יאנוש הראשון זאפויה

יאנוש הראשון זאפויה
Szapolyai János

יאנוש זאפויאי, בתחריט בן זמנו מאת ארהרד שהן
לידה	2 בפברואר 1487 ספשוואר, ממלכת הונגריה
פטירה	22 ביולי 1540 (בגיל 53) סאסשבש, בטרנסילבניה, כיום סבש ברומניה
מדינה	הונגריה, נסיכות טרנסילבניה (1570–1711)
מקום קבורה	בזילקת סקשפהרוואר סקשפהרוואר
בן או בת זוג	איזבלה יאגילו (2 במרץ 1539–17 ביולי 1540) Kardosné
שושלת בית זאפויה
אב אישטוואן זאפויאי אם הדוויג מצ'שין צאצאים יאנוש ז'יגמונד זאפויאי
מלך הונגריה 1526–1540 (כ־14 שנים)
חתימה

יאנוש הראשון זאפויה או סאפויאי (בהונגרית: Első János או Zápolya János או Szapolyai János ‏ 2 בפברואר 1487 – 22 ביולי 1540) היה אציל הונגרי, גדול בעלי האחוזות בהונגריה בתקופתו, שכיהן בשנים 1510–1526 כוויבוד טרנסילבניה והחל משנת 1526 בהתאם להחלטת אספת האצילים ההונגרים בראקוש נבחר למלך הונגריה, ביריבות עם הטוען השני לכתר הונגריה, הארכידוכס פרדיננד לבית הבסבורג.

יאנוש זאפויה נולד בספשוואר, כיום ספיש בסלובקיה, ב-2 בפברואר 1487 לאשטוואן זאפויה, וויבוד טרנסילבניה והדוויגה מטשן מבית פיאסט, בתם של פשמיסל השני, דוכס טשן וגלוגאו שבשלזיה, ואנה, נסיכת מזוביה.

ב-6 באפריל 1490 מת במפתיע מתיאש הראשון, מלך הונגריה, ובמאי התכנסו אצילי הונגריה לבחור את המלך הבא. ארבעה מועמדים טענו לכס המלוכה; יאנוש קורבינוס בנו של מתיאש נתמך בעיקר על ידי אצילים מאזור הגבול הדרומי, מקסימיליאן, "מלך הרומאים" טען לזכותו מכוח הסכם השלום של וינר-נוישטאדט משנת 1463, שבו נקבע שאם ימות מתיאש ללא יורשים יירשו אותו פרידריך השלישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה או יורשיו, ולדיסלב, מלך בוהמיה טען לזכותו מכוח היותו בן אחותו של לסלו החמישי, מלך הונגריה שמלך לפני מתיאש, ואילו הוריו העדיפו שאחיו הצעיר יאן אולברכט יירש את הכתר.

רוב האצילים ההונגרים העדיפו את ולדיסלב כמלך, משום שכבר שלט על ממלכת בוהמיה, ובנוסף התחייב ולדיסלב להתחתן עם ביאטריצ'ה מנאפולי, בתו של פרדיננדו הראשון, מלך נאפולי, ואלמנתו של מתיאש הראשון, מלך הונגריה. ב-4 ביולי הביסו אישטוואן החמישי באטורי ופאל קיניז'י את יאנוש קורבינוס, וב-15 ביולי בחר הדיאט ההונגרי בוולדיסלב למלך. ב-9 באוגוסט הגיע ולדיסלב לבודה, שם פגש את אחיו יאן אולברכט שהגיע לפשט מעברה השני של הדנובה, אך השניים לא הגיעו לידי פשרה.

ב-18 בספטמבר הוכתר ולדיסלב בסקשפהרוואר כאולסלו השני, מלך הונגריה, והתיישב בבודה כפי שהבטיח לאחר בחירתו. בהיעדרו מבוהמיה ניהלו את המדינה האצילים הבכירים, ובעקר רוזן העיר פראג וקנצלר הממלכה. אף על פי שבשלום אולומואוץ נקבע כי מוראביה, שלזיה ולוסאטיה יהיו חלק מממלכת הונגריה עד שישולם עליהם 400,000 פלורינים זהב, צירף אותם אולסלו בחזרה לכתר בוהמיה ללא ששילם את הכסף האמור.

