הרמן הסה

הרמן הסה
Hermann Karl Hesse

לידה	2 ביולי 1877 האימפריה הגרמנית קאלף (אנ'), וירטמברג
פטירה	9 באוגוסט 1962 (בגיל 85) שווייץ מונטניולה (אנ'), טיצ'ינו
שם לידה	Hermann Karl Hesse
מדינה	הקיסרות הגרמנית, שווייץ, גרמניה
מקום קבורה	Sant'Abbondio Cemetery in Gentilino
מקום מגורים	גרמניה
שם עט	Emil Sinclair
מקום לימודים	גימנסיום יוהאנס קפלר, Evangelical Seminaries of Maulbronn and Blaubeuren
שפות היצירה	גרמנית
זרם ספרותי	אקזיסטנציאליזם
יצירות בולטות	משחק חרוזי הפנינים, סידהרתא, פטר קמנצינד, זאב הערבה, דמיאן, נרקיס וגולדמונד
הושפע מ	בודהיזם, ארתור שופנהאואר, פרידריך ניטשה, גתה, גוטהולד אפרים לסינג, שילר, נובאליס, פרידריך הלדרלין, יוזף פון אייכנדורף, קלמנס ברנטנו, לודוויג קלגס
השפיע על	טימותי לירי, ג'ון אנדרסון, סטינג
בן או בת זוג	רות ונגר (11 בינואר 1924–24 באפריל 1927) נינון הסה (נובמבר 1931–9 באוגוסט 1962) מיה הסה-ברנולי
צאצאים	ברונו הסה, מרטין הסה, Heiner Hesse
פרסים והוקרה	פרס נובל לספרות (1946) פרס גוטפריד קלר (1936) פרס גתה (1946) פרס וילהלם ראבה (1950) פרס השלום של התאחדות הספרים הגרמנית (9 באוקטובר 1955) פרס בלומנפלד (1905) אות מסדר ההצטיינות במדעים ואמנויות של גרמניה פור לה מריט
חתימה

הֶרְמָן הֶסֶה (בגרמנית: Hermann Hesse;‏ 2 ביולי 1877 – 9 באוגוסט 1962) היה סופר ומשורר מגדולי הסופרים של גרמניה, אשר היגר ממולדתו לשווייץ בגיל 42, וחי שם עד סוף חייו. הסה זכה בפרס נובל לספרות ובפרס גתה ב-1946, בעיטור פור לה מריט ב-1954 ובפרס השלום של התאחדות הספרים הגרמנית ב-1955.

ספריו של הרמן הסה מתאפיינים במאבקים מוסריים (פנימיים של דמות מסוימת או כקונפליקט בין שתי דמויות) ומציאת מיקומו של האדם בתוך החברה המנוכרת והתעשייתית הסובבת אותו. הוא הושפע עמוקות מפילוסופיה מערבית (ובעיקר של ההוגים ניטשה, שפינוזה ושופנהאואר) וגם מפילוסופיה הודית וסינית. הסה אינו נחשב אקזיסטנציאליסט אך הושפע מהוגים שזוהו עם האקזיסטנציאליזם ועסק בסוגיות המוסר האישיות בדומה להם.

הרמן הסה נולד בשנת 1877 בעיר קאלף (Calw), באזור היער השחור שבגרמניה, לאב גרמני-בלטי מאסטוניה ולאם גרמניה שנולדה בהודו, והוא נכד למיסיונר שהגיע להודו במסגרת המיסיון מבזל (אנ') (מכאן ההכרה הראשונית של התרבות ההודית שבאה לידי ביטוי בספריו לאחר מכן). שני הוריו היו נוצרים פרוטסטנטים אדוקים מאוד וציפו ממנו לפתח קריירה ככומר. הסה התחיל ללמוד בסמינר פרוטסטנטי ב-1891, אך סולק ממנו. לאחר התנסות קצרה במספר בתי ספר נוספים, הפסיק את לימודיו והתחיל לעבוד כמוכר ספרים וכמכונאי. בתקופה זו התעמק בכתבי גתה ויוצרים גרמניים אחרים. בשנים 1898–1899 הוציא לאור שני ספרים ראשונים (אחד מהם ספר שירה. שניהם לא תורגמו לעברית). הצלחתו החלה בגיל 27 עם צאתו לאור של ספרו פטר קמנצינד ב-1904.

