חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים

חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים

פרטי החוק
תאריך חקיקה	16 ביוני 1981
תאריך חקיקה עברי	י"ד בסיוון ה'תשמ"א
גוף מחוקק	הכנסת התשיעית
חוברת פרסום	ספר החוקים 1031, עמ' 322
הצעת חוק	ממשלתית
משרד ממונה	משרדי המשפטים וביטחון פנים
מספר תיקונים	23
נוסח מלא	הנוסח המלא
תאריך פקיעה	12 ביולי 2022

חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, התשמ"א-1981 אושר בכנסת בשנת 1981 ונכנס לתוקף ב-1 ביולי 1983. החוק הסדיר את פעולת המרשם הפלילי במשטרת ישראל. הפרק העוסק בהתיישנות מידע במרשם ומחיקתו הוא בהשפעת העיקרון במשפט העברי של תקנת השבים. בינואר 2019 אישרה הכנסת את חוק המידע הפלילי ותקנת השבים, התשע"ט-2019, שנכנס לתוקף ב-12 ביולי 2022, והחליף את חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים.^[1]

בהתאם לחוק מנהלת משטרת ישראל את המרשם הפלילי, שבו נרשמים:

1. הרשעות ועונשים של בית משפט או בית דין בפלילים בשל עבירות מסוג פשע ועוון.
2. צווי מבחן, צווים בדבר התחייבות להימנע מעבירה - למעט צווים נגד מתלונן - וצווי שירות לתועלת הציבור, אף אם ניתנו ללא הרשעה, והכל עקב עבירה.
3. קביעת בית משפט באישום בעבירה כי הנאשם אינו מסוגל לעמוד בדין או אינו בר-עונשין מחמת היותו חולה נפש או לקוי בכשרו השכלי.
4. קביעה לפי סעיף 24 וצו לפי סעיף 26 לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), תשל"א-1971, שעניינם טיפול במעשה פלילי של נער.
5. שינוי שנעשה בפרט רישום מכוח חנינה או מכוח סמכות אחרת על פי דין.

המרשם הפלילי חסוי, וגישה אליו מותרת רק לגופים הבאים:

• משטרת ישראל, בהתאם לפקודות הקבע שלה;
• שירות הביטחון הכללי, לפי כללים שקבע ראש השירות;
• המשטרה הצבאית, לפי כללים שקבע הקמצ"ר.
• מחלקת ביטחון שדה של צה"ל לצורך ביצוע חקירות ביטחוניות, לפי כללים שקבע ראש המחלקה.

למטרות שונות של מינהל ציבורי נקבעה רשימה של כ-60 סוגים של בעלי תפקידים הרשאים לקבל מידע מהמרשם הפלילי לשם מילוי תפקידם. דוגמאות:

• יושב ראש הכנסת – לעניין בחירת נשיא המדינה.
• השר לביטחון הפנים, לעניין הענקת סמכויות חקירה, עיכוב, מעצר או חיפוש לפי חוק.
• עובד סוציאלי, לעניין חוקים שבטיפולו.
• קציני מבחן העובדים בשירות המבחן לנוער ושירות המבחן, לצורך ביצוע עבודתם השוטפת כפי שהוסמכו בחוק.
• הוועדה למינוי קונסול כבוד במשרד החוץ – לעניין אישור מינוי קונסול כבוד של מדינה זרה בישראל.

במרבית המקרים יש לדווח לאדם על מסירת מידע מהמרשם העוסק בו.

כל אדם זכאי לעיין במידע שבמרשם הנוגע לו.

לפי החוק, אחרי פרק זמן של כמה שנים מתום המאסר מתיישנת העבירה, והמשטרה לא תיתן כל פרטים עליה לגופים זרים, אם כי עדיין הם יכולים להינתן לרבות מרשויות המדינה (למשל לצורך בדיקת מיועדים לשירות ביטחון, לוועדת חקירה, לפסיכיאטר מחוזי, לנציבות שירות המדינה, לסיווג ביטחוני ולאינטרפול). העבירה לא תקשה על אדם לזכות במכרז או בכהונה ציבורית, אלא אם ציין את ההרשעה ביוזמתו. אחר תקופת ההתיישנות אין אדם חייב לענות בכנות לשאלה המתייחסת להרשעה ונשאלת בידי מי שאינו זכאי לקבל מידע מהמשטרה אודותיה. מי שעבירתו התיישנה זכאי לתעודת יושר. עוד קובע החוק: "מידע על הרשעה שהתיישנה לא יובא בחשבון בין שיקוליו של מי שהיה זכאי לקבלו אילולא ההתיישנות".

