שמואל הספרי

שמואל הספרי
	אין תמונה חופשית
לידה	26 באוגוסט 1954 (בן 70); רמת גן, ישראל
מדינה	ישראל
תקופת הפעילות	מ-1979
עיסוק	מחזאי, תסריטאי
בן או בת זוג	חנה אזולאי-הספרי
מספר צאצאים	3
פרסים והוקרה	פרס התיאטרון הישראלי; פרס אופיר לבמאי הטוב ביותר ;
	http://www.hasfari.net
	פרופיל ב-IMDb

שמואל (שמוליק) הספרי (נולד ב-26 באוגוסט 1954) הוא מחזאי, תסריטאי, סאטיריקן, פזמונאי, מנהל אמנותי ובמאי תיאטרון וקולנוע ישראלי. זוכה פרס אופיר ופרס התיאטרון הישראלי.

קורות חיים

הספרי נולד ב-1954 ברמת גן למרדכי וציפורה, ניצולי שואה שעלו מפולין. בבגרותו למד פילוסופיה יהודית, קבלה והיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנים אלו עבר תהליך של יציאה בשאלה. בשנות ה-70 הראשונות, היה חבר תנועת הנוער בית"ר^[1]. שרת ביחידה קרבית בצה"ל, במלחמת יום כיפור^[2]. ב-1979 קטע את לימודי הדוקטורט בפילוסופיה של ימי הביניים ועבר ללמוד בימוי בחוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב.

קריירה

"התיאטרון הפשוט"

ב-1981 פרש הספרי עם קבוצת סטודנטים מלימודי התיאטרון וייסד עמם את "התיאטרון הפשוט", קבוצת תיאטרון ייחודית, שבמסגרתה העלה חמישה מחזות. הראשון היה "חופה שחורה" שכתבו במשותף, על פי המשל "אשה, בעלה ופרש" מתוך הספר "משלי שועלים", כשהספרי משמש כבמאי. המחזה עלה לראשונה בפסטיבל עכו באוקטובר 1981, וזכה במקום השלישי^[3]. המחזה השני של הקבוצה, שעלה במרץ 1982, היה "אליעזר שושני ו/או אליקו בן שושן", עיבוד לסיפור מאת יצחק בן נר, שפורסם בהמשכים בעיתון "הארץ", וכונס אחר כך בספרו ארץ רחוקה^[4]. המחזה השלישי, "תשמ"ד", זכה בפרס הראשון פסטיבל עכו 1982^[5]. "תשמ"ד" מספר את סיפורם של ארבעה מתנחלים המתבצרים במקלט של התנחלות דמיונית בגדה, ביום הכיפורים תשמ"ד, ומאיימים לפוצץ את עצמם אם ייאלצו להתפנות^[6]. המחזה הוצג אחר כך, בתחילת 1983, במרכז התיאטרוני בנווה צדק^[7]. בנוסף העלו באותה שנה את "מפלצת הצחוק", הצגת ילדים^[8]. בסוף 1983, העלתה הקבוצה את המחזה "מתן תורה בשש" בתיאטרון החאן. במחזה נקלע משה רבנו לישיבה במאה שערים של ימינו^[9].

במאי ומחזאי תיאטרון

בתחילת 1984, עלה המחזה שביים, "אבא אובו", בתיאטרון החאן, עיבוד למחזה "המלך אובו"^[10].

בשנת 1985 עלה בתיאטרון הקאמרי המחזה "קידוש", אותו כתב וביים לראשונה כבר ב-1980^[11]^[12], וזכה בפרס הצגת השנה בטקס "פרס התיאטרון הישראלי". באותה שנה מונה לתפקיד מחזאי הבית בתיאטרון באר שבע^[13].

