��ול אמריקה

קול אמריקה
	מטה קול אמריקה בוושינגטון
מדינה	ארצות הברית
מטה הארגון	וושינגטון די. סי.
בעלות	הממשלה הפדרלית של ארצות הברית
עובדים	961
תקופת הפעילות	1 בפברואר 1942 – הווה (82 שנים)
פרסים והוקרה	פרס פיבודי
	www.voanews.com

קול אמריקה (באנגלית: (Voice of America (VOA) היא רשת שידורי רדיו וטלוויזיה של ממשל ארצות הברית. הרשת משדרת מגוון תוכניות רדיו, טלוויזיה ושידורי אינטרנט לרחבי העולם ב-46 שפות. תוכניות הרשת מקדמות דעות חיוביות אודות ארצות הברית, ממשלה ותרבותה^[1]. הרשת נוסדה בשנת 1942 כחלק ממשרד המידע המלחמתי של ארצות הברית (Office of War Information). כיום היא מנוהלת ומפוקחת על ידי מועצת נאמני השידור (Broadcasting Board of Governors), הממונה על ידי נשיא ארצות הברית ומופעלת על ידי "המשרד לשידורים בינלאומיים" (International Broadcasting Bureau;‏ IBB). שידורי התחנה משודרים הן באמצעות משדרים קרקעיים (AM, FM וגלים קצרים) והן באמצעות לוויין, כמו כן יש ל"קול אמריקה" הסכמי שיתוף פעולה עם רשתות שידור רבות ברחבי העולם.

רקע

בשנת 1939 פרסמה ועדה מטעם הקונגרס מדיניות לפיה "רישיון לתחנת שידור לשידורים בינלאומיים יינתן רק לתחנה המשקפת את תרבותה של הארץ (ארצות הברית) ומקדמת רצון טוב, הבנה ושיתוף פעולה בינלאומי"^[2]. מטרת המדיניות נגזרה מעקרונות מדיניות השכן הטוב (Good Neighbor policy) של פרנקלין רוזוולט שהופנתה למדינות אמריקה הלטינית. אולם ראשי תחנות הרדיו הפרטיות ראו במדיניות משום הטלת צנזורה על שידוריהן והממשל ראה צורך לפתח שידורי רדיו משלו, שלא יחייבו אותו לסמוך על מפעילים פרטיים או לצנזר אותם^[3].

ב-1940 לקח על עצמו נלסון רוקפלר, ראש היחידה לתיאום יחסים בינלאומיים במחלקת המדינה של ארצות הברית להקים תחנת שידור בגלים קצרים ששידוריה יופנו אל אמריקה הלטינית ויילחמו בתעמולה הנאצית^[4].

במלחמת העולם השנייה

בינואר 1942 שכרה ממשלת ארצות הברית מקטעים בני 15 דקות מכל תחנות השידור עבור שידורי "קול אמריקה". אות השידור היה השיר יאנקי דודל. השידורים כללו חדשות שהופנו ליפן, איי דרום האוקיינוס השקט, צפון אפריקה ואירופה הכבושה. השידור הראשון של "קול אמריקה" היה ב-1 בפברואר 1942. המוטו של השידורים היה "אנו אומרים לכם את האמת, טובה או רעה". כאשר קם "משרד האינפורמציה" במשרד ההגנה באמצע 1942, הוא לקח תחת חסותו את שידורי קול אמריקה.

בתחילת דרכה הגיעה קול אמריקה להסכם עם ה-BBC האנגלי על מנת לשדר באנגליה, צרפת, צפון אפריקה ואיטליה. משדרים הוקמו על אדמת אירופה בפלרמו, לאחר פלישת בעלות הברית לסיציליה ביולי 1943. השידורים לאזור הפסיפי שודרו מהוואי ולאחר מכן מן הפיליפינים (מ-1944)^[5].

עם סוף מלחמת העולם השנייה היו ל"קול אמריקה" 39 משדרים ברחבי העולם והיא שידרה ב-40 שפות שונות. מרכזי ההפקה היו בניו יורק ובסן פרנסיסקו והועסקו בהם למעלה מ-1,000 אנשי מקצוע שהכינו יומני חדשות, תוכניות תרבות, מוזיקה ופרשנות. חלק מהתוכניות יועדו לשידור פנים בתוך ארצות הברית, אך רובן יועדו לשידורי חוץ.

