השנה ה-300 לרפורמציה, נבנה באתר הסמוך בניין נפרד כדי להכיל את בית הספר לותר. שני הבניינים משתייכים לקרן אנדרטאות לותר בסקסוניה-אנהלט מאז 1997. בשנת 2007 הוסיפו בניין מקשר ובניין הכניסה למוזיאון בצד הנגדי של הרחוב.
• הבית שבו מת מרטין לותר – בית אצילים בסגנון גותי מאוחר שנבנה סביב שנת 1500.
• כנסיית זנקט פטרי-פאולי (St.-Petri-Pauli-Kirche) – כנסייה בת שלוש ספינות שהוזכרה לראשונה במסמך בשנת 1333. המגדל שבחזית המערבית נבנה בשנים 1447–1513. כיפת המגדל במתכונתה הנוכחית היא משנת 1562. מרטין לותר הוטבל שם ב-11 בנובמבר 1483, יום לאחר לידתו (אגן הטבילה המקורי עדיין קיים).
• כנסיית זנקט אנדראס (St. Andreas Kirche) – כנסייה בסגנון גותי מאוחר עם בית מקהלה בן שלוש ספינות בבניין רומנסקי לשעבר. מרטין לותר נשא שם את ארבע הדרשות האחרונות שלו בשנת 1546.
• מנזר הלפטה (Kloster Helfta) – נבנה במאה ה-13, ננטש ב-1542, שופץ מ-1998 וחזר לפעול כמנזר ציסטרציאני ב-1999.
• בית הכנסת - נחנך בשנת 1814 ונבנה מחדש בשנת 1850. הוא חולל בשנת 1938. שוחזר מאז 2001.
• בית העירייה של העיר העתיקה (Rathaus der Altstadt) – נבנה בין 1508 ו-1532,
• הארמון העירוני של רוזני מנספלד (Stadtschloss der Mansfelder Grafen)
• המטבעה של הרוזנים (Gräfliche Münze) – בניין בסגנון הרנסאנס.
• בית העירייה של העיר החדשה (Rathaus der Neustadt) – מכונה גם "בית המשפט הישן". נבנה בין 1571 ו-1589. בשנת 1808 הוא הפסיק לשמש בית עירייה, והפך לבית משפט עירוני ומחוזי, בית המשפט המחוזי 1849–1852 (ולכן נקרא גם "בית המשפט הישן"), לימים בית ספר יסודי, ולבסוף שימש למטרות מגורים, עד שלבסוף היה צריך לסגור אותו בשנת 1973 משום שהבניין שקע. מאז הוא בשיפוצים.

• Eisleber Wiesenmarkt (שוק האחו של אייסלבן) - פסטיבל מקומי הגדול ביותר במרכז גרמניה, מתקיים בכל סוף שבוע שלישי בספטמבר. הפסטיבל התחיל באישור של הקיסר קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה לקיום שוק בקר בשנת 1521. פסטיבל דומה, קטן יותר "פסטיבל אחו האביב" מתקיים מדי שנה מאי.
• ליל תרבות במנזר הלפטה – מופעי מוזיקה בחודש יוני.

הערים התאומות של אייסלבן הן:

• צרפת ראיסמס, צרפת (Raismes)
• גרמניה הרנה, גרמניה
• גרמניה ממינגן, גרמניה
• גרמניה ויינהיים, גרמניה

• אתר האינטרנט הרשמי של אייסלבן (בגרמנית)
• אייסלבן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

• אייסלבן, ברשת החברתית פייסבוק

• "אייסלבן", באתר JewishGen (באנגלית)

אתרי מורשת עולמית בגרמניה

אי המוזיאונים בברלין • אנדרטאות מרטין לותר באייסלבן ובוויטנברג • אנדרטת נידרוואלד • הארמונות והגנים בפוטסדאם-ברלין: ארמון סנסוסי, ארמון צציליינהוף, ארמון בבלסברג, ארמון ופארק קליין-גליניקה, ניקולסקוי, אי הטווסים, בטכרברג, טירת הציד גליניקה, כנסיית הגואל וארמון זאקרו • במברג • מבני באוהאוס בוויימאר, בדסאו ובברנאו • בית עיריית ברמן ופסל רולנד בברמן • מכרות רמלסברג, מערכת ניהול המים בהרי ההארץ והמרכז ההיסטורי בגוסלאר • ממלכת הגנים של דסאו-ורליץ • טירת אוגוסטוסבורג וטירת פאלקנלוסט בבריל • וארטבורג • עיר ההנזה ליבק • מכרות צולפריין • מנזר מאולברון • אתר המאובנים במחצבת מסל • פארק מוסקאו (עם פולין) • קוודלינבורג • קתדרלת אאכן • המונומנטים הרומאיים בטריר, קתדרלת טריר וכנסיית גבירתנו בטריר • קתדרלת קלן • קתדרלת שפייר ��� העיר העתיקה ברגנסבורג • אי הנזירים רייכנאו • המרכזים ההיסטוריים בשטרלזונד ובוויסמר • מנזר לורש • ויימאר הקלאסית • גבולות האימפריה הרומית: הלימס הגרמאני העליון • כנסיית ויס • קתדרלת מריה הקדושה בהילדסהיים וכנסיית מיכאל הקדוש בהילדסהיים • עמק הריין המרכזי העילי • תעשיות הברזל בפלקלינגן • ארמון רזידנץ בווירצבורג • שיכוני המגורים המודרניסטיים בברלין • ים ואדן (בשיתוף עם הולנד ודנמרק) • מפעל פאגוס באלפלד • בתי הכלונסאות הפרהיסטוריים בהרי האלפים (עם חמש מדינות אחרות) • יערות האשור העתיקים והבראשיתיים של הרי הקרפטים ושל אזורים אחרים באירופה (עם שבע עשרה מדינות נוספות) • בית האופרה של המארקגראף בביירוית • ברגפארק וילהלמסהוהה • החזית המערבית הקרולינגית וקהילת קורווי • שפייכרשטאדט, רובע קונטורהאוס וצ'ילהאוס • העבודה האדריכלית של לה קורבוזיה (עם שש מדינות אחרות) • מערות ואומנות עידן הקרח בהרי היורה השוואבים • מכלול הגבול הארכאולוגי של הדבי והדנווירגה • קתדרלת נאומבורג • אזור הכרייה ארצגבירגה/קרושנוהוז'י (עם צ'כיה) • מערכת ניהול המים ההיסטורית של אאוגסבורג • ערי הספא הגדולות של אירופה (יחד עם שש מדינות): באד אמס, באדן-באדן ובאד קיסינגן • מושבת האומנים של דרמשטאדט • קהילות שו"ם: אתרי הקהילות היהודיות בשפייר, וורמס ומיינץ • גבולות האימפריה הרומית: הלימס של גרמאניה אינפריור (בשיתוף עם הולנד) • גבולות האימפריה הרומית: לימס הדנובה (בשיתוף עם אוסטריה וסלובקיה) • מורשת יהודית מימי הביניים בארפורט (בית הכנסת הישן • המקווה) • מכלול המגורים של שוורין • יישובי הכנסייה המוראבית (עם עוד שלוש מדינות): הרנהוט אתרי מורשת עולמית לשעבר: עמק האלבה בדרזדן