הצגת המקור של הדף "מיכאיל גורבצ'וב"

אין באפשרותך לערוך את הדף הזה, מהסיבה הבאה:
כתובת ה־IP שלך נחסמה בכל אתרי הוויקי.
החסימה בוצעה על־ידי ‪EPIC‬. הסיבה שניתנה לחסימה היא: Open proxy/Webhost: See the help page if you are affected
תחילת החסימה: 10:48, 2 ביולי 2024
פקיעת החסימה: 10:48, 2 ביולי 2025
כתובת ה־IP הנוכחית שלך היא 206.189.44.186. הטווח החסום הוא 206.189.32.0/20.
יש לציין את כל הפרטים האלה בכל פנייה לבירור החסימה. אם נראה לך שנחסמת בטעות, אפשר למצוא מידע נוסף והוראות בדף המדיניות הגלובלי No open proxies.
מלבד זאת, נא לדון בחסימה על־ידי שליחת בקשה לביקורת באתר מטא. אפשר גם לשלוח מכתב בדואר אלקטרוני לתור ה־VRT של הדיילים בכתובת stewards@wikimedia.org ולכלול בו את כל הפרטים לעיל.
באפשרותך לצפות בקוד המקור של הדף הזה ולהעתיקו.
{{מנהיג
| שם = מיכאיל גורבצ'וב
| תאריך לידה = [[2 במרץ]] [[1931]]
| תאריך פטירה = [[30 באוגוסט]] [[2022]]
| מקום לידה = {{דגל|ברית המועצות (1923–1955)}} [[פריבולנויה]] {{אנ|Privolnoye, Stavropol Krai}}, [[סטברופול (חבל מנהלי)|סטברופול]], [[ברית המועצות]]
| תמונה = [[קובץ:RIAN archive 850809 General Secretary of the CPSU CC M. Gorbachev (crop).jpg|270px]]
| כיתוב = גורבצ'וב נואם ב-[[1987]].
| שם בשפת המקור = Михаил Сергеевич Горбачёв
| מקום פטירה = {{דגל|רוסיה}} [[מוסקבה]], [[רוסיה]]
| השכלה = האוניברסיטה החקלאית הממלכתית של [[סטברופול (חבל מנהלי)|סטברופול]], הפקולטה למשפטים ב[[אוניברסיטת מוסקבה]]
| מפלגה = [[המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של רוסיה]] ([[1996]]–[[2022]]){{ש}}[[המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות]] ([[1955]]–[[1991]])
| אתר אינטרנט =
| תפקיד1 = {{תפקיד מנהיג
|שם התפקיד=שליט [[ברית המועצות]]{{ש}}[[המזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות|מזכ"ל המפלגה הקומוניסטית]]
|למניין=8
|התחלת כהונה=[[10 במרץ]] [[1985]]
|סיום כהונה=[[25 בדצמבר]] [[1991]]
|מנהיג דת בתקופה=
|מונרך בתקופה=
|הקודם בתפקיד=[[קונסטנטין צ'רניינקו]]
|הבא בתפקיד=[[בוריס ילצין]] (כנשיא [[הפדרציה הרוסית]])
}}
| תפקיד2 = {{תפקיד מנהיג
|שם התפקיד=[[נשיא]] [[ברית המועצות]]
|למניין=1
|התחלת כהונה=[[15 במרץ]] [[1990]]
|סיום כהונה=[[25 בדצמבר]] [[1991]]
|מנהיג דת בתקופה=
|מונרך בתקופה=
|הקודם בתפקיד=המשרה הוקמה (הוא עצמו מתוקף תפקידו כיו"ר [[הסובייט העליון]])
|הבא בתפקיד=[[בוריס ילצין]] (כנשיא [[הפדרציה הרוסית]])
}}
| תפקיד3 =
| שם השושלת =
| תואר =
| כינוי =
| אב =
| אם =
| צאצאים =
| יורש העצר =
}}
'''מיכאיל סרגייביץ' גוֹרְבָּצ'וֹב''' (ב[[רוסית]]: '''Михаил Сергеевич Горбачёв''' {{כ}}- [[אלפבית פונטי בינלאומי|IPA]]: {{שמע|קובץ=ru-Mikhail Sergeyevich Gorbachev.ogg}}; [[2 במרץ]] [[1931]] – [[30 באוגוסט]] [[2022]]) היה [[מדינאי]] סובייטי; אחרון [[מנהיגי ברית המועצות|מנהיגי]] [[ברית המועצות]] עד ל[[התפרקות ברית המועצות|התפרקותה]]. גורבצ'וב הנהיג רפורמות פוליטיות וכלכליות, במטרה להפריח את יחסי החוץ ואת מצב הכלכלה הדועכת. גורבצ'וב כיהן בשלטון כאשר התפרקה ברית המועצות, והתפתחות מדיניות החוץ שקידם הובילה לסיום [[המלחמה הקרה]] בשנת [[1991]]. במהלך תקופת שלטונו, פעל ללא הצלחה למנוע את ההתפרקות, דרך רפורמות שהובילו לליברליזציה. בשנת [[1990]] זכה גורבצ'וב ב[[פרס נובל לשלום]].

כאשר התמנה גורבצ'וב למנהיג ברית המועצות ב-[[1985]], מטרתו הייתה להוציא את המדינה מהמשבר הכלכלי והמדיני בו הייתה נתונה אך עדיין לשמר את אופייה הסוציאליסטי. גורבצ'וב קידם רפורמות בברית המועצות שהתחלקו בין ליברליזציה פוליטית: [[גלאסנוסט]] וליברליזציה כלכלית: [[פרסטרויקה]]. בהתחשב בצורך בהלוואות עבור הרפורמות הכלכליות ובעובדה שהכלכלה הרוסית נגררה אחרי [[ארצות הברית]] ב[[מרוץ החימוש הגרעיני]], גורבצ'וב קידם הסדר ב[[יחסי ארצות הברית–ברית המועצות]]. גורבצ'וב נפגש מספר פעמים עם הנשיאים האמריקאים [[רונלד רייגן]] ו[[ג'ורג' הרברט ווקר בוש]] עבור הסדר היחסים וסיום מרוץ החימוש הגרעיני. בהמשך, הוציא גורבצ'וב את כוחות [[הצבא האדום]] מ[[מלחמת אפגניסטן (ברית המועצות)|המלחמה באפגניסטן]] ובאופן הדרגתי גם מארצות [[הגוש המזרחי]].

סיום יד הברזל הסובייטית על [[מזרח אירופה]] הוביל ל[[דמוקרטיזציה]] של ארצות החסות הסובייטיות לשעבר. בשנת [[1989]] הרפורמות הפוליטיות שקידם גורבצ'וב הובילו לבחירות נשיאותיות עבור משרת [[נשיא ברית המועצות]]. גורבצ'וב פעל לפייס בין הרפורמיסטים והראקציונרים ולא הצליח למנוע את התחזקותן של תנועות לאומיות בדלניות שקראו לפירוק ברית המועצות. גורבצ'וב היה נתון במעצר בית במהלך [[הפוטש של אוגוסט|הפוטש הכושל של אוגוסט ב-1991]] שאורגן בידי ראקציונרים שפעלו לשימור ברית המועצות אך בסופו של דבר זירז את קריסתה של המעצמה. בסופו של הפוטש, נשיא [[רוסיה הסובייטית]], [[בוריס ילצין]], חתם עם מקביליו ב[[אוקראינה הסובייטית]] ו[[בלארוס הסובייטית]] על פירוקן של ארצות אלו מברית המועצות. כמו כן, גורבצ'וב איבד את רוב סמכותו שהועברה לילצין במהלך הפוטש. גורבצ'וב נותר מעורב בהמשך בפוליטיקה של [[הפדרציה הרוסית]] החדשה לפני שיצא לגמלאות.

== תחילת דרכו ==
=== ילדותו, מוצאו ומשפחתו ===
[[קובץ:Миша Горбачёв с дедом Пантелеем и бабушкой Василисой.jpg|ממוזער|259x259px|מיכאיל גורבצ'וב עם סבו וסבתו מצד אימו, שנות השלושים המאוחרות.]]
מיכאיל סרגייביץ' גּוּרְבָּצ'וֹב נולד ב-2 במרץ [[1931]] בכפר פריבולנויה ב[[סטברופול (מחוז)|מחוז סטברופול]] ב[[צפון הקווקז]] אשר ב[[רוסיה הסובייטית]] למשפחת איכרים רוסית–אוקראינית פעילה מאוד במפלגה ה[[קומוניזם|קומוניסטית]]. הוריו היגרו לסטברופול מ[[וורונז' (מחוז)|וורונז']] (מחוז מוצאו של אביו) ברוסיה ו[[צ'רניהיב (מחוז)|צ'רניהיב]] (מחוז מוצאה של אמו) ב[[אוקראינה הסובייטית|אוקראינה]].

אמו, מריה גורבצ'ובה (לבית גופקאלו), הייתה חקלאית וכל חייה עבדה במשק שיתופי. [[הטיהורים הגדולים|הטיהורים הפוליטיים הגדולים]], שביצע משטר הרודנות של [[סטלין]] במהלך [[שנות ה-30 של המאה ה-20|שנות ה-30]], השפיעו על משפחת גורבצ'וב: ב-[[1937]] נעצר סבו של מיכאיל גורבצ'וב, פנטליי גופקאלו, שהיה יו"ר המשק השיתופי, באשמת "היותו חבר בארגון [[טרוצקיזם|טרוצקיסטי]] אנטי-מהפכני". הוא הוחזק במעצר במשך 14 חודשים תחת [[חקירה פלילית|חקירה]] ו[[עינויים]]. עוזר התובע הכללי של סטברופול הציל אותו מ[[הוצאה להורג]]. בדצמבר [[1938]] שוחרר מהכלא ושב לביתו. בשנת [[1939]] נבחר פעם נוספת ליושב ראש המשק השיתופי. לאורך חייו נהנה מכבוד רב בקרב חבריו החקלאים.

סבו השני של גורבצ'וב (מצד אביו) - אנדריי גורבצ'וב - לא היה להוט להצטרף למשק השיתופי של בנו ועסק בחווה עצמאית לבדו. ב-[[1933]] הייתה בצורת קשה ב[[דרום רוסיה]] ו[[הרעב הסובייטי (1932–1933)|האזור סבל מרעב המוני]] שהחמיר עקב מדיניות ה[[קולקטיביזציה]] של המשטר (ב[[אוקראינה]] נודע הרעב בכינוי [[הולודומור]]). שלושה מתוך ששת ילדיו מתו ברעב. באביב [[1934]] נעצר אנדריי גורבצ'וב בשל "אי מילוי תוכנית מסע ה[[זריעה]]". הוא טען כי לא היה מה לזרוע ובתגובה הואשם בהיותו "חבלן" ונשלח ל[[מחנה עבודה]] קשה ([[גולאג]]) באזור [[אירקוטסק]], [[סיביר]]. הסב עבד שם ככורת עצים במשך שנתיים. לאחר מכן, בשנת [[1935]], בשל עבודתו הטובה הוא שוחרר לפני תום תקופת עונשו. חזר לפריבולנויה ומיד הצטרף למשק השיתופי שבו הייתה שותפה משפחתו ועבד במשק זה עד סוף ימיו.

אביו של גורבצ'וב, סרגיי גורבצ'וב, עבד כחקלאי מפעיל [[מקצרה]]. ביוני [[1941]] [[מבצע ברברוסה|פלשה]] [[גרמניה הנאצית]] ל[[ברית המועצות]] במסגרת [[מלחמת העולם השנייה]]. באוגוסט גויס האב לשורות [[הצבא האדום]] והופקד על [[חוליה (צבא)|חוליית]] [[הנדסה קרבית]]. הוא היה שותף לסדרת קרבות היסטוריים רבים ב[[החזית המזרחית במלחמת העולם השנייה|חזית המזרחית במלחמה]]. בסוף מאי [[1944]] קיבלה משפחת גורבצ'וב הודעה כי האב סרגיי נפל בפעולה צבאית. במשך שלושה ימים המשפחה הייתה [[אבל]]ה על אובדנה, אך למרבה שמחתם ההודעה התבררה כשגויה: אביו של מיכאיל שרד אך נפצע קשה ברגלו. על מעלליו במהלך המלחמה קיבל מדליות ממשלתיות – מדליה על אומץ ושני [[עיטור הכוכב האדום|מסדרי הכוכב האדום]]. לאחר שחזר הביתה, סרגיי גורבצ'וב המשיך לעבוד כמפעיל מכונה ולימד את מיכאיל להפעיל מקצרה. "אבא ידע בצורה מושלמת איך להפעיל את הקומביין (המקצרה), והוא לימד אותי", שיחזר גורבצ'וב בבגרותו. "אחרי שנה או שנתיים יכולתי להתאים כל מנגנון. אני גאה במיוחד ביכולת שלי לזהות תקלה בקומביין באופן מיידי, רק על ידי הצליל שלה". כך נהג גורבצ'וב בנעוריו לעבוד ב[[קולחוז|קוֹלְחוֹז]] המקומי (משק שיתופי) ובשנת [[1948]] קיבל [[עיטורי ברית המועצות|עיטור הדגל האדום של העמל]] בזכות קציר גדול במיוחד. הוא היה אז רק בן שבע עשרה והיה למקבל הצעיר ביותר של הפרס.

=== לימודים ונישואים ===
לפני שהתחיל ללמוד, מיכאיל גר בעיקר עם סבו וסבתו פנטליי ווסיליסה גופקאלו שגידלו את נכדם. גורבצ'וב הצליח מאוד ב[[בית ספר|בית הספר]]. באותן שנות בית ספר מוקדמות הוא פיתח [[תשוקה]] לידע, עניין בכל דבר חדש, והוא שמר על מאפיינים אלו לאורך חייו. במיוחד נהנה משיעורי אולפן [[דרמה]] שבו שיחק על ה[[אולם תיאטרון|במה]]. פעם יצא אולפן הדרמה לסיור מופעים בכפרים באזור. השחקנים הצעירים הרוויחו קצת כסף מכרטיסים להופעות שלהם ובכסף זה הם קנו 35 זוגות [[נעליים]] לילדים ממשפחות עניות מאוד שהיו יחפים בשהותם בבית הספר.

בשנת [[1950]] סיים גורבצ'וב את לימודיו בבית הספר התיכון בהצטיינות עם [[מדליית כסף]]. אביו התעקש שהנער ימשיך ברכישת חינוך והשכלה גבוהה, ומיכאיל בחר ללמוד ב[[אוניברסיטת מוסקבה|אוניברסיטה הממלכתית של מוסקבה]] שנחשבה להיות האוניברסיטה הטובה ביותר בברית המועצות. הוא נרשם לאוניברסיטה ללא מבחני קבלה ואף ללא ראיון. למעשה, הוא הוזמן ללימודים באוניברסיטה. בשיחה שפנו אליו מטעמה הובטח לו "רישום וסיפוק של לינה ב[[אכסניה]]". היו להזמנתו לאוניברסיטה מספר סיבות: מוצאו של גורבצ'וב כחקלאי (מקצוע שהמשטר הסובייטי האדיר), המוניטין של עבודתו, פרס ממשלתי גבוה - מסדר הדגל האדום של העבודה וגם העובדה שבשנת 1950 (במהלך שנת הלימודים האחרונה שלו בבית הספר התיכון) הוא התקבל לחבר [[המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות|המפלגה הקומוניסטית]]. גורבצ'וב אמר בראיון בבגרותו: "השנים שלי באוניברסיטה לא היו רק מעניינות במיוחד אלא גם תקופה של עבודה קשה. הייתי צריך להדביק הרבה פערים - ידעתי שיש לי פערי ידע מבית הספר בכפר שלי. הפערים וידאו שאני ארגיש אותם, במיוחד בהתחלה, כשהגעתי לאוניברסיטה. אבל, למען האמת, תמיד הייתה לי שאפתנות רבה".
[[קובץ:RIAN archive 770286 Mikhail Gorbachev and Raisa Gorbachev seeing off US President Ronald Reagan.jpg|ימין|ממוזער|251x251px|בני הזוג מיכאיל וראיסה גורבצ'וב בביקור ב[[ארצות הברית]].]]
בהיותו סטודנט באוניברסיטה, פגש גורבצ'וב ברעייתו לימים, [[ראיסה גורבצ'ובה|ראיסה טיטארנקו]]. ראיסה למדה בפקולטה ל[[פילוסופיה]] באוניברסיטה, היא הייתה צעירה מגורבצ'וב בשנה אחת, אך נרשמה לאוניברסיטה שנה אחת לפניו. ראיסה הייתה ילידת חבל [[אלטאי (רפובליקה)|אלטאי]] בסיביר ורוב ילדותה גדלה באזור [[הרי אורל]], לאם סיבירית ולאב מהנדס מסילות רכבת שמוצאו מצ'רניהיב באוקראינה. מיכאיל וראיסה נישאו ב-23 בספטמבר [[1953]], כאשר מיכאיל היה בן 22 וראיסה הייתה בת 21. לאחר שקיבל תואר במשפטים בהצטיינות בשנת [[1955]], חזר גורבצ'וב לסטברופול. בתחילה הוא הוצב לעבודה מטעם המפלגה הקומוניסטית (היא [[משטר חד-מפלגתי|המפלגה החוקית היחידה בברית המועצות]]) במשרד התובע הטריטוריאלי של סטברופול.

