צימוק בשמש
 | |
| כתיבה | לוריין הנסברי |
|---|---|
| סוגה | דרמה |
| הצגת בכורה | ברודוויי, 11 במרץ 1959 |
| שפה |
אנגלית  |
  | |
צימוק בשמש (באנגלית: A Raisin in the Sun) הוא מחזה מאת לוריין הנסברי שהוצג לראשונה בברודוויי בשנת 1959.[1] הכותרת היא מתוך השיר "הארלם" (ידוע גם בשם "A Dream Deferred"[2]) מאת לנגסטון יוז. הסיפור מספר על חוויות משפחה שחורה בשכונת וושינגטון פארק אשר בשיקגו, עת בני המשפחה מנסים "לשפר" את חייהם בעזרת תשלום ביטוח חיים שהתקבל בעקבות מותו של האב. מעגל מבקרי התיאטרון של ניו יורק בחרו בו כמחזה הטוב ביותר של 1959.
עלילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]וולטר ורות יאנגר, בנם טרוויס, אמו של וולטר, לינה (מאמא) ואחותו של וולטר, בניתה, חיים יחדיו בעוני בדירת שני חדרים רעועה בדרום שיקגו. וולטר מתפרנס בדחק כנהג לימוזינה. רות מאושרת בחלקה, אך וולטר חולם להיות עשיר.
בתחילת המחזה, אביהם של וולטר ובניתה נפטר, ואמם מחכה להמחאה מחברת הביטוח על סך 10,000 דולר. לכל אחד מבני המשפחה יש דעה לגבי מה צריך לעשות עם הכסף: מאמא רוצה להשקיע בבית, ולקיים בכך את החלום שחלמה יחד עם בעלה המנוח. וולטר, שמרגיש זכאי לכסף, רוצה להשקיע בחנות משקאות, יחד עם שני מכרים מהשכונה, וילי ובובו, והוא מאמין שעסק זה יבטיח את עתידה של המשפחה. מאמא מתנגדת לתוכנית זו מתוך השקפה דתית נגד אלכוהול. רות מסכימה עם רצונה של מאמא לבית, אך גם מקווה שוולטר ואמו ידאגו בין היתר להזדמנויות עבור בנה, טראוויס. בניתה רוצה ללמוד רפואה. היא גם מעמתת את בני משפחתה עם הרצון שלהם להתערות בעולם הלבן, ואף מזכירה לוולטר שהכסף לא שלו אלא של אמם.
העימותים בין בני המשפחה גוברים. בינתיים, רות מגלה שהיא בהריון, והיא חוששת שאם תלד זה יגרום למשפחה מצוקה כלכלית גדולה עוד יותר. וולטר לא אומר דבר כשרות משתפת אותו במחשבתה שאולי תעשה הפלה, ומאמא בתגובה מחליטה להשקיע חלק מהכסף כתשלום ראשון על בית, בו יהיה מקום לכולם. היא בוחרת בבית בשכונת קלייבורן, שכונה לבנה לגמרי. כשהשכנים-לעתיד מגלים שמשפחת יאנגר מתכוונת לעבור לשכונתם, הם שולחים את מר לינדר, מוועד השכונה, להציע להם כסף בתמורה לכך שלא יעברו לשכונה. בינתיים, מאמא נמלכת בדעתה, ונותנת את שארית הכסף – כ-6500 דולר – לוולטר, אך מבקשת ממנו שישמור 3000 דולר עבור השכלתה של בניתה. וולטר מוסר את כל הכסף לווילי עבור העסק, והלה בורח עם כל הסכום.
בניתה, בינתיים, מתנהלת מול שני הגברים שבחייה. מחזר אחד הוא ג'ורג' מורצ'סון, איש אמיד ומשכיל, המייצג את הגבר השחור המוטמע בעולם הלבן. הוא מתכחש למורשת האפריקאית שלו, ומתנשא על וולטר ושחורים עניים וחסרי השכלה. מצד שני, ג'וזף אסגאי מלמד את בניתה על מורשתה האפריקאית, נותן לה מתנות מאפריקה, ומעיר לה על נטייתה לקבל על עצמה הטמעה בחברה הלבנה כדבר חיובי. כשהיא מחליקה את שערה, הוא קורה לזה "השחתה". בניתה נגעלת מהתייחסותו של ג'ורג', ולבסוף נענית להצעת נישואים מצד ג'וזף, שמעודד אותה ללמוד רפואה ומבקש ממנה להצטרף אליו במשלחת לניגריה. כשבניתה נסערת מאובדן הכסף, ג'וזף גוער בה שהיא "חומרנית".
