משה שניאורי

	יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: הצגת "גרסת הריי"צ" ו"גרסת המחקר" כעמדות מקבילות; יש להציג עובדות כעובדות, מסורות כמסורות, ופרשנויות כפרשנויות.
	אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.	שכתוב

משה שניאורי

לידה	1784
פטירה	1853 (בגיל 69 בערך)
תקופת הפעילות	?–1853
השתייכות	חסידות חב"ד
שם השושלת	שניאורסון
אב	שניאור זלמן מלאדי
אם	סטערנא בת יהודה לייב
צאצאים	שרה רבקה שניאורסון

משה שניאורי (בערך 1784 – לפני 1878), היה בנו הצעיר של מייסד שושלת חב"ד, רבי שניאור זלמן מלאדי. הוא סבל ממחלת נפש ולפי כמה גרסאות, התנצר. חסידי חב"ד מיעטו לעסוק בו עד שדמותו התפרסמה במאה ה-21.

שנת לידתו אינה ברורה. ידוע כי התחתן בשנת 1797, ומאחר שרוב בני משפחתו נישאו בהיותם בני 14, יש המשערים שנולד בשנת 1784. רבי יוסף יצחק שניאורסון (האדמו"ר השישי של חסידות חב"ד) כותב במקום אחד^[1] שנולד בעיר ליאזנא בשנת תקמ"ד (1784), אך במקום אחר הוא כותב^[2] שנולד בשנת תקל"ט (1779).

בהיותו בן שמונה התגלו בו סימנים של אי שפיות. אביו דאג שיטופל בידי רופאים ומחלתו רוסנה ופרצה חליפות. בשנת 1801 לקחו אביו לריפוי בויטבסק, סנקט פטרבורג וסמולנסק. בהיותו בגיל נישואיו אוזנה מחלתו, ובחנוכה שנת תקנ"ח (1797) נשא לאשה את שפרה, בתו של רבי צבי הירש מאולה (Ula), הקרובה לליאדי. משה עבר להתגורר בבית חותנו, וככל הנראה התמנה לאחר מכן לרב באולה.

החל משנת תקס"ב, בהגיעו לגיל 18, רשם בקביעות את הדרושים שאמר אביו בשבתות^[3]. מספר כרכים מכתבי ידו נמצאים בספריית חב"ד^[3]. באדר א' תשפ"ב (פברואר 2022) העלתה ספריית חב"ד לאתר האינטרנט של הספרייה סריקה של כמה מהם^[4], וכן פרסמו כתב יד של דרוש של משה עצמו^[5]. במסורת חב"ד מיוחס לו ידע בניגוני חב"ד^[6].

בתקופת מלחמות נפוליאון ופלישתו לרוסיה (1812), נסוגו אביו ובני ביתו עם צבא רוסיה לרוסיה הפנימית, מסע שבמהלכו נפטר רבי שניאור זלמן. משה ובני משפחתו לא הצטרפו למסע. כאשר ניסה משה להגיע לשקלוב נפל בשבי הצבא הצרפתי. הוא הואשם בריגול ונידון למוות אך שוחרר. משערים כי שהותו בשבי הביאה להתפרצות מחודשת של אי השפיות שממנה סבל בצעירותו. ממכתב שכתבה אמו בשנת 1817 עולה לכאורה כי בשנה זו כבר היה מצבו הנפשי מעורער.

באייר תקע"ד חתם עם אחיו דובער וחיים אברהם על הסכמה להדפסת הראשונה של 'אגרת הקודש' החלק הרביעי של ספר התניא שכתב אביהם^[7].

אשתו, שתי בנותיו, בעליהן ונכדיו עלו לארץ ישראל והתיישבו בקהילת חב"ד בחברון בסביבות השנים תר"ג-תר"ד^[8], לאחר כמה שנים, בשנת תרי"ב, הם עברו לירושלים^[9].