== העלייה לצמרת השלטון ==
[[קובץ:Bundesarchiv Bild 183-1986-1126-307, LPG Golßen, Besuch durch KPdSU Delegation.jpg|ימין|ממוזער|גורבצ'וב ב[[גרמניה המזרחית]], [[1966]].|222x222 פיקסלים]]

=== פעילותו הפוליטית בתוך מחוז סטברופול ===
בסטברופול גורבצ'וב היה זכור מפעילותו בסניף של הליגה הקומוניסטית של הנוער בבית הספר כנער מחויב ומארגן מחונן בצעירותו. כך שבעקבות זאת כמעט מיד עם סיום לימודיו הוצע לגורבצ'וב תפקיד של עוזר מנהל מחלקת התעמולה בוועדה הטריטוריאלית של ה[[קומסומול]] (ארגון הנוער הקומוניסטי). בעקבות כך, רישום עבודתו במשרד התובע נמשך רק עשרה ימים (מ-5 באוגוסט עד 15 באוגוסט 1955). בספטמבר [[1956]] התמנה גורבצ'וב למזכיר הראשון של ועדת קומסומול בעיר סטברופול, ב-25 באפריל [[1958]] הוא נבחר למזכיר השני של ועדת קומסומול הטריטוריאלית של כל מחוז סטברופול, וב-21 במרץ [[1961]] - המזכיר הראשון של ועדת קומסומול הטריטוריאלית של כל המחוז.

בהמשך החל לעלות בצמרת שדרת ההנהגה המפלגתית המחוזית: ב-26 בספטמבר [[1966]] היה גורבצ'וב למזכיר הראשון ולחבר הלשכה בוועדת המפלגה הקומוניסטית של העיר סטברופול. ב-5 באוגוסט [[1969]] – המזכיר השני של ועדת המפלגה הקומוניסטית הטריטוריאלית של מחוז סטברופול. ב-10 באפריל 1970 אושר מינויו של גורבצ'וב למזכיר הראשון של ועדת המפלגה הקומוניסטית הטריטוריאלית של מחוז סטברופול. מרכיב חשוב ביותר בתוכניתו לפיתוח אזור סטברופול היה הצבה רציונלית של מתקנים חקלאיים, מכוני התמחות עבורם, הקמת חוות [[עופות]] מתקדמות ומינוי חקלאים מתמחים לתפקידי מנהל, הכנסת תהליכי ייצור תעשייתיים לחקלאות, בניית תעלת סטברופול הגדולה ופיתוח מערכות השקיה ואספקת מים שהיו חשובות ביותר לאזור עם החקלאות הקשה והמסוכנת שבו - מכיוון שקרקעות יבשות היוו מחצית מהשטח החקלאי שהיה נתון עבור עיבוד במחוז - והשלמת המודרניזציה בתעשיות הקלות ו[[תעשיית המזון]].

במהלך שנותיו בסטברופול גורבצ'וב הרחיב ויישם תוכנית ארוכת טווח לפיתוח האזור. אלו היו השנים שבהן נאלץ המזכיר הצעיר של הוועדה הטריטוריאלית של המפלגה להתמודד עם קבלת החלטות בתנאי הכלכלה המולאמת ובמדינה ה[[בירוקרטיה|בירוקרטית]] הריכוזית. מתוך כך, היה זה באותן השנים שגורבצ'וב התמקצע במערכת השלטונית. מחוז סטברופול היא מקום יפה במיוחד ואחד מאתרי הבריאות הפופולריים ביותר ברוסיה. מנהיגי צמרת המפלגה הסובייטית הבכירים נהגו לבלות במחוז זה בעת חופשות. בעקבות כך גורבצ'וב הכיר אישי מפתח בצמרת הממשל כגון [[סובנרקום|יושב ראש מועצת הקומיסרים העממיים]] [[אלכסיי קוסיגין]] (ראש הממשלה של ברית המועצות) ו[[יורי אנדרופוב]]. גורבצ'וב קשר קשרים אישיים עם אנדרופוב, שכיהן באותה העת בתור ראש ה[[ק.ג.ב.]]. יחסיו עם אנדרופוב היו טובים וקרובים במיוחד, ותרמו לעלייתו הפוליטית. זמן מה לאחר ביקורו בסטרבופול אנדרופוב שיבח את גורבצ'וב כאדם עם בעל כישורים טבעיים רבים<ref name=":1">{{צ-ספר|מחבר=[[איאן קרשו]]|שם=רכבת הרים: אירופה 1950–2017|מקום הוצאה=[[חולון]], [[ישראל]]|מו"ל=[[ספריית אופקים]]; עם עובד|שנת הוצאה=[[2019]]|עמ=323}}</ref>.

=== צמרת השלטון במוסקבה ===
ראיסה גורבצ'וב אהבה את סטברופול כאילו הייתה "המולדת" שלה. היא עשתה כמיטב יכולתה למצוא עבודה במקצוע התמחותה והחלה ללמד בפקולטה לכלכלה של המכון החקלאי של סטברופול. היא העבירה הרצאות בפילוסופיה, [[אסתטיקה]] ושאלות דתיות לבוגרי תואר ראשון ושני. ב-6 בינואר [[1957]] נולדה אירינה, בתם היחידה של בני הזוג גורבצ'וב. בשנת 1967 ראיסה גורבצ'וב קיבלה את תואר ה[[דוקטור]]ט שלה. נושא עבודת הדוקטורט שלה היה: "סיקור המאפיינים החדשים בחיי היומיום של חקלאים במשק שיתופי (בהסתמך על מחקרים סוציולוגיים של מחוז סטברופול)". ב-27 בנובמבר 1978 בחרה ישיבת המליאה של הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית למנות את גורבצ'וב למזכיר הוועדה הראשית. ב-6 בדצמבר 1978, בעקבות המינוי החדש, גורבצ'וב ומשפחתו עברו להתגורר במוסקבה. המשימה הראשונה שלו הייתה פיקוח על החקלאות של המדינה. הוא טייל רבות בתוך ברית המועצות וערך ביקורים רשמיים מחוצה לה.

מהר מאוד מיכאיל גורבצ'וב הציג את עצמו כדמות פוליטית אחראית, יעילה ועקרונית. שנתיים לאחר שעבר למוסקבה, ב־[[1980]], התמנה לחבר מלא בוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית וב[[הפוליטביורו של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות|פוליטביורו]]. לאחר שנות שלטונו של [[ליאוניד ברז'נייב]], זה נפטר ב-[[1982]] ואנדרופוב התמנה ליורשו, נושא משרת מזכ"ל המפלגה הקומוניסטית. אנדרופוב קידם סדרת פעילי מפלגה צעירים ומבטיחים, בהם גורבצ'וב, לקדמת המפה הפוליטית. שנתיים בלבד לתוך שלטונו, חלה אנדרופוב ונפטר. יורשו, [[קונסטנטין צ'רניינקו]], כיהן שנה אחת בלבד טרם פטירתו ב-[[1985]]. חבר המפלגה הוותיק, [[אנדריי גרומיקו]], הציע למנות את גורבצ'וב הצעיר למזכ"ל המפלגה ושליט ברית המועצות, ודרך השגת תמיכה מספקת ממעגל ההנהגה, זה האחרון התמנה לתפקיד. הנוקשות העצומה של המערכת הפוליטית הסובייטית התגלתה כ[[חרב פיפיות]]. במבנה ההיררכי והריכוזי ביותר, נהנה המזכיר הכללי של המפלגה מחסינות רבה ומכוח פוליטי עצום. היה זה החשש מחוסר יציבות שהביא את גורבצ'וב בן ה-54 לעמדה זו, שכן הוא התמנה לאחר רצף פטירתם של שלושה שליטים קשישים בטווח זמן קצר, ברז'נייב, אנדרופוב וצ'רניינקו<ref>{{צ-ספר|מחבר=איאן קרשו|שם=אחרי המלחמה - תולדות אירופה מאז 1945|שנת הוצאה=[[2019]]|עמ=321}}</ref>. נראה שהחיפזון שבו התקבלה מועמדותו של גורבצ'וב גרמה לחברי הוועד המרכזי להתעלם מכל סימן מקדים של נטיותיו הרפורמיות של גורבצ'וב. לאחר עלייתו לשלטון, הוא יכול היה להכניס את הרפורמות שקרא לקדם עם חסינות תוכנית לפתיחת עימות פוליטי נגדו מתוך הנהגת המפלגה.

== שליט ברית המועצות (1985–1991) ==
[[קובץ:Bundesarchiv Bild 183-1986-0416-418, Berlin, Michail Gorbatschow an der Mauer.jpg|ממוזער|גורבצ'וב ב[[שער ברנדנבורג]] ב[[ברלין]] במהלך ביקור ב[[גרמניה המזרחית]], אפריל [[1986]].|233x233 פיקסלים]]
[[קובץ:President Ronald Reagan and Soviet General Secretary Mikhail Gorbachev meet at Hofdi House during the Reykjavik Summit Iceland.jpg|ממוזער|[[פסגת רייקיאוויק (1986)|פסגת רייקיאוויק]]: גורבצ'וב (עם הגב למצלמה) בעת דיונים עם [[נשיא ארצות הברית]] [[רונלד רייגן]], מלפנים, [[1986]].|222x222 פיקסלים]]
[[קובץ:RIAN archive 359290 Mikhail Gorbachev.jpg|ממוזער|גורבצ'וב נואם לאחר הפסגה הסובייטית-אמריקאית ב[[איסלנד]], 19 באוקטובר [[1986]].|328x328 פיקסלים]]
[[קובץ:President Ronald Reagan shaking hands with Mikhail Gorbachev.jpg|ממוזער|גורבצ'וב ורייגן לאחר החתימה על [[הסכם פירוק נשק גרעיני לטווח בינוני]], 1 ביוני [[1988]].|222x222 פיקסלים]]
[[קובץ:President George H. W. Bush and Mikhail Gorbachev.jpg|ממוזער|מעמד חתימה על הסכמים דו-צדדיים, גורבצ'וב עם הנשיא האמריקאי [[ג'ורג' הרברט ווקר בוש]] ב[[הבית הלבן|בית הלבן]].|222x222 פיקסלים]]

=== אסון צ'רנוביל ורעידת האדמה בספיטק ===
{{הפניה לערך מורחב|אסון צ'רנוביל|ערכים=[[אסון צ'רנוביל]], [[רעידת האדמה בספיטק (1988)]]}}
ב־11 במרץ 1985, כאמור עקב פטירתו של המזכ"ל צ'רניינקו, התמנה גורבצ'וב למזכ"ל המפלגה הקומוניסטית - ובכך לשליטה בפועל של ברית המועצות{{הערה|{{הארץ1||גורבאצ'ב עם היבחרו: נוסיף לדבוק בדטנט|19850312|2}}}}. גורבצ'וב החל במהירות לבסס את סמכותו האישית בקרב ההנהגה הסובייטית. מטרתו העיקרית בבחינת מדיניות הפנים הייתה להחיות את הכלכלה הסובייטית שהייתה נתונה לשנים ארוכות של מיתון ממושך והשקעות צבאיות לאורך כהונתו של ברז'נייב בשלטון ([[1964]]–1982). לשם כך הוא קרא למודרניזציה טכנולוגית מהירה ולהגברת תפוקת העובדים, והוא ניסה להמיר את הבירוקרטיה הסובייטית המסורבלת ליעילה יותר ובעלת יכולת תגובה לקשיים מהירה ככל שניתן.

ב-26 באפריל 1986, ימים ספורים לפני חגיגות [[אחד במאי]], התרחש [[אסון צ'רנוביל]], התאונה הגרעינית והאסון האקולוגי הגדולים ביותר של [[המאה ה-20]]. בליל 25–26 באפריל אירע פיצוץ ב[[תחנת הכוח הגרעינית צ'רנוביל|תחנת הכוח הגרעינית בצ'רנוביל]], במה שהייתה אז אוקראינה הסובייטית. הדליפה הרדיואקטיבית מהפיצוץ השביתה את עיקר הפעילות האנושית בחבל [[הומל (מחוז)|הומל]] לעשורי שנים. הרשויות הסובייטיים ניסו תחילה לטשטש את האסון. רק ב-27 באפריל הועברו 30,000 תושבי העיירה הסמוכה פריפיאט מבתיהם עקב הדליפה הרדיואקטיבית. היקף הסכנה היה כזה שלא ניתן היה לשמור על האסון מושקט. בתוך ימים ספורים התגלו רמות קרינה גבוהות בצורה יוצאת דופן ומדאיגה ב[[סקנדינביה]], והעקבות הובילו גורמים מערביים לצ'רנוביל. כתבים מערביים במוסקבה הבינו עד מהרה את המתרחש. הרשויות נאלצו להגיב - אך באי רצון. למעשה, ההנהגה הסובייטית נלכדה כעת במלכודת, שהייתה, לפחות חלקית, מעשה ידיה<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.forbes.com/sites/jamesrodgerseurope/2021/05/01/how-the-chernobyl-nuclear-disaster-shaped-russia-and-ukraines-modern-history/|הכותב=James Rodgers|כותרת=How The Chernobyl Nuclear Disaster Shaped Russia And Ukraine’s Modern History|אתר=Forbes|שפה=en|תאריך_וידוא=2022-03-18}}</ref>.

בבוקר שלאחר הפיצוץ בתחנה הגרעינית בצ'רנוביל ב-26 באפריל 1986, התכנס הפוליטביורו של המפלגה הקומוניסטית, בראשותו של גורבצ'וב, כדי לדון במצב ולארגן ועדה ממשלתית להשתלט על המצב בשטח ולוודא שננקטו צעדים רחבי היקף, במיוחד בנושא בריאותם של אנשים באזור האסון, במטרה למגר את השפעות האסון. יתרה מכך, האקדמיה למדע הסדירה מטעמה קבוצה של מדענים מובילים, שנשלחו מיד לאזור צ'רנוביל לחקור את האסון. בשלב זה, לפוליטביורו לא הייתה תמונה מדויקת ומלאה של המצב. גורבצ'וב טען בדיעבד, כי מכיוון שכבר החלו בקידום מדיניות של פתיחות והסרת צנזורה ההאשמות נגד הממשל כי סירב לפרסם נתונים על האסון הן מפוברקות<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.project-syndicate.org/commentary/turning-point-at-chernobyl|הכותב=Mikhail Gorbachev|כותרת=Turning Point at Chernobyl {{!}} by Mikhail Gorbachev|אתר=Project Syndicate|תאריך=2006-04-14|שפה=en|תאריך_וידוא=2022-03-18}}</ref>.

ב-7 בדצמבר 1988, בעת היה גורבצ'וב בביקור בארצות הברית במסגרת המשא ומתן על נרמול היחסים והבאת המלחמה הקרה לכדי סיום, נודע לו על [[רעידת האדמה בספיטק (1988)|רעידת האדמה בספיטק]] אשר בצפון [[ארמניה הסובייטית]]. מחשש לחזרה על אסון צ'רנוביל, הורה מיידית לעצור את פעילות [[תחנת הכוח הגרעינית מצאמור]], עצר את ביקורו ומיהר לשוב למוסקבה. רעידת האדמה הייתה בסדר גודל 7.2 ב[[סולם ריכטר]] והובילה למותם של 25,000 איש כמו גם איבוד בתיהם של בערך מיליון איש. גורבצ'וב הורה להקים ועדה ממלכתית מיוחדת לטיפול במשבר ובראשה העמיד את ראש הממשלה [[ניקולאי ריז'קוב]], יריבו הפוליטי. הצבא נשלח להתערב בטיפול באזרחים לאחר המשבר ובהמשך הוקמה מתוכו זרוע חדשה: חיל החילוץ - שמטרתה טיפול באסונות טבע ברחבי ברית המועצות. במסגרת מערך החילוץ והטיפול בנפגעים קיבלה ברית המועצות תמיכה ממדינות זרות רבות<ref>{{צ-מאמר|מחבר=A. K. Borunov, A. V. Koshkariov and V. V. Kandelaki|שם=Geoecological Consequences of the 1988 Spitak Earthquake (Armenia)|כתב עת=Mountain Research and Development|סדרה=Vol. 11, No. 1|מו"ל=International Mountain Society|עמ=19-35}}</ref>.

