שתיית יין בפורים

שתיית יין בפורים
(מקורות עיקריים)

תלמוד בבלי	תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף ז', עמוד ב'
משנה תורה	משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות מגילה וחנוכה, פרק ב', הלכה ט"ו
שולחן ערוך	שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרצ"ה, סעיף ב'

שתיית יין בפורים הוא מנהג הלכתי שמקורו בתלמוד לפיו יש חיוב להשתכר ביום פורים.

רמת השכרות ודיני שתיית היין נמצאים במחלוקת. בתלמוד נאמר לשתות לשוכרה עד שלא ידע אדם להבדיל בין "ארור המן" ל"ברוך מרדכי", אך כבר בראשונים נכתבו פרשנויות אחרות, שלא כולן מחייבות להשתכר.

מקור הדין הוא בתלמוד הבבלי במסכת מגילה, בהקשר הדיון בתלמוד על סעודת פורים:

אמר רבא: מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי

— תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף ז', עמוד ב'

ככל הנראה מכווין רבא אל המנהג (שמקורו בתלמוד ירושלמי) לומר אחר קריאת המגילה "ארור המן ברוך מרדכי, ארורה זרש ברוכה אסתר, ארורים כל הרשעים ברוכים כל ישראל, וגם חרבונה זכור לטוב".

בסמוך לדברי רבא מביאה הגמרא מעשה שהתרחש ביום פורים:

רבה ורבי זירא עבדו סעודת פורים בהדי הדדי. איבסום. קם רבה שחטיה לרבי זירא. למחר בעי רחמי ואחייה. לשנה אמר ליה ניתי מר ונעביד סעודת פורים בהדי הדדי. אמר ליה לא בכל שעתא ושעתא מתרחיש ניסא

— תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף ז', עמוד ב'

מפרשים רבים התקשו לקבל כצורתה את חובת השתייה בפורים כחובת השתכרות, בין היתר בשל התפיסה כי השכרות מביאה לקלות דעת ולהוללות, תפיסה שניתן לה ביטוי אף בדברי חז"ל עצמם במספר מקומות.^[1]

סיבה נוספת למחלוקת, היא גרסת התלמוד - האם את האמירה "חייב איניש לבסומי" אמר רבא או רבה (אם רבה אמר, הרי מהסיפור מוכח שחזר בו מהוראתו). בהתאם לכך נאמרו פירושים רבים בראשונים על מנת לסייג את מאמרו של רבא ולהסבירם בדרך שונה, לעיתים אף על ידי הוצאת דבריו מפשוטם. חלקם אף הוסיפו כי שתייה מופרזת בפורים היא עבירה ואסור לנהוג כך.

רבינו אפרים מקלעת חמאד תלמיד הרי"ף סבור שדברי רבא נדחו להלכה בתלמוד ולכן אין כלל מצווה לשתות יין בפורים,^[2] הרב חזקיה די סילוה (ה"פרי חדש") בתחילה חולק על רבינו אפרים ולומד הפוך ממנו את הסוגיה ולבסוף בשל "קלקול הדורות" אימץ את גישתו.^[3]

הרמב"ם היה ככל הנראה הראשון שעסק בביאור המאמר, והציע לו פירוש ייחודי בהלכותיו.

"כיצד חובת סעודת הפורים? שיאכל בשר, ויתקן סעודה נאה, ושותה יין עד שישתכר וירדם בשכרותו."

— משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות מגילה וחנוכה, פרק ב', הלכה ט"ו

הרמב"ם אפוא מפרש בצורה זו את השיעור שנתן רבא "עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי", על ידי שיירדם מתוך השכרות שוב לא ידע (מתוך שנתו) בין ארור המן לברוך מרדכי.^[4] היו שהבינו מהרמב"ם (בעקבות אמרות נגד שכרות במורה הנבוכים ובהלכות יום טוב), שכוונתו היא לשתות מעט, והאדם ירגיש מעט כבדות ו��ייפות בעקבות כך, מטרת השתייה בעיקרה היא להוסיף מעט שמחה (להלכה נוהגים כך רבים מהעדה התימנית, וכך פירש הרב קאפח).

רבי אהרון הכהן מלוניל הוסיף לאסור את השכרות בתכלית האיסור: ”שחייב אדם לבסומי בפורים, לא שישתכר, שהשכרות היא איסור גמור, ואין לך עבירה גדולה מזו, שהוא גורם לגילוי עריות, ושפיכות דמים, ולכמה עבירות זולתן, אך שישתה יותר מלימודו מעט, כדי שירבה לשמוח” (ארחות חיים, הלכות פורים, אות לח) מתוך תפיסה זו פירש הארחות חיים את דברי הגמרא המחייבת שתיית יין בפורים שלא כפשוטם, אולי תוך הבנה שהדברים נאמרו בדרך גוזמא. לדבריו, אין חובה להשתכר, ורק ישתה "יותר מלימודו (מהרגלו) מעט".

