תאגיד

תאגיד הוא התאגדות של אדם אחד או יותר לכלל אישיות משפטית בעלת מטרות, הפועלת בנפרד מבחינה משפטית מבעליה, מעובדיה ומחבריה (תופעה המכונה "תכונת האישיות המשפטית הנפרדת"). ככזה התאגיד כשר לבצע פעולות משפטיות ולשאת בהתחייבויות משפטיות, כאילו היה אדם. התאגיד כפוף לחוקים ולתקנות המיוחדים לסוג התאגידים אליו הוא משתייך. מכלול הדינים העוסקים בתאגידים קרוי דיני תאגידים.

בעלי התאגיד יכולים להיות אדם, קבוצת אנשים או תאגידים אחרים. הקמתו של תאגיד מתחילה עם רישומו בגוף הממונה על כך. סיום קיומו של תאגיד מתבצע על ידי פירוק התאגיד.

בהיות התאגיד אישיות משפטית מלאכותית, סוגי התאגידים ומאפייניהם משתנים ממדינה למדינה לפי חוקיה. בהמשך מתוארים תאגידים נפוצים בישראל. לאחדים מהם, כגון חברה או שותפות, יש מקבילים במדינות רבות.

המשפט הרומי הכיר בסוגים אחדים של תאגידים, בהם המדינה עצמה (Populus Romanus), רשויות מקומיות והתאגדויות פרטיות כגון אגודות קבורה וגילדות של בעלי מלאכה. לגופים אלה הייתה הזכות להחזיק ברכוש, להתקשר בחוזים, לקבל מתנות וירושות, לתבוע ולהיתבע בבתי משפט ולפעול באמצעות נציגים.

גופים שניהלו עסקים והיו בעלי זכויות משפטיות התקיימו ברומא העתיקה ובאימפריה המאורית.

באירופה של ימי הביניים התאגדו כנסיות ורשויות מקומיות, כגון האיגוד של לונדון. הרעיון היה שהתאגיד יתקיים מעבר לתקופת חייו של כל אחד מהחברים בו. עוד פעלו בימי הביניים התאגדויות בצורה של שותפות ושל גילדה. תאגיד מסחרי שנחשב לראשון בעולם הוא מכרה הנחושת בפאלון, בשוודיה, שקיבל בשנת 1347 זיכיון ממגנוס הרביעי, מלך שוודיה.

חברות הוקמו כחלק מהפעילות הקולוניאליסטית של מדינות אירופה. שלוש חברות בולטות כאלה הן:

• חברת הודו המזרחית הבריטית קיבלה צ'רטר מלכותי מאליזבת הראשונה ב-31 בדצמבר 1600 במטרה לתת זכויות מסחר מועדפות בהודו. הצ'רטר המלכותי העניק לחברה שהוקמה לא מכבר 21 שנות מונופול על כל המסחר עם הודו המזרחית. מחברת מסחר כלכלית הפכה חברת הודו המזרחית הבריטית לשליטה של הודו באמצעות קבלת תפקידים ממשלתיים וצבאיים עד פירוקה ב-1858 בעקבות תוצאות המרד ההודי הגדול.

• חברת הודו המזרחית ההולנדית נוסדה ב-20 במרץ 1602, כאשר הפרלמנט ההולנדי העניק לה מונופול למשך 21 שנים לנהל את המושבות ההולנדיות באסיה והמסחר עם אסיה. היה זה התאגיד הרב-לאומי הראשון בעולם והחברה הראשונה בעולם שהנפיקה מניות (המניות נסחרו בבורסת אמסטרדם). החברה נותרה גורם כלכלי בעל השפעה במשך מאתיים שנה, עד שנקלעה לחדלות פרעון, ופורקה בשנת 1798 כאשר הרפובליקה הבטאווית השתלטה על נכסיה.
• חברת מפרץ הדסון היא החברה המסחרית הוותיקה ביותר בצפון אמריקה ובין הוותיקות ביותר בעולם. נוסדה בלונדון ב-2 במאי 1670, כדי לחפש מעבר צפוני מערבי לאוקיינוס השקט, לכבוש את האדמות הסמוכות למפרץ הדסון, ולהמשיך בכל מסחר עם אותן אדמות שעלולות להתגלות כמשתלמות. בטרם ייסודן של מושבות אירופאיות בצפון אמריקה, פעלה החברה כממשלה בפועל בצפון אמריקה והייתה בעל האדמות הגדול בעולם.