=== רפורמה: 'גלאסנוסט' ו'פרסטרויקה' ===
{{הפניה לערך מורחב|ערכים=[[גלאסנוסט]], [[פרסטרויקה]]}}
בוועידה ה-27 של המפלגה הקומוניסטית, בפברואר [[1986]], הכריז על דרך חדשה לברית המועצות שהתבססה על שני מושגים חדשים: ה[[גלאסנוסט]] ("פתיחות") וה[[פרסטרויקה]] בענייני הכלכלה ("בנייה מחדש"). כאשר גורבצ'וב התמנה למזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית ב-1985, הוא מיהר להשיק את ה'פרסטרויקה', שהוצגה לראשונה בנאומו בלנינגרד כבר במאי אותה השנה<ref name=":1" />. הצוות המנהלי שלו היה רוסי בהרכבו האתני יותר מזה של קודמיו. נראה שבתחילת כהונתו גורבצ'וב האמין שהמבנה הכלכלי של ברית המועצות תקין בבסיסו ולכן נדרשו רק רפורמות מינוריות. לפיכך הוא ניהל מדיניות כלכלית שמטרתה להגביר את הצמיחה הכלכלית תוך הגדלת [[השקעה|השקעות]] ה[[הון]]. השקעות הון נועדו לשפר את הבסיס הטכנולוגי של הכלכלה הסובייטית וכן לקדם שינויים כלכליים מבניים מסוימים.

מטרת מדיניותו הכלכלית הייתה פשוטה וברורה למדי: להביא את ברית המועצות לשוויון כלכלי מול [[הגוש המערבי]]. זו הייתה מטרה מתמשכת של שליטי רוסיה במשך מאות שנים מאז [[המאה ה-18]]; קידום השתוות עם המערב. אולם לאחר שנתיים בשלטון הגיע גורבצ'וב למסקנה שדרושים שינויים מבניים עמוקים יותר. בשנים [[1987]]–[[1988]] הוא דחף רפורמות שכמעט ועשו את מחצית הדרך ליצירת מערכת [[כלכלת שוק|שוק חופשי]] חלקית. ההשלכות של צורה זו של כלכלה מעורבת למחצה עם סתירות בין הרפורמות עצמן הביאו כאוס כלכלי בתוך המדינה והסבו חוסר פופולריות רבה לגורבצ'וב. הכלכלנים הרדיקליים של גורבצ'וב, ובראשם [[גריגורי יאבלינסקי|גריגורי אלכסייביץ' יאבלינסקי]], יעצו לו שהצלחה בסגנון מערבי מחייבת כלכלת שוק אמיתית. אולם גורבצ'וב מעולם לא הצליח אפילו לעשות את הקפיצה מכלכלה מולאמת ריכוזית לכלכלה מעורבת לגמרי.

אף על פי שהיה פופולרי בקרב המערב, גורבצ'וב היה הרבה פחות אהוד בתוך ארצו שלו, עקב הכאוס הכלכלי שנגרם מהרפורמות המהירות. הדבר הביא לצמצום ייצור, מחסור ואי שביעות רצון חברתית, שהובילו ל[[שביתה|שביתות]]. גורבצ'וב אפשר לכך שחוסר שביעות רצון זה יוכל להתבטא ביתר שאת בתוך מערכת ה'שקיפות' של ה'גלאסנוסט'; כל מידע שהוסתר בעבר בנוגע לפעילות המדינה והגופים המנהליים שלה היה עשוי מעתה להיחשף ולדון בפומבי. הסרת הצנזורה שהטיל המשטר הקומוניסטי, אשר אינטלקטואלים ומתנגדים משוחררים ניצלו אותו עד תום, אפשרה מתן שיפוט ביקורתי על ה[[היסטוריה של ברית המועצות]] ועל המבנה הפוליטי, הכלכלי והחברתי הקיים בה. גורבצ'וב השיק את הרפורמה ב[[חופש הביטוי]] כחלק החיוני השני של מאמצי הרפורמה שלו. הוא האמין שפתיחת המערכת הפוליטית - [[דמוקרטיזציה]] למעשה - היא הדרך היחידה להתגבר על ה[[אינרציה]] במנגנון הפוליטי והבירוקרטי, שהיה לו אינטרס גדול בשמירה על ה[[סטטוס קוו]]. בנוסף, הוא סבר שהדרך להתאוששות כלכלית וחברתית מחייבת שילוב "אנשים מן העם" בתוך התהליך המדיני. 'גלאסנוסט' גם אפשרה לתקשורת יותר חופש ביטוי, ומאמרי מערכת שהתלוננו על המצב החברתי והכלכלי ועל חוסר המסוגלות של הממשלה לתקן אותו החלו להופיע.

כשהמצב הכלכלי והפוליטי החל להידרדר, ריכז גורבצ'וב את כוחותיו בהגברת סמכותו. עם זאת, הוא לא נעזר בסמכויותיו החדשות ליישום החלטות אלה. הוא הפך לרודן חוקתי - אבל רק על הנייר, כאשר בפועל המשיך ברפורמות ובדמוקרטיזציה. המדיניות שלו פשוט לא יושמה בפועל. עם כניסתו לתפקיד, [[יגור ליגצ'וב]] מונה לראש מזכירות הוועד המרכזי של המפלגה, אחד משני מוקדי הכוח העיקריים (לצד הפוליטביורו) בברית המועצות. ליגצ'וב הפך לאחר מכן לאחד ממתנגדיו של גורבצ'וב, מה שהקשה על גורבצ'וב להשתמש במנגנון המפלגתי כדי ליישם את מדיניותו הכלכלית.

=== סיום המלחמה הקרה ===
==== מגעים ראשוניים עם ארצות הברית ====
{{הפניה לערך מורחב||ערכים=[[יחסי ארצות הברית–ברית המועצות]], [[הסכם פירוק נשק גרעיני לטווח בינוני]]}}
גורבצ'וב הבין שנטל הוצאות הביטחון, שלפי הערכות שונות היה שווה ערך ל-25% מ[[תוצר לאומי גולמי|התוצר הלאומי הגולמי]], שיתק את המדינה. ההוצאות על תקציב הביטחון הובילו לקיצוץ בהוצאות על חינוך, שירותים סוציאליים וטיפול רפואי, שפגע בלגיטימציה הפנימית של המשטר. יתרה מכך, הוצאות הביטחון העצומות שאפיינו את שנות [[המלחמה הקרה]] היו אחד הגורמים להתדרדרות הכלכלית הסובייטית מלכתחילה. גורבצ'וב שינה אפוא את מדיניות החוץ הסובייטית, והחל לקדם את סיום המלחמה הקרה. המדינאים של [[מערב אירופה]] תפסו את ברית המועצות כתוקפנית בצורה מסוכנת. בהתחשב בהתערבויות הצבאיות הסובייטיות במזרח אירופה ב-[[1956]] ([[המרד ההונגרי|הונגריה]]) וב-[[1968]] ([[הפלישה הסובייטית לצ'כוסלובקיה|צ'כוסלובקיה]]), מערב אירופה עקבו בבוז אחר החדשות על הצבא האדום ש[[מלחמת אפגניסטן (ברית המועצות)|פלש לאפגניסטן]] ונתקל ב[[לוחמת גרילה]] ו[[לוחמת שחיקה|מלחמת התשה]] ממושכת מאז [[1979]]. המצב במזרח אירופה הנתונה לחסות מוסקבה נעשה הפכפך יותר ויותר, שכן עמי הארצות החברות ב[[הגוש המזרחי|גוש המזרחי]] התמרמרו יותר ויותר נגד השלטון הקומוניסטי. הנהגת המשטר הצבאי ב[[הרפובליקה העממית הפולנית|פולין]] בין [[1981]] ל-[[1983]] הייתה אות מרכזי שסימן את שחיקת הסמכות הקומוניסטית באזור. בגבולה האסייתי של רוסיה, יחסיה עם [[הרפובליקה העממית של סין]] היו מנותקים מאז [[הפיצול הסיני-סובייטי]], ועם עלייתו לשלטון בסוף שנות השבעים, [[דנג שיאופינג]] ביצע את [[הרפורמה בכלכלת סין]] שכללה פתיחות למערב במטרה להימנע משפל כלכלי בדומה לזה שברית המועצות סבלה ממנו.

על כן החל גורבצ'וב במגעים ישירים מול [[נשיא ארצות הברית]], [[רונלד רייגן]] (שקודם לכן הנהיג עמדה ניצית נגד ברית המועצות, הוקיע וגינה אותה בתור "אימפריית רשע"). סדרה של פסגות ומפגשים מתוקשרים נערכו לאחר תחילת המגעים בין שני מנהיגי המעצמות. תחילה נערכה [[פסגת ז'נבה (1985)|פסגת ז'נבה]] המקדימה בסתיו 1985. מגעים לנורמליזציה החלו ב[[רייקיאוויק]] שב[[איסלנד]], איפה שנערכה פסגה ביצועית ראשונה מסוגה באוקטובר 1986, במהלכה רייגן וגורבצ'וב דנו באפשרות של פירוז כל הנשק הגרעיני של שתי הארצות. גורבצ'וב הצליח להשיג השפעה מוגבלת על משרד הביטחון של ברית המועצות. הוא השתמש במבוכה שנגרמה מהפרת ההגנה האווירית הסובייטית על ידי טייס מערב גרמני צעיר, [[מתיאס רוסט]], שהצליח להנחית את מטוסו שלו ליד הכיכר האדומה ב-28 במאי 1987, כתירוץ לערוך הסדר סמכויות מחודש בתוך המשרד. זה נתן הן לגורבצ'וב והן לשר החוץ שלו [[אדוארד שוורדנדזה]] יותר חופש פעולה במשא ומתן על בקרת הנשק מול ארצות הברית<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.e-ir.info/2012/07/30/a-critical-evaluation-of-the-role-of-mikhail-gorbachev-in-ending-the-cold-war/|כותרת=A Critical Evaluation of Mikhail Gorbachev's Role in Ending the Cold War|אתר=E-International Relations|תאריך=2012-07-30|שפה=en-US|תאריך_וידוא=2022-03-18}}</ref>. בדצמבר 1987 הם חתמו על [[הסכם פירוק נשק גרעיני לטווח בינוני]], שחיסל תוואי שלם של טילים בעלי [[ראש נפץ]] גרעיני. במאי 1988, בעמידה במרכז הכיכר האדומה במוסקבה, הכריז רייגן שהמונח "אימפריית הרשע" שייך ל"עידן אחר".

==== הנסיגה מאפגניסטן ====
{{הפניה לערך מורחב|מלחמת אפגניסטן (ברית המועצות)}}
לאחר עשור של מלחמת גרילה ולוחמת שחיקה ממושכת של הצבא האדום באפגניסטן, במאבקו נגד ארגוני [[מוג'אהדין]] שונים במטרה לטפח משטר קומוניסטי שבסיסו ב[[קאבול]], הצבא האדום נסוג מאפגניסטן חזרה לגבול הבינלאומי תחת גורבצ'וב. ההחלטה הסובייטית לסגת מהפלישה הצבאית ההרסנית שלה לאפגניסטן התרחשה כבר באוקטובר 1985, לפי מסמכים שונים שהוחזקו באותה העת בדלתיים סגורות; אבל גורבצ'וב לא קבע לוח זמנים ספציפי עד פברואר 1988 בעוד הוא ביקש ליצור מודל של שיתוף פעולה עם ארצות הברית לפתרון סכסוכים אזוריים. בעוד שהסובייטים חלקו את המטרה האמריקנית של אפגניסטן עצמאית, הם פעלו להימנע מלהשאיר את המדינה בידי מוג'אהדין קיצוניים, אשר נתמכו ישירות בידי [[פקיסטן]], ובעקיפין בידי ארצות הברית. ההנהגה הסובייטית האמינה שתהליך הפיוס הלאומי יגיע לשיאו בבחירות חופשיות ודמוקרטיות שנועדו להתקיים בפיקוח האומות המאוחדות והממשלה החדשה שתתקבל בקאבול תהיה חילונית ומתונה.

עם זאת, בסופו של דבר ההנהגה הסובייטית קיבלה את העובדה שממשל רייגן ימשיך לחמש את הפלגים הרדיקליים יותר של המוג'אהדין דרך פקיסטן, גם תוך הפרה של [[אמנות ז'נבה]]. גורבצ'וב קיווה שניתן להתקדם לקראת הסדר מדיני על ידי עבודה משותפת עם ארצות הברית לאחר החתימה על הסכמי ז'נבה של 1988, ובכך ליצור תקדים ולחזק עוד יותר את שיתוף הפעולה העולמי של בין ארצות הברית לברית המועצות. גורבצ'וב האמין כי יוכל ליצור מערכת גאופוליטית בינלאומית של שתי מעצמות-על הפועלות בשיתוף פעולה האחת עם השנייה. בסופו של דבר, הן בהסכמי ז'נבה של 1988 והן במשא ומתן עם ממשל בוש ב-1989 וב-1990, הסכימו הצדדים לחלוק על הפערים בעמדותיהם, לאכזבתם הרבה של גורבצ'וב ושר החוץ הסובייטי אדוארד שוורדנדזה. האחרון התפרץ לבסוף במהלך שיחות עם [[מזכיר המדינה של ארצות הברית|מזכיר המדינה]] האמריקאי [[ג'יימס בייקר]] ב-1990, ואמר שהמוג'אהדין בחסות ארצות הברית לא מעוניין בבחירות חופשיות, אלא רק בכוח; ובייקר לא חלק עליו. כפי שסיכם השגריר הסובייטי בארצות הברית [[אנטולי דוברינין]] ב[[ספר זיכרונות|זיכרונותיו]], "המטרה האסטרטגית והתקווה של גורבצ'וב הייתה ש[[אפגניסטן]] תהיה [[מדינה נייטרלית|נייטרלית]] ושארצות הברית תמלא תפקיד שימושי יחד עימנו (ברית המועצות) בהסדר העתידי. התברר שזו הייתה אשליה<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://nsarchive.gwu.edu/briefing-book/afghanistan-russia-programs/2019-02-27/soviet-withdrawal-afghanistan-1989|כותרת=The Soviet Withdrawal from Afghanistan 1989 {{!}} National Security Archive|אתר=nsarchive.gwu.edu|תאריך_וידוא=2022-03-18}}</ref>".

ב-7 בדצמבר 1988 נשא גורבצ'וב נאום בעצרת האומות המאוחדות והכריז למעשה על סיום המלחמה הקרה{{הערה|רוזלינד הורטון וסלי סימונס, (עורך המהדורה העברית: [[אורן נהרי]]), '''נאומים ששינו את העולם: הנאומים, הסיפורים והאנשים מאחורי הרגעים שעשו היסטוריה''', מיכאיל גורבצ'וב: "חופש בחירה הוא עיקרון אוניברסלי ומן הראוי שלא יהיו לו יוצאים מן הכלל", נאום לפני האומות המאוחדות, ניו יורק, 7 בדצמבר 1988, [[הוצאת מטר]], 2008, עמ' 215- 218  }}.

==== סתיו העמים, איחוד גרמניה ונפילת חומת ברלין ====
{{הפניה לערך מורחב|ערכים=[[דוקטרינת סינטרה]], [[סתיו העמים]], [[איחוד גרמניה מחדש]], [[נפילת חומת ברלין]]}}
[[קובץ:RIAN archive 428452 Germany becomes one country.jpg|ממוזער|228x228px|גרפיטי על חומת גרמניה ההרוסה שאומר "תודה, גורבי!" (גורבי הוא כינוי לגורבצ'וב)]]
ב-[[1988]] הכריז על ביטול [[דוקטרינת ברז'נייב]] שקבעה כי ברית המועצות לא תיתן למדינות [[מזרח אירופה]] לסטות מדרך הקומוניזם, והכריז במקומה על מה שכונה בהלצה "[[דוקטרינת סינטרה]]" (על שם שירו של [[פרנק סינטרה]] "[[My Way]]"). דבר זה הוביל לגל של שחרור ודמוקרטיזציה במדינות מזרח אירופה. קומוניסטים רפורמיים ומתנגדי משטר במדינות מזרח אירופה חיכו שגורבצ'וב יגיד הצהרה פומבית בעניין דוקטרינת ברז'נייב, ועיתונאים לחצו עליו שוב ושוב בנושא במהלך מסעות במדינות מערביות. אף על פי שמזרח אירופה ככלל לא הייתה בראש סדר העדיפויות של גורבצ'וב, הוא הבין שהשינוי שם מתבקש, והוא האמין שכ"קומוניסט טוב" הוא לא יכול להרשות לעצמו להיראות כמזניח את בעלי בריתו הסוציאליסטים. עם זאת, כפי שציין יועצו ודוברו של גורבצ'וב, אנדריי גרצ'וב, "השלווה לכאורה" של מזרח אירופה ב-1985 לא קראה לפעולה דחופה ואיפשרה למנהיג הסובייטי לדחות צעדים מכריעים ולהתמודד עם סוגיות קשות אחרות שרדפו אותו.