וולטר עיוור לניגוד בין ג'ורג' לג'וזף: הוא לא מבין שהמרדף שלו אחר העושר יכול להתגשם רק תוך אימוץ אמות המוסר של ג'ורג' ושחרור מהתרבות של ג'וזף. אך ברגע האמת, הוא לא מסוגל לוותר על הגאווה שלו, והוא דוחה את הצעת הוועד השכונתי הלבן, ומצהיר כי הוא מאמין שמשפחתו תתקיים לצד הלבנים בשכנות טובה. המשפחה עוברת לביתם החדש כדי להגשים את חלומה, תוך אופטימיות ונחישות לפעול באופן מלוכד ומשותף.
דמות נוספת במחזה היא השכנה, גב' ג'ונסון, אישה חטטנית וקולנית, שמצהירה שהיא לא מבינה כיצד המשפחה יכולה לשקול כלל מעבר לשכונה לבנה. היא מוצגת בתור אתנחתא קומית, אבל מייצגת את הלעג של הנסברי כלפי מי שמפחד לעמוד על זכויותיו.
רקע משפטי
[עריכת קוד מקור | עריכה]המחזה הדהד בחלקיו את התיק המשפחתי בו הייתה מעורבת משפחתה של הנסברי שנים קודם לכן, הנסברי נ' לי (Hansberry v. Lee, 311 U.S. 32) (1940), בנוגע להגבלי נדל"ן על רקע גזעי.
בספרה, To Be Young, Gifted, and Black, הנסברי כתבה על המקרה:
"לפני עשרים וחמש שנים, [אבי] השקיע הון מכספו, את כישרונותיו הלא מבוטלים, ושנים רבות מחייו במאבק, יחד עם עורכי דין של ה-NAACP, בהגבלי הגזע של שיקגו באחת משכונות "הגטו" המכוערות במדינה. במס��רת מאבק זה נדרש מהמשפחה שלנו להתיישב בבית שבמחלוקת בשכונה לבנה עוינת באופן קיצוני, שם המונים שואגים הקיפו את ביתינו. ... הזיכרונות שלי מדרך "נכונה" זו להילחם בעליונות לבנה באמריקה כוללים יריקות, קללות, ומכות במהלך המסע היומי אל בית הספר ובחזרה ממנו. ואני גם זוכרת את אמי הנואשת והאמיצה, מסיירת בבית במשך כל הלילה חמושה בלוגר גרמני (אקדח), מגנה בעקשנות על ארבעת ילדיה, בעוד אבי נלחם את החלק המכובד של המאבק בבית המשפט בוושינגטון."
הבית של משפחת הנסברי בוושינגטון פארק, אותו הם קנו ב-1937, הוכרז על ידי מועצת העיר שיקגו כאתר היסטורי לשימור בשנת 2010.[3]
הפקה וביקורת
[עריכת קוד מקור | עריכה]
כשהחלה ההפקה של ההצגה, היא נחשבה להשקעה בעלת סיכון, מכיוון שהקאסט היה כולו שחור, לבד מדמות אחת משנית ביותר. לכן, נדרשה למפיק פיליפ רוז יותר משנה לגייס מספיק כסף להשיק את הפרויקט. היו חילוקי דעות במהלך התכנון האם על הסיפור להתמקד בדמות הבן או דמות האם. כשההצגה נפתחה בניו יורק עם סידני פואטייה בתפקיד הבן, הוא והמחזה היו ללהיט מיידי.[4]
הקאסט של ההפקה המקורית
- סידני פואטייה – וולטר לי יאנגר
- רובי די – רות יאנגר
- אייבן דיקסון – ג'וזף אסגאי
- לון אלדר III – בובו
- ג'ון פידלר – קרל לינדנר
- לואיס גוסט ג'וניור– ג'ורג' מרצ'סון
- קלודיה מקניל – לינה יאנגר
- דיאנה סאנדס – בניתה יאנגר
- גלין טורמן – טראוויס יאנגר
מאוחר יותר, אוסי דייוויס החליף את פואטייה בתפקיד וולטר יאנגר, ופרנסס ויליאמס החליפה את קלודיה מקניל בתפקיד לינה יאנגר.
"צימוק בשמש" היה המחזה הראשון שנכתב על ידי אישה שחורה שהופק בברודוויי, כמו גם הראשון בבימוי אדם שחור (לויד ריצ'רדס).[5]
הנסברי ורוז לא היו בטוחים שהמחזה יצליח - הביקורות הראשונות היו מעורבות. אך גם לאחר שהמחזה הפך ללהיט וגרף שבחים, המבקרים המשיכו לדון בשאלה "האם המחזה הוא אוניברסלי או נישתי לקהל שחור?".
