נחלת הכלל

ערך זה עוסק במשאבים בבעלות כלל הציבור. אם התכוונתם למשאבים רוחניים בבעלות כלל הציבור, ראו רשות הציבור.

נחלת הכלל, המאגר המשותף, רכוש ציבורי או רשות הרבים הם המשאבים והמוסדות התרבותיים ומשאבי הטבע שכלל חברי החברה יכולים לגשת אליהם ולהשתמש בהם; נחלת הכלל כוללת משאבים כמו האוויר, השמש והמים. משאבים אלו יכולים להיחשב בבעלות כלל האוכלוסייה, או כאלו שאינם בבעלות איש. ניתן לחשוב על נחלת הכלל גם כמשאבים שקבוצות מנהלות למען תועלת אישית וקיבוצית. לרוב, ישנן נורמות ודרכי התנהגות שמאפיינות את הניהול של המשאבים המצויים בנחלת הכלל. נחלת הכלל גם יכולה להיות מוגדרת כצורת ניהול חברתית של משאב לא בידי המדינה או השוק, אלא בידי כלל המשתמשים, בניהול עצמי, באמצעות מוסדות שנבחרו לשם כך.

כאן תפורטנה דוגמאות למשאבים טבעיים, אשר מצויים או היו מצויים בנחלת הכלל.

בימי הביניים באנגליה האדמה השיתופית נחשבה באופן חוקי כחלק מהנחלה של האדון, אבל כלל התושבים היו רשאים להשתמש בה. המילה האנגלית לנחלת הכלל "Commons" מגיעה מהתייחסות לפרקטיקה זו של ניהול הקרקע.

במרכז אירופה, במיוחד ב��רום גרמניה, אוסטריה ואזור האלפים, נשמרו קרקעות בנחלת הכלל, עד לימנו-אנו. קרקעות אלו לרוב בשימוש חקלאים בקנה מידה קטן. מספר מחקרים השוו בין היחס של גרמניה ואנגליה אל אדמות נחלת הכלל לאורך ימי הביניים עד למאה ה-19. בריטניה הייתה יותר ישירה ומהירה בגידור וביטול הבעלות השיתופית על אדמות נחלת הכלל, בעוד דרום גרמניה והארצות האלפיות, כמו שווייצריה, אשר להן היו שיטות ניהול נחלת הכלל הכי מורכבות, לרוב נטו לשמור עליהן בבעלות שיתופית. למרות כל זאת, עד היום, בבריטניה נהוג שימוש שדומה לנחלת הכלל האנגלית ההיסטורית בקרקעות אשר בבעלות משפחת המלוכה, לצרכים קהילתיים ושימור הטבע.

במונגוליה, רועי-צאן רשאים לנדוד בין מדשאות שנמצאות בנחלת הכלל לצורך האכלת עדריהם. בין 1992 ל-1995 התבצע מחקר בידי ה-ECCIA, בו נעשה שימוש בתמונות לוויין כדי להשוות את שחיקת הקרקעות שנגרמת מרעיית-יתר במונגוליה, רוסיה וסין. במונגוליה, שחיקת הקרקעות נשארה יחסית נמוכה, ועמדה על 9%. לעומת זאת, ברוסיה וסין, בהן כלל קרקעות המרעה נמצאות בבעלות מדינית או פרטית, שיעור שחיקת הקרקעות עומד על 75% ו-33% בהתאמה. מסקנת המחקר היא כי המאמץ המשותף של המונגולים יותר יעיל לשימור הקרקע.

דייגי הלובסטרים במיין עוקבים אחרי כללים ונוהגים מוסכמים ביניהם במטרה לשמור על אוכלוסיית הלובסטרים. כללים אלו כוללים אזורי דיג שלא מוכרים בידי המדינה, מגבלות דיג לא רשמיות וחוקים שהם הצליחו להעביר במדינת מיין. למעשה, דייגי הלובסטרים משתפים ביניהם פעולה במטרה לשמור על המשאב המשותף שלהם, ללא התערבות משמעותית מצד המדינה. פעמים רבות מייחסים את ההצלחה של תעשיית הלובסטרים במיין לצורת ניהול שיתופית זו.

