רות רזניק

רות רזניק

רות רזניק, יולי 2014
לידה	31 באוקטובר 1932 (בת 92) ירושלים, פלשתינה (א"י)
מדינה	ישראל
מקום מגורים	הרצליה
ידועה בשל	פעילות פמיניסטית
מקצוע	מנהלת מעונות לנשים מוכות
מפלגה	מרצ, רצ
פרסים והוקרה	פרס ישראל (2009)

רות חדווה רזניק (נולדה ב-31 באוקטובר 1932) היא פעילת שמאל פמיניסטית ישראלית, סופרת, מתרגמת וכלת פרס ישראל על מפעל חיים עבור תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה. בשנת 1977 הייתה בין מקימות עמותת ל.א., שעיקר עיסוקה הוא ניהול מקלטים לנשים מוכות, ושימשה מנכ"לית בשכר וחברת ועד העמותה עד הגיעה לגבורות בשנת 2011^[1], והמשיכה עבודתה כיו"ר ללא שכר לאחר מכן.

רות רזניק נולדה בירושלים ב-1932, בת לישראל מאיר לסק וליובה לבית פבזנר. היא גדלה לסירוגין בירושלים ובתל אביב. למדה בבית הספר אוולינה דה רוטשילד בירושלים ובהמשך בבית ספר לדוגמה בתל אביב ותיכון עירוני למסחר בתל אביב. בגיל 14 הצטרפה לאצ"ל והשתתפה באימונים, אך לא בלחימה^[2]. בגיל 15.5 סיימה את שירותה עקב פירוק האצ"ל. בגיל 16 עזבה את הלימודים והצטרפה לגרעין בקיבוץ רוחמה. לאחר שירותה הצבאי בחיל האוויר, עבדה בשגרירות ישראל בלונדון. רזניק חזרה לישראל בשנת 1956 בעקבות מות אחיה, הנווט אמיתי לסק. עבדה בתפקידי ניהול במפעלים שונים^{[דרושה הבהרה]} והקימה עם בעלה עסק עצמאי לשירותי משרד ולפרסום בו עבדה עד 1978^[3].

ב-1972 נמנתה עם מייסדות התנועה הפמיניסטית הישראלית בתל אביב, ועמדה בראש התנועה באזור השרון^[4]. השתתפה בהפגנות של התנועה, ואף הואשמה בהשתתפות בהפגנה לא חוקית ובתקיפת שוטר^[5]. בשנת 1977 ייסדה יחד עם קבוצה של 19 נשים נוספות^[3], ביניהן שושנה בר, את עמותת "לא לחימה באלימות נגד נשים" (אז אגודה עות'מאנית^[6]) שמטרותיה הן^[7] "איסוף והפצת מידע על ממדי ותופעות אלימות נגד נשים. והקמת בתי מקלט לנשים מוכות ולילדיהן"^[8]. הייתה מקבלת השכר הגבוה בעמותה עד 2011, שנה שבה פרשה והמשיכה לעמוד בראש העמותה בהתנדבות.

ב-1978 הקימה העמותה את המקלט השני בארץ^[9] לנשים מוכות. בשנת 1993 הקימה העמותה מקלט לנשים מוכות בחדרה, ובשנת 1996 הקימה העמותה מקלט לנשים בראשון-לציון. בשנת 2011 לא עמדו שניים מהמקלטים של העמותה בקריטריוני הסף של מכרז משרד הרווחה למימון מקלטים לנשים מוכות. צעד שעורר תרעומת מצד ארגוני הנשים^[10]. כיום העמותה מפעילה שלושה מתוך 14 מעונות לנשים מוכות בארץ^[11][3]. על פי דברי השופטים במתן פרס ישראל, העמותה הביאה לשינוי במודעות החברה הישראלית לתופעת האלימות בבית.^{[דרושה הבהרה]}