תקופות ההתיישנות הן:

• במאסר עד שנה אחת - התקופה שהוטלה ועוד שבע שנים מיום פסק הדין או ההחלטה.
• במאסר עד חמש שנים - התקופה שהוטלה ועוד עשר שנים מיום פסק הדין או ההחלטה.
• במאסר ארוך יותר החישוב משתנה, ובכל מקרה לא תהיה התקופה ארוכה מחמש עשרה שנה מיום פסק הדין או ההחלטה.

אין התיישנות על עבירות שעונשן מוות או מאסר עולם או מאסר עשרים שנה והוטל עונש בפועל של מעל עשר שנים.

בנאשם קטין תקופות ההתיישנות קצרות במידה משמעותית.

כעבור עשר שנים מההתיישנות מגיע זמן המחיקה. מי שעבירתו נמחקה רשאי להצהיר בכל עניין שמעולם לא הורשע בפלילים, ומשום בחינה חוקית לא ניתן להתחשב בהרשעתו. עם זאת, היא עדיין יכולה להילקח בחשבון לצורכי מינוי לתפקיד נשיא המדינה, שופט, בכיר בבנק ישראל או מינויים אחרים בדרגת סיווג עליונה. ההבדל בין התיישנות לבין מחיקה הוא, אם כן, ברשימ�� הזכאים לקבל מידע על העבירה, שבמקרה של עבירה שנמחקה היא מצומצמת ביותר.

צבירת הזמן להתיישנות ולמחיקה מותנית בשמירה על גיליון הרשעות נקי מתום המאסר. נשיא המדינה רשאי לקצר את תקופות ההתיישנות והמחיקה. אם החליט לבטל את ההרשעה, הרי העבירה כאילו נמחקה.

בג"ץ הטעים שגם מחיקה אינה מונעת לחלוטין לקיחה בחשבון של העבירה, ופסל את מינויו של יוסי גינוסר לתפקיד ציבורי.^[2] בהמשך, בוטל מינויו של אהוד יתום לתפקיד ראש המטה למלחמה בטרור בשל חלקו בפרשת קו 300, למרות שעברו מעל 17 שנה מביצוע העבירה.^[3] דבר זה עומד בקנה אחד עם החוק המאפשר להתחשב בקיומן של עבירות שנמחקו, כאשר מדובר במינויים ממשלתיים בדרגת הסיווג הגבוהה ביותר.

לעומת זאת, קבע בית המשפט העליון בדעת רוב בניגוד לדעתו החולקת של מישאל חשין, שאין לפסול אדם מלהיות עורך דין על סמך עבירות שהתיישנו, אלא אם האדם ויתר במודע על תוצאות ההתיישנות ובמוסרו את המידע על ההרשעה ידע שזכותו שלא למוסרה.^[4] עם זאת, השופטים נחלקו לגבי המצב הראוי. השופטת דליה דורנר טענה שתקנת השבים ראוי לה שתחול גם לעניין התקבלות ללשכת עורכי הדין.^[5] השופטות דורית ביניש ומרים נאור כתבו, לעומת זאת, שלאור חשיבות האמון בעורכי דין, ראוי שהחוק ישונה. גם באנגליה ובארצות הברית התיישנות אינה חלה, לפחות באופן חלקי, לעניין עבודה בעריכת דין.^[4]

בפסק דין של בית המשפט המחוזי בירושלים קבע השופט צבי טל שמי שהוגשה נגדו תביעת לשון הרע על פרסום הרשעה שנמחקה, לא תעמוד לו הגנת "אמת דיברתי", משום שלפי סעיף 20 לחוק כאילו לא היו הדברים מעולם.^[6]

• פרופ' נחום רקובר, תקנת השבים, נספח שמיני: "עקרונותיו היהודיים של חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים", עמ' 603–611. הוצאת ספרית המשפט העברי; משרד המשפטים ומורשת המשפט בישראל, 2007

• חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, התשמ"א-1981, ספר החוקים הפתוח, באתר ויקיטקסט
• היסטוריית החקיקה של חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, במאגר החקיקה הלאומי באתר הכנסת