גורבצ'וב עשה את הצעד הראשון לעבר הרפורמה ביחס עם מדינות הגוש המזרחי בשיחות עם מנהיגי מדינות [[ברית ורשה]] בעת שהותם במוסקבה בהלווייתו של צ'רניינקו. גורבצ'וב לא פרסם דבר באופן רשמי, הקשיב לדאגותיהם של עמיתיו והדגיש את הצורך ברמה חדשה של תיאום בין המנהיגים בנושאים כלכליים ופוליטיים. בוועידת מוסגרוב, הכריז גורבצ'וב במפתיע, בפני כל מנהיגי מדינות ברית ורשה, כי דוקטרינת ברז'נייב מבוטלת<ref>{{צ-ספר|שם=The Logic of 1989: The Soviet Peaceful Withdrawal from Eastern Europe|קישור=http://books.openedition.org/ceup/2759|מו"ל=Central European University Press|שנת הוצאה=2018-09-19|מקום הוצאה=Budapest|ISBN=978-615-5211-88-1|עמ=1–47|סדרה=National Security Archive Cold War Readers|מחבר=Svetlana Savranskaya}}</ref>. למעט ב[[רומניה]], שבה בוצעה [[הפיכה צבאית]] והזוג הרודני [[ניקולאה צ'אושסקו|ניקולאה]] ו[[אלנה צ'אושסקו]] הוצאו להורג, עברו מהפכים אלה כמעט ללא שפיכות דמים. נבדלת מכלל אירופה המזרחית הייתה גרמניה המזרחית, שתושביה רצו ב[[איחוד גרמניה מחדש]] ובהפלת [[חומת ברלין]]. מנהיגי [[הממלכה המאוחדת]] ו[[צרפת]], [[מרגרט תאצ'ר]] ו[[פרנסואה מיטראן]] בהתאמה, דחקו בגורבצ'וב שלא יאפשר את איחוד גרמניה, מחשש לתחיית השאיפות הלאומניות של גרמניה מימי [[המשטר הנאצי]] כמו גם מהשתלטות גרמנית על כלל השוק האירופי.

אמנת "שתיים פלוס ארבע" - היא [[הסכם על ההסדר הסופי ביחס לגרמניה]] - נחתמה במוסקבה ב-12 בספטמבר 1990 על ידי שרי החוץ של מערב ומזרח גרמניה, וכן ארבע המעצמות המנצחות במלחמת העולם השנייה - ברית המועצות, ארצות הברית, בריטניה וצרפת. המסמך בן שבעת העמודים על "ההסדר הסופי בדבר גרמניה" הביא לקץ לחלוקת שתי המדינות הגרמניות שנמשכה ארבעה עשורים ולאיחוד גרמניה מחדש. סוכם על גבולותיה של גרמניה המאוחדת, העברת הריבונות המלאה על מזרח גרמניה לידי המערב, והובהרו סוגיות ביטחוניות, כולל חברות גרמניה בנאט"ו, צמצום הכוחות המזוינים של גרמניה (ה[[בונדסוור]]) מעד כחצי מיליון בגרמניה המערבית בלבד ל-370,000 בגרמניה המאוחדת, וכן נסיגת הצבא האדום (ששמר על סמכות רשויות השלטון הקומוניסטיות) מגרמניה המזרחית. המשא ומתן התקיים בין מאי לספטמבר 1990, אם כי החלו שיחות ראשוניות כבר זמן קצר לאחר [[נפילת חומת ברלין]] בנובמבר 1989.

לא ידוע אם היה אי פעם מה שניתן לכנות "רשימת מטרות" למשא ומתן של גורבצ'וב על עתידה של גרמניה. כתוצאה מכך, אנליסטים מתקשים להעריך לאחר המהלך אם הוא עמד ביעדים שלו או לאו. גורבצ'וב לא האמין בתחילה שתהיה התקדמות מהירה לקראת איחוד מחדש. הוא מתח ביקורת על תוכנית עשר הנקודות של [[קנצלר גרמניה]] המערבית, [[הלמוט קוהל]], שקוהל כבר הגה בסוף נובמבר 1989 כדי לקדם את האיחוד. לקוהל היה אינטרס עליון להביא לאיחוד מכיוון שעם נפילת [[מסך הברזל]] אלפי משפחות גרמניות עברו ממזרח למערב מדי יום והיה חשש לצניחת אוכלוסין בגרמניה המזרחית, שרק תחמיר את המצב הכלכלי של המדינה. עד סוף ינואר חל שינוי בגישה של מוסקבה. בוועידת הפוליטביורו הגיע גורבצ'וב למסקנה שגרמניה המאוחדת היא "בלתי נמנעת", כפי שכתב בזיכרונותיו. ההחלטה התקבלה לקדם את המגעים להסדר קבע בדבר שתי הגרמניות שייערך בחסותן של ארבע המעצמות המנצחות של מלחמת העולם השנייה.

מנהיגי גרמניה הצליחו לשכנע את גורבצ'וב ששתי המדינות הגרמניות עצמן, ולא המעצמות המנצחות, צריכות להחליט על עתידן, מה שהוביל לנוסחת שתיים פלוס ארבע. רגע הפריצה הגיע בשיחות עם קוהל במוסקבה ב-10 בפברואר 1990: "הייתה לנו את האשרה של גורבצ'וב לתהליך "שתיים פלוס ארבע", ומעל לכל, האור הירוק שלו לפתרון ההיבטים של האיחוד מחדש בריבונות גרמנית", כתב קוהל ביומנו. אחד הנושאים המפלגים ביותר על סדר היום הייתה שאלת הצטרפות גרמניה המאוחדת לנאט"ו. מבקריו של גורבצ'וב ממוסקבה טענו כי הוא כשל בהתנהלות בנושא ההצטרפות של גרמניה המאוחדת לנאט"ו. מוסקבה קראה בתחילה לגרמניה מאוחדת אך נייטרלית - הצעה שנדחתה על ידי גרמניה המערבית, על ידי ארצות הברית ועל ידי מדינות מזרח אירופה כגון [[פולין]] ו[[צ'כוסלובקיה]]<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.dw.com/en/mikhail-gorbachev-germany-reunification/a-55082979|הכותב=Deutsche Welle (www.dw.com)|כותרת=Russia and German reunification: Opposing views on Mikhail Gorbachev's legacy {{!}} DW {{!}} 02.10.2020|אתר=DW.COM|שפה=en-GB|תאריך_וידוא=2022-03-18}}</ref>. גורבצ'וב התפשר על כך שבהסכם ההסדר התקבל על הצדדים כי אין להציב חיילי נאט"ו ונשק גרעיני בשטחה של גרמניה המזרחית לשעבר<ref>{{צ-ספר|מחבר=Hannes Adomett|שם=Gorbachev's Consent to Unified Germany's Membership in NATO|מו"ל=Université de Paris|שנת הוצאה=[[2006]]}}</ref>. מרגע שהתבהר לו כי גרמניה עומדת לפני איחוד, הנשיא הצרפתי מיטראן קידם ביחד עם הקנצלר קוהל את חתימת [[אמנת מאסטריכט]], שחיזקה את ההישענות הכלכלית בין המדינות החברות ב[[הקהילה הכלכלית האירופית|קהילה הכלכלית האירופית]], והובילה להקמת [[האיחוד האירופי]] ב-[[1992]].

==== ממשל בוש האב ואמנת START ====
{{הפניה לערך מורחב|האמנה לצמצום הנשק האסטרטגי}}
מחשש שרייגן נע ופעל מהר מדי לקבל את כוונותיו הטובות של גורבצ'וב ואת היתכנות ה[[אג'נדה]] הכלכלית והפוליטית שלו ('פרסטרויקה' ו'גלאסנוסט'), יורשו, הנשיא [[ג'ורג' הרברט ווקר בוש]], הורה על סקירה אסטרטגית כדי להעריך מחדש את יעדי ארצות הברית כלפי ברית המועצות בחודשים הראשונים של [[1989]]. במקביל, עוזר הנשיא לענייני ביטחון לאומי [[ברנט סקוקרופט]] חזר והדגיש שהמלחמה הקרה לא הסתיימה, ו[[מזכיר ההגנה של ארצות הברית|מזכיר ההגנה]] [[דיק צ'ייני|ריצ'רד צ'ייני]] הצהיר בפומבי כי הרפורמות של גורבצ'וב נועדו להיכשל. הצהרות אלה החמירו עם גורבצ'וב, אך לא הרתיעו אותו ולא בלמו את מערכת היחסים הקונסטרוקטיבית שהתפתחה בין [[וושינגטון די. סי.|וושינגטון]] למוסקבה. גורבצ'וב התאים למהפכות שהתרחשו במרכז ובמזרח אירופה בסתיו. לאחר שנפגש בוש עם מקבילו הסובייטי מול חופי [[מלטה]] בדצמבר 1989, חודש לאחר נפילת חומת ברלין, הכריז דוברו של גורבצ'וב, "קברנו את המלחמה הקרה בקרקעית [[הים התיכון]]". בחודשים שלאחר מכן עבד בוש עם המנהיג הסובייטי כדי לאפשר צירוף גרמניה בשלום בתוך [[נאט"ו]], לחתום על [[אמנת הכוחות הקונבנציונליים באירופה]] (CFE) ועל [[האמנה לצמצום הנשק האסטרטגי]] (START), ולאפשר את המעבר לממשלות הנבחרות באופן דמוקרטי במדינות הגוש המזרחי.

הדוגמה המובהקת ביותר לשיפור ביחסי ארצות הברית-ברית המועצות הגיעה לאחר ש[[עיראק]] בהנהגתו של [[סדאם חוסיין]] [[הפלישה לכווית|פלשה]] ל[[כווית]] באוגוסט [[1990]], מהלך שהוביל התערבות אמריקאית נגד עיראק וגרם לפרוץ [[מלחמת המפרץ]]. המשטר העיראקי היה בעבר נתון לתמיכה סובייטית ועיקר הציוד הצבאי שלו נקנה מברית המועצות, וגורבצ'וב התנגד נמרצות לשימוש בכוח כדי להחזיר את צבאו של סדאם לאחור; ובכל זאת הוא לא עמד בדרכה של וושינגטון. מזכיר המדינה האמריקאי ג'יימס בייקר, שהיה [[ראש סגל הבית הלבן]] בממשל רייגן ב-1981, טען בדיעבד כי בסתיו של 1990 "העולם התהפך"<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://history.state.gov/milestones/1981-1988/u.s.-soviet-relations|כותרת=Milestones: 1981–1988 - Office of the Historian|אתר=history.state.gov|תאריך_וידוא=2022-03-18}}</ref>. המלחמה בעיראק הובילה לאובדן 800 מיליון דולר בברית המועצות עקב הגבלות מסחר ותשלומים שיצרה (כך לפי הערכותיהם של מעורבים בממשל). ה[[ענף כלכלי|ענף הכלכלי]] העיקרי שנפגע בברית המועצות בעקבות המלחמה היה ענף הנפט, כיוון שהסכמי העברת נפט מעיראק, דרך ברית המועצות, ל[[חבל הבלקן]], [[הודו]] ומדינות נוספות, התעכבו<ref name=":0">{{צ-מאמר|מחבר=Galia Golan|שם=Gorbachev's Difficult Time in the Gulf|כתב עת=Political Science Quarterly|עמ=213-230|שנת הוצאה=[[1992]]|מו"ל=The Academy of Political Science|כרך=Vol. 107, No. 2}}</ref>.

=== המזרח התיכון והמזרח הרחוק ===
{{הפניה לערך מורחב|הפיצול הסיני-סובייטי}}
במסגרת [[מלחמת איראן–עיראק]], על אף הנתק ביחסים עם [[איראן]] בעקבות [[המהפכה האסלאמית]], ברית המעצות העבירה נשק לידי [[הצבא האיראני]] דרך [[קוריאה הצפונית]]. בתחילת 1989 פנה גורבצ'וב, בניסיון לנרמל ולחזק את היחסים עם איראן, אל [[רוחאללה ח'ומייני]], [[המנהיג העליון של איראן|המנהיג העליון של המדינה]], במכתב פרטי {{אנ|Khomeini's letter to Mikhail Gorbachev}}. גורבצ'וב העריך, כי בסיומה של המלחמה ארוכת השנים בעיראק, [[טהראן]] תפנה מקום למדיניות פרגמטית יותר מאשר אידאולוגית-מהפכנית במטרה לשקם את עצמה. הנחתו הראשונית התגלתה כנכונה, וביוני ביקר במוסקבה דובר ה[[מג'לס]] האיראני, [[אכבר האשמי רפסנג'אני]] (שבהמשך התמנה ל[[נשיא איראן]])<ref>{{צ-מאמר|מחבר=Suroosh Irfani|שם=IRAN-SOVIET RELATIONS|כתב עת=Strategic Studies|כרך=Vol. 13, No. 1|עמ=5-8|שנת הוצאה=[[1989]]|מו"ל=Institute of Strategic Studies Islamabad}}</ref>. לצד שיתוף הפעולה הגובר עם איראן, שמרה ברית המועצות על קשריה החמים עם עיראק, שהתבטאו במסחר, אספקת נשק, שיתוף פעולה מדיני ועוד<ref name=":0" />. לנוכח מעמדה של ברית המועצות כמעצמה מחד ומצבה הפוליטי והכלכלי הרעוע מבית מאידך, גורבצ'וב קידם מדיניות לפיה [[מדינות עולם שלישי]] קומוניסטיות שהמשטר בהן עלה בתמיכה סובייטית, חייבות לקדם את עצמן לכדי עצמאות ויציבות כלכלית באופן עצמאי. הצהרה זאת, שהייתה שינוי מדיניות מימי ברז'נייב וקודמיו ועוצבה בהשראתו של אנדרופוב, השפיעה על התנהלותן של משטרים ב[[אתיופיה]], [[ניקרגואה]], [[אנגולה]], כלל מזרח אירופה ועוד<ref>{{צ-מאמר|מחבר=Francis Fukuyama|שם=Gorbachev and the Third World|כתב עת=Foreign Affairs|כרך=Vol. 64, No. 4|שנת הוצאה=[[1986]]|מו"ל=Council on Foreign Relations|עמ=715-731}}</ref>.

גורבצ'וב חיזק את יחסי ארצו עם הודו, ונפגש עם [[ראש ממשלת הודו|ראש ממשלתה]] [[רג'יב גנדי]], אחת במוסקבה ואחת ב[[ניו דלהי]]. בדומה לברז'נייב, גורבצ'וב ניסה ללא הצלחה להביא להקמת מערכת שיתוף פעולה ביטחוני בין ארצות [[אסיה]]. במקביל חיזק את קשריה הכלכליים המדיניים של ארצו עם הודו לנגד המתיחות שהייתה גם לברית המועצות וגם להודו עם סין העממית. גם לאחר הפשרת היחסים בין ברית המועצות לסין, המשיכה ההעמקה של שיתוף הפעולה בין ברית המועצות להודו<ref>{{צ-מאמר|מחבר=Ramesh Thakur|שם=India and the Soviet Union: Conjunctions and Disjunctions of Interests|כתב עת=Asian Survey|כרך=Vol. 31, No. 9|שנת הוצאה=[[1991]]|עמ=826-846|מו"ל=[[אוניברסיטת קליפורניה|University of California Press]]}}</ref>.

כאשר עלה גורבצ'וב לשלטון ב-1985, הוא עשה מאמצים כבירים לנרמל את יחסי ארצו עם [[סין העממית]], בהנהגתו של [[דנג שיאופינג]]. מאז [[הפיצול הסיני-סובייטי]] היו יחסי המדינות מתוחים ואחת כמעט הסלימו לכדי מלחמה (ראו [[סכסוך הגבולות הסיני-סובייטי (1969)]]). כוחות הצבא האדום באזור הגבול עם סין צומצמו משמעותית והיחסים הכלכלים בין המדינות הוחזרו למתכונתם הרגילה. נסיגתם של הסובייטים מאפגניסטן ביטלה למעשה את הסיבה העיקרית לסכסוך בין המדינות. אולם, הסוגיה האידאולוגית של שנות השישים לא נפתרה והיחסים הדיפלומטיים הרשמיים לא חודשו. היחסים הקרירים שהמשיכו לשרור בין המדינות הביאו את ממשל רייגן לראות בסין כוח מאזן למעצמה הסובייטית, מה שהביא לתמיכה כספית וטכנולוגית של האמריקאים בצבא העם הסיני. כדי לחזק את שיפור הקשרים בין ברית המועצות וסין, יזם גורבצ'וב ביקור בסין ב-[[1989]]. תוצאותיו הלא מכוונות של הביקור היו החשיפה התקשורתית העצומה לה זכו [[אירועי כיכר טיין-אן-מן (1989)|מחאות הסטודנטים בכיכר טיין-אן-מן]] והאלימות הצבאית שבה נקטה [[ממשלת סין]] כדי לדכאן.