לאחר שהסתיימה פעילות הקבוצה, כתב וביים כעשרים מחזות, ביניהם "החילוני האחרון", "נוצות", "אחרי החגים", "מלאכים באמריקה" ו"המפקח" בתיאטרון הקאמרי; "ציד המכשפות" בהבימה ובתיאטרון חיפה; "נתניה", "גיסתו של גולדין", "המלך", "חמץ" (שזכה בשלוש קטגוריות ב"פרס התיאטרון הישראלי"^[14]), "שבעה" (עליו זכה ב"פרס התיאטרון הישראלי"), "אותו ואת בנו", "חצוצרה בואדי", "תזמורת על תנאי", "ערפל", "מילאנו" ו"אישה בעל בית" (שזכה בחמש קטגוריות בפרס התיאטרון הישראלי) בתיאטרון החאן, תיאטרון חיפה, תיאטרון באר שבע, הבימה ובקאמרי. כמו כן ביים את הצגות הילדים "מפלצת בצחוק" ו"עלילות שמשון בר לשון". תפקד כמנהלם האמנותי של פסטיבל עכו ושל תיאטרון הקאמרי.

מחזותיו עוסקים לרוב בנושאים אקטואליים וטעונים. הקוורטט "קידוש", "חמץ", "שבעה" ו"הבדלה" הציג את חייה של משפחה דתית לאומית באור ביקורתי. המחזה "תשמ"ד" הציג התבצרות מתנחלים קיצונים במחסן חומרי נפץ. נושא המחזה "גיסתו של גולדין", נסוב סביב ההתנגשות בין הדת והחזרה בתשובה לבין העולם החילוני^[15]. בנעוריו היה הספרי איש הימין הקיצוני, אך בהליך יציאתו בשאלה התמתן, וכיום הוא מחזיק בדעות ליברליות, להן הוא נותן ביטוי ביצירתו.

בדצמבר 1986 פסלה המועצה לביקורת סרטים ומחזות את המחזה "החילוני האחרון" של הספרי, שהועלה בתיאטרון הקאמרי. המחזה היה קברט סאטירי על הצגת בידור המועלית בישראל, לאחר שהשלטון במדינה עבר לידי החרדים^[16]. המחזה נפסל במלואו על ידי המועצה בנימוק כי "המחזה פוגע פגיעה גסה בערכי יסוד וברגשותיו של ציבור רחב, דתי וחילוני כאחד. זו סאטירה המסיתה והעלולה להביא לליבוי שנאה"^[17]. לאחר סערה ציבורית ודיון בכנסת^[18], התירה המועצה לקאמרי להציג את המחזה לאחר קיצוץ ושינוי של המחזה. במחאה על החלטת הנהלת התיאטרון להציג את ההצגה המצונזרת הסירו הספרי, המוזיקאי אורי וידיסלבסקי ומעצבת התפאורה והתלבושות יעל פרדס את שמם מההצגה. בעקבות הפסילה, יזם שר החינוך והתרבות יצחק נבון מהלך לביטול הצנזורה על מחזות והשארת הצנזורה על הסרטים בלבד, שעיקרה הגבלת הצפייה לבני גיל מסוים במידת הצורך^[19].

פעילות בטלוויזיה ובקולנוע

במקביל לפעילותו בתיאטרון, הרחיב הספרי את עיסוקיו לטלוויזיה וקולנוע. בשנת 1989 כתב את התסריט לסרט הקולנוע "המיועד" ואת התסריט לדרמה של הערוץ הראשון, "וכל עמי הארץ מתייהדים", המבוסס על מחזהו "גיסתו של גולדין". ב-1992 כתב וביים את סרטו הראשון, הדרמה "כל דיכפין" בערוץ הראשון, בכיכובו של שמואל וילוז'ני^[20]. ב-1994 השתתף בצוות הכתיבה לתוכנית הסאטירה המצליחה "החמישייה הקאמרית". באותה שנה ביים את סרטו המשמעותי ביותר, על פי תסריט של אשתו, חנה אזולאי-הספרי, "שחור", שזכה להצלחה רבה וקיבל שישה פרסי אופיר, ביניהם להספרי עצמו בקטגוריות הבמאי הטוב ביותר והסרט הטוב ביותר. על "שחור" זכה הספרי בציון לשבח בפסטיבל ברלין.