ב-1945 הועברה רשת השידור למחלקת המדינה ושידוריה צומצמו במידה ניכרת.

במלחמה הקרה

מחלקת המדינה השתמשה בשידורים כחלק מהתפיסה הכוללת של מדיניות החוץ.

ב-1947 החלה ברית המועצות לשדר תעמולה קומוניסטית ברחבי אירופה ובתגובה החלה "קול אמריקה" לשדר בשפה הרוסית בעוצמה גבוהה ממשדריה באירופה. בתגובה החלה ב-1949 מערכת לוחמה אלקטרונית מצד ברית המועצות למטרת שיבוש השידורים.

ב-1952 נעשה ניסיון להקים צי ספינות שידור, שעל סיפונן יותקן אולפן שידור שיועד לשדר אל ברית המועצות, ארצות מזרח אירופה וסין. הספינה הראשונה מסוג זה, ה-Courier, עגנה ברודוס, בהרשאת יוון ושידרה עד שנות השישים, אולם היא נותרה יחידה והצי המתוכנן לא הוקם.

ב-1950 חודשו השידורים בערבית^[6], תחילה במסגרת חצי שעה ועד משבר סואץ ב-1956 התארכו השידורים לכדי 14 וחצי שעות יומיות.

ב-1953 הוקמה סוכנות האינפורמציה של ארצות הברית (USIA - United States Information Agency), שהתקיימה עד 1999, ו"קול אמריקה" סונפה אליה. הסוכנות הייתה שייכת למשרד לענייני חינוך ותרבות של מחלקת המדינה שיועד להפצת תרבות אמריקאית ברחבי העולם. קול אמריקה שידרה במסגרת זו תוכניות ג'אז שהפכו להיות פופולריות ושולבו במסעות הופעות שמומונו על ידי מחלקת המדינה. בין האמנים שהשתתפו בתוכניות אלה היו דיזי גילספי, לואי ארמסטרונג ודיוק אלינגטון^[7].

בעת משבר הטילים בקובה באוקטובר 1962 שידרה קול אמריקה שידורים למדינות דרום ומרכז אמריקה בספרדית ברצף, 24 שעות ביממה במשך 14 יום. הרשת גם שידרה לעולם את נחיתת אפולו 11 על הירח, ששולבה במהלך תעמולתי והסברתי של ארצות הברית.

קול אמריקה השקיעה רבות במשדריה באירופה, ובפרט בברלין, במקביל שידר באירופה גם "רדיו אירופה החופשית/"רדיו ליברטי", ששידוריו היו נדבך בקמפיין של לוחמה פסיכולוגית שניהל ה-CIA, אשר קיבל תכנים גם מקול אמריקה. לאחר התמוטטות ברית ורשה, ב-1991, הודו רבים ממתנגדי הקומוניזם ששידורי קול אמריקה סייעו להם בהעלאת המורל ובקבלת מידע. זאת למרות שהשידורים שובשו תדיר על ידי הממשלות במזרח אירופה^[8]. אולם, במהלך המרד ההונגרי ב-1956 ובמהלך האביב של פראג ב-1968 תמכו השידורים במורדים ועודדו אותם במלל, אך ללא גיבוי של ממש במעשים מצד ממשלת ארצות הברית.

לאחר הכרזה על משטר צבאי בפולין בשנת 1981 שידורי קול אמריקה בפולנית צמחו עד ל-7 שעות ביממה. לצורך כך הוכרזור לעבודה עובדים וותיקים דוגמת אנטוני קופר.

בשנות השמונים פותחו שידורי טלוויזיה בלוויין שהופנו לאירופה, קובה וסין על ידי רשת שנקראה WORLDNET, הרשת מוזגה לתוך קול אמריקה ב-2004. כמו כן פותחה רשת רדיו וטלוויזיה ייעודית עבור מתנגדי משטר בקובה בשם TV/Radio Martí. בשנים אלה התחילה קול אמריקה לשדר גם לאפגניסטן, בשפות מקומיות (דארי ופשטו) ובסוף העשור הגבירה את שידוריה לסין בשפות קנטונזית ומנדרינית ודיווחה על ההתפתחויות הפרו-דמוקרטיות של 1989 (ששיאן היה המחאות בכיכר טיין-אן-מן).

