מסע הצלב של 1101

	יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: תעתיקים שגויים, תרגמת וכו'.
	אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.	עריכה

מסע הצלב של 1101 היה מסע צלב של שלוש תנועות נפרדות, שאורגן בשנת 1100 וב-1101 אחרי הצלחתו של מסע הצלב הראשון. מסע זה נקרא גם מסע הצלב של מוגי-הלב על-שם מספר רב של משתתפים שהצטרפו למסע זה אחרי שעזבו את המסע הראשון.

הצלחת מסע הצלב הראשון עודדה קריאה לתגבור מצד ממלכת ירושלים החדשה. לכן, האפיפיור פסקליס השני, יורשו של אורבנוס השני (שמת חמישה ימים בלבד אחרי נפילת ירושלים בש��הי מסע הצלב הראשון וכך לא ידע על הצלחת המפעל אותו יזם), קרא למסע צלב נוסף. הוא עודד במיוחד את אלו שנשבעו לצאת למסע הראשון ולא עשו זאת, וגם את אלו שעזבו באמצע. חלק מהאנשים האלו כבר סבלו מיחסי בוז בביתם ועמדו תחת לחץ רב לצאת למסע הבא.

בספטמבר 1100, קבוצה גדולה של לומברדים עזבו את מילאנו. אלה היו בעיקר איכרים לא מאומנים, שהונהגו על ידי הארכיבישוף של מילאנו, אָנְסֶלְמוֹ דַה בּוֹוִיסִיוֹ. כאשר הם הגיעו לשטחי האימפריה הביזנטית, הם בזזו אותה והשליט הביזנטי אלכסיוס הראשון ליווה אותם למחנה מחוץ לקונסטנטינופוליס. דבר זה לא ריצה את הצלבנים, הם פלשו לעיר ובזזו את ארמון בלכרנה (אנ') ואף הרגו את האריה של הקיסר אלכסיוס. הלומברדים עברו במהרה לצד השני של הבוספורוס, חנו בניקומדיה, ושם חיכו לתגבורות.

במאי, הגיעה תגבורת של קבוצה קטנה אך חזקה של צרפתים, בורגונדים וגרמנים בהנהגת אטיין הראשון רוזן בורגונדי (אנ'), אוד הראשון, דוכס בורגונדי (אנ') וקונראד, הקונסטבל של היינריך הרביעי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה. בנוסף הצטרף אליהם גם רמון הרביעי, רוזן טולוז, אחד המנהיגים שהוביל את מסע הצלב הראשון שכעת שירת תחת הקיסר היינריך והוא מונה למפקד הכללי. כמו כן, צורף אליהם כח של שכירי חרב פצ'נגים ביזנטים תחת פיקודו של ציטאס.

הקבוצה החלה לצעוד בסוף מאי, לעבר דורילאום (אנ'), כשהם עוקבים אחרי הדרך שעשו רמון ואטיין במהלך מסע הצלב הראשון. הכוח הזה תכנן להמשיך לעבר קוניה, אבל הלומברדים, שמספרם היה גדול בהרבה משל הכוחות האחרים, היו נחושים לצעוד צפונה לניאוקיסריה (אנ'), שם הוחזק בשבי אחד ממנהיגי מסע הצלב הראשון, בוהמון הראשון בידי הדנישמנדים. אחרי שכבשו את אנקרה ב-23 ביוני והחזירו אותה לאלכסיוס, הצלבנים פנו צפונה, שם הותקפו על ידי הסלג'וקים הטורקים במשך שבועות.

הלומברדים הבינו את הטעות שעשו, וכל הצבא פנה בחזרה מזרחה והצבא נכנס לשטחי הדנישמנדים הטורקים. עם זאת, הסלג'וקים, תחת שלטונו של קיליץ' ארסלאן (אנ'), שהבין שהפילוג בין הטורקים היה הסיבה לכשלונו לעצור את מסע הצלב הראשון, בא בברית עם הדנישמנדים ועם שליט חלב.

בתחילת אוגוסט פגשו הצלבנים את הצבא המוסלמי המאוחד במרסוואן (Mersivan) שבצפון אנטוליה. הצלבנים התארגנו בחמש מחלקות: הבורגונדיים, רמון והביזנטים, הגרמנים, הצרפתים והלומברדים. הלומברדים שהיו בחזית הובסו, שכירי חרב הפצ'נגים נטשו את הקרב, והצרפתים והגרמנים נאלצו לסגת. רמון נשאר לכוד על סלע וחולץ על ידי אטיין וקונראד. הקרב המשיך למחרת, מחנה הצלבנים נכבש והצלבנים ניגפו. רוב הלומברדים, שלא היו פרשים, נמצאו במהרה ונהרגו על ידי הטורקים. רמון רוזן טולוז, אטיין השני, רוזן בלואה ואטיין מבורגונדי ברחו צפונה לסינופ, וחזרו לקונסטנטינופול באונייה.