חסיד חב"ד שנפטר בסוף המאה ה-20 סיפר כי בתקופת כהונתו כאדמו"ר של נכד אחיו, רבי שמואל שניאורסון, הופיע בעיר לובביץ' לכמה ימים, וביקר את הרבי ובני משפחתו. זהותו נודעה לאנשי העיירה רק לאחר שעזב את העיר. באותה תקופה הוא נראה כחסיד חב"ד זקן וותיק^[10].

המשכילים שלחמו בחסידות, טענו כי בעקבות מאבק ירושה בין משה לבין אחיו האדמו"ר האמצעי^{[דרוש מקור][דרושה הבהרה]}, שהסתיים בכישלונו של משה, החליט משה להמיר את דתו. לדבריהם, החסידים שלא ידעו כיצד להתמודד עם הפרשה, סיפרו שהוא מעורער בנפשו.^{[דרוש מקור]}

החסידים טענו כי רובן של השמועות אינן אלא בדיות^{[דרוש מקור]}. הספר "בית רבי", שנכתב בידי חסיד חב"ד מענף קאפוסט, נמנע מלעסוק במחלתו ובשאלת ההתנצרות, באמרו שהנעשה עמו ידוע, והתמקד בסיפור נדודיו שלאחר המעשה.

גרסת הריי"ץ היא כי בשנת 1815 התלווה משה אל אחיו, האדמו"ר האמצעי, לריאיון עם קיסר רוסיה בנושא יישוב היהודים במושבות. סגנון דיבורו הפתוח של משה עורר עניין אצל הקיסר והוא ביקשו להתווכח עם הכומר הראשי. משה נענה להצעה וניצח בוויכוח. הנוצרים, שהתקשו לשאת את העלבון, אסרו את משה בכפייה, הביאוהו למנזר והחתימוהו על כורחו על מסמך שבו הוא מבקש להמיר את דתו. לאחר שסירב לשתף עימם פעולה הם הכניסו אותו למאסר. בי"ט בכסלו תקע"ו^[11] מת אחד האסירים ובחסות המהומה שנוצרה הצליח משה לברוח מהמאסר (במקום אחר כתב הריי"ץ כי במהלך הובלתו למאסר לפתע "נפלה תרדמה על כולם" וכך הוא הצליח לברוח^[12]). לאחר ריצה של כמעט 24 שעות בשלג הוא הגיע למקום יישוב יהודי, אך כיוון שחשש שיתפסוהו שוב, המשיך לנדוד במשך 62 שנה בזהות מוסתרת, עד שנפטר בשנת תרל"ח (1878)^{[דרוש מקור]}.

בשנת תש"ס פרסם דוד אסף מאמר בנושא בכתב העת "ציון",^[13] שהורחב במידה רבה בפרק הראשון של ספרו נאחז בסבך (תשס"ו). אסף מסתמך על מסמכים שנחשפו לאחרונה, סוקר את ההמרה מכל היבטיה ומצביע על השכתובים ההיסטוריים שנעשו בפרשה זו. הספר זכה לפרסום נרחב בעיתונות. בפורום עצור כאן חושבים התפתח דיון ער בנושא, בהשתתפותם של דוד אסף וחוקרים חב"דיים ואחרים, ובו תיעוד רב והפניות למאמרים אחרים בפרשה.

לדברי אסף, בעקבות סכסוך ממוני בין משה לבין מיכאיול אלכסייביץ פוזנוב, קצין ארטילריה שהתגורר באולה, החליט מיכאיול לנקום במשה ולהעבירו על דתו. הוא הזמינו למסיבת תה ובה השקה אותו לשכרה בפונץ', החתים אותו על מסמך שבו הביע את רצונו להתנצר ולהפוך לקתולי, גזז את פאותיו וזקנו ושלח אותו אל הכומר המקומי בליווי חיילים. הכומר הטבילו לנצרות כמה ימים לאחר מכן.