אחיו יאן אולברכט לא ויתר על טענתו לכתר, ובמהלך ספטמבר כבש את אגר והטיל מצור על קאשה. ב-4 באוקטובר התחתן אולסלו עם ביאטריצ'ה מנאפולי, ואם כי הנישואים נשמרו בסוד, מימנה ביאטריצ'ה את מסעותיו בהונגריה. בנובמבר פלש מקסימיליאן, מלך הרומאים אף הוא להונגריה, וכבש את הערים סומבטהיי, וספרם וסקשפהרוואר. בתחילת דצמבר שחררו כוחותיו של אולסלו את קאשה, ובסוף השנייה עזב מקסימיליאן, מלך הרומאים את הונגריה, לאחר שלא הצליח לממן את מסעותיו. ב-20 בפברואר 1491 ויתר יאן אולברכט על תביעתו לכתר הונגריה, בתמורה לדוכסות גלוגוב ומחצית שלזיה. בסתיו אותה שנה פלש יאן אולברכט שוב להונגריה, אך נהדף על ידי אישטוואן זאפויה. בינתיים כוחותיו של אולסלו הדפו את כוחותיו של מקסימיליאן, מלך הרומאים, ובשלום פרשבורג שנחתם ב-7 בנובמבר ויתר אולסלו על כל השטחים שכבש מתיאש הראשון, מלך הונגריה באוסטריה, ובנוסף הכיר בזכותו של בית הבסבורג לרשת את נחלותיו בהונגריה ובבוהמיה אם ימות בלא בן. ב-24 בדצמבר הכה אישטוואן זאפויה את יאן אולברכט באפרייש, והכריח אותו לוותר על תביעתו לכתר הונגריה.

בשנת 1514 הביס יאנוש את מלחמת האיכרים בראשות ג'רג' דוז'ה, ובהוראתו הוצא להורג ג'רג' דוז'ה בעינויים קשים ומחרידים. בשנת 1516 מת אולסלו השני, מלך בוהמיה והונגריה, ובנו לאיוש השני, מלך הונגריה עלה לשלטון במקומו בהונגריה, קרואטיה ובוהמיה. מכיוון שהיה קטין נטלו מקסימיליאן הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה תחת חסותו, ולאחר מותו בשנת 1519 החליפו גאורג, מרקיז ברנדנבורג-אנסבך.

ממלכת הונגריה הייתה במצב של שקיעה, לאחר שהמדיניות הכושלת של אולסלו השני הובילה לכך שהמגנאטים היו בעלי רוב האדמות והכתר היה מרושש. כמו כן, המתקפות העות'מאניות בגבולה הדרומי של הממלכה המשיכו להחמיר. במקביל למשבר הפוליטי החל משבר דתי. הרפורמציה של לותר הגיעה להונגריה-בוהמיה והחלה לסחוף אחריה רבים ממעמד האצולה, מה שהוביל למשבר עם האפיפיור. לאחר עלותו לשלטון שלח לו סולימאן הראשון, סולטאן האימפריה העות'מאנית את שגרירו, על מנת לקחת את דמי החסות השנתיים של ממלכת הונגריה. לאיוש סירב לשלם את דמי החסות, והוציא להורג את השגריר העות'מאני ושלח את הראש לסולטאן. לאיוש האמין כי יקבל את תמיכתם של מדינות נוצריות שכנות, ואת תמיכת קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה והאפיפיור, אולם הונגריה הייתה שרויה באותה העת באנרכיה, וכמעט ולא היו שומרים במבצרים ובגבולות.

מיד לאחר עלייתו לשלטון של סולימאן ב-1520, הוא החל במערכה אשר מטרתה הייתה כיבוש סופי של הונגריה. ב-1521 ניצב הצבא העות'מאני מול חומות בלגרד, אך הפעם מול 700 חיילים בלבד. תוך חודשיים הטורקים פרצו את החומות והונגריה הייתה חשופה לפלישה. לאחר המצור הונגריה קיבלה מנוחה כאשר הסולטן הפנה את תשומת ליבו לכיבוש האי רודוס, אך בשלב זה שום דבר לא יכול היה להציל את ההונגרים מעצמם. המגנאטים סירבו לשתף פעולה עם המלך והאיכרים שעדיין ניקו את פצעיהם מכישלונה של מלחמת האיכרים בראשות ג'רג' דוז'ה סירבו לשתף פעולה עם המגנאטים: נפילתה של הונגריה נהפכה לשאלה של זמן. ב-1526 חזר סולימאן עם צבא אשר מנה כ-70,000 חיילים. אך הפעם המטרה הייתה ברורה: כיבוש מוחלט של הונגריה. לאחר כיבוש בלגרד קוו ההגנה הטבעי שהיווה הסאווה הפסיק להתקיים, מה שהוביל לקריסה מהירה של קו הגבול. הטירות פטרווורדין, אילוק ואושייק נפלו במהירות מסחררת והצבא הטורקי הספיק לחצות את הדראווה. בזמן שהצבא העותמאני כבש את דרום הממלכה, הצבא ההונגרי ריכז את צבאו בעיירה טולנה, כ-144 קילומטר דרומה מבודה. בסופו של דבר, הצבא ההונגרי הגיע לחזית בסוף אוגוסט כאשר הקרב האחרון התרחש בסמוך לעיירה מוהאץ'. צבא האבירים הונגרי לא השתווה בגודלו ובאיכותו לצבא הטורקי העצום אשר השתמש בנשק חם איכותי. למרות ניסיונו הנואש של לאיוש, קרב מוהאץ' הסתיים בקטסטרופה, כאשר בין 20,000-24,000 מתוך 25,000 החיליים ההונגרים מתו בקרב או הוצאו להורג. אך האסון הגדול אירע אחריו. כאשר הובן שההונגרים הובסו, המלך לאיוש נס מהקרב, אך סוסו השליח אותו לנקיק, שריונו הכבד מנע ממנו לקום והוא טבע למוות. הוא מת בגיל 20.

