ליון פויכטוונגר

ליון פויכטוונגר
Lion Feuchtwanger
לידה	7 ביולי 1884; מינכן, הקיסרות הגרמנית
פטירה	21 בדצמבר 1958 (בגיל 74); לוס אנג'לס, ארצות הברית
מדינה	הקיסרות הגרמנית, רפובליקת ויימאר, ארצות הברית
מקום קבורה	בית קברות וודלון ממוריאל
אירועים משמעותיים	שריפת הספרים בגרמניה הנאצית (1933)
שם עט	Jacob Arje, Sepp Trautwein, J. L. Wetcheek
מקום לימודים	אוניברסיטת מינכן, אוניברסיטת הומבולדט של ברלין, Wilhelmsgymnasium
שפות היצירה	גרמנית
סוגה	מחזה, פרוזה
יצירות בולטות	היהודי זיס (רומן), The Josephus Trilogy, היהודיה מטולדו, The Oppermanns, Goya
בן או בת זוג	Marta Feuchtwanger
פרסים והוקרה	פרס הספרות של מינכן (1957); הפרס הלאומי של מזרח גרמניה ;
חתימה

לִיוֹן פוֹיכְטְוַונְגֶר (בגרמנית Lion Feuchtwanger;‏ 7 ביולי 1884, מינכן – 21 בדצמבר 1958, לוס אנג'לס) היה סופר, מחזאי ומתרגם יהודי-גרמני.

ביוגרפיה

ליון פויכטוונגר נולד במינכן למשפחה יהודית אמידה של יצרני מרגרינה, בן לזיגמונד פויכטוונגר וליוהנה (לבית בודנהיימר). לאחר סיום בית הספר למד ספרות ופילוסופיה באוניברסיטת מינכן ולאחר מכן באוניברסיטת ברלין. לאחר סיום הלימודים עבד כמבקר תיאטרון וכמתורגמן. בשנת 1905 החלה דרכו הספרותית של פויכטוונגר עם פרסום כמה מחזות קצרים שכתב. ב-1907 קיבל תואר דוקטור בספרות, לאחר שחקר את "הרב מבכרך" של היינריך היינה לצורך הדוקטורט. תואר הדוקטור נשלל ממנו מאוחר יותר על ידי הנאצים; ופויכטוונגר ויתר על כתיבת הביליטציה (עבודת מחקר מתקדמת המזכה את כותבה באפשרות לעבוד באוניברסיטאות בגרמניה), בשל ההגבלות על היהודים שהיו נהוגות בחלק מן האוניברסיטאות. פויכטוונגר כתב ביקורות תיאטרון לכתב העת "די ולטבינה" של זיגפריד יעקובזון ובשנת 1908 יסד את כתב העת הספרותי "שפיגל" (מראה, בגרמנית), ולאחר מכן איחד אותו לתוך ה"ולטבינה". פויכטוונגר "גילה" במהלך עבודתו כמבקר תיאטרון את ברטולט ברכט הצעיר והפך ידיד נפש שלו, ידידות שנמשכה עד למותו של ברכט ב-1956. בשנת 1910 יצאה לאור הנובלה הראשונה שלו, "האל מחימר".

יצירתו

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה התנדב פויכטוונגר לצבא. לאחר שהייה קצרה בחזית שוחרר מן הצבא בשל סיבות בריאותיות. ההשתתפות במלחמה קירבה אותו לחוגים שמאלנים וסוציאליסטיים בגרמניה. במהלך המלחמה הוא כתב מספר מחזות בעלי אופי אנטי מלחמתי. בשנת 1925 יצא לאור אחד הספרים המפורסמים ביותר של פויכטוונגר – "היהודי זיס", ספר על אודות חייו של יהודי החצר יוזף זיס אופנהיימר. הספר תורגם לשפות רבות (כולל עברית) והביא לפויכטוונגר פרסום עולמי.

ליון פויכטוונגר היה בין המתנגדים הבולטים למפלגה הנאצית בסוף שנות ה-20 ובתחילת שנות ה-30. את דעותיו ורגשותיו בנושא ביטא בטרילוגיה "אולם המתנה", שחלקהּ הראשון (הנובלה "הצלחה") פורסם בשנת 1930. בראשית שנת 1933 נסע פויכטוונגר עם אשתו למסע הרצאות בארצות הברית. במהלך שהייתו בארצות הברית מונה אדולף היטלר לקנצלר גרמניה. בשל כך החליט פויכטוונגר לא לחזור לגרמניה, והתיישב עם אשתו בצרפת. בינתיים בגרמניה הוכרז פויכטוונגר כאויב האומה, אזרחותו נשללה ממנו ורכושו הוחרם על ידי המדינה.

