הפרולוג הכללי

הפרולוג הכללי הוא שמה המשוער של סדרת הדיוקנאות הפותחת את סיפורי קנטרברי. היצירה נכתבה בידי הסופר והחצרן בן המאה ה-14, ג'פרי צ'וסר.

היוהרה המגולמת בשיר, כפי שהיא מתפרשת על פני 858 שורות של אנגלית ביניימית המהוות את הפרולוג הכללי, היא כזו המאפיינת צליינות. צ'וסר יושב בפונדק הטברד ברובע סאות'וורק במרכז העתיק של לונדון, ושם הוא פוגש חבורה מגוונת וצבעונית של בני המעמד הבינוני מכל קצוות אנגליה. ביד המקרה, מסתבר שכולם נמצאים בדרכם לקנטרברי, מקום קבורתו של תומאס בקט הקדוש, הארכיבישוף מקנטרברי. בפרולוג, צ'וסר מנסה לתאר את "מצבם", "מערכם" ו"מעמדם" של בני החבורה:

To telle yow al the condicioun

Of ech of hem, so as it semed me,

And whiche they weren, and of what degree,

And eek in what array that they were inne;

The general outline or summary,

הפרולוג הכללי נראה כלא מאורגן במכוון, זאת כרמיזה לבלבול השורר בקרב הערברב חסר הסדר שיצא לקנטרברי מוקדם יותר באותו היום. בעוד שהסוגה אליה משתייכים "סיפורי קנטרברי" כמכלול היא "סיפור מסגרת", הרי שהפרולוג הכללי מהווה דוגמה ל"סאטירה מעמדית", סוגה המציגה באור נלעג את השחיתות המתקיימת בקרב שלושת המעמדות החברתיים שהיו בימי הביניים (הכמורה, האצולה והאיכרות).

עם הצליינים נמנים אביר, פרש, משרת האביר, אם-מנזר, נזירה שנייה, כומר הנזירה, נזיר, נזיר-קבצן, סוחר, פרח כהונה, פרקליט, בעל-אדמות, מוכר סדקית, נגר, אורג, צבע, טווה שטיחי-קיר, טבח, ספן, רופא, האישה מבאת', כהן, חורש, טוחן, קניין, אפסנאי, שליח בית דין, מחלן, המארח ודמותו של צ'וסר עצמו. סדר הצגת הצליינים ממקמם לפי הסולם החברתי - האצולה בראש, לאחריה בעלי-המלאכה ולבסוף, האיכרים. מאוחר יותר, מצטרפים כומר ומשרתו למסע העלייה לרגל ומגוללים את אחד הסיפורים.

מקץ הקדמה פיוטית ועתירת אהבה, המתארת את האנרגיה הפורה והמתחדשת של האביב בתום חורף ארוך, צ'וסר מתפנה להצגת הצליין הראשון, "האביר העדין והמושלם". צלבן זה נסע לכל אורכה ורוחבה של אירופה, עד לגבולות אסיה הקטנה, בהגנו על דתו. הוא בעל המעמד הגבוה ביותר בין הנוסעים ולתיאורו עוקבים דיוקנאותיהם של בני לווייתו. בנו, הפרש, "הנאהב בחום רב", על התלתלים שבשערו. הוא מהווה האנשה למרץ האביב והאנרגיה המינית שצ'וסר מאמץ בהקדמתו, אותה הוא שואף להדגיש אף בקרב הצליינים המקסימים פחות.

לאחר מכן מופיעים תיאורים קצרים של מרבית הצליינים האחרים, לרבות פרטים על אופן לבושם, בהמות רכיבתם ועקיצות שנונות כלפי אישיותם. חלק מהאנשים בפרולוג הם בעלי-תיאורים אך נטולי-סיפורים - משרתו של האביר, מוכר הסדקית, הנגר, האורג, הצבע, טווה שטיחי-הקיר, החורש והמארח - בעוד שדמויות כנזירה השנייה לא מתוארות כלל. מיד לאחר אזכור הנזירה השנייה, צ'וסר אומר "and preestes thre", אך דבר זה מנוגד לשורה 24 בה נאמר שעשרים ותשעה צליינים יצאו ויש רק כומר אחד. יש המניחים שצ'וסר התכוון לכלול דיוקן קצר של הנזירה השנייה והכומר בתוספת מאוחרת.

אוסף דיוקנאות הדמויות הוא אחד החלקים הראויים ביותר לציון בסיפורי קנטרברי, משום שיש בהם הרבה יותר חיות ועומק מאשר בשאר הדמויות בספרות התקופה. צ'וסר אינו מסתפק רק בתיאור מלבושיהם, אלא מוסיף פרטים על תווי-פניהם, קיצור-דרך מוכר בעבור אנשי ימי-הביניים לאמידה על אופייה של דמות. המראה נקשר לאיזון "ארבעת מצבי-הרוח" שבאדם, כך שמצב-הרוח מהיר החימה של האפסנאי משתקף במבנה גופו הגבוה והרזה ומצביע על הסבירות להיותו חמום-מוח.

הערותיו הסאטיריות ��ל צ'וסר כלפי אנשים אלה מעומעמות יותר מן המקובל בסיפורים מאותם הימים. דמויות דומות באותו הזמן היו מותקפות בפראות על ידי המספר, באופן שהיה מציגן כאפסים. כשצ'וסר כן בוחר לתקוף את דמויותיו, הוא עושה זאת בדרך כלל בידי אחת הדמויות האחרות, בינות לסיפורים, ולרוב בלי קלישאות המובנות מאליהן. רק יוברט הנזיר-הקבצן ואגלנטיין הנזירה זוכים לכינויים בשמות במהלך הפרולוג, הגם שהדבר נשנה כלפי אחרים מאוחר יותר.

• שמעון זנדבנק (תרגם), סיפורי קנטרברי, עם עובד הוצאה לאור, התש"ם-1980.

מדיה וקבצים בנושא הפרולוג הכללי בוויקישיתוף

• הפרולוג הכללי (אורכב 29.05.2020 בארכיון Wayback Machine) בתרגום שורה-אחר-שורה באתר אונ' הרווארד
• הפרולוג עם תרגום מחורז בפנטמטר יאמבי
• ציורי צלייני צ'וסר מהמאה ה-15, מתוך כתב-היד אלסמיר