תוכניות באנגלית קלה - Special English

ב-1959 יזמה הרשת את שידורי "Special English" במטרה לשדר תוכניות באנגלית קלה (תוך שימוש באוצר מילים בסיסי של 1,500 מילים) עבור קהל שאינו דובר אנגלית כשפת אם. שידורי Special English כוללים שידורי חדשות, עדכוני מדע, חלל, תרבות ומוזיקה אמריקאית וסיפורים אודות דמויות בהיסטוריה האמריקאית. מורים לאנגלית ברחבי העולם משתמשים בשידורי Special English ככלי עבור תלמידיהם ללימוד השפה והתרבות. באוקטובר 2009 נחגג יובל שנים לשידורי Special English^[9].

פרשת תחנת הממסר של "קול אמריקה" בערבה

בסוף 1984 החליטה ממשלת ישראל להיענות לבקשה של ארצות־הברית להציב בישראל משדרים עבור 'קול אמריקה'^[10]. זאת במטרה שתשמש תחנת ממסר להעברת שידורי קול אמריקה בגלים קצרים בעוצמה גבוהה לברית המועצות, מרכז אסיה ומזרח אפריקה^[11]. במהלך 1985 החל משא ומתן בין ישראל לארצות הברית על הסכם ההקמה^[12]. אותר שטח בערבה, ליד עין חצבה לצורך הקמת תחנת הממסר וישראל דרשה שאת העבודות ההקמה יבצעו חברות ישראליות^[13]. תקציב הפרויקט הוערך בכ-100 מיליון דולר^[14]. תחילה דחו האמריקנים את הדרישה שעבודות ההקמה ימסרו לחברות ישראליות^[15]. אחר כך הוסכם ש-50% מהתקציב ימסר לחברות ישראליות^[16].

לצורך הפרויקט הוקמה מנהלת שבראשה עמד ראובן ירדור שהייתה אמורה להוציא למכרז את עבודות הבנייה והתשתית של תחנת ההמסר^[17]. בקיץ 1986 דווח שתקציב הפרויקט יהיה 300 מיליון דולר^[18]. במקביל החלה המועצה הארצית לתכנון ולבנייה בהכנת תוכנית מתאר לפרויקט^[19]. ביוני 1987 נחתם הסכם בין ממשלות ארצות הברית וישראל להקמת התחנה^[20], והוא אושרר על ידי הממשלה בדצמבר 1987^[21]. בנוסף, ועדה של הסנאט של ארצות הברית אישרה את המימון לפרויקט^[22].

הפרויקט נתקל בהתנגדויות שונות: המועצה האזורית הערבה התיכונה טענה שהפרויקט קיבל פטור מתשלום מיסים ולא ייתרום דבר לאזור^[23], ארגוני איכות הסביבה טענו שעבודות ההקמה יפגעו בחי ובצומח באזור^[24], ועלה חשש על השפעותיה של הקרינה האלקטרומגנטית העזה של המשדרים רבי-העוצמה^[25]. שטח התחנה תוכנן על 8,000 דונם מצפון לעידן ועין חצבה. לצורך הקמת התחנה תוכננה הסטה של כביש הערבה והקמת שתי תחנות קרקע ללוויינים, 16 משדרים בגלים קצרים בעוצמה של 500 קילו-וואט. עוד תוכננו 16 אנטנות ומערכות לניטור קרינה אלקטרומגנטית^[26]^[27].

פרטי מכרז ההקמה הוגשו בפברואר 1988^[28]. אך פרסומו לקבלת הצעות נדחה עד תחילת 1990^[29]. במקביל החלו עבודות התשתית להכשרת השטח, אולם המשך העבודות התעכב, בשל ויכוח בין צה"ל ורשות שמורות הטבע, על הקצאת שטח שדורש צה"ל, כתחליף לשטחי האימונים שיילקחו ממנו עבור הפרויקט^[30]. שטח האימונים החלופי נדרש גם עבור חיל האוויר, במקום השטח בו לא יוכל עוד החיל להשתמש, בעקבות הקמת התחנה^[31]. ביולי 1991 הורה בית המשפט הגבוה לצדק לעכב את הקמתה של תחנת הממסר בעקבות עתירות של החברה להגנת הטבע והמועצה האזורית ערבה תיכונה. שופטת בית המשפט העליון, שושנה נתניהו, קבעה כי שלושה נושאים עקרוניים לא נבדקו עד תום בטרם החליטה המועצה הארצית לתכנון ולבניה לאשר את הקמת התחנה, כולל: הסכנות הנשקפות לציפורים מהפעלתה, השלכות קביעת מיקום התחנה על מיקום שטחי האש של צה׳ל ונושא ההשפעות האפשריות על ישובי הסביבה^[32]. בעקבות החלטה זו הודיעה "קול אמריקה" על ביטול הפרויקט^[33].