מעט אחרי שהחיילים הלומברדים עזבו את ניקומדיה, צבא נוסף מהעיר נוור (Nevers) בצרפת הגיע לקונסטנטינופול. הוא הגיע לשם דרך הים האדריאטי מהעיר בארי, והכניסה לעיר התאפשרה ללא קרב. צבא זה ניסה לצמצם את הפער עם הצבאות האחרים והתקדם במהרה לעברם, אבל למעשה אף פעם לא פגש אותם. הצבא הנוורי, בהנהגת גיום השני מנוור (צר'), הטיל מצור על קוניה, אבל לא הצליח לכבוש אותה. במהרה נתפס הצבא בהראקליאה קיביסטרה (אנ') על ידי הסלג'וקים, שהביסו את הלומברדים במרסיוואן,והיו נחושים להביס את הצבאות החדשים במהירות האפשרית. בהראקליאה כמעט כל הצבא מהעיר נוור נהרג, מלבד גיום ומספר מאנשיו.

מיד אחרי שגיום מנוור עזב את קונסטנטינופול, הגיע צבא שלישי, שהונהג על ידי גיום התשיעי, דוכס אקיטן, איג דה ורמנדואה וולף הראשון, דוכס בוואריה; להם התלוותה אידה מאוסטריה (אנ'), אמו של לאופולד השלישי, מרקיז אוסטריה (אנ'). צבא זה בזז את שטחי ביזנטיון בדרך לקונסטנטינופול.

בדרך מקונסטנטינופול הצבא נחלק לשניים. חלק אחד הפליג ישירות לארץ ישראל, והשאר צעד אל עבר הראקליאה. בדומה לקודמו גם יחידותיו נתפסו במארב שהכין להם קיליץ' ארסלן הסלג'וקי והובסו. גיום מאקיטן וולף מבוואריה נמלטו, אבל איג דה ורמנדואה נפצע אנושות; הניצולים הגיעו לבסוף לטרסוס, שם נפטר איג. אידה נעלמה במהלך המארב, וכנראה נהרגה, אך לפי אגדות היא נלקחה בשבי ונהייתה אמו של זנגי, אויבם הגדול של הצלבנים במסעותיהם הבאים.

גיום מנוור ברח גם הוא לטרסוס והצטרף לשאר הניצולים, ואחריו הגיע רמון מטולוז. תחת פיקודו של רמון, הניצולים כבשו את טרטוס עם עזרה של הצי מג'נובה. בתקופה זו, מסע הצלב כבר נהפך למסע צליינות. הניצולים הגיעו לאנטיוכיה בסוף 1101, ובחג הפסחא של 1102 הגיעו לירושלים. אחר כך, כאשר הם מילאו את שבועתם, צלבנים רבים חזרו הביתה. עם זאת, חלק נשארו כדי לעזור למלך בלדווין הראשון להגן על העיר רמלה כנגד פלישה מצרית. אטיין מבלואה נהרג במהלך קרב זה. ז'וסלין הראשון (אנ') נשאר במזרח וב1118 נעשה לרוזן אדסה.

תבוסת הצלבנים אפשרה לקיליץ' ארסלן להקים את בירתו באיקוניום, וגם להוכיח לעולם המוסלמי שהצלבנים לא היו בלתי-מנוצחים, כפי שנדמו במהלך מסע הצלב הראשון. הצלבנים והביזנטים האשימו האחד את השני בתבוסה, ואף אחד מהם לא הצליח להבטיח מעבר בטוח דרך אנטוליה, בייחוד לא אחרי שקיליץ' ארסלן חיזק את מעמדו באזור. הדרך היחידה לארץ הקודש הייתה דרך הים, מה שנתן יתרון לערים האיטלקיות. החוסר במעבר בטוח מקונסטנטינופול חיזק גם את נסיכות אנטיוכיה, שם טנקרד הצליח לחזק את מעמדו בלי התערבות ביזנטית.

גם מסעות הצלב השני והשלישי סבלו מקשיים דומים כשניסו לחצות את אנטוליה.

מדיה וקבצים בנושא מסע הצלב של 1101 בוויקישיתוף