זמן קצר לאחר מכן התחתן הסה עם מריה ברנולי (גר'). לזוג נולדו שלושה ילדים. ב-1911 נסע לטיול בהודו ולמרות אכזבתו ממנה, היו רשמיו מהטיול (והיכרותו מילדות את התרבות ההודית) - השראה בעתיד לכתיבת ספרו סידהארתא.

בשנות העשרה של המאה ה-20 עבר הרמן הסה טיפול פסיכואנליטי אצל קארל יונג. ב-1914 הוציא לאור את ספרו האחוזה רוסהלדה, שבו חקר את השאלה האם על האמן להינשא. תשובתו השלילית בספר שיקפה את הבעיות בחייו הפרטיים - אשתו לא הייתה יציבה נפשית, ובנו היה חולה.

במהלך שנות מלחמת העולם הראשונה ביקר את הלאומנות והתוקפנות שהתפשטו באירופה ופעל למען אסירי מלחמה - פעולות שהצמידו לו את הכינוי "הבוגד" בקרב גרמנים רבים באותה תקופה.

ב-1919 הוציא לאור את רומן ההתבגרות דמיאן תחת שם העט אמיל סינקלייר (שהוא גם שמו של המספר בספר). הספר היווה פריצת דרך עבורו, ורבים היללוהו (לרבות תומאס מאן). באותה שנה עזב את משפחתו ועבר להתגורר בדרום שווייץ. באותה תקופה כתב גם את סידהרתא, שיצא לאור ב-1922. באותה שנה הוציא לאור גם ספר אגדות שעוד לא תורגם לעברית, שאותו הקדיש לרות ונגר (גר'). הסה הכיר את ונגר ב-1919, עזב את משפחתו למענה והתחתן איתה ב-1924, אך התגרש ממנה לאחר חודשים ספורים בלבד. בזמן זה הוא כתב את אחד הספרים המוכרים ביותר שלו, זאב הערבה, שמו של הספר היה ההשראה ללהקה האמריקאית בעלת אותו השם (Steppenwolf), שהתפרסמה עם הלהיט Born to Be Wild (אנ') וכן לשמו של פרוטגוניסט הסרט השיחה בבימויו של פרנסיס פורד קופולה ב-1972. ב-1931 התחתן הסה עם נינון דולבין (אנ'), יהודיה אשר עמה התכתב מאז 1909 (בגיל 14 בלבד), לאחר ששלחה לו מכתב.

הרמן הסה התנגד בחריפות לנאצים, כתב ודיבר רבות בגנותם. ב-1941, בהדפסה מחודשת של נרקיס וגולדמונד (שראה אור במקור ב-1930), סירב בתוקף לערוך מחדש קטעים העוסקים באנטישמיות וב-1943 הוחרם על ��די גרמניה הנאצית. ב-1943 הוציא לאור בשווייץ את יצירת המופת שלו משחק חרוזי הפנינים (אנ'), לאחר שהספר נפסל לפרסום על ידי הנאצים ב-1942. בתום מלחמת העולם השנייה, בשנת 1946, בגיל 69, זכה הרמן הסה בפרס נובל לספרות. לאחר זכייה זו לא כתב עוד ספרים אלא רק שירים ומאמרים.

הרמן הסה נפטר בגיל 85, בשנת 1962, בתקופה שבה צעירים בארצות הברית החלו לגלות את יצירותיו ואימצו אותן בחום. עבור ילדי הפרחים בשנות השישים והשבעים הוא היה סופר נערץ. ספריו זכו להתעניינות גדולה מאוד בזכות ההומאניות והרגישות הרבה שבהם, גישתו החופשית והאנטי-בורגנית, והאלמנטים מהתרבות ההודית. "זאב הערבה" ו"סידהרתא" הפכו לספרי קאלט בתרבות הביטניקית וההיפית של שנים אלו.

רשימה מלאה - גרמנית (אותיות גדולות)/אנגלית/עברית (לא כולם תורגמו):

• אריה יעקב לייב, הרמן הסה - המסע אל האם הקוסמית, הוצאת גל, 1993. (הספר בקטלוג ULI)
• י.ק. רבנאל, הרמאן הסה, מאזנים ט"ז (לט), 1962, עמ' 44–48 (זמין בטקסט מלא באתר Jstor)
• גיטה אבינור, ושוב: הרמן הסה, קשת ס"ג, 1974.

