הנפשה מסורתית

הנפשה מסורתית (באנגלית: Traditional animation) היא טכניקת הנפשה בה כל פריים מצויר באופן ידני על מדיום פיזי. זו הייתה הטכניקה הדומיננטית ליצירת סרטי הנפשה עד שפותחה טכניקת ההנפשה הממוחשבת.

תהליך הפקת סרט/סדרת ההנפשה מתחיל לאחר שהוחלט מה יהיה הסיפור אותו מנפישים. את הקווים הכלליים של הסיפור, אשר היוצרים עשויים לקבוע בעל פה או להסתמך על ספר קיים, יש להמיר לתסריט.

בדרך כלל לפני שציור התמונות להנפשה עצמה ��תחיל, מקליטים את הפסקול. בהינתן שתהליך ההפקה של ההנפשה המסורתית הוא איטי למדיי, נהוג להקליט את הדיבוב קודם בעיקר משום שקל יותר לסנכרן את ההנפשה לפסקול קיים מאשר לסנכרן את הפסקול של לסרטון הנפשה קיים. הפסקול השלם של סרט הנפשה יכלול מוזיקה, אפקטים קוליים, ודיאלוג שהוקלט מבעוד מועד על ידי המדבבים השונים. עם זאת, הפסקול שמשמש את האנימטורים בעת יצירת סרטון ההנפשה מכיל רק את הקטעים שהוקלטו על ידי המדבבים. המוזיקה והאפקטים הקוליים מתווספים רק בהמשך במהלך שלב הפוסט-פרודקשן.

במקרה של סדרות וסרטי אנימה, כמו גם במקרים של סרטי הנפשה שהופקו לפני 1930, הדיבוב מסונכרן להנפשה רק במהלך שלב הפוסט-פרודקשן, כלומר, נהוג להפיק את הפסקול של הסרט רק לאחר שההנפשה מוכנה.

הפקות הנפשה קלאסית מתחילות את דרכן כסטוריבורד (לוח סיפור) - זהו מעין תסריט המורכב מציורים וטקסט שמזכירים קומיקס.

תהליך יצירת ה-layout (פריסה) מתחיל לאחר שהעיצובים השונים הושלמו ואושרו על ידי הבמאי. במסגרת תהליך הפריסה האנימטורים קובעים בין היתר את זוויות המצלמה, שימוש בתאורה והצללה, ועוד. במסגרת יצירת הפריסה של הדמויות האנימטורים קובעים כיצד יראו הדמויות בסצנה מפתח שונות לאורך סרט/סרטון ההנפשה. עבור סרטים קצרים יצירת הפריסה של הדמויות לעיתים קרובות הוא באחריות הבמאי בלבד.

אם התקציב והזמן מאפשרים זאת, באמצעות רישומי הפריסה והסטוריבורד יוצרים האנימטורים לאחר מכן סרטון גולמי המכונה "animatic" אשר כולל תצוגה ברצף של הרישומים אשר מסונכרנים לפס הקול של הסרט/סרטון, מה שעוזר לבמאים ולאנימטורים לתכנן טוב יותר את תהליך ההפקה. לעיתים, בעקבות בעיות שנתגלו בסינכרון, בקצב או באופן ההצגה, יבוצעו שינויים בלוח הסיפור או בפסקול, וייוצר "Animatic" נוסף. המונח "animatic" נטבע במקור על ידי אולפני ההנפשה של וולט דיסני.

את תהליך ציור ההנפשה הקלאסית מתחילים כשכל תמונה מצוירת בנפרד. בדרך כלל יעשה שימוש בתמונות מפתח, אלו תמונות שמצוירות על ידי אנימטור מפתח והן התמונות המרכזיות בסצנה. לדוגמה, בקטע שבו רואים איש קופץ מעל תהום, אנימטור המפתח יצייר את התמונות הבאות: האיש לפני הקפיצה, באמצע הקפיצה, ואחרי הקפיצה. לאחר מכן אנימטורים אחרים יציירו את התמונות שבין תמונות המפתח. התהליך של ציור התמונות שבין תמונות המפתח נקרא "In-betweening" (או בקיצור "Tweening") ומקור המונח הוא מהמילה בין באנגלית - "Between" הבא לציין כי תמונות אלו באות בין תמונות המפתח.