כאשר ביצע גורבצ'וב את הרפורמות הפוליטיות במדינתו, אשר הביאו בסופו של דבר לקריסת שלטונה של המפלגה הקומוניסטית בברית המועצות ב-[[1991]], נקטו הסינים בעמדה אמביוולנטית כלפיו. מאחר שהממשלה הסינית לא הכירה בברית המועצות כמדינה סוציאליסטית עמיתה, לא הייתה לה דעה רשמית בנוגע לרפורמות שהנהיג גורבצ'וב בסוציאליזם הסובייטי. אך בחדרי חדרים נשמעו מנהיגיה של המפלגה הסינית מבקרים את גורבצ'וב על שביצע רפורמות פוליטיות בטרם ביצע רפורמות כלכליות, בעוד דנג שיאופינג העביר את הכלכלה הסינית רפורמה מרחיקת לכת ללא צורך בשינוי השיטה הפוליטית במדינה.

במקביל, הרפורמות של גורבצ'וב מבית השפיעו על היחסים עם [[מונגוליה]]. [[הרפובליקה העממית של מונגוליה]] הייתה [[מדינת חסות]] קומוניסטית של ברית המועצות, בדומה למזרח אירופה, מאז [[מלחמת האזרחים ברוסיה]]. תחת שלטונו של גורבצ'וב במוסקבה, ברית המועצות הרפתה מן האחיזה שלה על מונגוליה והתירה לה חופש פעולה. הנהגת המפלגה הקומוניסטית ב[[אולן בטור]] נחלשה בעקבות פרישתו של [[יומג'אגין טסדנבאל]] ב-1984, ובשנת 1990 התרחשה מהפכה שהביאה לדמוקרטיזציה של המדינה<ref>{{צ-מאמר|מחבר=Julia S. Bilskie and Hugh M. Arnold|שם=AN EXAMINATION OF THE POLITICAL AND ECONOMIC TRANSITION OF MONGOLIA SINCE THE COLLAPSE OF THE SOVIET UNION|כתב עת=Journal of Third World Studies|כרך=Vol. 19, No. 2|עמ=205-218|מו"ל=University Press of Florida|שנת הוצאה=[[2002]]}}</ref>. [[המפלגה המהפכנית העממית של מונגוליה]] נותרה בשלטון גם לאחר הליך הדמוקרטיזציה, עד לירידתה מההנהגה עקב מפלה בבחירות ב-[[1996]].

=== דמוקרטיזציה ונשיאות ברית המועצות (1990–1991) ===
[[קובץ:RIAN archive 485307 Mikhail Gorbachev.jpg|ימין|ממוזער|262x262px|גורבצ'וב ב-1988 בפני [[עצרת האומות המאוחדות]]: ההצהרה על נסיגת הצבא האדום ממזרח אירופה.]]
[[קובץ:Boris Yeltsin waves.jpg|ימין|ממוזער|יריבו הדמוקרטי של גורבצ'וב ויורשו בפועל, [[בוריס ילצין]] ב-[[1991]].|222x222 פיקסלים]]

==== רפורמה אדמיניסטרטיבית ובחירה לנשיא ====
{{הפניה לערך מורחב|ערכים=[[הבחירות לנשיאות ברית המועצות 1990]], [[הבחירות הפרלמנטריות ברוסיה 1990]]}}
באוקטובר 1988 הצליח גורבצ'וב לבסס את סמכותו דרך בחירתו לראשות הנשיאות של [[הסובייט העליון]] (בית המחוקקים הלאומי). אבל, בין השאר מכיוון שחלק מהרפורמות הכלכליות שלו נבלמו על ידי חברי המפלגה שסירבו לקבל את השינוי במדיניות הקומוניסטית ההדוקה של קודמיו, גורבצ'וב ניסה לארגן מחדש את הרשויות המחוקקות והמבצעות של הממשלה כדי לשחרר אותן מאחיזת המפלגה הקומוניסטית. בהתאם לשינויים שבוצעו ב[[חוקת ברית המועצות (1936)|חוקת ברית המועצות]] בדצמבר 1988, נוצר פרלמנט דו-ביתי חדש בשם קונגרס צירי העם של ברית המועצות, כאשר חלק מחבריו נבחרו ישירות על ידי העם בבחירות מרובות מועמדים. בשנת [[1989]], הקונגרס החדש של צירי העם בחר משורותיו בסובייט עליון חדש, שבניגוד לקודמו בשם זה, היה פרלמנט בעל סמכות עצמאית של [[רשות מחוקקת]] עם סמכויות חקיקה משמעותיות. במאי 1989 גורבצ'וב נבחר ליושב ראש הסובייטי העליון הזה ובכך שמר על הנהגת המדינה.

במרץ [[1990]] נבחר גורבצ'וב לנשיא ברית המועצות. מכיוון שהיו אלו הבחירות הראשונות, במטרה לשמור על הסדר האזרחי הוחלט שהנשיא יבחר בידי חברי [[ועידת נציגי העם]]. ראש הממשלה ריז'קוב ושר הפנים [[ואדים באקאטים]] הכריזו על כוונתם להתמודד לתפקיד מול גורבצ'וב, אך פרשו מהמירוץ טרם הבחירות. בבחירות עצמן הצביעו 1,329 נציגים בעד גורבצ'וב לעומת 495 שהצביעו נגדו<ref>{{צ-מאמר|מחבר=John Quigley|שם=The Soviet Presidency|כתב עת=The American Journal of Comparative Law|כרך=Vol. 39, No. 1|עמ=67-93|מו"ל=[[Oxford University Press]]|שנת הוצאה=[[1991]]}}</ref>. סמכויותיו של הנשיא, מבחינה חוקתית, היו דומים לסמכויותיו של נשיא ארצות הברית או [[נשיא צרפת]]. החלטתו של גורבצ'וב לאפשר בחירות עם [[מערכת רב-מפלגתית]] וליצור נשיאות לברית המועצות החלה למעשה את התהליך האיטי של הדמוקרטיזציה שבסופו של דבר ערער את השליטה הקומוניסטית של המפלגה האחת במדינה ותרם להתמוטטות ברית המועצות. לאחר הבחירות במאי 1990, גורבצ'וב התמודד עם לחצים פוליטיים פנימיים סותרים: [[בוריס ילצין]] והתנועה הפלורליסטית דגלו בדמוקרטיזציה ורפורמות כלכליות מהירות בעוד האליטה הקומוניסטית התחפרה בעמדתה ורצונה לשמר את הסדר השלטוני הישן ורצתה לסכל את סדר היום של הרפורמות שקידם.

מבין הקונגרסים הפנימיים שהוקמו לפי השינויים בחוקה בשלל הרפובליקות הסובייטיות, היה [[קונגרס צירי העם של רוסיה]]. במרץ אותה השנה התקיימו [[הבחירות הפרלמנטריות ברוסיה 1990|בחירות פרלמנטריות ראשונות מסוגן ברוסיה הסובייטית]] וילצין, מועמד מפלגת האופוזיציה 'רוסיה הדמוקרטית', ביסס את מעמדו כמנהיג האופוזיציה לגורבצ'וב. במאי אותה השנה נבחר לאחר בחירות דמוקרטיות לנשיא רוסיה הסובייטית, היא הגדולה והחשובה ברפובליקות של ברית המועצות. מול הפילוג הגדל בין ילצין לגורבצ'וב, ממשל בוש האמריקאי בחר לעבוד בעיקר עם גורבצ'וב מכיוון שהם ראו בו את השותף האמין יותר ומשום שהוא ביצע ויתורים רבים שקידמו את האינטרסים של ארצות הברית. מכאן שהממשל המשיך לקדם את החתימה על START ותהליך איחוד גרמניה התקיים לצד המשברים הפנימיים הממושכים והמתגברים בתוך ברית המועצות עצמה.

==== המשך ההתערערות הכלכלית ====
[[קובץ:GDP of Russia since 1989.svg|ממוזער|ה[[תוצר מקומי גולמי|תוצר מקומי גולמי (תמ"ג)]] של רוסיה בין 1989 ל-[[2016]].]]
נקודת המפנה ברפורמה הכלכלית התרחשה כבר במושב הוועדה המרכזית של המפלגה הקומוניסטית ביוני 1987. שם הציג גורבצ'וב את "עקרונות הבסיס" שלו לפרסטרויקה, שהתוו את הבסיס הפוליטי לרפורמות הכלכליות שחלו בברית המועצות עד להתמוטטותה. חודש לאחר מכן, [[הסובייט העליון]] חקק חוק הנוגע ל[[תאגיד]]ים ממשלתיים, שאפשר להם לקבוע את כמויות הייצור בהתאם לדרישת הצרכנים ותנאיי השוק, דבר שלא היה אפשרי עד אותה עת. התאגידים עדיין נדרשו לספק את מכסות הייצור הממשלתיות, אך את עודף כושר הייצור היה ניתן לנצל לפי ראות עיניהם. כמו כן, היה על התאגידים לעמוד ברשות עצמם כיחידה כלכלית, ולכסות את הוצאותיהם ([[שכר]], [[מס]]ים, מימון וכדומה) מרווחיהם, ללא הסתמכות על הממשלה שתציל אותם מ[[פשיטת רגל]]. לבסוף, החוק הסיט את הפיקוח על התאגידים מהממשלה אל [[ארגון עובדים|ארגוני העובדים]]. אחריות ה[[גוספלאן]] (משרד התכנון הממשלתי) הוגבלה למתן הנחיות כלליות ועדיפויות לאו��יות בלבד, ללא התערבות בתוכניות ייצור. היה קושי ביצועי במילוי הרפורמה, בעיקר בעקבות העומק של המעורבות של המדינה בתאגידים, שלא אפשרה להם להתנהל באופן עצמאי כלל וכלל עד לאותה העת. חוק נוסף בענייני קואופרטיבים, שנחקק באותה שנה, היה המהפכני והרדיקלי ביותר מבין הרפורמות המוקדמות של גורבצ'וב. בפעם הראשונה מאז מדיניות [[נא"פ]] מימי [[לנין]] הותרה בעלות פרטית על עסקים בתחום השירותים, ה[[תעשייה]] וסחר החוץ. בתחילה הוטלו מיסים כבדים והגבלות תעסוקה על [[קואופרטיב]]ים פרטיים, אך אלו הוקלו בהמשך.

במסגרת הפרסטרויקה, מערך רפורמות שמטרתן לחדש את מדיניות הפנים, החל הממשל בחתימה על שורת הסכמי סיוע טכני ומסחר טכנולוגי, שהגיע לשיאו ב-1990 עם חתימה על הסכמי שיתוף פעולה בפעולות כרייה של שמני אדמה עם החברות [[שברון (חברה)|שברון]] ו[[טוטאלאנרז'י]]. גורבצ'וב ביטל את המונופול של משרד החוץ על קיום המסחר בברית המועצות במסגרת ההפרטה הכלכלית. במדינות מזרח אירופה, החזרה לכלכלת שוק והשינויים בתעשיית הנפט הסובייטית, בעיקר בנוגע לאספקת הנפט ולשיתוף הפעולה הטכני שקיבלו, נבעו בעיקר מפתיחת שטחיהן להשקעות חיצוניות. המדינה הראשונה שהזמינה הצעות למתן היתרי חיפוש והפקה הייתה בולגריה ב-1989. באמצע 1991, כל המדינות האחרות בגוש ([[ליטא]], [[אסטוניה]], [[פולין]], [[צ'כוסלובקיה]], [[הונגריה]], רומניה ו[[אלבניה]]) כבר חתמו על הסכמים עם חברות הנפט או היו במשא ומתן לקראת חתימה<ref>{{צ-מאמר|מחבר=Víctor Rodríguez-Padilla|שם=The Opening of Economically Planned Countries|כתב עת=Nationalism and Oil; Encyclopedia of Energy|שנת הוצאה=[[2004]]}}</ref>. בתרבות הפופולרית זכורות הפתיחות של הסניפים הראשונים של [[מקדונלד'ס]] ו[[פיצה האט]] במוסקבה<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://foreignpolicy.com/2019/11/28/mikhail-gorbachev-pizza-hut-ad-thanksgiving-miracle/|הכותב=Paul Musgrave|כותרת=Mikhail Gorbachev’s Pizza Hut Thanksgiving Miracle|אתר=Foreign Policy|שפה=en-US|תאריך_וידוא=2022-03-28}}</ref><ref>מכיוון ששמו נקשר עם רשת המזון, ב-[[1997]] גורבצ'וב השתתף ב[[סרטון פרסומת]] ב[[טלוויזיה]] לקידום המכירות של רשת סניפי פיצה האט ברוסיה.</ref>.

גורבצ'וב למעשה אפשר מהלך מהפכני של השקעות זרות בברית המועצות. החוק המקורי מיוני 1987 הגביל את האחזקות הזרות ל-49% וחייב העסקה של אזרחים סובייטיים בתפקיד יו"ר ה[[דירקטוריון]] וה[[מנכ"ל]], אך מגבלות אלו הוסרו לאחר תלונות של משקיעים מערביים. מהלך זה אפשר לברית המועצות להציע כוח עבודה מיומן, תשתית תעשייתית מפותחת ושוק מקומי בעל פוטנציאלי גדול. המשקיע הזר סיפק [[הון]], [[טכנולוגיה]], ניסיון יזמי ובמקרים רבים אפשר תחרות של מוצרים מברית המועצות בשוק העולמי. אף על פי שהיו מרחיקות לכת בזמנן, הרפורמות הכלכליות היו לא מספקות על מנת להניע את הכלכלה הסובייטית שדשדשה בסוף שנות ה-80. בוצעו ��מה התחלות בביזור המשק, אך המבנים הכלכליים העיקריים של מורשת סטלין נותרו על כנם: [[פיקוח מחירים]] הדוק, אי-[[סחירות]] של ה[[רובל]], בעלות מוגבלת על [[רכוש פרטי]] ומונופול ממשלתי על מרבית תחומי הייצור.

החל ב-1990 הממשלה איבדה באופן הדרגתי את השליטה על הכלכלה בברית המועצות. הוצאות הממשלה גדלו בקצב גבוה, כשמספר הולך וגדל של מפעלים כושלים פנו בבקשות לסיוע, ובו בזמן נמשך [[סבסוד]] המחירים לצרכן. ההכנסות ממסים קטנו, עקב ירידת מכירות ה[[וודקה]] שנבעה מקמפיין אנטי-[[אלכוהוליזם]], ומשום שממשלות הרפובליקות הסוציאליסטיות לא העבירו את כספי המיסים לממשלה הפדרלית של ברית המועצות עקב תחושת [[אוטונומיה]] גוברת. הפסקת הפיקוח על הייצור הביאה להתמוטטות קשרי ספק-יצרן ללא שהות לעיצוב קשרים חדשים, ולכן לא פושטו תהליכי הייצור, אלא ההפך התברר כנכון. גורבצ'וב ניסה לקדם קמפיין ממשלתי נגד רכישת אלכוהול, ובעקבותיו החל מסחר בלתי-לגאלי רחב היקף ב[[שתייה חריפה]]. בתגובה החליט גורבצ'וב לוותר על המהלך ולבטל את ההגבלות על רכישת משקאות חריפים<ref>{{צ-מאמר|מחבר=Jay Bhattacharya, Christina Gathmann and Grant Miller|שם=The Gorbachev Anti-Alcohol Campaign and Russia's Mortality Crisis|כתב עת=American Economic Journal: Applied Economics|כרך=Vol. 5, No. 2|עמ=232-260|מו"ל=American Economic Association|שנת הוצאה=[[2013]]}}</ref>.

על רקע משבר כלכלי קשה ומאבקים סביב הרפורמות הכלכליות הדרושות, בדצמבר 1990 פיטר גורבצ'וב את ראש הממשלה ניקולאי ריז'קוב. למרות השינויים הכלכלה המשיכה להדרדר, ורפורמות שהחלו לא הצליחו להציל את המצב. בשיטתו החדשה של גורבצ'וב לא ניכר תכנון מרכזי והיא גם לא הובילה ל[[שוק חופשי]], בעיקר עקב ההתנגדות לה מתוך גורמים במפלגה ובהנהגה. הכלכלה הסובייטית עברה מקיפאון להתדרדרות מהירה. ב-1991 נפל [[תוצר לאומי גולמי|התוצר הלאומי הגולמי]] ב-17 אחוזים, והמשיך לרדת בקצב גבוה יותר. ה[[אינפלציה]] החלה להוות בעיה משמעותית, שכן מחירי הסחורות עלו ב-140% בין 1990 ל-1991. בתנאים אלו, חיי האזרחים הסובייטים הפכו קשים יותר ויותר. מחסור בסחורות בסיסיות כ[[בגד]]ים, [[מזון]] ו[[דלק]] הפך לעניין נפוץ. בהשפעת תחושת השחרור היחסי, קולות המחאה של האזרחים נשמעו בחוזקה רבה יותר מאי פעם בברית המועצות. גם יתרות מטבע החוץ נשחקו במהירות, וברית המועצות שהייתה בעלת מוניטין ללא רבב של תשלום חובותיה, הפכה לבעלת חובות [[מטבע חוץ]] רבים.