ב-1997 ביים את סרט הטלוויזיה "קמפיין" בכיכובם של חנה אזולאי-הספרי, שמיל בן ארי ואלון אבוטבול, וב-2005 ביים את סרטו "שושלת שוורץ"^[21].

כמו כן כתב תסריטים במסגרת התוכניות "קשת וענן" ו"זהו זה!". הספרי גם כתב את מילות השיר "חורף 73'" (שתורגם לשפות רבות וזכה להצלחה במדינות רבות^[2]), בביצוע להקת חיל החינוך.

ב-2009 וב-2011 כתב וביים את הסדרה "פולישוק" עבור ערוץ 2^[22]. הסדרה שודרה במסגרת שידורי קשת בין 31 במאי 2009 ל-12 בינואר 2015^[23]. סדרה בת שלוש עונות שזכתה להצלחה רבה ולשבחים רבים. ב־2021 שב לביים קומדיה פוליטית אחרת בשם "מותק בול באמצע" עבור כאן 11^[24].

אקטיביזם

בקיץ 2009 פרסם יחד עם אלדד יניב מסמך שכותרתו "השמאל הלאומי" ואשר מהווה מניפסט הפורש את עמדותיו הפוליטיות, המדיניות והחברתיות^[25]. בשנת 2011 העלה הקאמרי את ההצגה "הבדלה" באריאל. בעקבות זאת ניתק הספרי את קשריו עם התיאטרון^[26]. לדבריו ישנו סעיף בחוזה שלו המחייב לבקש את רשותו בכל פעם שמחזה שלו מוצג מחוץ לישראל.

חיים אישיים

הספרי נשוי לשחקנית והיוצרת חנה אזולאי-הספרי. לזוג שלושה ילדים. בנו הבכור אריה הוא שחקן ומוזיקאי, בנו הצעיר יאיר שחקן גם הוא, ותאומו של יאיר, אבשלום, גם הוא מוזיקאי וחבר יחד עם אריה בצמד המוזיקלי "WC"^[27]. אחותו רות נשואה לפרופ' אבי רביצקי.

מחזות שכתב

קידוש^[28], הוצג בתיאטרון הקאמרי
שבעה^[29]
חמץ^[30]
הבדלה, הוצג בתיאטרון הקאמרי
חופה שחורה, פרס השחקן יגאל נאור
תשמ"ד - זוכה פרס השחקנים הטובים ביותר: חנה אזולאי-הספרי, שלמה טולדו, יגאל נאור, נדב בן יהודה, בפסטיבל עכו 1983 .
מפלצת הצחוק
אליעזר שושני ו/או אליקו בן שושן, על פי סיפורו של יצחק בן נר
מתן תורה בשש
סיפורי עם מבית שאן
אותו ואת בנו, עיבוד ונוסח לשוני מחודש למחזה של י"ד ברקוביץ'
גיסתו של גולדין
החילוני האחרון^[31]
תזמורת על תנאי, על פי ספרה של פניה פנלון^[32]
נוצות, על פי ספרו של חיים באר
חצוצרה בואדי, על פי ספרו של סמי מיכאל
אחרי החגים, על פי ספרו של יהושע קנז
עלילות האביר שמשון בר לשון
המלך
נתניה
המפקח
הרב קמע, על פי "טרטיף" מאת מולייר
אקורדיונים
אשה, בעל, בית^[33]
מילאנו
פולישוק
לעולם לא יפגשו

ראו גם

חורף 73

קישורים חיצוניים

אתר האינטרנט הרשמי של שמואל הספרי
שמואל הספרי, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
שמואל הספרי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
שמואל הספרי, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
שמואל הספרי, באתר שירונט
שמואל הספרי, באתר MusicBrainz (באנגלית)
שמואל הספרי, דף שער בספרייה הלאומית
שמואל הספרי, בלקסיקון הספרות העברית החדשה
שמואל הספרי, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
שמואל הספרי, ב"אתר מחזאי ישראל"