לאחר שה-animatic מקבל לבסוף את אישור הבמאי מתחיל תהליך הפקת ההנפשה.

תהליך הפקת סרטי ההנפשה המסורתי החל עם ציור סקיצות של פריימים נבחרים בהנפשה על גבי ניירות שקופים עם חורים בצדדים שמתאימים ל-"peg bar" בשולחנות של האנימטורים. לעיתים רבות הפריימים מצוירים באמצעות עפרונות צבעוניים. "peg bar" הוא כלי שהאנימטורים משתמשים בו בעת הפקת הנפשה מסורתית על מנת לוודא שכל הפריימים יהיו מסודרים בדיוק רב אחד מעל לשני. היתדות ב-"peg bar" תואמות את החורים שבנייר השקוף. ה-peg bar מחובר לשולחן העבודה של האנימטורים או לשולחן האור בו הם משתמשים. האנימטור הראשי בדרך כלל יהיה זה שיצייר לראשונה את הפריימים השונים לאורך הסצנה, כאשר הוא נעזר ב-layouts ובסטוריבורד שהוכנו מבעוד מועד. האנימטור הראשי יצייר בדרך כלל מספר פריימים שעוסקים בכל פעולה על המסך על מנת שיתר האנימטורים יוכלו להשלים את כל הפריימים ביניהם - לדוגמה, אם הוא יצייר את הפריימים העיקריים באנימציה בה דמות קופצת מעל תהום, האנימטור הראשי יכול לצייר פריים ראשון בו הדמות עומדת לקפוץ, שני פריימים או יותר בהם הדמות עפה באוויר ופריים בו הדמות נוחתת בצד השני של התהום.

הסנכרון בין הפריימים שמציירים האנימטורים הראשיים לפסקול חשובים במיוחד - כל פריים חייב להתאים בדיוק למה שמתרחש בפסקול ברגע שהפריים אמור להיות מוצג, אחרת ייווצר פער בין הצליל לתמונה שיסיח את דעת הקהל. לדוגמה, בהפקות של סרטי אנימציה בתקציב גבוה, מושקעים מאמצים רבים במיוחד לוודא שהפה של הדמויות תואם לצליל שהשחקן מפיק.

האנימטור הראשי בדרך כלל מכין בתחילה סקיצה מופשטת בעיפרון של הסצנה. רישומי העיפרון מצולמים או נסרקים ומסונכרנים עם הפסקול. הדבר מאפשר לבדוק אם יש לבצע שיפורים לאנימציה לפני שהעבודה עוברת לאסיסטנטים של האנימטור הראשי, אשר יעבדו על הוספת פריטים קטנים לפריימים ויציירו פריימים חסרים בין הפרימים אותם יצר האנימטור הראשי. העבודה של האסיסטנטים נבדק, ומשופרת על ידי האנימטור הראשי עד שיהיה מספיק חומר להראות לבמאי או עד שאנימציה תיבדק על ידי הבמאי, המפיק, ושאר חברי הצוות היצירתי. בדומה לשלב של יצירת הסטוריבורד, האנימטור עשוי להידרש להכין את אותה הסצנה פעמים רבות לפני שהבמאי יאשר אותה.

בהפקות אנימציה בתקציב גבוה לעיתים רבות לכל הדמויות הראשיות יהיה אנימטור או קבוצה של אנימטורים המקדישה את כל זמנה אך ורק לציור רצף הפריימים של אותה הדמות. עבור סצנות אשר בהן שתי דמויות מקיימות אינטראקציה ביניהן, האנימטורים הראשיים של שתי הדמויות יחליטו איזה דמות "תוביל" את הסצנה, והאנימציה של אותה הדמות תופק קודם. הדמות השנייה תגיב לפעולות של הדמות שמובילה את הסצנה.