באנגליה הוקמו חברות בצ'רטר מלכותי או בצו של הפרלמנט, אך אישורים כאלה ניתנו בצמצום. עקב כך קמו התאגדויות לא רשומות רבות, בהן כאלה שמנו אלפי חברים. התדיינות משפטית הצריכה ייצוג של כל אחד מהחברים ולכן הייתה מסורבלת. בשנת 1843 מונה ויליאם גלאדסטון ועדה פרלמנטרית בנושא, שהובילה לחקיקתו של חוק חברות המניות 1844, הנחשב לראשון בחוקי החברות המודרניים. מכוח החוק החל לפעול רשם החברות הבריטי, שבסמוכותו לרשום הקמתן של חברות.

ערך מורחב – תאגיד רב-לאומי

תאגיד רב-לאומי הוא תאגיד המשתרע על פני מדינות רבות, עם מפעלי משנה, משרדים או סניפים בארצות שונות. לרוב, לתאגיד כזה יש משרד ראשי מרכזי, בו מתואם הניהול העולמי של התאגיד. התאגידים הרב-לאומיים המודרניים מובחנים מחברות בינלאומיות במספר מובנים. חברות בינלאומיות נהגו בדרך כלל לייבא חומרי גלם ממדינה אחת או מספר מדינות, להרכיבם במפעל או במספר מפעלים במדינת האם של החברה ולשווקם במדינות שונות. תאגידים רב-לאומיים, לעומתם, מבזרים גם את פעולת הייצור בין מדינות שונות. ייתכן מצב, לדוגמה, בו רכיב אחד של המוצר ייוצר במדינה אחת, אחר בעבר השני של העולם, והרכבתם יחדיו במפעל במקום שלישי.

במוצרים שבהם השירות הוא מרכיב מרכזי, וכדאיות ייבוא חומרי גלם נמוכה יחסית, נהוגה פעמים רבות גם שיטת הזכיינות, שבה מעניק התאגיד הרב-לאומי זיכיון הפעלה ליצרנים או נותני שירות במדינה מסוימת, כשאלו פועלים במדינתם כיצרנים עצמאיים שיש להם זיכיון לשימוש במותג של החברה הרב-לאומית, ונהנים מהדרכה וסיוע (במובן כללי יותר) מהחברה האם, וחסכון בהוצאות פרטניות כמו פרסום, מחקר ופיתוח (מו"פ), לוגיסטיקה וניהול או שיווק אסטרטגי. במקרים כאלה, התאגיד הרב-לאומי מעניק זיכיונות פעולה לתאגידים שאינם רב-לאומיים. (ראו הרחבה על מיתוג וגלובליזציה)

דוגמאות:

• חברת IBM, שמרכזה בארצות הברית, פועלת במדינות רבות בעולם באמצעות סניפים מקומיים.
• חברת מקדונלד'ס, שמרכזה בארצות הברית, פועלת במדינות רבות בעולם באמצעות זכיינים.
• קרן ויקימדיה היא תאגיד ללא כוונת רווח שמרכזו בארצות הברית, ומקיימת קשר רציף עם 39 אגודות ויקימדיה מקומיות ("צ'פטרים"). הצ'פטרים, ובהם "ויקימדיה ישראל", פזורים ברחבי העולם ופועלים, כל אחד במדינתו, לקידום מיזמי הקרן ולשיפור ההפצה של תוכן חופשי. הקרן תומכת באגודות אלו בדרכים שונות, ובהן מענקים כספיים^[1].