אחיו של משה פנו במכתב אל סטניסלב סיסטרצנייביץ בוהוש, המטרופוליט של כלל הכנסיות הקתוליות ברוסיה, ובו גוללו בפניו את פרשת מחלת נפשו של משה, שבעקבותיה הם טענו לחוסר תקפות חתימתו על מסמך המרת הדת. בוהוש סירב להיענות לפנייתם.

במהלך חודש אוקטובר ביקש משה לשנות את דתו שנית, ולהיות פרבוסלבי. בעקבות הודעתו זו פנתה המועצה של הכנסייה הפרבוסלבית במוהילב למקבילתה הקתולית בדרישה לקבל את תעודת ההטבלה הרשמית. בחקירה שנערכה בעניין התברר שלא הוטבל כדין; אולם פוזנוב והכומר של אולה עמדו על כך שההטבלה נעשתה כדין, ובעקבות כך הודיע המינהל הקתולי במסמך רשמי שמשה הוטבל כדין ושמו החדש הוא ליאון יולייביץ.

בעקבות דרישתו של שר החינוך והדתות הרוסי הועבר משה לעיר הבירה סנקט פטרבורג והתארח בביתו של בוהוש. שם עבר בדיקות רפואיות מקיפות ונקבע שהוא חולה נפש. הוא נשאר בביתו של בוהוש ושם למד נצרות.

באוגוסט 1821 חלה החמרה במצבו של משה, ובספטמבר של אותה שנה הועבר לבית חולים שהתמחה ברפואת עצבים. מאז והלאה אין מסמכים אודותיו וסביר להניח שנפטר תקופה קצרה לאחר מכן.

• דוד אסף, נאחז בסבך: פרקי משבר ומבוכה בתולדות החסידות, מרכז זלמן שזר, ירושלים 2006, פרק ראשון: מומר או קדוש? בעקבות משה בנו של ר' שניאור זלמן מליאדי, עמ' 50–136.^[13]
• אליהו מטוסוב, תולדות רבי משה בן אדמו"ר הזקן^[14], ניו יורק, תשע"ד, מסת"ב 9781495195174
• בועז אפלבאום, גוי של חב"ד, 2005, רומן היסטורי המבוסס על הפרשה.

• דיון בנושא בפורום עצור כאן חושבים.
• חגי חיטרון, מסע באוקראינה, באתר הארץ, 22 ביולי 2005
• יאיר שלג, תעודת ההטבלה של בן האדמו"ר, באתר הארץ, 12 ביוני 2006
• על אודותיו מתוך אתר חב"ד

רבי שניאור זלמן מלאדי מייסד חסידות חב"ד
פעילות ציבורית ומושגים	קופת מעות ארץ הקודש • כולל חב"ד • תקנת המקוואות של בעל התניא • חג הגאולה • פדה בשלום
ספריו	ספר התניא • שולחן ערוך הרב • סידור אדמו"ר הזקן • תורה אור ולקוטי תורה • מאמרי אדמו"ר הזקן • אגרות קודש אדמו"ר הזקן • שו"ת אדמו"ר הזקן
ניגונים שידוע שחיבר	ניגוני רבי שניאור זלמן: "ארבע בבות" • "אלי אתה" • "אבינו מלכנו" • "קול דודי" • "שלוש תנועות" • "ניגון דבקות לתפילות ראש השנה" • "ניגון צאינה וראינה" • "ניגון לקראת שבת" • "ניגון דבקות חב"ד לתפילות שבת" • "כאיל תערוג" • "ניגון ישן"
רבו ומשפחתו	המגיד ממזריטש (רבו) • ישראל ברוך פוזנר (אביו) • סטערנא (אשתו) • דובער שניאורי (בנו ממשיכו, ה־2 בשושלת) • חיים אברהם שניאורי (בנו) • משה שניאורי (בנו) • דבורה לאה (בתו) • פרידא (בתו) • רחל (בתו) • יהודה לייב מינוביץ' (אחיו) • מנחם מנדל שניאורסון (נכדו שגידל, ממשיכו וה־3 בשושלת) • משפחת שניאורסון