בשנות ה-80 המאוחרות, נפאל החליטה לבזר את השליטה המדינית על היערות. פרויקטים של יערות קהילתיים מעבירים את האחריות על ניהול היערות לאוכלוסייה המקומית, וכן את הרווחים מיערות אלו. בכך פרויקטים אלו מגבירים את המניע של האוכלוסייה להגן על היער משימוש יתר. מוסדות מקומיים מגבילים את השימוש והמכירה של עצי-היער ואת השימוש באדמה, והם משתמשים בכל הרווחים לצורכי פיתוח קהילתי ושימור היערות. לאחר עשרים שנים, המקומיים ציינו שהם שמים לב לעלייה ניכרת במספר העצים. פרויקט היערות הקהילתיים תורם גם לפיתוח הקהילות עצמם, ומהרווחים נבנים בתי-ספר, ביוב ותעלות ניקוז, צינורות שמובילים מי שתייה וכבישים. מחקרים מסכמים שפרויקט היערות השיתופיים בנפאל תורם לפיתוח דמוקרטיה ברמה השורשית ביותר.

סקיה היא שיטת ניהול של תעלות השקיה שמונהגת בספרד ובאזורים שהיו בעבר בשליטה ספרדית, לרוב במדבר. בניו-מקסיקו, קיים ארגון בניהול כלל האוכלוסייה בשם שסקיה שאחראי על חלוקת, שימוש ומחזור המים, במטרה לעזור לחקלאות ולשמור על המים כמשאב משותף לדורות העתיד.

מאז המאה ה-19 התפתחה ההתייחסות לנחלת הכלל, והיום נהוג לדבר על נחלת הכלל גם בהקשר לתרבות וידע. נחלת הכלל התרבותית כוללת ספרות, מוזיקה, אומנות, עיצוב, סרטים, טלוויזיה, ראדיו, מידע, תוכנות ואתרי מורשת. ויקיפדיה היא דוגמה לייצור והשימור של טובין ציבוריים בידי קהילת מתנדבים בצורה של ידע אנציקלופדי שכלל הציבור רשאי לגשת אליו ומנוהל ללא סמכות ריכוזית. ויקיפדיה מנסה להימנע מהטרגדיה של נחלת הכלל על ידי ניהול קהילתי ומבוזר בידי קהילת ויקיפדיה.

יש הטוענים כי פיתוח נחלת הכלל בתחום המידע יכול להגן על הצרכנים. לדוגמה, מידע בדבר החברות המזהמות ביותר, שמפורסם בידי האו"ם ואפילו חברות פרטיות, מצוי לרוב בנחלת הכלל, וכלל המין האנושי רשאי לגשת אליו ולהשתמש בו כראות עייניו.

מאיו מורל (אנ') חוקרת את תחום נחלת הכלל הדיגיטלית ומגדירה אותה כמידע והמשאבים שנוצרים על ידי הקהילה או כאלו שנחלקים על ידיה ונגישים לכולם. משאבים אלו לרוב לא עוברים תהליך של מסחור (אנ'), ונחלקים ללא תשלום. משאבים שכאלו לדוגמה הם ויקיפדיה, תוכנות חינמיות ותוכנות קוד פתוח. לרוב נהוג לטעון שאפשר להימנע מהטרגדיה של נחלת הכלל בתחום זה, מאחר שמשאבים אלו לא כלים לעולם, לא משנה כמה שימוש נעשה בהם.

נחלת הכלל העירונית מציעה לתושבים את ההזדמנות לנהל את המשאבים והמרחב העירוני ואת העלויות על בסיס ערך השימוש (אנ') שלהם ועלויות האחזקה, במקום על בסיס ערך השוק שלהם.

במצבים ואזורים של נחלת כלל עירונית, התושבים הם שחקני המפתח, ולא רשויות או בעלים-פרטיים. דייוויד הארווי (אנ') עסק בהגדרת ההבדל בין שטחים ציבוריים לנחלת הכלל העירונית. לטענתו, שטחים ומשאבים ציבוריים הופכים לנחלת הכלל כאשר התושבים נוקטים פעולה פוליטית ומנהלים אותם. לדוגמה, כיכר סינטגמה באתונה, כיכר תחריר בקהיר וכיכר קטלוניה בברצלונה היו מרחבים ציבוריים שהפכו לנחלת הכלל כאשר תושבי הערים החלו למחות בהם ולנהל אותם כראות עינהם. כמו כן, רחובות הם שטחים עירוניים שפעמים רבות מומרים לנחלת הכלל באמצעות פעילויות חברתיות ומחאות מהפכניות. נחלת הכלל העירונית יכולה לפעול לצד הרשויות המקומיות וכוחות השוק, או כנגד אליהם ובמטרה להחליפם. דוגמאות לנחלת הכלל העירונית כוללות גינון קהילתי, חוות עירוניות על גגות ומרחבים תרבותיים כגון ספריות פתוחות בתחנות אוטובוסים.

