אוגוסט דה פורבן

אוגוסט דה פורבן
Auguste de Forbin

אוגוסט דה פֿוֹרבּן; ליתוגרפיה על פי ציור של פולן גרן (צר'), סביבות 1816 (אוסף המוזיאון הבריטי)
לידה	19 באוגוסט 1777 La Roque-d'Anthéron, צרפת
פטירה	23 בפברואר 1841 (בגיל 63) פריז, צרפת
שם לידה	Louis Nicolas Philippe Auguste de Forbin
מדינה	צרפת
מקום קבורה	בית הקברות סן-פייר
ידוע בשל	ניהול מוזיאון הלובר והקמת מוזיאון הלוקסמברג בפריז
מעסיק	מוזיאון הלובר
תפקיד	Director of French national museums (1816–1841) מנהל מוזיאון
בן או בת זוג	Roselyne de Dortan פולין בונפרטה
פרסים והוקרה	אביר מסדר לואי הקדוש מפקד בלגיון הכבוד Knight Hospitaller
חתימה

אוגוסט דה פֿוֹרבּן^[1] (בצרפתית: Auguste de Forbin; בשמו המלא: Louis Nicolas Philippe Auguste, comte de Forbin;‏ 19 באוגוסט 1777, לה רוֹק-ד'אנתרון (צר'), שפך הרון, צרפת – 23 בפברואר 1841, פריז, צרפת) היה צייר צרפתי ואנטיקוואר שכיהן כמנהל מוזיאון הלובר בשנים 1816–1828. במסעו במזרח בשנים 1817–1818 ביקר בארץ ישראל וצייר ממראותיה.

אוגוסט דה פורבן נולד למשפחת אצולה^[2] וניצל מגורל הגברים במשפחתו בעת פרעות המהפכה הצרפתית הודות לגילו הצעיר. פורבן למד ציור באקס-אן-פרובאנס ובליון, ואחרי שנרגעו הרוחות בתקופת הדירקטוריון עבר לפריז ושם השתלם בסדנתו הנאו-קלאסיציסטית של ז'אק-לואי דויד. ציוריו של פורבן התקבלו לסלון הפריזאי כבר ב-1796, 1799 ו-1800.

ב-1799 גויס לצבא, וב-1802 יצא לחופשה ארוכה שבמהלכה התיישב ברומא. בזכות קשריו מוּנָה למנהל משק ביתה של הנסיכה פולין בורגזה, אחותו של נפוליאון, ועד מהרה היה למאהבהּ. ב-1807 חזר לשירות צבאי, נלחם במערכה בפורטוגל בפיקוד ז'וּנוֹ (Junot) ואף זכה בציון לשבח. בהמשך השתתף במערכה האוסטרית וב-1809, אחרי הסכם שנברון, השתחרר מהשירות הצבאי וחזר לאיטליה ולאומנות הציור.

ב-1816, אחרי נפילת נפוליאון ושיבת בית בורבון, ירש פורבן את מקומו של ויוואן דנון כמנהל המוזיאונים המלכותיים, וסמוך לכך צורף כחבר במכון של צרפת והוקצה לו מושב באקדמיה לאמנויות היפות.

המוזיאונים דולדלו אחרי שצרפת נאלצה להשיב את היצירות שנבזזו בארצות השונות במהלך המלחמות הנפוליאוניות. פורבן, בתמיכת המלכים לואי השמונה עשר ושארל העשירי, הוסיף והגדיל את מוזיאון הלובר ושקד על העשרתו בפריטים ובאוספים באמצעות רכישות ותרומות. בניהולו נוצר אגף מיוחד לעתיקות מצרים ופריטי האמנות האטרוסקית.^[3] בתוקף תפקידו כמנהל המוזיאונים המלכותיים היה ממארגני תצוגות 'הסלון' של פריז ומעורב בפועלם של אמנים. ב-1818 הקים פורבן את מוזיאון לוקסמבורג שיוחד ליצירות "אמנים חיים", כלומר ליצירות בנות זמנו. אחד הבולטים בהן הוא ציורו של אז'ן דלקרואה "מראות מטבח כיוס" (צר'), שפורבן דאג לרכישתו אף ללא היתר רשמי מחצר המלוכה. עם גוּלוֹת הכותרת של רכישותיו עבור מוזיאון הלובר נמנה פסל "ונוס ממילו" שהתגלה ב-1820.^[4] עוד קודם לכן דחף פורבן לרכישת יצירות המופת של מורו, ז'אק-לואי דוד, "התערבות הנשים הסביניות" (צר') ו"ליאונידס בתרמופילאי" (צר'). בהשתדלותו של פורבן הסכים המלך לואי השמונה עשר לממן את רכישת הציור "רפסודת המדוזה" של תאודור ז'ריקו למרות המחאה הפוליטית שנמסרה בו.

