ממלכת בוהמיה

	ערך שניתן לשפר את מקורותיו
	בערך זה יש מקורות, אבל ניתן וכדאי לשפר את המקורות שכבר קיימים בו. אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים. אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

ממלכת בוהמיה
České království

דגל סמל
ממשל
משטר	מונרכיה
ראש המדינה	מלך בוהמיה
שפה נפוצה	צ'כית
עיר בירה	פראג
גאוגרפיה
יבשת	אירופה
היסטוריה
הקמה	שדרוג הדוכסות לממלכה
תאריך	1198
פירוק	מלחמת העולם הראשונה
תאריך	1918
ישות קודמת	דוכסות בוהמיה
ישות יורשת	צ'כוסלובקיה הרפובליקה הצ'כוסלובקית הראשונה

ממלכת בוהמיה (בגרמנית: Königreich Böhmen; בצ'כית: České království; ובלטינית: Regnum Bohemiae), הייתה ממלכה בתחומי האימפריה הרומית הקדושה, והייתה אחת מנסיכויות הבוחרים באימפריה. החל משנת 1526 נשלטה הממלכה על ידי בית הבסבורג.

לאחר פירוק האימפריה הרומית הקדושה, נכללה הממלכה בתחומי האימפריה האוסטרית, ולאחר מכן בתחומי האימפריה האוסטרו-הונגרית, ופראג הייתה לאחת הערים המובילות באימפריה.

לאחר תבוסת מעצמות המרכז במלחמת העולם הראשונה, הפכה בוהמיה לחלק מצ'כוסלובקיה.

בוהמיה היוותה חלק מרכזי וראשי באימפריית מוראביה הגדולה בסוף המאה ה-9 ועמדה איתנה מול מתקפות המדיארים מהונגריה. אמנם, לאחר מותו של השליט סוואטופלוק בשנת 894, האימפריה נחלשה עקב מאבקי ירושה והתגברות הפשיטות מהמזרח ולבסוף התפרקה. יחד עם זאת, בתקופה הזו החלה השתלטות הנצרות הקתולית בבוהמיה ואיתה המלוכנות. לאחר אותה נפילת אימפריית מוראביה קמה מלוכה מקומית בוהמית תחת שלטונה של שושלת פרמיסל ששלטה בבוהמיה עד תחילת המאה ה-14.

בתחילה עסקה הממלכה בקליטת דת הנצרות הקתולית ובקיום יחסים קרובים עם ממלכת פרנקיה אשר לבסוף הפכה לאימפריה הרומית הקדושה.

לאחר הניצחון המוחץ של הממלכה הבוהמית יחד עם האימפריה הרומית הקדושה על הפושטים המדיארים (בשנת 955), העניק אוטו הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה את השטחים שהפכו לבוהמיה ומוראביה לבולסלאב הראשון, דוכס בוהמיה, ובכך הוקמה רשמית הממלכה הבוהמית. הממלכה הבוהמית נשארה אוטונומית במשך דורות רבים ואף קיבלה חיזוק עצמאי משמעותי מהאימפריה הרומית הקדושה. זאת לאחר שיארומיר, דוכס בוהמיה קיבל את אות הפאודל מהיינריך השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה לאחר שהביס את בולסלאב הראשון, דוכס פולין וכבש חזרה את פראג.

הראשונים שנקראו "מלך בוהמיה" על ידי האימפריה הרומית הקדושה הם הדוכסים וראטיסלאב השני (1085) וולאדיסלאב השני (1158), אך יורשיהם חזרו לתואר דוכס. התואר מלך הפך לתורשתי תחת שלטונו של המלך אוטוקאר הראשון (1198).

בתקופתו של נכדו של אוטוקאר הראשון, אוטוקאר השני (1253) התרחבה הממלכה לאזורים שכיום הם אוסטריה וסלובניה. זאת עקב החלשות הממלכות באירופה עקב הפלישה המונגולית באמצע המאה ה-13.