הנסברי ציינה שהמחזה מציג לראשונה עבור לבנים רבים פרטים מחייהם של אנשים שחורים, והבמאי, ריצ'רדס, ציין שזהו המחזה הראשון שמשך קהלים שחורים גדולים. פרנק ריץ', בביקורתו בניו-יורק טיימס, כתב כי "'צימוק בשמש' שינה את התיאטרון האמריקאי לנצח."[6]
ב-1960 "צימוק בשמש" היה מועמד לארבעה פרסי טוני:
- המחזה הטוב ביותר – נכתב על ידי לוריין הנסברי; הופק על ידי פיליפ רוז, דייוויד ג'יי קוגן
- השחקן הטוב ביותר במחזה – סידני פואטייה
- השחקנית הטובה ביותר במחזה – קלודיה מקניל
- הבימוי הטוב ביותר של מחזה – לויד ריצ'רדס
גרסאות ועיבודים
[עריכת קוד מקור | עריכה]וסט אנד, 1959
[עריכת קוד מקור | עריכה]כחמישה חודשים אחרי הפתיחה בברודוויי, עלתה ההצגה בווסט אנד בלונדון.
סרט, 1961
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1961 יצא הסרט "צימוק בשמש", עם הקאסט המקורי של הצגת הברודוויי. הנסברי כתבה את התסריט, והבמאי היה דניאל פטרי. האולפן היה סרטי קולומביה. רובי די זכתה בפרס National Board of Review לשחקנית המשנה הטובה ביותר, וסידני פואטייה וקלודיה מקניל היו מועמדים לפרסי גלובוס הזהב. פטרי זכה בפרס "גרי קופר" מיוחד בפסטיבל קאן.
מחזמר, 1973
[עריכת קוד מקור | עריכה]גרסה מוזיקלית למחזה עלתה לבמה בברודוויי בין השנים 1973 ו-1975. את הבוק כתב בעלה לשעבר של הנסברי, רוברט נמירוף, והוא נצמד למחזה המקורי. הקאסט כלל את ג'ו מורטון בתפקיד וולטר לי, וירג'יניה קייפרס בתפקיד מאמא, ארנסטין גק'סון בתפקיד רות, ודבי אלן בתפקיד בניתה. המופע זכה בפרס טוני למחזמר הטוב ביותר.
סרט טלוויזיה, 1989
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1989 המחזה עובד לסרט טלוויזיה ברשת הציבורית PBS, בכיכובם של דני גלובר (וולטר לי) אסתר רול (מאמא), קים יאנסי (בניתה), סטרלטה דופואה (רות), וג'ון פידלר (קרל לינדנר). הסרט זכה בשלוש מועמדויות לפרסי אמי, כולן בקטגוריות טכניות.
חידוש ברודוויי, 2004
[עריכת קוד מקור | עריכה]המחזה הועלה מחדש בברודוויי ב-2004.[7] הקאסט כלל את שון קומבס בתפקיד וולטר לי, אודרה מקדונלד בתפקיד רות, פלישיה רשאד בתפקיד מאמא, וסנאא לתאן בתפקיד בניתה.
המחזה זכה בשני פרסי טוני: לשחקנית הטובה ביותר (פלישיה רשאד) ושחקנית המשנה הטובה ביותר (אודרה מקדונלד), ובמועמדויות לחידוש ברודוויי הטוב ביותר וכן לשחקנית המשנה הטובה ביותר (סנאא לתאן).
סרט טלוויזיה, 2008
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 2008, שון קומבס, פלישיה רשאד ואודרה מקדונלד כיכבו בסרט טלוויזיה בבימויו של קני ליאון. בכורת הסרט הייתה בפסטיבל סאנדנס 2008, ואחר כך שודרה ב-ABC ב-25 בפברואר 2008. מקדונלד זכתה במועמדות לפרס אמי.[8] על פי מדד נילסן, הסרט נצפה על ידי 12.7 מיליון צופים, ודורג #9 בדירוגים השבועיים.[9]
חידוש ברודוויי, 2014
[עריכת קוד מקור | עריכה]חידוש שני בברודוויי רץ מ-3 באפריל 2014 עד 15 ביוני 2014.[10][11] המחזה זכה בשלושה פרסי טוני: לחידוש הטוב ביותר, לשחקנית המשנה הטובה ביותר (סופי אוקונדו) ולבימוי הטוב ביותר (קני ליאון).[12]
הקאסט כלל את דנזל וושינגטון בתפקיד וולטר לי, סופי אוקונדו בתפקיד רות, לטנייה ריצ'רדסון ג'קסון בתפקיד מאמא, ואניקה נוני רוז בתפקיד בניתה.
