שבת חתן

שבת חתן (אופרוף או שפינהאָלץ, ביידיש) היא שבת שחלה קודם נישואים או מיד לאחריהם. ישנם מנהגים שונים בשבת זו, העיקרי שבהם הוא להעלות את החתן לתורה לעליית מפטיר. מנהג תימן לומר השמחה במעונו בברכת הזימון בשבת זו^[1].

יש שהזכירו מנהג קדום שהיה נוהג בקצת מהקהילות להפטיר בשבת חתן את ההפטרה "שוש אשיש" במקום את ההפטרה הרגילה שהיו אמורים לקרוא באותה שבת^[2].

מנהג העלייה לתורה בשבת חתן הוא נזכר לראשונה בדברי הלבוש שהזכיר את מנהג זה עליית החתן לתורה בשבת שקודם הנישואים, והובא בקצרה במגן אברהם.

רמז למנהג זה ישנו כבר במדרש תלפיות, שם נכתב ש"חתן דומה למלך", וכפי שהמלך מצווה שיהיו לו שני ספרי תורה, כך החתן עולה לתורה פעמיים, פעם אחת בשבת שקודם החתונה ופעם אחת בשבת שלאחר החתונה.

יש המשערים שטעם המנהג הוא לעורר את החתן להודות לה' על הטובה, שמזכהו לבנות בית בישראל, כמבואר בחמשה קולות המוזכרים בירמיה (לג, יא) שעיקר שמחת חתן וכלה היא ההודיה לה'^[3].

נוהגים לעשות בשבת זו סעודה ושמחה קטנה (הנקרא 'קידוש') לאחר תפילת מוסף, ולהזמין את כל בני העיר לקידוש. מנהג זה מופיע כבר בדברי הרשב"א^[4].

יש שכתבו שהמקור למנהג זה הוא בפרקי דרבי אליעזר:

ראו שלמה שמדת גמילות חסדים גדולה לפני הבורא ברוך הוא, וכשבנה בית המקדש בנה שני שערים, אחד לחתנים ואחד לאבלים ולמנודים. והיו ישראל הולכים בשבתות, ויושבים בין שני שערים הללו. והנכנס בשער חתנים, היו יודעים שהוא חתן, והיו אומרים לו: "השוכן בבית הזה ישמחך בבנים ובבנות"... כדי שיצאו כל ישראל ידי חובתן בגמילות חסדים. ומיום שנחרב בית המקדש, התקינו חכמים ז"ל, שיהיו חתנים ואבלים הולכים לבית הכנסת ולבתי מדרשות, ואנשי המקום רואים את החתן ושמחים עמו, ורואים את האבל ויושבים לארץ, כדי שיצאו כל ישראל ידי חובתן בגמילות חסדים. ועליהם הוא אומר: ברוך אתה ה', נותן שכר טוב לגומלי חסדים

— פרקי דרבי אליעזר, פרק יז

בפוסקים מופיע שנוהגים בשבת זו לזמר לחתן^[5]. כיום יש הנוהגים לזמר לחתן לאחר העלייה לתורה ויש המזמרים רק לאחר סיום קריאת ההפטרה והברכות. יש הנוהגים (בעיקר בקהילות החסידיות) לזמר לחתן גם בשבת בבוקר בדרכו לבית הכנסת. גם בסיום התפילה כל הקהל יחדיו מלווה את החתן לביתו בשירה ובזימרה^[6].

יש הסבורים שטעם המנהג על פי המבואר בזוהר (תרומה קמ"ה, א), שמכניסים את החתן לחופה בשירות ותשבחות, ובעליה לתורה יש מעין אותו אור שבחופה, לכן משוררים באותו שעה^[7].

נוהגים לאחר שעלה החתן לתורה לזרוק עליו מיני מגדים לסימן טוב או לשמחת חתן וכלה^[8]. והילדים מלקטים אותם^[9].