שמואל הספרי, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
שמואל הספרי, ב"לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית"
שמואל הספרי, באתר המכון לתרגום ספרות עברית (באנגלית)
עירית תאומים, ‏"אנחנו חיים במדינה שבראשה מומחה לטרור, המהווה סכנה בטחונית, שבוי כבן ערובה בידי אשתו", באתר גלובס, 7 בפברואר 2010
לי-אור אברבך, ‏שמואל הספרי: "דני דנון, פייגלין ומירי רגב יהיו ראשי ממשלה", באתר גלובס, 17 בנובמבר 2014

הערות שוליים

^ שמואל הספרי חבר ביתר, בבלוג של מישהו שהכיר אותו
^ ¹ ² דבריו על שירו "ילדי חורף 73", בכנס פלוגת קורן של סיירת חרוב, נובמבר 2009
^ שרית פוקס, הקוקסינל הישראלי בעכו, מעריב, 23 באוקטובר 1981
^ אליקו בן שושן יומחז, דבר, 23 בפברואר 1982
^ אמש בפסטיוול - פרס ל"תשמ"ד", מעריב, 7 באוקטובר 1982
^ מירי פז, אחרי תשמ"ד, דבר, 15 באוקטובר 1982
^ לוח תיאטרון, כותרת ראשית, 16 בפברואר 1983
^ שוש אביגל, בצל הביסלי והבמבה, כותרת ראשית, 14 בדצמבר 1983
^ אורה עריף, משה ובנו נוחת בישיבה ובורח בבהלה - במאה שערים, מעריב, 10 בפברואר 1984
שוש אביגל, ביקורת- תיאטרון פשוט שהסתבך, כותרת ראשית, 16 בנובמבר 1983
^ אליקים ירון, הצגה בלי אבא, מעריב, 26 בינואר 1984
שוש אביגל, ביקורת תיאטרון - אבא של אף אחד, כותרת ראשית, 8 בפברואר 1984
^ שוש אביגל, תיאטרון - הישרדות - קידוש מאת שמואל הספרי ובבימויו, קאמרי 2, כותרת ראשית, 23 באוקטובר 1985
^ ציפי שוחט, עכבר העיר, הקאמרי יעלה מחדש את מחזהו של שמואל הספרי "קידוש", באתר הארץ, 10 בספטמבר 2009
^ חיים נגיד, שמואל הספרי וחני אזולאי - לתיאטרון ב"ש, מעריב, 23 ביולי 1985
^ מרב יודילוביץ', הצגת השנה: "אישה, בעל בית", באתר ynet, 16 באפריל 2004
^ אורן כהן, מונולוג - "אותי יוציאו להורג ראשון", חדשות, 15 במאי 1986
^ אבי כצמן, המצונזר האחרון (בינתיים), כותרת ראשית, 10 בדצמבר 1986
^ חיים נגיד, "הפסילה מוכיחה את מה שכתוב במחזה "החילוני האחרון", מעריב, 2 בדצמבר 1986
^ הצעות לסדר-היום - התערבות הצנזורה בהעלאת מחזות, הישיבה המאתיים-ושישים-ושש של הכנסת האחת-עשרה, יום רביעי, ח' בכסליו התשמ"ז (10 בדצמבר 1986)
^ פעילות השר נבון לביטול הצנזורה על מחזות, באתר ארכיון המדינה
^ רון מיברג, טלוויזיה / צעד אחד אחורה - "כל דיכפין", תסריט ובימוי: שמואל הספרי, חדשות, 14 באפריל 1992
^ אורי קליין, שתי קבורות ואטליז, באתר הארץ, 4 באוגוסט 2005
^ ביקורות:
ניר קיפניס, ‏איך הפשפש עלה למעלה, באתר גלובס, 31 במאי 2009
ירון פריד, תודה, אדוני השר, באתר הארץ, 14 ביולי 2009
^ ניר קיפניס, ‏מציאות שעולה על כל דמיון - הסיטקום הטוב בטלוויזיה, "פולישוק", הוא בעברית. לצחוק או לבכות?, באתר גלובס, 29 בדצמבר 2014
^ ניב הדס, "מותק בול באמצע" מתאמצת להיות סאטירה, "מייקל" היא פשוט כזו, באתר הארץ, 15 באפריל 2021
^ ארי שביט, מניפסט השמאל החדש של אלדד יניב ושמואל הספרי, באתר הארץ, 11 בספטמבר 2009
^ טל שניידר, ‏הספרי: כשהעלו מחזה שלי באריאל הרגשתי כמי שעבר אונס, באתר גלובס, 10 ביולי 2011
^ אסף אופיר, "מוקש שחיכו שידרכו עליו": כיצד הפכו האחים הספרי לפסקול של מחאת בלפור?, באתר חדשות 13, 29 בינואר 2022
^ שמואל הספרי, "קידוש", ב"אתר מחזאי ישראל"
^ שמואל הספרי, "שבעה", ב"אתר מחזאי ישראל"
^ שמואל הספרי, "חמץ", ב"אתר מחזאי ישראל"
^ ראו אוריאל זוהר היהודי הראשון, מאמר על המחזה של שמואל הספרי: "החילוני האחרון", בספרות משא עיתון דבר, 30 בינואר 1987.
^ ירון פריד, תזמורת הנשים מאושוויץ מנגנת בבאר־שבע, חדשות, 25 במרץ 1987
^ שמואל הספרי, "אשה, בעל, בית", ב"אתר מחזאי ישראל"