הכישלון של נחלת הכלל הוא השם למגוון תאוריות כלכליות, אשר ידועות היום בשם הטרגדיה של נחלת הכלל, שמדגישות את אי-ההיתכנות הכלכלית, או אי הכדאיות הכלכלית, של ניהול משאבים בשיטה של נחלת הכלל. כבר במאה ה-18, ויליאם לויד הדגים את הרעיון הזה באמצעות ניסוי מחשבתי על רועי צאן שמבצעים רעיית יתר באזור חקלאי ששייך לנחלת הכלל, במקרה כזה, כל רועה צאן לוקח מנחלת הכלל לרעת שאר הרועים. אותו הרעיון נקראה בהקשר לדיג "הטרגדייה של הדייגים", ומתייחס לדיג יתר.

במאה ה-21, תיאורית הכישלון של נחלת הכלל המוכרת ביותר היא זו של גארט הרדין, שפרסם ב-1968 מאמר על הכישלון של נחלת הכלל, שגם בו היה שימוש בניסוי המחשבתי על שדה המרעה ורועי-הצאן. במאמר המקורי טען שהפתרון לכישלון של נחלת הכלל הוא הפרטה, והעברת ניהולה לבעלים פרטיים. לעומת-זאת, במהלך השנים שכתב את המאמר וטען שהבעיה היא חוסר ניהול נחלת הכלל, שניתן להעבירה לניהול המדינה, או אף להשאירה בנחלת הכלל, וכל שנדרש הוא גוף ניהולי שמופקד על שמירה עליה.

מאז מאמרו של הרדין, חוקרים רבים החלו להתעניין בסוגיה של נחלת הכלל. בעוד התפיסה המקורית הייתה שכל המשאבים שנמצאים בנחלת הכלל עתידים להיכשל, משאבים בנחלת הכלל עדיין משמעותיים בעולם המודרני. חוקרת לדוגמה שעוסקת בנושא נחלת הכלל היא אלינור אוסטרום, שזכתה בפרס נובל על ניתוח מקרים שבהם נחלת הכלל מנוהלת בהצלחה. לדוגמה, אוסטרום מצאה כי שדות מרעה באלפים השווייצרים מנוהלים בהצלחה על ידי קואופרטיבים של החקלאים המתגוררים בקרבתם, במשך מאות שנים. אחד הטיעונים כנגד התפיסה של הכישלון של נחלת הכלל הוא כי אומנם שדות המרעה מצויים בנחלת הכלל, אבל עדיין לכל רועה צאן עדר פרטי, ולכן קיים האינטרס לרעיית יתר, דבר שלא היה קיים אילו גם העדרים היו בנחלת הכלל.

קארול רוס, טוענת במחקרה מ-1986 כי המשתמשים בנחלת הכלל לרוב מצליחים למצוא מנגנונים ודרכים לנהל אותה באופן מספק ולשמור עליה, וייתכן אפילו לשפר אותה. המונח שהיא טבעה בהתייחסה לתופעה זו הוא "הקומדיה של נחלת הכלל".

מושג אשר דומה למושג הקומדיה של נחלת הכלל הוא המושג "הניצחון של נחלת הכלל". נטען, כי סוגים מסוימים של נחלת הכלל, כמו נחלת הכלל האינטלקטואלית ותוכנות בקוד פתוח, דווקא משתפרים ככל שמשתמשים בהם יותר וליותר אנשים יש גישה אליהם. בהשוואה למטאפורה של שדה במרעה, "הדשא גובהה ככל שקוצרים אותו".

• הדיגרים
• ההתקוממות של קת

מדיה וקבצים בנושא נחלת הכלל בוויקישיתוף

• נחלת הכלל, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)