בקיץ 1992 חודש הפרויקט^[34], לאחר שנערך תסקיר השפעה על הסביבה שקבע שהשפעתה על חיות הבר ותושבי הסביבה תהיה קטנה^[35]. חברת חברת אלביט זכתה במכרז ההקמה^[36], אולם במאי 1993 הודיע הנשיא ביל קלינטון על ביטול הפרויקט ועל הקמת תחנת ממסר קטנה יותר בכווית^[37]. בנוסף, החליטה ועדת משנה של ועדת ההקצבות של בית הנבחרים של ארצות הברית לבטל את סעיף התקציב שהוקדש לפרויקט^[38]. בשלב זה גם התייתר הצורך בתחנת הממסר בעקבות התפרקות ברית המועצות וסיום המלחמה הקרה^[27].

לאחר תום המלחמה הקרה

תום המלחמה הקרה פתח בפני קול אמריקה אפשרויות שידור ללא הפרעות והיא הרחיבה את השפות שבהן שידרה ואת אזורי הכיסוי לאזורים בהם שרר דיכוי אוכלוסייה כגון כורדיסטן, רואנדה, טיבט ומדינות יוגוסלביה לשעבר. קול אמריקה גם משדרת תוכניות במסגרת חברות שידור מקומיות כגון התוכנית "חברון סה אגא" (באורדו: "מעבר לכותרות") בטלוויזיה של אפגניסטן.

ב-1994 יצר הנשיא ביל קלינטון את מועצת נאמני השידור (Broadcasting Board of Governors) ואת "המשרד לשידורים בינלאומיים" (International Broadcasting Bureau;‏ IBB) כגופים פדרליים עצמאיים, תוך ביטול סוכנות האינפורמציה של ארצות הברית. הגוף החדש כלל פיקוח ובקרה על כל גופי השידור הבינלאומיים של הממשל כגון רדיו אירופה החופשית, רדיו סין החופשית, רדיו סאווה (Sawa) ורשת אל-חורה (Al Hurra) בערבית, ורדיו פרדה (Radio Farda, בפרסית).

ב-1994 הייתה רשת קול אמריקה הראשונה להשתמש באינטרנט לצורך הקמת תחנת שידור המשדרת חדשות ותכנים עדכניים באופן רציף באתרה^[39]. האתר מציע תוכן ב-44 שפות. כמו כן מנצלת קול אמריקה את האתר יוטיוב לצורך פרסום תכניה.

בפברואר 2004 נוסד ערוץ אל-חורה בערבית, המשודר באמצעות לוויין ל-22 מדינות ערב.

השידורים בעברית

ערך מורחב – השידור העברי של קול אמריקה

בין 15 במאי 1951 ל-28 באפריל 1953 שידרה תחנת קול אמריקה, במשך חצי שעה מדי ערב, שידור בשפה העברית המיועד למאזינים במדינת ישראל. השידורים החלו בימי נשיאותו של הנשיא הארי טרומן, ידיד ישראל והופסקו לאחר חילופי הממשל בארצות הברית, בראשית תקופת כהונתו של הנשיא דווייט אייזנהאואר עקב קיצוץ בתקציב התחנה^[40].