==== תסיסה לאומית בקרב עמי ברית המועצות ====
{{הפניה לערך מורחב|מלחמת נגורנו קרבאך הראשונה}}
בתקופתו, סטלין ביטא [[דוקטרינה]] רשמית שנועדה להנחות את החלטות המדיניות של הקרמלין בדבר הדרישות הלאומיות של עמי ברית המועצות עד עלייתו של גורבצ'וב. מדיניות זו סוכמה בביטוי "לאומי בדמותו, סוציאליסטי באופיו". בתיאוריה, משמעות הדבר היא שללאומים השונים של ברית המועצות ניתן ביטוי מרבי של המורשת האתנית שלהם תחת הרובריקה הקומוניסטית. בפועל, הביטוי של המורשת האתנית הסתכם בשימוש בשפות אם באזורים מקומיים ובהיות השפה הרוסית השפה הלאומית היחידה בפועל.

גורבצ'וב הסיק שהשליטה הסמכותנית ההדוקה בתקשורת הסובייטית פוגעת בארצו, שכן ברית המועצות מפגרת מאחורי יריביה המערביים והמדינות המתועשות החדשות מבחינה כלכלית וטכנולוגית<ref>{{צ-ספר|מחבר=איאן קרשו|שם=אחרי המלחמה - תולדות אירופה מאז 1945|שנת הוצאה=[[2019]]|עמ=325}}</ref>, מה שעלול היה גם להשפיע בטווח הארוך על התעשייה הצבאית שלה. עקב כך הוא היה מוכן לפתוח את התקשורת הסובייטית ולהנגיש מידע נוסף לציבור הסובייטי. לאחר שמידע נוסף היה זמין, העמים והלאומים השונים יושבי ברית המועצות פיתחו במהרה תודעות לאומיות נבדלות והחלו בתסיסה אזרחית שהובילה ל[[אלימות]] על רקע לאומני. השאיפה של ארמניה לספח לתוכה את האזור השנוי במחלוקת של [[נגורנו קרבאך]] אשר ב[[אזרבייג'ן הסובייטית]] היה המקרה הגדול הראשון של אלימות אתנית בברית המועצות תחת האחריות של גורבצ'וב. עיקר אוכלוסייתה של נגורנו קרבאך הייתה ארמנית, וזאת למרות היותה חלק מאזרבייג'ן. המאבק הסלים בין [[ארמניה]] ו[[אזרבייג'ן]] והוביל ל[[מלחמת אזרחים]] פנימית שפרצה ב-1988 והסלימה כאשר שתי המדינות השיגו ריבונות ב-1991 (ראו [[מלחמת נגורנו קרבאך הראשונה]])<ref>{{צ-מאמר|מחבר=Lubomyr Hajda|שם=ETHNIC POLITICS AND ETHNIC CONFLICT IN THE USSR AND THE POST-SOVIET STATES|כתב עת=Humboldt Journal of Social Relations|כרך=Vol. 19, No. 2|עמ=193-278|מו"ל=Department of Sociology, Humboldt State University|שנת הוצאה=[[1993]]}}</ref>.

ההתנגשויות והמלחמות האתניות שלאחר מכן עוצבו לפי מה שעשו הארמנים וה[[אזרים]]. שחרור אסירים פוליטיים מה[[גולאג]]ים ברחבי ברית המועצות הוסיף אש למדורה שכן סיפק לבני העדות מנהיגים להתסיס למענם, אך ניתן לטעון שגורבצ'וב שחרר אסירים מבלי להתחשב בסכסוכים האתניים שפקדו את ברית המועצות שכן לצד זאת ניסה למנוע את המאבקים דרך הקלה על העמים הסובייטים לתקשר זה עם זה. מדיניותו של גורבצ'וב לחירות פוליטית שחררה את היריבויות האתניות שהפילו את ברית המועצות. מלחמות הלאום החלישו את סמכותו של השלטון המרכזי הסובייטי, והחריפו את הבעיות הכלכליות של ברית המועצות מכיוון שהאזורים הסובייטים היו תלויים זה בזה. מעבר לנגורנו קרבאך, היה סכסוך אתני ממושך ב[[גאורגיה הסובייטית]], שהשפיע בהמשך על פרוץ [[מלחמת האזרחים הגאורגית]], ובמקביל היו יריבויות אתניות רבות ב[[צפון הקווקז]] וב[[מרכז אסיה]]<ref>{{צ-מאמר|מחבר=Charles Tilly|שם=Ethnic Conflict in the Soviet Union|כתב עת=Theory and Society|מו"ל=[[הוצאת שפרינגר|Springer]]|כרך=Vol. 20, No. 5|עמ=569-580|שנת הוצאה=[[1991]]}}</ref>.

מתכננים כלכליים סובייטים הציבו תעשייה מסוימת או פעילות כלכלית כמונופול למעשה של אזור מסוים. לדוגמה, [[אוזבקיסטן הסובייטית|אוזבקיסטן]] הייתה אזור ייצור ה[[כותנה]] העיקרי של ברית המועצות. כל אי סדר בברית המועצות איים על ענף כלכלי שלם, מה שגרם לפגיעה בענפים שונים. במילים אחרות, הפרעה סובייטית גדולה, במיוחד מאמץ של לאומים שונים להיפרדות, גרמה לכלכלת ברית המועצות התלויה הדדית להתפרק, מה שהוביל במיוחד לירידה ב[[תוצר מקומי גולמי]]<ref>{{צ-ספר|מחבר=Richard H. Hawley Jr. (Richard Howard) - Electronic Theses, Treatises and Dissertations The Graduate School|שם=Ethnic Violence in the Former Soviet Union|מו"ל=Florida State University Libraries|שנת הוצאה=[[2011]]}}</ref>. מלחמות ומאבקים שונים פרצו במרחב הסובייטי לאחר נפילתה של ברית המועצות ב-1991<ref>{{צ-ספר|מחבר=Olga N. Jourek|שם=ETHNO-POLITICAL CONFLICTS IN POST-COMMUNIST SOCIETIES: PROSPECTS FOR RESOLUTION AND PREVENTION IN THE CONTEXT OF INTERNATIONAL LAW|מו"ל=[[NATO]]|עמ=1-39}}</ref>.

ב-23 באוגוסט 1989, יום השנה ה-50 ל[[הסכם ריבנטרופ–מולוטוב|הסכם מולוטוב-ריבנטרופ]], דרשו תושבי שלוש [[המדינות הבלטיות|הארצות הבלטיות]] להכיר בפומבי בפרוטוקולים הסודיים של ההסכם ולחדש את עצמאותן של ארצותיהם, [[ליטא]], [[לטביה]] ו[[אסטוניה]], שנמחקו מהמפה במלחמת העולם השנייה בעקבות ההסכם. בשעה 19:00 ב-23 באוגוסט 1989 כשני מיליון תושבי המדינות הבלטיות חברו ידיים ויצרו שרשרת אנושית מ[[טאלין]] דרך [[ריגה]] ועד [[וילנה]]. "השרשרת הבלטית" אורגנה על ידי התנועות הלאומיות של המדינות הבלטיות. המשתתפים התאספו בערים ובכפרים ויצרו יחדיו את הדרך האנושית הגדולה ביותר בעולם במפגן נגד המשטר הסובייטי<ref>{{צ-מאמר|מחבר=DAINA S. EGLITIS and LAURA ARDAVA|שם=The Politics of Memory: Remembering the Baltic Way 20 Years after 1989|כתב עת=Europe-Asia Studies|מו"ל=Taylor & Francis, Ltd.|שנת הוצאה=[[2012]]|עמ=1033-1059|כרך=Vol. 64, No. 6}}</ref>.

ההישג הגדול ביותר של מסע המחאה היה לגרום לממשל גורבצ'וב להיכנע למחאה המשותפת של תושבי המדינות הבלטיות ולהודות בכל פשעי העבר שביצעה ברית המועצות. המדינה הכירה בקיומו של הסכם מולוטוב-ריבנטרופ והכריזה על היותו פסול<ref>{{צ-מאמר|מחבר=Dimitri Simes|שם=Gorbachev's Time of Troubles|כתב עת=[[Foreign Policy]]|כרך=No. 82|שנת הוצאה=[[1991]]|מו"ל=Slate Group, LLC|עמ=97-117}}</ref>. היה זה צעד מרכזי לקראת חידוש העצמאות של המדינות הבלטיות. השרשרת הבלטית משכה הרבה פרסום בינלאומי למאבק המשותף של שלוש הארצות. הוא נתן תנופה לתנועות דמוקרטיות במקומות אחרים בעולם, היווה דוגמה חיובית למדינות אחרות השואפות לחדש את עצמאותן ב[[מאבק לא אלים]] והשפיע על התעוררות תהליך איחוד גרמניה מחדש. תושבי המדינות הבלטיות הבדילו עצמם נחרצות משאר ברית המועצות, והיו הראשונים לפרוש מהאיחוד עם מוסקבה בשעת ההתפרקות של הברית<ref>{{צ-מאמר|מחבר=Leonard Geron|שם=Roads to Baltic Independence|כתב עת=The World Today|מו"ל=Royal Institute of International Affairs|עמ=135-138|כרך=Vol. 47, No. 8}}</ref>.

==== הפוטש של אוגוסט ====
{{הפניה לערך מורחב|ניסיון ההפיכה הסובייטי (1991)}}
גורבצ'וב ניסה להגיע לברית פדרלית חדשה, בה המדינות יהיו עצמאיות, אבל לברית יישארו נשיא, צבא משותף ומדיניות חוץ משותפת. במרץ 1991 נערך משאל עם בדבר שימור ברית המועצות שנתמך ברוב גדול ברפובליקות שהורשו להשתתף, כיוון שלטביה, ליטא, אסטוניה, [[מולדובה הסובייטית|מולדובה]], [[גאורגיה]] וארמניה הושעו מן ההצבעה עקב המאבקים הפנימיים בתוכם והתנגדות של הממשלות מבית לאיחוד עם מוסקבה. [[אמנת הברית החדשה]] כפי שנקראה, נועדה להסדיר קונפדרציה חדשה במקום ברית המועצות שנועדה להיקרא "ברית הרפובליקות הסובייטיות והריבוניות", שלא תהיה בהכרח מדינה קומוניסטית.

ההסכם אמור היה להיחתם ב-[[20 באוגוסט]] [[1991]], לאחר שאושר במשאל העם, אולם ב-[[19 באוגוסט]] התחולל [[הפיכת ינאייב|ניסיון הפיכה]] של קומוניסטים רדיקלים בהנהגת סגן הנשיא [[גנאדי ינאייב]], ראש הקג"ב [[ולדימיר קריוצ'קוב]], שר ההגנה [[דמיטרי יאזוב]], וראש הממשלה [[ולנטין פבלוב]], שניסו בכך למנוע את הצעד לו התנגדו. הקושרים החזיקו את גורבצ'וב ב[[מעצר בית]] בבית הקיץ שלו ב[[חצי האי קרים]]. הם דרשו מגורבצ'וב שיתפטר ויעביר לידיהם את סמכויותיו, אך מכיוון שסירב הם הודיעו לציבור שבשל בעיות בריאות הוא נאלץ לפרוש ולקחו על עצמם סמכויות שלטון בפועל דרך הקמת [[מועצת המדינה עבור מצב חירום לאומי]] {{אנ|State Committee on the State of Emergency}}. בראשות המועצה עמד ינאייב, שכיהן כנשיא ברית המועצות בפועל. הקושרים הורו לצבא להשתלט על הערים הגדולות, הטילו צנזורה על העיתונות ועצרו פעילי אופוזיציה שונים למפלגה הקומוניסטית.

הצבא היה חלוק בין תומכים למתנגדים בהפיכה, כאשר שר ההגנה יאזוב היה התומך המרכזי ופיקוד [[חיל האוויר הסובייטי]] כלל את הנהגת המתנגדים. הציבור פתח בהפגנות נגד הקושרים במוסקבה וב[[לנינגרד]] בתגובה להפיכה. בוריס ילצין הפך למנהיג האופוזיציה האזרחית להפיכה, ויצא בקריאות להשבת גורבצ'וב לשלטון הלגיטימי. גורמים מתוך הצבא שהתנגדו להפיכה, ביחד עם אזרחים, הקימו גדר שחסמה את תנועת הטנקים מסביב ל[[הבית הלבן של רוסיה|בית הלבן במוסקבה]]. ליטא שהכריזה על עצמאותה שנה קודם לכן אך לא קיבלה הכרה סובייטית, הייתה נתונה לחסדי כוחות הצבא האדום שהיה עדיין מוצב בשטחן. בתגובה להפיכה נחלקו הדעות בקרב [[הקהילה הבינלאומית]], כאשר עיקרה הוקיעה את האירועים בעוד בסין, [[קובה]] ו[[קוריאה הצפונית]] (שלושתן מדינות קומוניסטיות) הביעו תמיכה בהפיכה. ברחובות מוסקבה וערים אחרות היו מספר תקריות של אלימות נגד אזרחים.

בתגובה להפיכה, אסטוניה הכריזה על עצמאות חד-צדדית ביום שלמחרת, מהלך שלמעשה רק קירב את נפילת ברית המועצות. הקושרים שלחו את כוחות הביטחון לדכא את המחאה, אך חלק מאנשיהם [[סרבנות|סירבו]] להשתתף בדיכוי המרד. במהלך אחת ההפגנות צולם ילצין כשהוא מטפס על אחד מה[[טנק]]ים שנשלחו לדכא את המרד, אך עברו לצד המפגינים. עם ניצחון מתנגדי ההפיכה ברחובות מוסקבה, החליטו חברי מועצת המדינה להיכנע. כך קרה שב-[[21 באוגוסט]] התמוטטה ההפיכה, וגורבצ'וב חזר למוסקבה, זאת לאחר שרבים מהקושרים פנו אליו אישית בבקשה למחילה בשביל שלא יבצע טיהור פוליטי נגדם בשובו לשלטון. על אף חזרתו למוסקבה, מעמדו לא שב למה שהיה. ההפיכה הכושלת, על אף שמטרתה הייתה לשמר את ברית המועצות, רק זירזה את התפרקותה. גורבצ'וב ניסה להנהיג את המשך השינויים, וב-[[24 באוגוסט]] התפטר מתפקידו כמזכיר המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות.

ההפיכה נכשלה עקב מספר סיבות: קציני צבא וק.ג.ב שונים סירבו להיענות לפקודות להסתער על הבית הלבן; התברר שלקושרים לא הייתה [[תוכנית מגירה]] להתמודד עם סירובו של גורבצ'וב לשתף פעולה; הכישלון לעצור את ילצין לפני שהגיע לבית הלבן היה מכריע, כי הוא הצליח לגייס תמיכה משם; תושבי מוסקבה יצאו לרחובות באלפיהם כדי להגן על נשיאם שנבחר באופן דמוקרטי, ומשטרת מוסקבה לא אכפה את צווי הקושרים. "כנופיית השמונה" כפי שכונו הקושרים, לא הסיקה שהדמוקרטיזציה הפכה את דעת הקהל לחשובה ושהאוכלוסייה לא תציית עוד בצניעות לפקודות מלמעלה. הקושרים, כמעט כולם רוסים במוצאם האתני, ייצגו את האינטרסים של המכלול הצבאי-תעשייתי הקיצוני.

ב-22 באוגוסט חזרו גורבצ'וב ומשפחתו למוסקבה. שר הפנים בוריס פוגו, מבין מנהיגי הקושרים, התאבד. מאוחר יותר [[תלייה|תלה]] עצמו [[מרשל ברית המועצות|מרשל]] [[סרגיי אחרומייב]], יועצו של גורבצ'וב וראש המטה הכללי לשעבר, וגם [[ניקולאי קרוצ'ינה]], שהיה מנהל העניינים של המפלגה, התאבד. התפרסמו שמועות שסדרת התאבדויות אלו היו למעשה גמול לקושרים שביצעו הרשויות. יו"ר הסובייט העליון, [[אנטולי לוקיאנוב]], ידיד של גורבצ'וב מאז ימיהם כסטודנטים למשפטים באוניברסיטת מוסקבה, הוקע על ידי איוואן סילאיב, ראש הממשלה של הרפובליקה הרוסית, כ"אידאולוג הראשי של החונטה". לוקיאנוב הכחיש שותפות אך התפטר ב-26 באוגוסט ועד מהרה נעצר. עם תום ההפיכה החלו הרפובליקות השונות להכריז על עצמאות מלאה. במקביל התחזק מעמדו של נשיא רוסיה ילצין.