תחילתה של שליטת בית לוקסמבורג בבוהמיה החלה בשנת 1310 עם נישואיה של יורשת הכתר הבוהמי, הנסיכה אליזבת' לבנו של קיסר האימפריה הרומית הקדושה היינריך השביעי, יוהאן. בנו של יוהאן, קרל הרביעי התיישב בכס המלוכה הבוהמי בשנת 1346. הוא הקים את אוניברסיטת קארל בפראג, האוניברסיטה הראשונה במרכז אירופה כולה. תקופת כהונתו היוותה שיא בהתפתחות הפוליטית, הכלכלית והגאוגרפית של בוהמיה. כמו כן, הוא בנה את טירת קרלשטיין אשר היוותה קו הגנה לעיר פראג ומקום מושבו ומיקום תכשיטי וכתרי המלוכה הבוהמיים ושל האימפריה הרומית הקדושה. הטירה הפכה לאחד הסמלים של מרכז אירופה בכלל ושל ממלכת בוהמיה בפרט. הטירה שהשתמרה במלואה והעיירה הסמוכה מהוות מוקד תיירותי מהעיקריים של צ'כיה כיום. הצלחותיו הובילו לבחירתו לקיסר האימפריה הרומית הקדושה הראשון מבוהמיה והוא העביר את בירת האימפריה שבשליטתו לפראג. בתקופתו בוהמיה התפשטה לשלטה על שטחי מוראביה, לוסטיה העליונה והתחתונה, שלזיה, ברנדנבורג, נורנברג, לוקסמבורג וחלקים נרחבים מגרמניה ואוסטריה של היום.

בנוסף, בהסדר של בולת הזהב של 1356, קיבלה ממלכת בוהמיה מעמד של נסיך בוחר.

בשנת 1415, יאן הוס, רקטור האוניברסיטה של קארל בפראג, אשר היה רפורמי בדעותיו כלפי הכנסייה והוגה דעות חשוב בזמנו, נידון למוות בשריפה על המוקד על כפירה בדת על ידי בית המשפט הצ'כי. זאת למרות שהיה נתון תחת הגנתו זיגמונד, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, הוא נתן את אישורו להוצאת גזר הדין. פעולה זו, יחד עם הוצאה להורג של עוד חמישה מעוקביו של הוס על ידי הכנסייה הקתולית הובילו למרד של העם הבוהמי בכנסייה הקתולית ובאימפריה הרומית הקדושה. מרד זה נקרא המלחמות ההוסיות.

את המרד הוביל המצביא יאן ז'יז'קה הנחשב לאחד המצביאים הגדולים בהיסטוריה ומהראשונים שהשתמשו בנשק חם באירופה. ז'יז'קה נחשב לגיבור לאומי עד היום ולמצביא שלא הפסיד באף קרב שבו השתתף.

לאחר מותו של ז'יז'קה בשנת 1424, נטל את הפיקוד הצבאי פרוקופ הגדול ותחת פיקודו ההוסים שלטו עוד כ-10 שנים על מרכז אירופה והשליטו טרור על האזורים בהם שלטו עקב קנאותם הרבה. לאחר הקרבות הקשים ומותו של ז'ז'קה התפצלו ההוסיטים לשתי אסכולות עיקריות, האוטראקים המתונים והטאבוריטים הקיצוניים. לבסוף ניצחו האוטראקים (בעזרתם של הקתולים) את הטאבוריטים בקרב ליפאני בשנת 1434.

לאחר סיום המרד הארוך, קיבלה האימפריה הרומית הקדושה את דרישתם של האוטראקים לחופש דת בשנת 1436.

בשנת 1458 נבחר ייז'י מפודבראדי למלוך בבוהמיה והיה למלך העצמאי המוחלט האחרון ששלט בבוהמיה.