בארץ ישראל הוקמו תאגידים לפי החוקים שהנהיגו שליטיה, תחילה המג'לה של האימפריה העות'מאנית ואחר כך הפקודות של ממשלת המנדט. לאחר הקמת מדינת ישראל נוספה על חקיקה זו חקיקה של הכנסת. בחוק הפרשנות, תשמ"א-1981 מוגדר תאגיד כ"גוף משפטי, כשר לחיובים, לזכויות ולפעולות משפטיות".

בישראל נפוצים סוגי התאגידים המפורטים להלן:

ערך מורחב – חברה (תאגיד)

בישראל, התאגיד הנפוץ ביותר הוא החברה, אשר מוסדרת בעיקר בחוק החברות ובפקודת החברות. חברה היא גוף משפטי שתכליתו העיקרית היא השאת רווחים לבעליה. בעלות בחברה נוצרת עקב החזקה במניות, שהן נייר ערך. כמשתקף מתכליתן, חברות הן לרוב גופים עסקיים שמייצרים טובין, מספקים שירותים או מעורבים בעקיפין בפעילות עסקית (למשל חברת החזקות, שאין בה פעילות עסקית אך היא מחזיקה בחברות אחרות ומנהלת אותן). חברות הן תאגידים שנועדו לפעול לאורך שנים רבות וככאלו הן אינן תלויות באדם זה או אחר כדי להתקיים.

חוק החברות קובע שלחברה שלושה אורגנים (מוסדות) עיקריים: אספת בעלי מניות, דירקטוריון והנהלה מעשית (דרג הניהול ממנכ"ל ומטה). חברה יכולה לבחור האם לשאת באחריות מוגבלת (אשר תמנע ייחוס חובות של החברה לבעלי מניותיה) או לא. חברות מפוקחות ומאושרות על ידי רשם החברות, תחת רשות התאגידים במשרד המשפטים.

סוג נוסף של תאגיד היא חברה לתועלת הציבור, שתכליתה אינו השאת רווחים לבעלי מניותיהן אלא הגשמת תכלית ציבורית, כגון איכות הסביבה, בריאות או הצלת חיים, מדע, ספורט, צדקה, וכדומה. חברות אלו מתפקדות כחלופה לעמותה, אולם פועלות בהתאם לחוק החברות ואינן כפופות להוראות חוק העמותות.

ערך מורחב – שותפות

לרוב שותפות היא תאגיד המשמש לתכלית עסקית של השאת רווחים והיא מנהלת על פי הוראת פקודת השותפויות. ההבדלים העיקריים בין חברה לשותפות מצויים בקשר האישי בין השותפים המקימים את השותפות לבין השותפות עצמה. כך למשל, מוות או פשיטת רגל של אחד שותפים מפרק את השותפות. בנוסף, כל אחד מן השותפים יכול לפרק את השותפות בכל עת. מכאן ששותפויות מתאימות לניהול עסקים ארעי ביחס לחברות, כיוון שהן תלויות בשותפים עצמם. מאפיין ייחודי נוסף המשקף את הקשר ההדוק בין השותפים לשותפות מצוי ביכולת של השותפות להשתמש בתכונת האחריות המוגבלת. ניתן להגדיר את חלק מהשותפים כ"שותפים מוגבלים" (יהנו מתכונת האחריות המוגבלת), אך לפחות אחד מן השותפים חייב להיות "שותף כללי" ובכך להיות חשוף לתביעות נושיה של החברה. שותפות נחשבת ל"תאגיד השיורי", קרי אם תאגיד אינו מתאים להגדרה של אף תאגיד אחר (חברה, עמותה, אגודה שיתופית) - נראה בו שותפות. הגוף המפקח על שותפויות בישראל, הוא רשם השותפויות, הכפוף לרשות התאגידים במשרד המשפטים.