==== התפרקות ברית המועצות ====
{{הפניה לערך מורחב|התפרקות ברית המועצות}}
התקופה שקדמה להפיכה עמדה בסימן שתי מגמות: ניסיונות של הרפובליקות להשיג יותר אוטונומיה מול מוסקבה וניסיונות של גורבצ'וב להחזיק באיחוד. דם נשפך באזורים רבים בעקבות תסיסה אזרחית ומאבקים אתניים. בינואר 1991 התקפות של כוחות סובייטים על תחנת הטלוויזיה בווילנה, ליטא, הביאו למותם של לפחות 14 אזרחים וקצין ק.ג.ב.. גורבצ'וב האשים את המפקדים המקומיים ב"תגובה מוגזמת", אך לא פרסם גינוי רשמי של התנהלותם. בחודשים שקדמו להפיכה, המשטרה החשאית של משרד הפנים הייתה פעילה גם בלטביה וכן בעשרות ערים ברחבי ברית המועצות, והיא רכשה במהירות מוניטין של אכזריות. במקביל המאבק האתני בנגורנו קרבאך הסלים לכדי מלחמה כוללת.

עקב משברים אלו קידם גורבצ'וב את משאל העם על אמנת הברית החדשה. באוקראינה נתנו הבוחרים למנהיג הקומוניסטי [[ליאוניד קרבצ'וק]] את תמיכתם בניהול המשא ומתן על האמנה. במקביל, הרפובליקות הבלטיות וגאורגיה ערכו משאלי עצמאות. שלושת המשאלים הבלטיים הביאו כולם רוב ברור בעד עצמאות. ב-26 במאי 1991, ה[[גאורגים]] הביעו את תמיכתם הגורפת במתנגד המשטר לשעבר, [[זוויאד גמסחורדיה]], לכהן כ[[נשיא גאורגיה]] עצמאית. בספטמבר, שבועות ספורים לאחר ניסיון ההפיכה הכושל, נערך משאל עם דומה בארמניה. גם כאשר נראה היה שהאירועים יצאו מכלל שליטה ברפובליקות, נעשה ניסיון רציני בידי גורבצ'וב להקים תנועה אמינה למען דמוקרטיה. ביולי 1991 הצטרפו שוורדנדזה ו[[אלכסנדר יאקובלב|אלכסנדר יעקובלב]] ל[[ראש עיריית מוסקבה]] [[גבריאיל פופוב]] ו[[מינהל העיר סנקט פטרבורג|ראש עיריית לנינגרד]] [[אנטולי סובצ'ק]] כדי להכריז על הקמת התנועה לרפורמות דמוקרטיות. בעוד שהפוליטיקאים הוותיקים הללו עדיין האמינו באידיאלים של הפרסטרויקה, התברר שאי אפשר יהיה להשיג שום שינוי אמיתי במבנה המפלגה הקומוניסטית לנוכח ההתנגדות מתוכה.

לאחר ההפיכה מיהרו הרפובליקות לתבוע את עצמאותן. בניסיון שווא לשמר את כוחה במסגרת מדינה ריבונית, [[המפלגה הקומוניסטית של בלארוס]] קידמה את המשבר בהכרזה על עצמאות ב-25 באוגוסט, 72 שעות בלבד לאחר שובו של גורבצ'וב למוסקבה. ב-27 באוגוסט הכריזו הפרלמנט והאסיפה הלאומית הגדולה של מולדובה, על עצמאותה של הרפובליקה ויזמו את תהליך היציאה מברית המועצות. בספטמבר כל שלוש המדינות הבלטיות עזבו רשמית את ברית המועצות והתקבלו ל[[האומות המאוחדות|אומות המאוחדות]] כמדינות ריבוניות. גאורגיה וארמניה הלכו כל אחת לדרכה, וממשלות [[קזחסטן]] ו[[קירגיזסטן]] השתלטו על משאבי ארצותיהן והחלו ברפורמה והפרטה כלכלית עצמאית ממוסקבה. הרפובליקות האחרות של [[מרכז אסיה]] נטו לתמוך בדעת הקהל שלהן בהמשך האיחוד, אך חסרה להן ההשפעה הכלכלית והפוליטית של שכנותיהן.

בנובמבר שבע רפובליקות, כולל רוסיה, הסכימו להקים "איחוד מדינות ריבוניות" חדש, אך זה נותר רק על הטופס. למרות ניסיונותיו של גורבצ'וב לשמור על איזושהי ברית [[קונפדרציה|קונפדרטיבית]], הרפובליקות העצמאיות החליטו ליצור ברית רופפת ולא מחייבת - "[[חבר המדינות]]". ב-1 בדצמבר אוקראינה הצביעה ברוב מכריע בעד עצמאות, ושבוע לאחר מכן, ב-8 בדצמבר, נפגשו נציגים משלוש הרפובליקות הסלאביות - בלארוס, רוסיה ואוקראינה - ב[[ברסט (בלארוס)|ברסט]], [[בלארוס]], והכריזו שברית המועצות אינה עוד. הם הכריזו על הקמת "חבר המדינות" כמעין גוף יורש לה בשם בלבד. ב-25 בדצמבר 1991 הודיע גורבצ'וב בנאום ב[[טלוויזיה]] על התפטרותו מנשיאות ברית המועצות. בשעה 19:32, פחות מחצי שעה לאחר סיום נאומו של גורבצ'וב, הורד בפעם האחרונה [[דגל ברית המועצות|דגל הפטיש והמגל הסובייטי]] מחוץ לקרמלין. הוא הוחלף ב[[טריקולור]] הקדם-מהפכני שהיה ל[[דגל רוסיה]]. רוסיה הצליחה לקבל את המושב הקבוע של ברית המועצות ב[[מועצת הביטחון של האומות המאוחדות]], וכל השגרירויות הסובייטיות הפכו לשגרירויות רוסיה. במשך שישה ימים המשיכה ברית המועצות להתקיים בשם בלבד, ובחצות הלילה ב-31 בדצמבר 1991 היא פורקה רשמית<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.britannica.com/event/the-collapse-of-the-Soviet-Union/The-rise-of-Yeltsin-and-the-foundation-of-post-Soviet-Russia|כותרת=collapse of the Soviet Union - The rise of Yeltsin and the foundation of post-Soviet Russia {{!}} Britannica|אתר=www.britannica.com|שפה=en|תאריך_וידוא=2022-03-29}}</ref>{{הערה|{{חדשות||שלום למהפכן|19911226|2}}}}.

== גורבצ'וב, היהודים וישראל ==
{{הפניה לערך מורחב|ערכים=[[יחסי ברית המועצות–ישראל]], [[העלייה מברית המועצות לשעבר בשנות ה-90]], [[ועידת מדריד]]}}
[[קובץ:Flickr - Government Press Office (GPO) - Gorbachev at the Western Wall.jpg|שמאל|ממוזער|252x252px|גורבצ'וב בביקור ב[[כותל המערבי]] ב[[ירושלים]], 16 ביוני 1992.]]
[[קובץ:President Bush addresses the Middle East Peace Conference at the Royal Palace in Madrid, Spain - NARA - 186439.tif|ממוזער|הנשיא בוש נואם בו[[ועידת מדריד]] ב-1991 להסדר [[הסכסוך הישראלי-ערבי]], נשיא ברית המועצות גורבצ'וב יושב לשמאלו.|222x222 פיקסלים]]
[[קובץ:Flickr - Government Press Office (GPO) - P.M. Rabin with Russian Immigrants.jpg|ממוזער|[[העלייה מברית המועצות לשעבר בשנות ה-90]]: ראש הממשלה [[יצחק רבין]] לוחץ ידיים עם עולים חדשים מאוקראינה בטיסה בה הגיעו מאוקראינה לישראל.|222x222 פיקסלים]]
בעקבות המלחמה הקרה היו [[יחסי ברית המועצות–ישראל]] קרים ולעיתים אף עוינים רוב השנים. ברית המועצות מימנה לאורך השנים ארגונים וצבאות עוינים לישראל ובמהלך [[מלחמת ההתשה]] נערך עימות צבאי ישיר בין כוחות ישראלים לסובייטים. המשטר הסובייטי סירב לאפשר [[עלייה ארצה]] של [[יהודי ברית המועצות]] מאז [[העלייה מברית המועצות בשנות ה-70|גל העלייה בשנות ה-70]]. עם עלייתו של גורבצ'וב ותחילת מדיניות הליברליזציה שקידם החלו גישושים לחידוש היחסים בין ברית המועצות לישראל. ב-1988 מינה ראש הממשלה, [[יצחק שמיר]], את הדיפלומט [[אריה לוין (שגריר)|אריה לוין]] להוביל משלחת לברית המועצות, במטרה לחדש את הקשרים הדיפלומטים בין המדינות. שלטונות ברית המועצות לא רצו תחילה להכיר במשלחת וזו נאלצה לעבוד בחסות שגרירות [[הולנד]], אך בקיץ [[1989]] חזרה המשלחת אל הבניין הישן של [[שגרירות ישראל במוסקבה]]. ב-[[18 באוקטובר]] [[1991]] חודשו היחסים הדיפלומטיים בין המדינות ולוין מונה לשגריר ישראל במוסקבה. ב-[[13 בדצמבר]] 1991 הגיש [[אלכסנדר בובין]] את [[כתב האמנה|כתב האמנתו]] מגורבצ'וב כשגריר ברית המועצות בישראל לנשיא [[חיים הרצוג]]<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.archives.gov.il/archives/Archive/0b0717068031bde7/File/0b0717068076c219|כותרת=איגרת נשיא בריה"מ מיכאיל גורבצ'וב לנשיא חיים הרצוג על מינוי שגריר בישראל.|אתר=[[ארכיון המדינה]]|תאריך=11/12/1991}}</ref>. שבוע לאחר הגשת כתב האמנתו, ב-[[25 בדצמבר]] 1991 חדלה ברית המועצות להתקיים ובובין הפך לשגריר הראשון של [[רוסיה|הפדרציה הרוסית]] בישראל.

בשל [[העלייה מברית המועצות לשעבר בשנות התשעים]], נמצאו היחסים הכלכליים והתרבותיים של ישראל ורוסיה בפריחה גדולה. יציאה של כל אזרח מברית המועצות הייתה מותנית באישור הק.ג.ב.. רוב בקשות היציאה מברית המועצות נדחו, והמבקשים לרוב נקראו בוגדים ופוטרו מעבודתם. אלה מאזרחי ברית המועצות שקיבלו אישור להגר נאלצו לוותר על [[אזרחות]]ם הסובייטית, וכן לשלם כסף עבור כך. [[נכסי דלא-ניידי]], כמו דירות שבהן התגוררו, היו שייכים ברוב המקרים למדינה, ולכן נאלצו לוותר על רכוש זה ללא כל תמורה. גורבצ'וב, דרך הרפורמות שלו, גם הקל על חוקי ההגירה בארצו<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.israelhayom.co.il/article/723925|הכותב=אריאל כהנא|כותרת=עלייה מדינית: "שאלת 'מי רוצה לבוא לארץ' ורק משפחה אחת באה"|אתר=[[ישראל היום]]|תאריך=13.1.2020|תאריך_וידוא=2022-04-06}}</ref>. העלייה ארצה בשנות התשעים הייתה מבין גלי העלייה הגדולים ביותר שידעה ישראל (400,000 איש עד 1992 ומעל מיליון ב-[[2000]]). עם נפילתה של המפלגה הקומוניסטית מכוחה האבסולוטי, החלו להתפתח תנועות פוליטיות קיצוניות שונות בעלות זיקה אנטישמית, בהן סוציאליזם נוצרי-אורתודוקסי, נאו-פשיסטים, [[פאן סלאביים]] ועוד{{הערה|{{עיונים|בנימין פינקוס|תעמולה ופעולות אגטישמיות בעידן גורבצ׳וב|7|9|1997, עמ' 239–271}}}}.

עוד ב-1991, לאחר היענות ישראל לדרישות ארצות הברית במלחמת המפרץ ובעקבות הלחץ הרב שהפעיל ממשל בוש האב על ישראל לקיים משא ומתן עם מדינות ערב ונציגי הפלסטינים דרך ועידה בינלאומית, הוסכם לקיים ועידת פסגה בינלאומית מקדימה, היא [[ועידת מדריד (1991)|ועידת מדריד]], ואחריה לקיים שיחות משא ומתן ישיר בין נציגים בוושינגטון. הוועידה התקיימה בספרד בחסות משותפת של ארצות הברית וברית המועצות. גורבצ'וב התעקש, על אף הקשיים המדיניים החריפים שאפפו את ארצו חודשיים בלבד טרם קריסתה, לשמר את מעמדו הבינלאומי ולקחת חלק בוועדה. המארחים שלחו לוועידה את הדרג הבכיר ביותר: הנשיא בוש, הנשיא גורבצ'וב ו[[ראש ממשלת ספרד]] [[פליפה גונסאלס]]. הצדדים הנצים שלחו לוועידה את דרג שרי החוץ, למעט מדינת ישראל, שיוצגה על ידי ראש הממשלה [[יצחק שמיר]] וסגן שר החוץ [[בנימין נתניהו]]. עוד בוועידת מדריד נפגש גורבצ'וב ושוחח עם שמיר ועם נתניהו. זמן קצר לאחר פרישתו מנשיאות ברית המועצות, ביוני 1992, ביקר גורבצ'וב בישראל וב[[הכותל המערבי|כותל המערבי]]<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.nli.org.il/he/newspapers/hadashot/1992/06/14/01/article/62|כותרת=⁨למה לו פולטיקה עבשיו⁩ {{!}} ⁨חדשות⁩ {{!}} 14 יוני 1992 {{!}} אוסף העיתונות {{!}} הספרייה הלאומית|אתר=www.nli.org.il|שפה=he|תאריך_וידוא=2022-04-06}}</ref>.

בתקופת [[האינתיפאדה השנייה]] ו[[ממשלת שרון הראשונה]], גורבצ'וב פרסם רמז ביקורתי כלפי ישראל כאשר שקרא לממשלה שלא להתייחס לתוכנית '[[מפת הדרכים]]' רק מזווית מבט ביטחונית. הוא הביע תמיכה זהירה בתוכנית ואמר: "אנו שומעים לעיתים שמפת הדרכים חסרה גישה ביטחונית ולכן תיכשל. אך אני מאמין שגישה זו מבטאת רק פאניקה. גישה כזו לא תוביל לדבר." בהמשך אמר על [[הסכסוך הישראלי-ערבי]]: "צריך להבין שבסכסוך הזה איש אינו יכול לנצח. אם מישהו מנסה לנצח, לא נגיע לשום-מקום. אם מישהו חושב שישראל יכולה להביס את הפלסטינים, כמובן שבאופן צבאי זה אפשרי, אך זה רק יכניס את הסכסוך לשלב חדש. יש צורך בקונצנזוס, ובדו-שיח שבו יהיה שיתוף פעולה בינלאומי{{הערה|{{ynet|דיאנה בחור-ניר|גורבצ'וב בביקורת על ישראל: אל תדברו רק על ביטחון|2666915|23 ביוני 2003}}}}."

== לאחר נפילת ברית המועצות ==
=== פעילותו הפוליטית ברוסיה ===
[[קובץ:Reagan and Gorbachev in western hats 1992.jpg|ממוזער|גורבצ'וב בביקורו בחוותו הפרטית של רייגן בקליפורניה, ארצות הברית, מאי 1992.|222x222 פיקסלים]]
[[קובץ:Barack Obama & Joe Biden with Mikhail Gorbachev 3-20.09.jpg|ממוזער|גורבצ'וב בביקורו ב[[הבית הלבן|בית הלבן]] ב-[[2009]], ביחד עם [[נשיא ארצות הברית]] [[ברק אובמה]] ו[[סגן נשיא ארצות הברית|סגנו]] [[ג'ו ביידן]].|222x222 פיקסלים]]
[[קובץ:Michail_Gorbatschow_BE1.jpg|שמאל|ממוזער|274x274px|גורבצ'וב ב-2013.]]
מייד לאחר פרישתו מהנהגת ברית המועצות, גורבצ'וב ערך שלושה מסעות בינלאומיים, תחילה בגרמניה ו[[יפן]] ובהמשך ערך, במאי [[1992]], ביקור בן 13 יום בשבע ערים בארצות הברית. הוא הוזמן לבקר באמריקה בידי ידידו רייגן, אותו ביקר בחוותו ב[[קליפורניה]]. בהמשך נאם בפולטון, [[מיזורי]], באולם שבו נאם [[וינסטון צ'רצ'יל]] את נאום "[[מסך הברזל]]" ב-1946. ביקורו התקבל לטובה ובמהלך סדרת נאומים שערך באמריקה הרוויח 3 מיליון [[דולר אמריקאי|דולר]] בהם נעזר להקים עמותה על שמו. חודשים ספורים לאחר פרישתו החלו להתפרסם עבודותיו ב[[כתיבה]]. לפי דיווח [[הניו יורק טיימס]] מפברואר 1992, גורבצ'וב עמד לפרסם סדרת עבודות מחקר על יחסיה הבינלאומיים של רוסיה, הקומוניזם המדיני ומלחמת המפרץ. לאחר פרסום עבודות אלו נמנע זמן רב מכתיבה עד ל-[[2007]], השנה בה החל לפרסם סדרת ספרים עבי כרס. בין כתביו [[ספר זיכרונות]] ([[1996]]), 'גורבצ'וב: על ארצי והעולם' ([[1999]]), 'רוסיה החדשה' ([[2016]]) ו'מה שעומד בשאלה כעת: קריאתי לשלום ולחירות' ([[2020]]).