בשנת 1462 ביטל האפיפיור פיוס השני את ההסכם לפיו ישנו חופש דת בבוהמיה.

לאחר מותו של המלך לאיוש השני, שליט הונגריה ובוהמיה, בקרב מוהאץ' בשנת 1526 כנגד האימפריה העות'מאנית, עלה לשלטון הארכי-דוכס פרדיננד האוסטרי (לימים יהפוך לקיסר האימפריה הרומית הקדושה). בכך הפכה השושלת ההבסבורגית לשליטה בבוהמיה והיא הפכה לחלק מהאימפריה ההבסבורגית.

למרות החלטתו של פיוס השני על ביטול חופש הדת בבוהמיה, חופש דת (אם כי מוגבל) עדיין המשיך להיות נהוג בממלכה והיא הייתה לאחת הממלכות הליברליות ביותר בעולם הנוצרי בתקופת השושלת ההבסבורגית, ועד שנת 1620.

בשנת 1609 הפך רודולף השני את פראג, בירת בוהמיה, לבירת האימפריה הרומית הקדושה. מתיאס, קיסר האימפריה הרומית הקדושה ומלך בוהמיה, מת בשנת 1617 מבלי שהותיר אחריו יורש ביולוגי. בן דודו, פרדיננד פון שטיריה, ירש אותו כמלך בוהמיה והיה לקיסר פרדיננד השני. הלה היה קתולי אדוק, אשר התחנך על ברכי הישועים, ושאף להחזיר את הקתוליות לגדולתה. משום כך היה בלתי אהוד על ידי תושבי בוהמיה, שהיו קלוויניסטים ברובם (לימים פרוטסטנים). התנגדותם של תושבי בוהמיה למלכם החדש הייתה הניצוץ שחולל את מלחמת שלושים השנים שהחלה ב-1618, אותה ניתן לחלק לארבעה שלבים עיקריים, שהעיקרי בהם היה המרד הבוהמי.^[1] במסגרת המרד, נבחר פרידריך החמישי, הנסיך הבוחר מפפאלץ למלוך על בוהמיה במקומו של פרדיננד השני. אשתו של פרידריך, אליזבת סטיוארט, נסיכת אנגליה וסקוטלנד נקראה גם מלכת הלבבות והייתה אהודה ביותר על אזרחי בוהמיה. היא הייתה ביתו של ג'יימס השישי, מלך סקוטלנד. בקרב ההר הלבן, שנערך סמוך לפראג בשנת 1620, הכניע הקיסר פרדיננד השני את מלך בוהמיה, פרידריך החמישי שנמלט להולנד עם אשתו. בוהמיה נותרה בשליטת ההבסבורגים לאורך שלוש מאות השנים הבאות.

בסוף המאה ה-18 החלו להתעורר בבוהמיה תחושות תחייה לאומית. השפה הצ'כית תפסה את מקום השפה הגרמנית כשפה המנהלית, בהדרגה. בוהמיה נותרה חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית למרות המרד של 1848, בו דרשו הצ'כים להתנתק מהאימפריה ולקבל עצמאות.

האימפריה האוסטרו-הונגרית התמוטטה לאחר מלחמת העולם הראשונה, ובוהמיה הפכה לחלק מצ'כוסלובקיה, תוך איחוד עם השטחים הסלובקיים, מוראביה וחלקים מהונגריה.

מדיה וקבצים בנושא ממלכת בוהמיה בוויקישיתוף

• ממלכת בוהמיה

האימפריה הרומית הקדושה נסיכויות הבוחר של האימפריה הרומית הקדושה
ארכי-בישופויות	מיינץ • טריר • קלן
נסיכויות חילוניות	בוהמיה • פפאלץ • סקסוניה • ברנדנבורג
התווספו במאה ה-17	בוואריה • הנובר
התווספו במאה ה-19	רגנסבורג • זלצבורג • וירצבורג • וירטמברג • באדן • הסן