בשנת 1937 ביקר פויכטוונגר בברית המועצות, וחיבר על כך ספר מסע בשם "מוסקבה". בספר זה הביע פויכטוונגר את תמיכתו במדיניותו של סטלין, ובשל כך נחשף לביקורת רבה בחוגים הליברלים בצרפת.

בשנת 1938 גריגורי רושאל ביים סרט קולנוע על פי יצירה של פויטונגר "משפחת אופרמן".

בשנת 1949 במהלך המאבק נגד קוסמופוליטיות ספריו הוצאו מספריות בברית המועצות וחזרו למדפים בשנת 1955.

בשנת 1940, לאחר פלישת הנאצים לצרפת, הושם פויכטוונגר על ידי הצרפתים במחנה מיל, מחנה מעצר לנתינים גרמניים שחיו בצרפת. לאחר מכן הועבר למחנה אחר ליד העיר נים ובעזרת העיתונאי וחסיד אומות העולם וריאן פריי (הוועד לסיוע לשעת חירום) וסגן הקונסול היירם בינגהאם הרביעי הצליח להימלט ממנו ולהגיע לארצות הברית^[1]. פויכטוונגר ומשפחתו התיישבו בקליפורניה.

בשנת 1942 השלים פויכטוונגר את הטרילוגיה הנודעת שלו "יוסף" על אודות חייו של יוסף בן מתתיהו. הטרילוגיה מורכבת מהספרים: "מלחמת היהודים", "היהודי ברומא" ו"בוא יבוא היום".

ליון פויכטוונגר נפטר ב-21 בדצמבר 1958.

ספריו שתורגמו לעברית

היהודי זיס:
- תרגם מ' אבי-שאול, תל אביב: שטיבל, תרפ"ט. (יצא שוב בהוצאת נ' טברסקי.)
- מחזה על-פי הרומן; עיבוד: מ' אבי-שאול, תל אביב: א"י שטיבל, תרצ"ג.
- תרגם צבי ארד, תל אביב: זמורה-ביתן, תשמ"ד-1984.
מלחמות היהודים: תרגם י' ליכטנבום, תל אביב: א"י שטיבל, תרצ"ב. (יצא שוב בהוצאת נ' טברסקי.)
האופרמנים:
- בעברית: בית אופרמן; תרגם מכתב-יד יצחק שנברג [=שנהר], תל אביב: א"י שטיבל, 1934.
- בעברית: בני אופרמן; תרגם צבי ארד, תל אביב: זמורה-ביתן, תשמ"ג-1983.
- בעברית: האופרמנים; תרגמה ניצה בן ארי, תל אביב: פן, ידיעות ספרים, 2023^[2]^[3]
הבנים: תרגם י' ליכטנבום, תל אביב: א"י שטיבל, 1936. (יצא שוב בהוצאת נ' טברסקי, תש"ה.)
נרון הכוזב: תרגמה בהסכמת המחבר רות כ"ץ [=לבנית], תל אביב: א"י שטיבל, תש"ב.
בוא יבוא היום: תרגם מאנגלית א' לובראני, תל אביב: נ' טברסקי, תש"ה.
היעוד הגדול: תרגמו יוסף ליכטנבום ויעקב עדיני, תל אביב: נ' טברסקי, תש"ח.
פרנציסקו דה-גויה: תרגמו ב' נח ומאיר ומוהר, תל אביב: נ' טברסקי, תשט"ו.
בלדה ספרדית: תרגמה עדנה קורנפלד, מרחביה: ספרית פועלים, 1957.
יפתח הגלעדי ובתו: תרגמה רות לבנית, מרחביה: ספרית פועלים, 1960.
גויא: תרגם צבי ארד, תל אביב: זמורה-ביתן, תשמ"ו-1985.
גלות: תרגם צבי ארד, תל אביב: זמורה-ביתן, תשנ"א-1991.
ניצחון: תרגם צבי ארד, תל אביב: זמורה-ביתן, תש"ן-1990.
היהודיה מטולדו: תרגמה חנה שוורץ-אייזלר, ירושלים: זמורה-ביתן, תשס"ד-2004.