[1] שמואל הספרי חבר ביתר, בבלוג של מישהו שהכיר אותו

[חורף73-2] ¹ ² דבריו על שירו "ילדי חורף 73", בכנס פלוגת קורן של סיירת חרוב, נובמבר 2009

[3] שרית פוקס, הקוקסינל הישראלי בעכו, מעריב, 23 באוקטובר 1981

[4] אליקו בן שושן יומחז, דבר, 23 בפברואר 1982

[5] אמש בפסטיוול - פרס ל"תשמ"ד", מעריב, 7 באוקטובר 1982

[6] מירי פז, אחרי תשמ"ד, דבר, 15 באוקטובר 1982

[7] לוח תיאטרון, כותרת ראשית, 16 בפברואר 1983

[8] שוש אביגל, בצל הביסלי והבמבה, כותרת ראשית, 14 בדצמבר 1983

[9] אורה עריף, משה ובנו נוחת בישיבה ובורח בבהלה - במאה שערים, מעריב, 10 בפברואר 1984
שוש אביגל, ביקורת- תיאטרון פשוט שהסתבך, כותרת ראשית, 16 בנובמבר 1983

[10] אליקים ירון, הצגה בלי אבא, מעריב, 26 בינואר 1984
שוש אביגל, ביקורת תיאטרון - אבא של אף אחד, כותרת ראשית, 8 בפברואר 1984

[11] שוש אביגל, תיאטרון - הישרדות - קידוש מאת שמואל הספרי ובבימויו, קאמרי 2, כותרת ראשית, 23 באוקטובר 1985

[12] ציפי שוחט, עכבר העיר, הקאמרי יעלה מחדש את מחזהו של שמואל הספרי "קידוש", באתר הארץ, 10 בספטמבר 2009

[13] חיים נגיד, שמואל הספרי וחני אזולאי - לתיאטרון ב"ש, מעריב, 23 ביולי 1985

[14] מרב יודילוביץ', הצגת השנה: "אישה, בעל בית", באתר ynet, 16 באפריל 2004

[15] אורן כהן, מונולוג - "אותי יוציאו להורג ראשון", חדשות, 15 במאי 1986

[16] אבי כצמן, המצונזר האחרון (בינתיים), כותרת ראשית, 10 בדצמבר 1986

[17] חיים נגיד, "הפסילה מוכיחה את מה שכתוב במחזה "החילוני האחרון", מעריב, 2 בדצמבר 1986