בשנת 1986 הקימה העמותה קו-חירום עירוני לנשים במצוקה בעיר הרצליה ורזניק הדריכה את מתנדבות הקו^{[דרוש מקור]}. העמותה גם הקימה קווי חירום לנשים בשלוש שפות, קו חירום לילדים, יחידה משפטית (מרכז עדנה^{[דרושה הבהרה]}) הנותנת מענה טלפוני, ייעוץ וסעד משפטי לנשים שהן קרבנות לאלימות, ומארגנת^{[דרוש מקור]} סדנאות וימי עיון בנושא אלימות במשפחה^{[דרושה הבהרה]}

על רזניק נאמר: "במסגרת עבודתה החברתית, תמכה באלפי נשים וילדים הפונים למקלטים, הכירה אותם אישית, סעדה ועודדה נשים שהיו קרבנות לאלימות מבית: נשים יהודיות מכל עדות ישראל, נשים ערביות ודרוזיות, עולות חדשות מברית המועצות ומאתיופיה ואף עובדות זרות."^{[דרוש מקור]}.

בנובמבר 1999 הייתה רזניק ממקימות "פרלמנט נשים"^{[דרוש מקור]}, ולאחר מכן חברה בוועדה המייעצת שלו^[12].

רזניק הרצתה בישראל ובחו"ל בתחום אלימות נגד נשים. במסגרת MEDURBS ‏(Mediterranean Urban Securities)^{[דרושה הבהרה]} של האיחוד האירופי, משתתפת רזניק כנציגת ישראל כמומחית בתחום אלימות נגד נשים וילדים.^{[דרושה הבהרה]}

רזניק פעלה לשינוי עמדות המשטרה בתחום האלימות במשפחה, מרצה ומדריכה שוטרים וקצינים בתחום זה.^{[דרוש מקור]}

רזניק הופיעה בפני ועדות הכנסת העוסקות בנושא אלימות נגד נשים בישראל: ועדת חוקה, חוק ומשפט, ועדת העבודה, הרווחה והבריאות והוועדה לקידום מעמד האישה. הקימה.^{[דרוש מקור]} יחידה להכשרת אחיות ורופאים, להכשרתן של אחיות בחדרי מיון ועובדות סוציאליות בבתי חולים ^{[דרושה הבהרה]} של אחיות טיפת חלב בחשיבות תפקידן באיתור קרבנות אלימות מבית.

• בשנת 1973 מילאה תפקיד בהקמת רצ - התנועה לזכויות האזרח זו^[13][14]. בשנת 1977 הייתה בין פעילות מפלגת הנשים^[15]. ב-1981 הוצבה במקום ה-106 ברשימת רצ בבחירות לכנסת העשירית^[16].
• בשנת 1976 הייתה בין מייסדי הארגון "גשר נשים לשלום" בראשותה של רות ליס^[4].
• בשנת 1986 הייתה ממייסדות שדולת הנשים בישראל והייתה חברת הנהלתה^{[דרושה הבהרה]}.
• בין השנים 1979–1986 שימשה רזניק כחברת הנהלת הקרן החדשה לישראל. היא הגתה את הרעיון של שתיל, שרותי תמיכה וייעוץ לארגונים לשינוי חברתי^[4].
• באותה שנה ייסדה את עמותת ה"ן ("הרצליה נשים"), עמותה^{[דרושה הבהרה]} שמטרתה הצבת נשים מועמדות למועצת העיר.
• בשנת 1977 נמנתה עם מייסדות מפלגת הנשים בראשות מרשה פרידמן, ומוקמה במקום השני ברשימת המפלגה^[17]. (המפלגה השיגה כשליש מהקולות הנדרשים למעבר אחוז החסימה.)
• שימשה בין השנים 1981–1996 כנציגת סיעת רצ^{[דרוש מקור]} ומרצ בנעמת^[18].
• תוצאות בפריימריז שנערכו^{[דרושה הבהרה]} במפלגה לקראת בחירות 1992, הביאו את רזניק לפרוש והקימה מפלגת נשים נוספת בראשותה^[19] המפלגה השיגה כעשירית מהקולות הנדרשים למעבר אחוז החסימה, וכמחצית ממספר הקולות של מפלגת הנשים הקודמת.
• משנת 1987 ^{[דרושה הבהרה]}פעילה בנל"ד^{[דרושה הבהרה]}, "נשים לדו-קיום"
• ב-2008 מונתה על ידי ראש הממשלה אהוד אולמרט כחברה בוועדה המייעצת ליד ראש הרשות למעמד האשה^{[דרוש מקור]}.