בשנת [[הבחירות לנשיאות רוסיה 1996|1996]] גורבצ'וב שב לפוליטיקה והתמודד על כסאו של ילצין במסגרת הבחירות לנשיאות. גורבצ'וב העריך, אף על פי שהסקרים ניבאו לו הפסד מר, כי התעמולה התקשורתית פועלת לרעתו וכי למעשה הוא אהוד בידי רוב אזרחי המדינה. הוא זכה לחצי אחוז מקולות המצביעים (350,000 מצביעים), מקום שביעי מבין עשרה מועמדים לנשיאות. בשנת [[2000]] חזר לזירה הפוליטית, לאחר שהתמנה לראש איחוד מפלגת ה[[סוציאל-דמוקרטיה|סוציאל-דמוקרטים]] הרוסית. בנובמבר [[2001]] התאחדה המפלגה עם מפלגות סוציאל-דמוקרטיות נוספות וגורבצ'וב היה ליושב ראש [[המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של רוסיה]] (אשר התבססה על מפלגה רפובליקנית שהתקיימה בימי [[האימפריה הרוסית]]). ב-[[2006]] עמד בתוך מאבק פוליטי שנסוב סביב השאלה האם להצטרף לקואליציה בראשות [[רוסיה המאוחדת]] - המפלגה המייצגת את הנשיא פוטין ב[[הדומה הממלכתית של הפדרציה הרוסית|דומה]]. גורבצ'וב התנגד נחרצות להצטרפות. גורבצ'וב התנגד נחרצות לשיתוף הפעולה עם רוסיה המאוחדת ופרש מהנהגת מפלגתו.

ב-2007 [[בית המשפט העליון של רוסיה]] החליט על פירוק המפלגה בשל חוסר עמידתה בתנאי הרישום שהציב שירות הרישום הפדרלי של [[משרד המשפטים הרוסי]]. גורבצ'וב סירב להיכנע למגבלות הבירוקרטיות ובאוקטובר 2007 הקים את איחוד הסוציאל-דמוקרטים, תנועה פוליטית בראשה עמד עד מותו. בראיונות חוזרים ונשנים, גורבצ'וב נהג להדגיש הלוך ושוב כי לדעתו ברית המועצות לא הייתה צריכה להתפרק וכי הוא מצר על כך שלא נקט באמצעים חריפים יותר למען שימורה. הוא הביע את מורת רוחו מכך שהשלטונות הרוסיים אינם מתירים לו לנהל חיים פוליטיים תקינים ולנהל את המפלגה הסוציאל-דמוקרטית שלו.

=== פרישתו ===
גורבצ'וב נענה להזמנות שונות להשתתף ב[[פרסומת בטלוויזיה|פרסומות בטלוויזיה]], בהן פרסומת עבור פיצה האט ב-1999 ופרסומת למוצרי מותרות מבית היוצר של [[לואי ויטון]] ב-2007.

ב-[[2 במרץ]] [[2011]], לכבוד יום הולדתו ה-80, צו [[נשיא רוסיה|נשיאותי]] של [[דמיטרי מדבדב]] העניק לו את [[עיטור אנדריי הקדוש]], שהוא מן [[עיטורים, מדליות ותוארי כבוד של הפדרציה הרוסית|העיטורים הממלכתיים הגבוהים]] ביותר ב[[רוסיה|פדרציה הרוסית]]. עוד לכבוד יום הולדתו השמונים, הוזמן גורבצ'וב לחגיגה שנערכה לכבודו בידי כוכבי סרטים ואנשי ציבור מוכרים ב[[לונדון]], [[הממלכה המאוחדת]]. בין המשתתפים באירוע היו שחקנים מפורסמים כגון [[שרון סטון]] ו[[קווין ספייסי]]. מספר להקות מוזיקה השתתפו באירוע, בהן להקת [[הארד רוק]] הגרמנית '[[סקורפיונז]]'. פוליטיקאים אמריקאים, כגון הנשיא לשעבר [[ביל קלינטון]] ו[[מושל קליפורניה]] [[ארנולד שוורצנגר]] השתתפו באירוע גם כן, כמו גם היזם האמריקאי [[טד טרנר]].

בשנת [[2017]], נשיא רוסיה [[ולדימיר פוטין]] התייחס בראיון למה שהוא כינה את "הטעות" של גורבצ'וב - כלומר אי שימוש בשיחות עם גרמניה כדי למנף ערבויות מחייבות מנאט"ו. גורבצ'וב מצדו דחה את הביקורת. ב-[[2021]], לנוכח [[השתלטות הטליבאן על אפגניסטן]] בעקבות נסיגה אמריקאית, גורבצ'וב התבטא בעניין [[מלחמת אפגניסטן (2001–2021)|מלחמת אפגניסטן של בעלות הברית המערביות]]. הוא טען כי "נאט"ו וארצות הברית היו צריכות להודות בכישלון מוקדם יותר" וכי הקמפיין של נאט"ו באפגניסטן היה "מפעל כושל מלכתחילה" שהתבסס על "הגזמה של איום ורעיונות [[גאופוליטיקה|גאופוליטיים]] המוגדרים בצורה גרועה<ref>{{Cite news|date=17 August 2021|title=Gorbachev, who pulled Soviets from Afghanistan, says U.S. campaign was doomed from start|url=https://www.nbcnews.com/news/world/gorbachev-leader-who-pulled-soviets-afghanistan-says-u-s-campaign-n1276954|archive-url=https://web.archive.org/web/20210817223259/https://www.nbcnews.com/news/world/gorbachev-leader-who-pulled-soviets-afghanistan-says-u-s-campaign-n1276954|archive-date=17 August 2021|access-date=17 August 2021|work=NBC News|agency=Reuters}}</ref>".

גורבצ'וב הלך לעולמו ב-[[30 באוגוסט]] [[2022]] ב[[בית החולים הקליני המרכזי של נשיא רוסיה]], לאחר מאבק בן שנתיים במחלה קשה{{הערה|{{ישראל היום||בגיל 91: מת נשיא בריה"מ לשעבר מיכאיל גורבצ'וב|news/world-news/article/13018729|30 באוגוסט 2022}}}}. הוא נטמן ב[[בית העלמין נובודוויצ'יה]] שב[[מוסקבה]], לצד רעייתו [[ראיסה גורבצ'ובה|ראיסה]].

==לקריאה נוספת==
* גל בקרמן, '''כשיבואו לקחתנו לא נהיה שם: המאבק האפי להצלת יהודי ברית המועצות''', [[אוניברסיטת חיפה]] ו[[מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות]], [[2018]]. {{ULI|019008820}}
* ארצ'י בראון, '''עלייתו ונפילתו של הקומוניזם''', עם עובד, [[2009]].
* טוני ג'אדט, '''אחרי המלחמה: תולדות אירופה מאז 1945''', הוצאת ספרים ע"ש י.ל. מאגנס, [[האוניברסיטה הפתוחה]], [[2005]].
* בנימין פוקס, '''סופה של תקופה: יהודי ברית-המועצות בעידן גורבצ'וב 1985–1991''', הוצאת [[אוניברסיטת בן-גוריון בנגב]], [[1999]].
* [[איאן קרשו]], '''רכבת הרים: אירופה 1950–2017''', תרגמה כרמית גיא, עם עובד, [[2019]].
* ויטלי מנסקי, סרט קולנוע '''גורבצ'וב, גן עדן''', הופק בלטביה ובצ'כיה, 2021{{הערה|{{הארץ|נתנאל שלומוביץ|גורבצ'וב - תשוש, חד, מלנכולי ויודע שהסוף קרוב|0000017f-efac-d0f7-a9ff-efed575b0000|1 ביולי 2021}}}}

== קישורים חיצוניים ==
{{מיזמים|ויקיציטוט=מיכאיל גורבצ'וב}}
* {{אתר רשמי}}
* {{Find a Grave}}
* {{דף שער בספרייה הלאומית|987007261812305171|מיכאיל סרגיביץ גורבצ'וב (1931-2022)}}
{{רשתות חברתיות}}
* {{ביו-נובל}}
* {{בריטניקה}}

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}

{{מיכאיל גורבצ'וב}}
{{שליטי רוסיה}}
{{המלחמה הקרה}}
{{פרס נובל לשלום}}
{{בקרת זהויות}}

{{מיון רגיל:גורבצ'וב, מיכאיל סרגייביץ'}}
[[קטגוריה:מזכ"לי המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות]]
[[קטגוריה:אנשי השנה של המגזין טיים]]
[[קטגוריה:זוכי פרס נובל לשלום]]
[[קטגוריה:זוכי פרס הארווי]]
[[קטגוריה:זוכי פרס נובל רוסים]]
[[קטגוריה:מקבלי מדליית החירות הנשיאותית]]
[[קטגוריה:חברי הפוליטביורו של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות]]
[[קטגוריה:מסדר האמנויות והספרות]]
[[קטגוריה:מקבלי עיטור לנין]]
[[קטגוריה:מקבלי עיטור מהפכת אוקטובר]]
[[קטגוריה:מקבלי עיטור הדגל האדום של העמל]]
[[קטגוריה:מקבלי עיטור אות הכבוד]]
[[קטגוריה:מעוטרי מסדר הכבוד של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה]]
[[קטגוריה:מקבלי עיטור אנדריי הקדוש]]
[[קטגוריה:מעוטרי אות האריה הלבן]]
[[קטגוריה:מקבלי תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת טרומסה]]
[[קטגוריה:זוכי פרס גרומאייר: שיפור העולם]]
[[קטגוריה:נשיאי ברית המועצות]]
[[קטגוריה:רוסים ממוצא אוקראיני]]
[[קטגוריה:זוכי פרס המוזיקה של MTV אירופה]]
[[קטגוריה:זוכי פרס נסיך אסטוריאס לשיתוף פעולה בין-לאומי]]
[[קטגוריה:מועמדים לנשיאות רוסיה]]
[[קטגוריה:סובייטים שנולדו ב-1931]]
[[קטגוריה:רוסים שנפטרו ב-2022]]
[[קטגוריה:זוכי פרס או תאנט לשלום]]
תבניות המופיעות בדף זה:
תבנית:Cite news (הצגת מקור) (הגנת תבניות)
תבנית:Find a Grave (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
תבנית:ISBN (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
תבנית:Ifnumber (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
תבנית:Min (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
תבנית:PDF page URL (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
תבנית:Str endswith (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
תבנית:Str find (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
תבנית:Str left (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
תבנית:Str mid (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
תבנית:Str mid/core (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
תבנית:Str right (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
תבנית:Str ≤ len (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
תבנית:Str ≥ len (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
תבנית:Trim (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
תבנית:ULI (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
תבנית:Yesno (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
תבנית:Ynet (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
תבנית:אם מכיל אחד מ (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
תבנית:אם עברית (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
תבנית:אנ (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
תבנית:אנגלית (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
תבנית:אתר רשמי (הצגת מקור) (הגנת תבניות)
תבנית:ביו-נובל (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
תבנית:בלי הסוגריים (הצגת מקור) (הגנת תבניות)
תבנית:בלי סוגריים מרובעים (הצגת מקור) (הגנת תבניות)
תבנית:בקרת זהויות (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
תבנית:בריטניקה (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
תבנית:דגל (הצגת מקור) (הגנת תבניות)
תבנית:דגל/ארצות הברית (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
תבנית:דגל/ברית המועצות (1923–1955) (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
תבנית:דגל/ברית המועצות (1955–1980) (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
תבנית:דגל/רוסיה (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
תבנית:דף שער בספרייה הלאומית (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
תבנית:הארץ (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
תבנית:הארץ1 (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
תבנית:הודעת פרמטר לא מולא (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
תבנית:החלף (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
תבנית:המלחמה הקרה (עריכה)
תבנית:הערה (הצגת מקור) (הגנת תבניות)
תבנית:הערה/קוד (הצגת מקור) (הגנת תבניות)
תבנית:הערות שוליים (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
תבנית:הפניה לערך מורחב (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
תבנית:הפניה לערך מורחב/קוד (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
תבנית:ויקינתונים (הצגת מקור) (הגנת תבניות)
תבנית:חדשות (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
תבנית:ישראל היום (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
תבנית:כ (הצגת מקור) (הגנת תבניות)
תבנית:ללא גלישה (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
תבנית:ללא שבירה (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
תבנית:למנויים (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
תבנית:לפי מגדר (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
תבנית:מיזמים (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
תבנית:מיכאיל גורבצ'וב (עריכה)
תבנית:מיצוי מספר (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
תבנית:מנהיג (הצגת מקור) (הגנת תבניות)
תבנית:מסת"ב (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
תבנית:משמאל לימין (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
תבנית:ניווט קבוצות (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
תבנית:נכתב (עריכה)
תבנית:נכתב כתב עת (עריכה)
תבנית:סמל/הספריה הלאומית (עריכה)
תבנית:עיונים (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
תבנית:עיתונות יהודית היסטורית 2 (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
תבנית:פרופילים (הצגת מקור) (הגנת תבניות)
תבנית:פר�� נובל לשלום (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
תבנית:צ-מאמר (הצגת מקור) (הגנת תבניות)
תבנית:צ-ספר (הצגת מקור) (הגנת תבניות)
תבנית:קידוד תווים מיוחדים (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
תבנית:קיים (הצגת מקור) (הגנת תבניות)
תבנית:קישור אם קיים (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
תבנית:קישור ויקינתונים (הצגת מקור) (הגנת תבניות)
תבנית:קישור כללי (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
תבנית:רווח קל (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
תבנית:רווח קשיח (הצגת מקור) (הגנת תבניות)
תבנית:רשתות חברתיות (הצגת מקור) (הגנת תבניות)
תבנית:ש (הצגת מקור) (הגנת תבניות)
תבנית:שליטי רוסיה (עריכה)
תבנית:שם הדף בלי הסוגריים (הצגת מקור) (הגנת תבניות)
תבנית:שמע (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
תבנית:שפת קישור (ה��גת מקור) (מוגנת חלקית)
תבנית:תאריך תקין (עריכה)
תבנית:תבנית מידע/אתר אינטרנט (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
תבנית:תפקיד מנהיג (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
יחידה:Arguments (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
יחידה:Citation/CS1 (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
יחידה:Citation/CS1/COinS (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
יחידה:Citation/CS1/Configuration (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
יחידה:Citation/CS1/Date validation (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
יחידה:Citation/CS1/Identifiers (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
יחידה:Citation/CS1/Utilities (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
יחידה:Citation/CS1/Whitelist (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
יחידה:Citation/CS1/styles.css (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
יחידה:LocationAndCountry (הצגת מקור) (הגנת תבניות)
יחידה:Math (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
יחידה:Navbar (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
יחידה:Navbox (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
יחידה:No globals (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
יחידה:PV-options (הצגת מקור) (הגנת תבניות)
יחידה:ParamValidator (הצגת מקור) (הגנת תבניות)
יחידה:PropertyLink (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
יחידה:Sister project links (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
יחידה:Sister project links/styles.css (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
יחידה:String (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
יחידה:TableTools (הצגת מקור) (הגנת תבניות)
יחידה:URL (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
יחידה:Wikibase (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
יחידה:Wikidata (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
יחידה:WikidataCrossValidation (הצגת מקור) (הגנת תבניות)
יחידה:WikidataSelectors (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
יחידה:Yesno (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
יחידה:אישיות (עריכה)
יחידה:אתר רשמי (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
יחידה:בקרת זהויות (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
יחידה:גיל לערכי אישים (הצגת מקור) (הגנת תבניות)
יחידה:הערה (הצגת מקור) (הגנת תבניות)
יחידה:טווח זמנים (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
יחידה:מנהיג (עריכה)
יחידה:סוגריים (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
יחידה:פרמטרים (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
יחידה:קוד מזהה (עריכה)
יחידה:קידוד תווים מיוחדים (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
יחידה:קישור (הצגת מקור) (הגנת תבניות)
יחידה:שפת קישור (הצגת מקור) (הגנת תבניות)
יחידה:שפת קישור/styles.css (הצגת מקור) (הגנת תבניות)
יחידה:תאריך (הצגת מקור) (הגנת תבניות)
יחידה:תאריך עברי (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
יחידה:תבנית מידע (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
יחידה:תבנית מידע/אישיות (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
יחידה:תבנית מידע/אתר (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
חזרה לדף מיכאיל גורבצ'וב.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/מיכאיל_גורבצ%27וב"