לקריאה נוספת

Dizard, Wilson P. Inventing Public Diplomacy: The Story of the U.S. Information Agency 2004, Lynne Rienner Publishers, ISBN 158826288X
Rugh, William A. American Encounters with Arabs: The "Soft Power" of U.S. Public Diplomacy in the Middle East. 2006, Greenwood Publishing Group. ISBN 0275988171
Appy, Christian G. Cold War Constructions: The Political Culture of United States Imperialism. 2000, University of Massachusetts Press; ISBN 1558492186

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא קול אמריקה בוויקישיתוף

אתר האינטרנט הרשמי של קול אמריקה (בשפות מרובות)
קול אמריקה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

קול אמריקה, ברשת החברתית פייסבוק
קול אמריקה, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
קול אמריקה, ביישום טלגרם
קול אמריקה, ברשת החברתית אינסטגרם
קול אמריקה, ברשת החברתית VK
קול אמריקה, סרטונים בערוץ היוטיוב
אתר הבית (באנגלית) ו-44 שפות נוספות
לוח תדרי השידור של VOA (באנגלית)
סרטונים בערוץ של VOA, באתר יוטיוב (באנגלית)

הערות שוליים

^ מילון PBS למונחי המלחמה הקרה, בתחתית העמוד, בערך VOA
^ Rose, Cornelia Bruère. National Policy for Radio Broadcasting. 1971, Ayer Publishing. ISBN 0405035802. Page 244
^ Radio: NABusiness הניו יורק טיימס, 24 ביולי 1939
^ Berg, Jerome S. On the Short Waves, 1923-1945: Broadcast Listening in the Pioneer Days of Radio. 1999, McFarland. ISBN 0786405066, page 105
^ Dizard, Wilson P. Inventing Public Diplomacy: The Story of the U.S. Information Agency 2004, Lynne Rienner Publishers, ISBN 158826288X, p. 24
^ "קול אמריקה" ישדר בערבית, קול העם, 26 בדצמבר 1949
^ Appy, Christian G. Cold War Constructions: The Political Culture of United States Imperialism. 2000, University of Massachusetts Press; ISBN 1558492186, page 126.
^ Conference Report, Cold War Impact of VOA Broadcasts, Hoover Institution and the Cold War International History Project of the Woodrow Wilson International Center for Scholars, Oct. 13-16, 2004
^ Special English - Learn American English and Much More
^ אייל ארליך, הקול קול אמריקה. הידיים ידי רייגן, כותרת ראשית, 26 בדצמבר 1984
אבי גנאור (ניו-יורק), משדרים תמורת סיוע, חדשות, 28 בדצמבר 1984
^ ליאון הדר (וושינגטון), "קול אמריקה״ – קול חופשי או שופר מנשיא? - תחנת ממסר של "קול אמריקה" תוקם בארץ כדי לאפשר העברת שידורים לברית־המועצות, חדשות, 18 בפברואר 1985
^ רפאל מן, הבנה בשיחות על הקמת קול אמריקה, מעריב, 10 בספטמבר 1985
^ אינגה דויטשקרון, "קול אמריקה' , לא יפגע בערבה', מעריב, 21 בנובמבר 1985
^ אלעזר לוין, גם יובל־גד רוצה את "קול אמריקה", חדשות, 28 באוקטובר 1985
^ האמריקנים דחו הדרישה שהקמת תחנת קול אמריקה תימסר לחברות ישראליות, מעריב, 23 ביוני 1986
אלכס פישמן, קול אמריקה – קשיים בשילוב הברות מישראל, חדשות, 31 באוגוסט 1986
^ רפאל מן, 50% מתקציב הקמת תחנת "קול אמריקה" - לחברות ישראליות , מעריב, 4 באוגוסט 1986
^ חברות ישראליות יבצעו את עבודות הבנייה והתשתית של קול אמריקה, מעריב, 12 בנובמבר 1986
^ אלעזר לוין, תחנת קול אמריקה תעלה 300 מיליון דולר, חדשות, 21 באוגוסט 1986
^ קול אמריקה: יש תוכנית. המועצה הארצית לתכנון ולבנייה, החליטה לפני יומיים להורות על ביצוע תוכנית מיתאר להקמת תחנת המימסר "שידורי קול אמריקה", העתידה לקום בערבה, חדשות, 5 ביוני 1986
^ יצחק ארביט, השבוע ייחתמו הסכמי "קול אמריקה", חדשות, 15 ביוני 1987
^ אושרר הסכם הקמה משווי קול אמריקה, חדשות, 28 בדצמבר 1987
^ אריה בנדר, ועדת הסנט אישרה המימון לתחנת קול־אמריקה בערבה, מעריב, 18 בדצמבר 1987
^ אורן כהן, קול אמריקה לא יכניס הרבה לערבה, חדשות, 11 ביוני 1987
^ אורי בינדר, "החברה להגנת הטבע תיאבק נגד הגדלת שטהי אש בערבה בעקבות הקמת תחנת קול אמריקה", מעריב, 4 ביולי 1989
^ אורי בינדר, המושבים חצבה ועידן: מתנגדים להקמת "קול אמריקה" בערבה, מעריב, 3 באפריל 1989
^ ראובן ירדור ואליה יפה, "תחנת ממסר לרדיו בערבה", מדע, כרך ל"ד, 1990, גיליון 1
^ ¹ ² דליה טל, ‏דיבורים במיליארדים, באתר גלובס, 18 במרץ 2007
^ יגאל קוצר, ארה"ב הגישה לישראל את המכרז להקמת "קול אמריקה", חדשות, 25 בפברואר 1988
^ יגאל לביב, תע"א, תדיראן ורפא״ל במכרז "קול אמריקה", חדשות, 10 בנובמבר 1989
^ אילן בכר ואורי בינדר, ארה"ב אל תערימו קשיים בדרך להקמת תחנת קול אמריקה, מעריב, 9 בפברואר 1990
^ שמואל טל, סכנת ביטול פרויקט "קול אמריקה" בערבה, חדשות, 18 בינואר 1990
מיכל קדם, "קול אמריקה יסכן מטוסים ונוסעיהם", חדשות, 2 ביולי 1990
^ ברוך מאירי ואורי בינדר, נצחון לצפורים – תעוכב הקמת תחנת קול אמריקה, מעריב, 30 ביולי 1991
^ גבי בשן, קול אמריקה ביטלה את פרויקט המשדרים בנגב, חדשות, 7 באוקטובר 1991
^ בני מרי, "סיכויים טובים להקמת קול אמריקה", חדשות, 9 בספטמבר 1992
^ צפריר רינת, נזק לסביבה בקיצור ולעניין, באתר הארץ, 27 בפברואר 2002
^ שרון שדה, אלביט תספק ציוד לתחנת קול אמריקה, חדשות, 19 באוגוסט 1992
^ מכחב מקלינטון: "קול אמריקה- עובר לכווית, חדשות, 4 במאי 1993
^ תקציבה של תחנת "קול אמריקה" (voa) בערבה בוטל סופית, חדשות, 28 במאי 1993
^ The Voice of America:First on the Internet
^ הופסקו שדורי "קול אמריקה", הַבֹּקֶר, 25 במאי 1953