מקור המנהג הוא בדברי התלמוד במסכת ברכות^[10] שם נזכר שהיו זורקים לפני החתן והכלה בשעה שנכנים לחופה קליות ואוגזים:”ממשיכין יין בצנורות לפני חתן ולפני כלה, וזורקין לפניהם קליות ואגוזים בימות החמה אבל לא בימות הגשמים". אף שאז עשו זאת בשעת חופה ונשואין, עתה המנהג לעשות כן בשבת חתן בעת שמזמרין לחתן” (מנהג ישראל תורה ק"ה).

בספר 'טעמי המנהגים' נכתב שהטעם שנהגו לזרוק על החתן אגוזים ושקדים בשעה שעולה לתורה, הוא לרמז, משום ש'אגוז' בגימטריה 'חטא', לרמז למאמר חז"ל שחתן 'מוחלין לחתן על כל עוונותיו', וכן השקדים ממהרים להוציא את פירותיהם, כך מברכים את החתן שיזכה להעמיד תולדות ללא שום עיכוב. ומה שנהגו לזרוק 'צימוקים', לרמז שיזכה לאשה צנועה וחסודה ולא תבוא לידי חטא כמו חווה שסחטה ענבים מעץ הדעת ונתנה לאדם הראשון.

כיום נפוץ המנהג לזרוק ממתקים, לאחל לחתן חיים מתוקים^[11].

בעדות אשכנז נהוג לחגוג שבת זו בשבת הקודמת לשבוע שיחלו בו הנישואים. יש שכתבו שהטעם לכך הוא על פי המבואר בזוהר^[12] שכל השבוע מתברך משבת, לכן יש חשיבות לשבת שלפני הנשואין כי אז הזמן שהשפע כבר מוכן, רק יורד כל דבר בזמנו^[13].

טעם נוסף למנהג השמחה בשבת לפני הנישואין, מבואר בתלמוד^[14], שניתן לומר ברכת שהשמחה במעונו עוד לפני החתונה, מהזמן בו מכינים את צורכי סעודת החתונה, כי השמחה על הקמת בית בישראל מתחילה כבר בהכנת צורכי החתונה. אף שכיום לא נוהגים כך כמבואר ב"בית יוסף"^[15] משום שחסרה הרגשת השמחה, אבל בשבת שלפני שהשמחה מורגשת יש לנהוג כן, ולכן מנהג תימן לומר בשבת זו את ברכת 'שהשמחה במעונו'. בנוסף קשה לאדם להגיע לשמחה בבת אחת, לכן צריך להתחיל את השמחה בשבת לפני^[16].

בקרב יוצאי ספרד נוהגים לחגוג את שבת החתן בשבת שלאחר הנישואים, בתוך ימי השבע ברכות, יחד עם שבת השבע ברכות. שכן חתן דומה למלך נאמר לאחר החתונה.

יש שכתבו שאם שבת שקודם נישואיו היא שבת תשעה באב יש להקדים את שבת החתן שבת אחת קודם, מאחר שאין לערוך בשבת תשעה באב כל שמחה שהיא.

בשבת זו החתן נחשב 'חיוב' זאת אומרת שישנו חיוב לעולתו לתורה, והוא קודם לכל אדם אחר. במקרה וישנו חיובים נוספים כגון אדם שיש לו יאר צייט (יום השנה) ישנו דיונים בפסוקים איזה חיוב קודם, ובמשנה ברורה האריך בסידור החיובים שישנם. כשיש שני חתנים, נוהגים לעלות חתן אחד לעלייה שקודם שביעי.

נוהגים להעלות את החתן לעליית ה'מפטיר'.

ביהדות קונסרבטיבית נוהגים כי החתן והכלה עולים שניהם לתורה, ובהתאם, נקראת השבת "שבת חתן כלה".

• שבת כלה
• עלייה לתורה
• בר מצווה
• חמשה קולות

• הרב יהודה טשזנר, שערי נישואין, באתר היברובוקס
• הרב מלמד, פניני הלכה שבת חתן.
• שיעורים בקול הלשון לשבת חתן.