יצירות קשורות
[עריכת קוד מקור | עריכה]המחזה משנת 2010 של ברוס נוריס, Clybourne Park, מספר את סיפורה של המשפחה הלבנה אשר מכרה את ביתה למשפחת יאנגר. המערכה הראשונה מתרחשת קצת לפני האירועים של "צימוק בשמש", וכוללת את מכירת הבית למשפחה האפרו-אמריקאית; המערכה השנייה מתרחשת כעבור 50 שנה.[13]
המחזה משנת 2013 מאת קוואמי קוויי-ארמה, Beneatha's Place, עוקבת אחר בניתה לאחר שהיא עוזבת לניגריה יחד עם אסגאי. במקום להיות רופאה, היא נהיית לדיקנית מדעי החברה באוניברסיטה מכובדת בקליפורניה.[14]
שני המחזות נקראו על ידי קוויי-ארמה "מחזור הצימוק" והועלו לבמה בהפקה משותפת בבולטימור בעונת 2012-2013.[15]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- צימוק בשמש במסד הנתונים IBDB (באנגלית)
- שמיעת המחזה באינטרנט
- Text to Text: ‘'A Raisin in the Sun'’ and ‘'Discrimination in Housing Against Nonwhites Persists Quietly'’ from The New York Times
- צימוק בשמש, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Internet Broadway Database. "A Raisin in the Sun | Ethel Barrymore Theatre (3/11/1959 – 10/17/1959)". IBDB.
- ^ "A Dream Deferred (by Langston Hughes)". Cswnet.com. 1996-06-25. אורכב מ-המקור ב-2014-01-08.
- ^ "Lorraine Hansberry House". Chicago Landmarks. City of Chicago.
- ^ Poitier, Sidney (2000). The Measure of a Man (First ed.). San Francisco: Harper. pp. 148–158. ISBN 978-0-06-135790-9.
- ^ Corley, Cheryl, "'A Raisin in the Sun', Present at the Creation", National Public Radio, March 11, 2002.
- ^ Rich, Frank, "Theater: 'Raisin in Sun,' Anniversary in Chicago", The New York Times, October 5, 1983.
- ^ Internet Broadway Database. "A Raisin in the Sun | Royale Theatre (4/26/2004 – 7/11/2004)". IBDB.
- ^ "Chenoweth, Dench, Linney, McDonald, Rashad Nominated for Emmy Awards". Playbill. אורכב מ-המקור ב-2012-10-25.
- ^ Ginia Bellafante, "Raisin in the Sun: A Tale of Race and Family and a $10,000 Question", The New York Times, February 25, 2008.
- ^ Playbill Vault. "A Raisin in the Sun". Playbill Vault.
- ^ Gioia, Michael. "Tony-Winning Revival of 'A Raisin in the Sun' Plays Final Performance Tonight"(הקישור אינו פעיל, October 2016) playbill.com, June 15, 2014
- ^ Purcell, Carey. "'Gent's Guide', 'All The Way', 'Hedwig And the Angry Inch', 'Raisin in the Sun 'Win Top Prizes at 68th Annual Tony Awards" (אורכב 12.06.2014 בארכיון Wayback Machine) playbill.com, June 8, 2014
- ^ Brantley, Ben, "Good Defenses Make Good Neighbors," The New York Times, February 22, 2010.
- ^ Paul Harris, Legit Review: ‘Beneatha’s Place’, https://variety.com/2013/legit/reviews/legit-review-beneathas-place-1200488433/
- ^ David Zurawik, "Baltimore's Center Stage looks very good in PBS documentary on 'Raisin' cycle", "The Baltimore Sun", October 25, 2013, http://articles.baltimoresun.com/2013-10-25/entertainment/bal-baltimore-center-stage-pbs-raisin-cycle-20131018_1_sun-revisited-kwame-kwei-armah-raisin-cycle
| פרס טוני לחידוש הטוב ביותר למחזה | ||
|---|---|---|
| 1994–1999 | מפקח מתקשר (1994) • היורשת (1995) • איזון עדין (1996) • בית בובות (1997) • מראה מעל הגשר (1998) • מותו של סוכן (1999) | |
| 2000–2009 | הדבר האמיתי (2000) • קן הקוקייה (2001) • חיים פרטיים (2002) • מסע ארוך אל תוך הלילה (2003) • הנרי הרביעי (שילוב של חלק 1 וחלק 2) (2004) • גלנגרי גלן רוס (2005) • התעורר ותשיר! (2006) • סוף המסע (2007) • בואינג בואינג (2008) • הכיבושים הנורמנים (2009) | |
| 2010–2019 | גדרות (2010) • הלב הרגיל (2011) • מותו של סוכן (2012) • מי מפחד מווירג'יניה וולף? (2013) • צימוק בשמש (2014) • גג שקוף (2015) • מראה מעל הגשר (2016) • ג'יטני (2017) • מלאכים באמריקה (2018) • הנערים בחבורה (2019) | |
| 2021–הווה | סיפורו של חייל (2021) • Take Me Out (2022) • טופדוג/אנדרדוג (2023) • Appropriate (2024) | |