שילוב של שתי השיטות האמורות ניתן למצוא בדברי הרמ"א שפסק ש"ישתה יין יותר מלימודו מעט, ויישן, ומתוך שישן לא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי". הרמ"א הסיף: "ואחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכון לבו לשמים".^[5] שיטה זו התקבלה על רבים מהאחרונים שאף ביססו אותה, והצביעו על כך שבגמרא לא נאמר שחייב להשתכר ("למרוי" בארמית) אלא להתבסם, ודי בכך ששותה מעט יותר מהרגלו בשאר ימות השנה כדאי להגיע למצב זה.^[6]

חלק מהראשונים הבינו כי סיפור המעשה בתלמוד על רבא ורבי זירא נועד כדי לחזור מאמירתו של רבא שאדם חייב להשתכר בצורה מוחלטת בפורים, ולקבוע שאין הלכה כדבריו. הר"ן^[7] ורבי מנחם המאירי הלכו בדרך זו וכפועל יוצא מכך יצא בצורה נחרצת נגד ההשתכרות.

חייב אדם להרבות בשמחה ביום זה ובאכילה ובשתיה עד שלא יחסר שום דבר. ומכל מקום אין אנו מצווין להשתכר ולהפחית עצמנו מתוך השמחה, שלא נצטוינו על שמחה של הוללות ושל שטות, אלא בשמחה של תענוג שנגיע מתוכה לאהבת השם והודאה על הנסים שעשה לנו.

— מאירי על תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף ז', עמוד ב'

עם זאת, רוב הפוסקים סוברים שדברי רבא עומדים במקומם וחובה לשתות בפורים לשכרה.^[8] כך ניתן ללמוד גם מדברי הרי"ף שהביא את הוראת רבא על חובת ההשתכרות, אך לא את סיפור המעשה עם רבי זירא. ואכן חלק מהמפרשים פירשו מעשה זה שלא כפשוטו, בדרך משל או גוזמה. כך לדוגמה רבי אברהם בן הרמב"ם רואה מעשה זה כדוגמה לכך שלעיתים "דיברו חכמים בלשון הבאי".^[9] לדבריו רבא לא באמת שחט את רבי זירא, אלא "שהכהו ופצע בו חבורה גדולה שקרוב למיתה", ורבא "החיה" אותו מחוליו על ידי תפילתו.^[10] בצורה דומה מפרש גם המהרש"א, שמה שאמרו "שחטיה" הוא לאו דווקא, אלא שכפהו לשתות יותר מדי, עד שחלה ונטה למות, ואז התפלל עליו שיחלים.^[11] פירוש נוסף מציע היעב"ץ, לדבריו, רבא ראה שהנוכחים היו שמחים יותר מדי וקרובים להוללות, ולפיכך כדי להכניס בהם מעט כובד ראש השתמש באחיזת עיניים והציג כאילו שחט את רבי זירא. רבי זירא עצמו נבהל במיוחד מהקורה סביבו "וכמעט שמת לבו בקרבו", ורבא התפלל עליו שישוב לבריאותו.^[12]

מלבד שיטות אלו נאמרו מספר הסברים, חלקם בדרך הדרש, לביאור דרך שתיית היין בפורים:

בשם רבי אברהם אב"ד מנרבונא מפרשים,^[13] שהיה לקדמונים פיוט, ובסיום החרוזים אמרו פעם אחת ברוך מרדכי ופעם אחת ארור המן, פעם אחת ברוכה אסתר, ופעם אחת ארורה זרש, ומי שהוא שתוי קצת ואינו ביישוב הדעת כל כך עלול להתבלבל ולהחליף בין החרוזים. הסבר זה הביא גם החתם סופר שהוסיף שפיוט כזה אכן נדפס בסידור רומניה דפוס ונציה.^[14]

פירוש נוסף שהובא בדברי האחרונים הראה שהגימטריה של המלים "ארור המן" ו"ברוך מרדכי" היא שווה (502), וצריך להשתכר עד שלא ידע לחשב גימטריה זאת.^[15]

פירוש נוסף כתב רבי מנחם עזריה מפאנו בספרו אלפסי זוטא: עד שלא ידע בין ברוך מרדכי לארור המן, "פירוש שלא יבחין באזניו אם אומרים זה או זה, והם מלות קרובות להמון חוגג".^[16]

למרות כל האמור, מדברי ראשונים ופוסקים רבים ניתן ללמוד שהבינו את ההוראה כפשטה ולדבריהם חובת ההשתכרות בפורים היא אכן מוחלטת, עד שלא יכיר בין ארור המן לברוך מרדכי. אף השולחן ערוך^[17] הביא את דברי המאמר כצורתו, ומזה נראה שפוסק להלכה כפשט המאמר.

רבי משה בן מכיר פוסק אף הוא כפשט המאמר, ומפרט:

ובענין היין אמרו חייב אדם לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי, ולרוב הפוסקים הדברים כפשטן... והאמת הוא כפשוטו שצריך ששכלו יתבלבל כל כך עד שלא ידע לכוין אם יאמרו ברוך לארור שיאמר אינו ברוך אלא ארור, וכן בהיפך שכנגדו.

