קרל מרטל
 | |||||||||
| איור משנת 1553 | |||||||||
| לידה |
23 באוגוסט 688 הרסטל, בלגיה  | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
22 באוקטובר 741 (בגיל 53) קיארזי, צרפת | ||||||||
| מדינה |
האימפריה הפרנקית | ||||||||
| מקום קבורה |
בזיליקת סן-דני | ||||||||
| בן או בת זוג |
Rotrude of Trier Ruodhaid Swanachild | ||||||||
| |||||||||
  | |||||||||
קרל מרטל (בצרפתית: Charles Martel, קרל "הפטיש"; 688 לערך – 22 באוקטובר 741) היה מנהיג פוליטי וצבאי פרנקי ששימש כמאיורדומוס למלכים המרובינגים ושלט דה-פקטו בתקופת אינטררגנום שבין 737 למותו ב-741, תוך שימוש בתואר "דוכס" ו"נסיך הפרנקים". מרטל נחשב לאחת הדמויות המשפיעות ביותר בהיסטוריה של ראשית ימי הביניים ונחשב לאחת הדמויות שהשפיעו על דמותם של הפיאודליזם והאבירות.
כינויו "הפטיש" נובע מהצלחותיו בלחימה. הוא נוצח רק בקרב אחד, קרב קלן (אנ') (716). הוא נודע בניצחונו בקרב טור (732), שבו חיל הרגלים החזק שהקים, הביס ליד פואטיה צבא מוסלמי שפלש מספרד. ניצחונותיו הניחו את התשתית לאימפריה הקרולינגית שנקראה על שמו. תחת נכדו, קרל הגדול, אשר בעצמו היה אחת הדמויות המשמעותיות ביותר בהיסטוריה האירופית, האימפריה חלשה על רוב מערב אירופה.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]קרל מרטל היה בן למשפחה מצאצאי ארנולף ממץ, ומצד סבתו משושלת הפפינים. הוריו היו המאיורדומוס פפין מהרסטל ובת זוגו, אלפאידה. על פי מסורות, הוא נולד באנדן (אנ'), עיר המצויה בימינו בוולוניה במחוז נאמור (אנ'). לאחר מות אביו ב-714, ובהיעדר יורשים לגיטימיים (שני בניו של פפין מנישואיו לפלקטרודיס, רעייתו החוקית – דרוגו משמפאן, וגרימואלד הצעיר נפטרו קודם לכן), ביקש לתפוס את תפקיד המאיורדומוס. פלקטרודיס התנגדה להעניק את השלטון לבן הלא-לגיטימי, כלאה אותו וניסתה להעלות במקומו את תאודואלד, בנו של גרימואלד, אך המזימה לא צלחה בידה.
עלייתו לגדולה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 732 ניצח בקרב טור את הפולשים המוסלמים. הניצחון נתפס כחסד אלוהי לטובת העולם הנוצרי, עליו הגן קרל[1]. מה שהקנה לו מעמד וכבוד. ב-739 הציע לו האפיפיור לקבל תואר קונסול, אך הוא סירב. האפיפיור גרגוריוס השלישי שלח לקרל מרטל את מפתח הקבר של פטרוס הקדוש, ומינה אותו כ"מגן הכנסייה הקתולית" מפני הלומברדים האריאנים. בנו, פפין הגוץ, שירש את התואר, סילק עבור האפיפיור את הלומברדים מנחלותיו, ובכך יצר את התשתית להקמת מדינת האפיפיור במה שכונה "מתת פפין".
קרל מרטל היה הראשון בבני משפחתו שנקרא "קרל", וממנו נגזר שם השושלת הקרולינגית, של המשפחה העתידה לשלוט בממלכה הפרנקית[2]. הכינוי "מרטלוס" ("הפטיש") הוענק לו על ידי כותבי הכרוניקות במאה ה-9. לדעת ההיסטוריון פייר רישה (Pierre Riché) הכינוי הוצמד בהקבלה ליהודה המקבי (מקבת הוא פטיש) אשר הביס את הכופרים היוונים, כשם שקרל הנוצרי הביס את המוסלמים בפואטיה[3].
משפחתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר מותו נחלקה פרנקיה בין שני בניו, קרלומן ופפין הגוץ. אחיהם למחצה, גריפו, דוכס מיין, נכלא על ידי שני האחים במנזר.
נכדו, קרל הגדול, היה אחת הדמויות המשמעותיות ביותר בהיסטוריה האירופית.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- קרל מרטל, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- קרל מרטל, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Pierre Riche, The Carolingians: A Family Who Forged Europe, University of Pennsylvania Press, 1993, p. 44:
- ^ ראשיתה של אירופה, האוניברסיטה הפתוחה, כרך ב, יחידה 3 (כתבה: אורה לימור), עמ' 71.
- ^ Pierre Riche, The Carolingians: A Family Who Forged Europe, University of Pennsylvania Press, 1993, p. 44: "In the ninth century, when chroniclers gave him the epithet Martellus, "the Hammer," they seem to have been consciously recalling Judas Maccabaeus, "the Hammerer"".
| השושלת הקרולינגית | ||
|---|---|---|
| שבט פפין | פפין הזקן (580–640) • גרימואלד הזקן (616–656) • כילדברט המאומץ (מת ב-662) | |
| שבט ארנולף | ארנולף ממץ (582–640) • כלודולף ממץ (מת ב-696 או 697) • אנסגיזל (מת לפני 679) • פפין האמצעי (635–714) • גרימואלד הצעיר (מת ב-714) • דרוגו משמפאן (670–708) • תיאודואלד (708–741) • כילדברנד הראשון (מת ב-743 או 751) | |
| השושלת הקרולינגית | קרל מרטל (686–741) • קרלומן (מת ב-754) • פפין הגוץ (714–768) • קרלומן הראשון (751–771) • קרל הגדול (מת ב-814) • לואי החסיד (778–840) | |
| לאחר הסכם ורדן (843) | לותאר הראשון (795–855) • קרל הקירח (קרל השני) (823–877) • לואי הגרמני (לואי השני) (804–876) | |