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: הרמן הסה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: הרמן הסה

• הרמן הסה, ברשת החברתית Goodreads
• מידע על הרמן הסה בקטלוג הספרייה הלאומית
• ביוגרפיות, כתבים, ביקורות ועוד על הרמן הסה
• זאב פלדינגר, 50 למותו של הסופר בן האלמוות, באתר "במחשבה שנייה"
• יעל עופר, ‏מסע מרתק לשוויץ בעקבות הרמן הסה - הסופר שגם הביטלס העריצו, באתר גלובס, 24 בפברואר 2013
• הרמן הסה, באתר פרס נובל (באנגלית)
• הספרים של הרמן הסה, באתר "סימניה"
• הרמן הסה, רק לך מותר לסלוח לי, באתר הארץ, 25 בספטמבר 2009
• גיטה אבינור, "ושוב: הרמן הסה", בספרה הפורטת על הפסנתר הכחול, מפעל סופרי חיפה, 1974, עמ' 98–114
• הרמן הסה: אלמלא הציור, לא הייתי מגיע רחוק כסופר, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, ינואר 2020
• הרמן הסה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• כתבי הרמן הסה בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
• הרמן הסה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

זוכי פרס נובל לספרות
1901–1925	פרידום (1901) • מומזן (1902) • ביירנסון (1903) • אצ'גראי, מיסטרל (1904) • סנקביץ' (1905) • קרדוצ'י (1906) • קיפלינג (1907) • אויקן (1908) • לגרלף (1909) • הייזה (1910) • מטרלינק (1911) • האופטמן (1912) • טאגור (1913) • לא חולק (1914) • רולן (1915) • היידנסטם (1916) • גילרופ, ה. פונטופידן (1917) • לא חולק (1918) • שפיטלר (1919) • האמסון (1920) • פרנס (1921) • בנאבנטה (1922) • ייטס (1923) • ריימונט (1924) • שו (1925)
1926–1950	דלדה (1926) • ברגסון (1927) • אונדסט (1928) • מאן (1929) • לואיס (1930) • קרלפלט (1931) • גולסוורתי (1932) • בונין (1933) • פיראנדלו (1934) • לא חולק (1935) • או'ניל (1936) • גאר (1937) • בק (1938) • סילנפא (1939) • לא חולק (1940–1943) • ינסן (1944) • מיסטרל (1945) • הסה (1946) • ז'יד (1947) • אליוט (1948) • פוקנר (1949) • ראסל (1950)
1951–1975	לגרקוויסט (1951) • מוריאק (1952) • צ'רצ'יל (1953) • המינגוויי (1954) • לכסנס (1955) • חימנס (1956) • קאמי (1957) • פסטרנק (1958) • קווזימודו (1959) • פרס (1960) • אנדריץ' (1961) • סטיינבק (1962) • ספריס (1963) • סארטר (1964) • שולוחוב (1965) • עגנון, זק"ש (1966) • אסטוריאס (1967) • קאוובטה (1968) • בקט (1969) • סולז'ניצין (1970) • נרודה (1971) • בל (1972) • וייט (1973) • יונסון, מרטינסון (1974) • מונטאלה (1975)
1976–2000	בלו (1976) • אליכסנדרה (1977) • בשביס-זינגר (1978) • אליטיס (1979) • מילוש (1980) • קנטי (1981) • גארסיה מארקס (1982) • גולדינג (1983) • סייפרט (1984) • סימון (1985) • סויינקה (1986) • ברודסקי (1987) • מחפוז (1988) • סלה (1989) • פס (1990) • גורדימר (1991) • וואלקוט (1992) • מוריסון (1993) • אואה (1994) • היני (1995) • שימבורסקה (1996) • פו (1997) • סאראמאגו (1998) • גראס (1999) • שינג'יאן (2000)
2001 ואילך	נייפול (2001) • קרטס (2002) • קוטזי (2003) • ילינק (2004) • פינטר (2005) • פאמוק (2006) • לסינג (2007) • לה קלזיו (2008) • מילר (2009) • ורגס יוסה (2010) • טראנסטרמר (2011) • מו (2012) • מונרו (2013) • מודיאנו (2014) • אלכסייביץ' (2015) • דילן (2016) • אישיגורו (2017) • טוקרצ'וק (2018) • הנדקה (2019) • גליק (2020) • גורנה (2021) • ארנו (2022) • פוסה (2023) • האן (2024)