[1] מילון PBS למונחי המלחמה הקרה, בתחתית העמוד, בערך VOA

[2] Rose, Cornelia Bruère. National Policy for Radio Broadcasting. 1971, Ayer Publishing. ISBN 0405035802. Page 244

[3] Radio: NABusiness הניו יורק טיימס, 24 ביולי 1939

[4] Berg, Jerome S. On the Short Waves, 1923-1945: Broadcast Listening in the Pioneer Days of Radio. 1999, McFarland. ISBN 0786405066, page 105

[5] Dizard, Wilson P. Inventing Public Diplomacy: The Story of the U.S. Information Agency 2004, Lynne Rienner Publishers, ISBN 158826288X, p. 24

[6] "קול אמריקה" ישדר בערבית, קול העם, 26 בדצמבר 1949

[7] Appy, Christian G. Cold War Constructions: The Political Culture of United States Imperialism. 2000, University of Massachusetts Press; ISBN 1558492186, page 126.

[8] Conference Report, Cold War Impact of VOA Broadcasts, Hoover Institution and the Cold War International History Project of the Woodrow Wilson International Center for Scholars, Oct. 13-16, 2004

[9] Special English - Learn American English and Much More

[10] אייל ארליך, הקול קול אמריקה. הידיים ידי רייגן, כותרת ראשית, 26 בדצמבר 1984
אבי גנאור (ניו-יורק), משדרים תמורת סיוע, חדשות, 28 בדצמבר 1984

[11] ליאון הדר (וושינגטון), "קול אמריקה״ – קול חופשי או שופר מנשיא? - תחנת ממסר של "קול אמריקה" תוקם בארץ כדי לאפשר העברת שידורים לברית־המועצות, חדשות, 18 בפברואר 1985