מותו של לאיוש היה לאסון הגדול ביותר שידעה הממלכה, בית יגלו ההונגרי נכחד וללא התנגדות משמעותית, הצבא העותמאני כבש את הבירה בודה, מה שסימל את סופה של ממלכת הונגריה.

מאחר שללאיוש לא היו ילדים, נבחר גיסו פרדיננד, ארכידוכס אוסטריה למלך בוהמיה, אולם בהונגריה פרצה מחלוקת בין בית הבסבורג לבין בית זאפויה, שבראשו עמד יאנוש זאפויה נסיך טרנסילבניה. כל אחד מהיריבים זכה לתמיכה של אחדים מהאצילים ההונגרים, ובנוסף נהנה פרדיננד מתמיכתו של אחיו הקיסר.

בשנת 1529, הצליחו כוחותיו של פרדיננד להדוף את התקפתו של סולימאן המפואר על בירתו שבווינה, אף כי פרדיננד עצמו נמלט לפני כן לבוהמיה. בסופו של דבר, חתם פרדיננד ב-1533 על הסכם שלום עם האימפריה העות'מאנית, במהלכו חולקה הונגריה בין בית הבסבורג במערב ובית זאפויה במזרח.

במרוצת השנים, בעקבות פעולותיו של פרדיננד, עברו בוהמיה וגם הונגריה המערבית והצפונית תחת השם "ממלכת הונגריה" לרשות בית הבסבורג. בשנת 1538 בהסכם נאדוורד סוכם שיאנוש יישאר כמלך הונגריה, בעוד שפרדיננד ימונה כירושו. אך אירועים עתידיים יסכלו הסכם זה ורק בשנת 1699 הונגריה תאוחד תחת בית הבסבורג.

ב-10 בנובמבר 1526 הוכתר יאנוש זאפויה כמלך הונגריה בסקשפהרוואר, אולם כעבור חודש בתחילת 1527 גם יריבו פרדיננד הוכתר באותו מקום בראש הממלכה. היו אלה השנים של מסעו הצבאי של הסולטן סולימאן המפואר בהונגריה ובאוסטריה, כשיאנוש זאפויה נלחם נגד האוסטרים ותומכיהם ההונגרים. ניסה לשווא להשיג תמיכה מצרפת ומפולין ובסופו של דבר שלח לאיסטנבול את נאמנו ירונימוס לאסקי וכרת בשנת 1528 הסכם עם העות'מאנים. בשנת 1529 הוא נשבע שבועת אמונים לסולימאן המפואר שבעצמו החזיר אותו לשלטון בסתיו 1529. בשנת 1527 הצליח זאפויה לדכא את מרד האיכרים מבאנאט ודרום טרנסילבניה בראשות איוואן ננאדה שניסו לתמרן בין שני הטוענים היריבים לכתר. אחרי תבוסתו על ידי תומכי פרדיננד בקרב טוקאי נמלט יאנוש זאפויה לפולין. הסכם השלום בנאג'וואראד (הסכם אוראדיה) משנת 1538 בתיווך האח ג'רג' מרטינוצי שם קץ למלחמות בין שני המלכים היריבים והעניק את כתר הונגריה לבית הבסבורג אחרי מותו של יאנוש, ואכן החל ממותו ב-22 ביולי 1540 היו מלכי הונגריה עד שנת 1918 בני שושלת הבסבורג. בשנת 1541 הפכה מרכז הונגריה לפשאליק עות'מאני.

• 2010 Paul Lendvai Die Ungarn.Eine tausendjährige Geschichte

("ההונגרים. היסטוריה בת אלף שנים" - בתרגום לרומנית מאת מריה ויון נסטסיה - מהדורה שלישית Ungurii, Editura Humanitas București 2011)

מדיה וקבצים בנושא יאנוש הראשון זאפויה בוויקישיתוף

• יאנוש הראשון זאפויה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

• crispedia על מאבק במחנות הפאודליים על השליטה בטרנסילבניה אחרי קריסת ממלכת הונגריה (אורכב 10.10.2017 בארכיון Wayback Machine)