[18] הצעות לסדר-היום - התערבות הצנזורה בהעלאת מחזות, הישיבה המאתיים-ושישים-ושש של הכנסת האחת-עשרה, יום רביעי, ח' בכסליו התשמ"ז (10 בדצמבר 1986)

[19] פעילות השר נבון לביטול הצנזורה על מחזות, באתר ארכיון המדינה

[20] רון מיברג, טלוויזיה / צעד אחד אחורה - "כל דיכפין", תסריט ובימוי: שמואל הספרי, חדשות, 14 באפריל 1992

[21] אורי קליין, שתי קבורות ואטליז, באתר הארץ, 4 באוגוסט 2005

[22] ביקורות:
ניר קיפניס, ‏איך הפשפש עלה למעלה, באתר גלובס, 31 במאי 2009
ירון פריד, תודה, אדוני השר, באתר הארץ, 14 ביולי 2009

[23] ניר קיפניס, ‏מציאות שעולה על כל דמיון - הסיטקום הטוב בטלוויזיה, "פולישוק", הוא בעברית. לצחוק או לבכות?, באתר גלובס, 29 בדצמבר 2014

[24] ניב הדס, "מותק בול באמצע" מתאמצת להיות סאטירה, "מייקל" היא פשוט כזו, באתר הארץ, 15 באפריל 2021

[25] ארי שביט, מניפסט השמאל החדש של אלדד יניב ושמואל הספרי, באתר הארץ, 11 בספטמבר 2009

[26] טל שניידר, ‏הספרי: כשהעלו מחזה שלי באריאל הרגשתי כמי שעבר אונס, באתר גלובס, 10 ביולי 2011

[27] אסף אופיר, "מוקש שחיכו שידרכו עליו": כיצד הפכו האחים הספרי לפסקול של מחאת בלפור?, באתר חדשות 13, 29 בינואר 2022

[28] שמואל הספרי, "קידוש", ב"אתר מחזאי ישראל"

[29] שמואל הספרי, "שבעה", ב"אתר מחזאי ישראל"

[30] שמואל הספרי, "חמץ", ב"אתר מחזאי ישראל"

[31] ראו אוריאל זוהר היהודי הראשון, מאמר על המחזה של שמואל הספרי: "החילוני האחרון", בספרות משא עיתון דבר, 30 בינואר 1987.

[32] ירון פריד, תזמורת הנשים מאושוויץ מנגנת בבאר־שבע, חדשות, 25 במרץ 1987

[33] שמואל הספרי, "אשה, בעל, בית", ב"אתר מחזאי ישראל"

[1]

פרס אופיר לבמאי הטוב ביותר
1990–1999	שבי גביזון (1990) • יעקב גולדווסר (1991) • אסי דיין (1992) • אנריקה רוטנברג (1993) • שמואל הספרי (1994) • שבי גביזון (1995) • אורי סיון וארי פולמן (1996) • ג'ולי שלז (1997) • שמי זרחין (1998) • אריק קפלון (1999)
2000–2009	בני תורתי (2000) • דובר קוסאשווילי (2001) • ניר ברגמן (2002) • שבי גביזון (2003) • יוסף סידר (2004) • דני סירקין (2005) • שמי זרחין (2006) • ערן קולירין (2007) • ארי פולמן (2008) • סכנדר קובטי וירון שני (2009)
2010–2019	ערן ריקליס (2010) • יוסף סידר (2011) • רמה בורשטין (2012) • יובל אדלר (2013) • טליה לביא (2014) • ארז תדמור (2015) • עילית זקצר (2016) • שמוליק מעוז (2017) • אופיר ראול גרייצר (2018) • ירון שני (2019)
2020 ואילך	ניר ברגמן (2020) • ערן קולירין (2021) • אורית פוקס רותם (2022) • איילת מנחמי (2023) • תום נשר (2024)