[12] רפאל מן, הבנה בשיחות על הקמת קול אמריקה, מעריב, 10 בספטמבר 1985

[13] אינגה דויטשקרון, "קול אמריקה' , לא יפגע בערבה', מעריב, 21 בנובמבר 1985

[14] אלעזר לוין, גם יובל־גד רוצה את "קול אמריקה", חדשות, 28 באוקטובר 1985

[15] האמריקנים דחו הדרישה שהקמת תחנת קול אמריקה תימסר לחברות ישראליות, מעריב, 23 ביוני 1986
אלכס פישמן, קול אמריקה – קשיים בשילוב הברות מישראל, חדשות, 31 באוגוסט 1986

[16] רפאל מן, 50% מתקציב הקמת תחנת "קול אמריקה" - לחברות ישראליות , מעריב, 4 באוגוסט 1986

[17] חברות ישראליות יבצעו את עבודות הבנייה והתשתית של קול אמריקה, מעריב, 12 בנובמבר 1986

[18] אלעזר לוין, תחנת קול אמריקה תעלה 300 מיליון דולר, חדשות, 21 באוגוסט 1986

[19] קול אמריקה: יש תוכנית. המועצה הארצית לתכנון ולבנייה, החליטה לפני יומיים להורות על ביצוע תוכנית מיתאר להקמת תחנת המימסר "שידורי קול אמריקה", העתידה לקום בערבה, חדשות, 5 ביוני 1986

[20] יצחק ארביט, השבוע ייחתמו הסכמי "קול אמריקה", חדשות, 15 ביוני 1987

[21] אושרר הסכם הקמה משווי קול אמריקה, חדשות, 28 בדצמבר 1987

[22] אריה בנדר, ועדת הסנט אישרה המימון לתחנת קול־אמריקה בערבה, מעריב, 18 בדצמבר 1987

[23] אורן כהן, קול אמריקה לא יכניס הרבה לערבה, חדשות, 11 ביוני 1987

[24] אורי בינדר, "החברה להגנת הטבע תיאבק נגד הגדלת שטהי אש בערבה בעקבות הקמת תחנת קול אמריקה", מעריב, 4 ביולי 1989

[25] אורי בינדר, המושבים חצבה ועידן: מתנגדים להקמת "קול אמריקה" בערבה, מעריב, 3 באפריל 1989

[26] ראובן ירדור ואליה יפה, "תחנת ממסר לרדיו בערבה", מדע, כרך ל"ד, 1990, גיליון 1

[טל-27] ¹ ² דליה טל, ‏דיבורים במיליארדים, באתר גלובס, 18 במרץ 2007

[28] יגאל קוצר, ארה"ב הגישה לישראל את המכרז להקמת "קול אמריקה", חדשות, 25 בפברואר 1988

[29] יגאל לביב, תע"א, תדיראן ורפא״ל במכרז "קול אמריקה", חדשות, 10 בנובמבר 1989

[30] אילן בכר ואורי בינדר, ארה"ב אל תערימו קשיים בדרך להקמת תחנת קול אמריקה, מעריב, 9 בפברואר 1990

[31] שמואל טל, סכנת ביטול פרויקט "קול אמריקה" בערבה, חדשות, 18 בינואר 1990
מיכל קדם, "קול אמריקה יסכן מטוסים ונוסעיהם", חדשות, 2 ביולי 1990

[32] ברוך מאירי ואורי בינדר, נצחון לצפורים – תעוכב הקמת תחנת קול אמריקה, מעריב, 30 ביולי 1991

[33] גבי בשן, קול אמריקה ביטלה את פרויקט המשדרים בנגב, חדשות, 7 באוקטובר 1991

[34] בני מרי, "סיכויים טובים להקמת קול אמריקה", חדשות, 9 בספטמבר 1992

[35] צפריר רינת, נזק לסביבה בקיצור ולעניין, באתר הארץ, 27 בפברואר 2002

[36] שרון שדה, אלביט תספק ציוד לתחנת קול אמריקה, חדשות, 19 באוגוסט 1992

[37] מכחב מקלינטון: "קול אמריקה- עובר לכווית, חדשות, 4 במאי 1993

[38] תקציבה של תחנת "קול אמריקה" (voa) בערבה בוטל סופית, חדשות, 28 במאי 1993

[39] The Voice of America:First on the Internet

[40] הופסקו שדורי "קול אמריקה", הַבֹּקֶר, 25 במאי 1953

[1]