— סדר היום סדר פורים דף רמ

לדעת רוב הראשונים מצוות סעודת פורים חלה רק ביום, וכך גם השתייה בפורים שהיא חלק מדיני הסעודה.^[18] עם זאת, דעת ראבי"ה שאף שהמצווה העיקרית של סעודת פורים היא ביום, יש לקיימה גם בליל פורים.^[19] אף הרמ"א פסק שבליל פורים ישמח וירבה קצת בסעודה.^[20] לפי דבריהם ייתכן שיש עניין לשתות יין אף בליל פורים. מקור למנהג לשתות אף בלילה ניתן למצוא בפיוט הפארודי "ליל שיכורים" המובא באחד מכתבי היד של מחזור ויטרי ובמהדורתו המודפסת. הפיוט, שנועד לשילוב בתפילת ערבית של פורים, פותח במילים: "ליל שיכורים הוא זה הלילה, לשמוח ביין הטוב ולגילה... בליל זה ישכרו כל יצורים".

בשאלה אם צריך להשתכר דווקא מיין, או יכול לשתות אף שאר משקאות משכרים נחלקו הפוסקים. יש שכתבו שמסתימת דברי התלמוד נראה שהעיקר הוא שיתבסם וישמח בסעודת פורים ולפיכך יכול לעשות זאת בכל משקה משכר. אך רש"י בפירושו לתלמוד^[21] כתב שצריך לעשות זאת על ידי יין (אף שניתן לומר שרש"י דיבר על המצב הרגיל בזמנם, שהשתכרו מיין), וכך כתבו אחרונים רבים, והביאו בשם האר"י שיש עניין לשתות יין דווקא על פי הקבלה.^{[דרוש מקור]}

אף שבתלמוד נאמר החיוב בלשון סתמית, הכוללת בדרך כלל גברים ונשים כאחד, המנהג שהנשים אינן משתכרות בפורים, ולעיתים שותות רק מעט יין. יש שתלו זאת בדברי התלמוד האומר כי אין ראוי לאישה לשתות הרבה יין וכי היא מתגנה בשתייתו.^[22][23]

• הערך "מצוות שתייה בפורים", באתר ויקיסוגיה
• חייב אדם לבסומי, בתוך: יום-טוב לוינסקי (עורך), ספר המועדים, כרך ו: פורים, ל"ג בעמר, חמשה עשר באב, תל אביב: אגודת עונג שבת על ידי דביר, תשט"ו, עמ' 155–156, באתר היברובוקס
• חייב איניש לבסומי - חובת השכרות בפורים, בית המדרש גבעת אסף
• שתיית יין בפורים, דין - בית המדרש המרכזי שעל ידי מכון ירושלים לדיינות
• הרב בנימין זלצמן, חייב איניש לבסומי, באתר ישיבה
• יין לנשים בפורים, באתר ישיבה
• קובי נחשוני, רבנים נגד שכרות בפורים: אין היתר לשתייה מופרזת, באתר ynet, 12 בפברואר 2013
• מידע על שתיית יין בפורים בקטלוג הספרייה הלאומית
• שתיית יין בפורים בספר המסורת היהודית מאת הרב אליעזר מלמד

פורים
מצוות החג	מקרא מגילה • מתנות לאביונים • משלוח מנות • סעודת פורים ושתיית יין בפורים • פרסום הנס
מנהגים	משנכנס אדר מרבין בשמחה • זכר למחצית השקל • אוזן המן • התחפשות • רעשן • בובת המן
מגילת אסתר	אישים במגילה: אחשוורוש • ושתי • המן • עשרת בני המן • זרש • בגתן ותרש • מרדכי היהודי • אסתר • חרבונה • אבגתא • התך • הגי תוספות למגילת אסתר • חלום מרדכי • תרגומי מגילת אסתר לארמית • היעדרותו של אלוהים ממגילת אסתר • מדרש אבא גוריון
תפילות ופיוטים	למנצח על אילת השחר • על הנסים • אשר הניא • ויאהב אומן ("קרובץ לפורים") • מי כמוך ואין כמוך • קוראי מגילה
שירים	ליהודים הייתה אורה ושמחה וששון ויקר • חג פורים (שיר) • אני פורים • ליצן קטן נחמד • תן כתף • ככלות ייני • רשימת שירים ופיוטים לפורים • פיוטים ושירים נוספים
שמחת פורים	פורים שפיל • רב פורים • עדלאידע • ליל שיכורים • פרודיות לפורים
מאכלים	אוזן המן • פזואלוס • פלודן • קרפלך • מקרוט • ספרא (מאפה)
שונות	עיר מוקפת חומה מימות יהושע בן נון • בן עיר שהלך לכרך ובן כרך שהלך לעיר • פורים משולש • פורים קטן • תענית אסתר • פרשת זכור • מצוות זכירת מעשה עמלק • מחיית זכר עמלק • מסכת מגילה • סעודת אסתר • פורים שני • קבר אסתר ומרדכי
חגי ישראל ומועדיו