בסוף 1828 לקה פֿורבין בשבץ שממנו לא התאושש. המלך לואי פיליפ הותיר אותו במִשׂרתו, אולם למעשה נוהלו המוזיאונים בידי עוזרו אלפונס דה קאיו (צר'). פורבן הסתגר בביתו ועסק בליטוש – ויש שאמרו בקלקול – ציוריו. ב-1841 מת בפריז ונטמן באקס-אן-פרובאנס שבמחוז ילדותו.

ב-1817 הפליג פורבן למזרח בחברת ציירים ואדריכלים במטרה לתעד ולהשיג יצירות אמנות יווניות ורומיות עבור הלובר. מסעו עבר באתונה, בקונסטנטינופול, בכמה מאיי יוון, באפסוס שבאסיה הקטנה, בחוף הלבנט ובמצרים. בארץ ישראל ביקר בעכו, קיסריה, אשקלון ועזה, ברמלה, בירושלים, בים המלח ובנהר הירדן.

ספרו "מסע במזרח" (Voyage dans le Levant en 1817 et 1818) ראה אור ב-1819 ונכללו בו 80 לוחות ציורים שנעשו במהלך מסעו, רובם מתארים אתרים בארץ ישראל. הציורים עובדו להדפסים בידי אמנים שונים והם נבדלים זה מזה בסגנונם. בחלק מהם עוּוַת מראה האתרים משום שהתחריטנים לא חזו במקומות במו עיניהם. לנוכח הפגמים הללו העיר טיטוס טובלר כי "מצעֵר שכל כך הרבה כסף בוזבז על עבודה כה רבה וכה מעוטת ערך".^[5] תוצר נוסף של מסעו היה "מחברת רישומים של נוסע" (Livre de croquis d'un voyageur), מבחר הדפסי אבן מציוריו. יהושע בן-אריה כתב כי פורבן "ביקר [בארץ ישראל] באזורים רבים, מהם בלתי ידועים היטב בימיו" וספרו זכה לעניין ולתפוצה גדולה, אך "רשימותיו חסרות כמעט כל ערך ממשי לחקר הארץ".^[6] במקום אחר ציין בן-אריה את ייחודם של הדפסי הציורים של פורבן שהופקו בטכניקה חדשנית שאיפשרה הדפסת גוני ביניים.^[7]

ב-1843 פורסמה לזכרו אסופה של 45 מעבודותיו של פורבן בעריכת חתנו, הרוזן דה מַרסֶלוּס, שגם חיבר את הטקסט הנלווה.^[8]

פורבן נשא עיטורי כבוד לרוב. מלידתו היה אביר במסדר מלטה. תואר רוזן (Comte), שהיה נחלת משפחתו בימי המשטר הישן (אנ') (צר'), הושב לו עם כינון אצולת הקיסרות הצרפתית הראשונה. בביקורו בירושלים זכה בדרגת אביר במסדר הקבר הקדוש (אנ'). ב-1822 עוּטר בדרגת מפקד בלגיון הכבוד הצרפתי.^[9] ב-1819 העניק לו המלך לואי השמונה עשר את עיטור מסדר סן-מישל שנועד לאנשי מדע, אמנים, סופרים ומשוררים. כמו כן נשא עיטור אביר במסדר לואי הקדוש (צר').

• מיכאל איש-שלום, מסעי נוצרים לארץ-ישראל, עם עובד ודביר, תשכ"ו; על פורבן בעמ' 34, קטעים מספרו של פורבן בעמ' 428–429
• נתן שור, "הרוזן דה פורבן", בתוך: ספר הנוסעים לארץ ישראל במאה הי"ט, כתר הוצאה לאור, 1988, עמ' 121–122
• יהושע בן-אריה, צייריה וציוריה של ארץ-ישראל במאה התשע-עשרה, יד יצחק בן-צבי, 1992, עמ' 38, עמ' 50 (ציור)

מדיה וקבצים בנושא אוגוסט דה פורבן בוויקישיתוף