• שימשה^{[דרושה הבהרה]} כיו"ר סניף הרצליה של רצ ^{[דרוש מקור]}
• בין 1989 ל-1992 שימשה כחברת מועצת עיריית הרצליה וכראש האופוזיציה מטעם מרצ.
• שימשה כחברת מועצת עיריית הרצליה והנהלתה^{[דרושה הבהרה]} במסגרת סיעת "הרצליה שלנו" שבראשה עומד יהונתן יסעור. היא הקימה^{[דרוש מקור]} את ועדת הבריאות העירונית, הייתה חברה בוועדת המשנה לתכנון העיר, ושימשה כיו"ר ועדות בריאות, רווחה וקשרי חוץ.
• רזניק שימשה כחברת מועצת הנשים בעיריית הרצליה^{[דרושה הבהרה]} וכחברה בשני דירקטוריונים של בתי אבות^{[דרוש מקור]} ציבוריים בעיר.
• רות רזניק מחזיקה בתיק הוועדה לקידום זכויות הילדה^{[דרושה הבהרה]} החל משנת 2013^{[דרוש מקור]}

בן דודה היה המתמטיקאי מיכאל משלר. נישאה לדניאל, איש מח"ל, ולזוג נולדו שלושה ילדים. בפברואר 2014 התאלמנה.

• פרס הוקרה של שדולת הנשים, 1991^{[דרושה הבהרה]}
• השיאה משואה בטקס הדלקת המשואות בהר הרצל, 2000 (ערב יום העצמאות ה-52 למדינה).
• אות שדולת הנשים, 2006.^{[דרוש מקור]}
• פרס הוקרה מטעם ארגון "Women to Women – U.S./Israel"^{[דרוש מקור]}
• פרס יושב-ראש הכנסת לאיכות החיים^[20]
• פרס ישראל על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה, 2009.

ספרים:

• ספרה המקלט שהיה לבית, שיצא לאור בהוצאת עם עובד, נועד לילדים, ומספר את סיפורו של ילד בן תשע המגיע עם אמו ואחיו הקטנים למקלט לנשים מוכות.
• בשנת 2016 פרסמה שני ספרים בהוצאת סער: ספר אוטוביוגרפי אשר שמו רחוב ללא שם, בית ללא מספר מתכתב עם ספרו של יעקב טימרמן וספר שירה נושא השם "להיות אישה"^[21]

תרגומים לאנגלית^{[דרוש מקור]}:

• הבכור לבית אב"י, מאת דבורה עומר^[22].
• שרה, גיבורת ניל"י, מאת דבורה עומר^[23].
• הם יגיעו מחר, מחזה מאת נתן שחם
• ההצגה חייבת להימשך, מאת אוריאל אופק
• סיפורים קצרים, מאת יגאל מוסינזון
• פיצפונת והג'ינג'ים, מאת מרגלית בנאי
• היה הייתה לי גפן, מאת רפאל ספורטה
• שירים עבריים רבים, עבור המכון לתרגום ספרות יפה^{[דרוש מקור]}

תרגומים לעברית:

• המבצר, מאת מאיר לוין

מדיה וקבצים בנושא רות רזניק בוויקישיתוף

• מאמרי רות רזניק, באתר "הארץ"
• אתר עמותת ל. א. - לחימה באלימות נגד נשים, באתר מפעילה רזניק פורום
• רות רזניק, באתר פרס ישראל
• רשימת הפרסומים של רות רזניק, בקטלוג הספרייה הלאומית
• עפרה אידלמן, שיחת היום - "רות רזניק, א' התלוננה כעת כדי לפגוע באורי בר לב?", באתר הארץ, 24 בנובמבר 2010

• רות רזניק, ברשת החברתית פייסבוק

מכּתביה:

• מכתב מטרוריסטית בדימוס להנהגת המדינה, באתר "שיחה מקומית", 15 באוגוסט 2014
• משטרה של כוסיות, באתר ynet, 29 בינואר 2015