ערך מורחב – עמותה

עמותות מוקמות לרוב לשם קידום מטרה לא עסקית, למשל קידום מטרות חברתיות או פעילות ציבורית. עמותות מתנהלות בפיקוחו של רשם העמותות במשרד המשפטים. בכל עמותה קיימים שלושה אורגנים (מוסדות) לפחות על פי הנחיות חוק העמותות: ועד מנהל, שהוא אורגן מקביל לדירקטוריון; ועדת ביקורת וכן אספה כללית (כלל חברי העמותה) המשמשת כמוסד העליון של העמותה הבוחר את הוועד המנהל, את ועדת הביקורת ומאשרת את הדו"חות הכספיים והמילוליים של העמותה מדי שנה, וכן רשאית לשנות את תקנון העמותה ואת מטרות העמותה.

ערך מורחב – אגודה שיתופית

על פי הגדרתה בפקודת האגודות השיתופיות, אגודה שיתופית הוא תאגיד שמטרתו טיפוח החיסכון, עזרה עצמית ועזרת גומלין בין אנשים בעלי אינטרסים כלכליים משותפים. לכן באופן מסורתי אגודות שיתופיות התנהלו כקואופרטיבים דמוקרטיים. למרות זאת, ישנן אגודות שיתופיות המתנהלות כחברה לכל דבר, דוגמת "אגד" שחבריה הם העובדים בה ו"תנובה" שחבריה הם הספקים אשר מספקים לה תוצרת וחומרי גלם. הפיקוח על אגודות שיתופיות נתון לרשם האגודות השיתופיות, במשרד התעשייה המסחר והתעסוקה. חברי אגודה שיתופית יכולים להיות יחידים בני 18 ומעלה או אגודות שיתופיות אחרות.

ערך מורחב – אגודה עות'מאנית

אגודה עות'מאנית היא תאגיד המורכב מקבוצה של בני-אדם או תאגידים אחרים אשר חברו יחד, בהגדרה, למען מטרות ציבוריות ולטובת ציבור נהנים רחב, משתמשות בכספי ציבור^[2]. אגודה עות'מאנית מתנהלת על פי הוראותיו של החוק העות'מאני על האגודות משנת 1909. החוק לא עודכן מאז, להבדיל מחוקים העוסקים בעמותות או גופים ציבוריים אחרים, וחריג בכך שאינו כולל הוראות חוק המאפשרות פיקוח ואכיפה, ואף לא רישום מסודר של כלל האגודות העות'מאניות הקיימות^[2].

ממועד כניסתו לתוקף של חוק העמותות, באפריל 1981, לא ניתן להקים אגודות עות'מאניות חדשות, אולם המחוקק מאִפשר את המשך פעילותן של האגודות הקיימות.

ערך מורחב – תאגיד סטטוטורי

לעיתים נקבעת הקמתו של תאגיד בחוק הקובע זאת, ומפרט את מטרת התאגיד ואת דרכי פעולתו. תאגיד כזה קרוי תאגיד סטטוטורי או תאגיד חָקוּק. בישראל הוקמו תאגידים סטטוטוריים אחדים, ובהם המוסד לביטוח לאומי, בנק ישראל תאגיד השידור הישראלי ורשות שדות התעופה.

לתאגיד בישראל יש מספר רישום המזהה אותו. זהו מספר בן 9 ספרות, שניתן עם רישום התאגיד ברשות התאגידים.

על פי רוב שתי הספרות הראשונת במספר רישום התאגיד קשורות לסוג התאגיד, כדלהלן:

• 50 = חברה ממשלתית, קופת גמל, קרן פנסיה, ועד מקומי
• 51 = חברה פרטית
• 52 = חברה ציבורית
• 53 = שותפות מנדטורית
• 54 = שותפות כללית
• 55 = שותפות
• 56 = חברה זרה
• 57 = אגודה שיתופית, קיבוץ
• 58 = עמותה, מלכ"ר, חברה לתועלת הציבור
• 59 = הקדש (אינו תאגיד).

הספרה הימנית ביותר במספר התאגיד היא ספרת ביקורת, שכללי חישובה זהים לאלה של חישוב ספרת הביקורת במספר זהות.

• שם תאגיד
• אחריות תאגידית
• מוסד ללא כוונת רווח

• הדרה בר-מור, דיני תאגידים, האוניברסיטה הפתוחה, 2007

• תאגיד, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• תאגידים, דף שער בספרייה הלאומית