לאחר שהפריימים שיצר האנימטור הראשי אושרו, האנימטור הראשי מביא את כל הפריימים שנוצרו למחלקת ה"ניקוי" (clean-up department) אשר לוקחת את הפריימים שנוצרו על ידי האנימטור הראשי והאסיסטנטים שלו ומציירים מחדש את הקווים התוחמים של הציור בכל פריים על ניירות חדשים, ומקפידים שתהיה עקביות לכל הפריטים הקטנים. במקביל צוות אנימטורים המכונה "inbetweeners" מצייר את כל הפריימים אשר בין הפרימים שיצר האנימטור הראשי - תהליך המכונה "tweening". הציורים שיצרה מחלקת ה"ניקוי" נבדקים שוב ושוב עד שהם מקבלים אישור.

בכל שלב במהלך אנימציה עיפרון, הקטעים שאושרו מועברים לסליל לייקה (Leica reel).

תהליך זה זהה הן עבור הפקת האנימציה של הדמויות והן עבור הפקת האפקטים המיוחדים, כאשר לרוב בהפקות של סרטי אנימציה בתקציב גבוהה הפקת האנימציה של הדמויות והפקת האפקטים המיוחדים נעשים במחלקות נפרדות. האנימטורים שאחראים על ה"אפקטים" (מכונים "Effects animators") אחראים על הנפשת כל דבר שזז באנימציה אשר איננו דמות, כולל אביזרים, כלי רכב, מכונות, ותופעות שונות כגון אש, גשם, פיצוצים, וכו'. לעיתים, במקום לצייר את ה"אפקטים", ישנם תהליכים מיוחדים שאנימטורים יכולים לבצע על מנת לשלב אפקטים מיוחדים בסרטי האנימציה - לדוגמה, מסוף שנות ה-30 של המאה ה-20 ואילך האנימטורים של אולפני דיסני נוהגים ליצור גשם בסרטי האנימציה על ידי צילום טפטוף של טיפו�� מים בהילוך איטי על פני רקע שחור, אשר משולב לאחר מכן בהנפשה.

לאחר שמחלקת ה"ניקוי" סיימה את עבודתה, כל הפריימים אותם הם יצרו מצולמים אחד-אחד באמצעות מצלמה (באופן מסורתי הצילום בוצע על פני סרט שחור-לבן (אנ'). כיום, לרוב גם כאשר מופקת אנימציה באופן מסורתי היא מצולמת באמצעות מצלמת וידאו דיגיטלית כך שהפריימים שצולמו יעובדו באמצעות תוכנות מחשב.

במקביל לתהליכים שתוארו לעיל מועסקים גם אמני רקע (אנ') אשר מציירים את הרקעים לכל הסצנות לאורך סרט האנימציה כולו. הרקעים נוצרים לרוב באמצעות צבעי גואש או צבעים אקריליים, אם כי בהפקות מסוימות הרקעים נוצרים באמצעות צבעי מים או צבע שמן. אמני הרקע מסתייעים במידה רבה ב-Layout של האנימציה על מנת שהרקעים אותם הם יפיקו ישתלבו באופן מושלם עם הדמויות מבחינת הצבעים והגוונים של הצבעים.

לאחר שהסתיימה עבודת צוות ה"ניקיוי" הפריימים יהיו מוכנים לצילום - תהליך המכונה "ink-and-paint". כל ציור מועבר לגיליון פלסטיק המכונה "cel". קווי המתאר של הציורים מצוירים או מצולמים על גבי ה-cel, ולאחר מכן כל פריים נצבע בצבעי גואש, צבעים אקריליים או סוג אחר של צבע - מהצד האחורי של ה-cel, תוך הקפדה שהצבע לא יהיה מחוץ לתחומי הקווים התחומים. במקרים רבים, נעשה שימוש בצבעים רבים יותר מלוח הצבעים המוגבל שהוקצה לצביעה של דמויות מסוימות. השקיפות של ה-cel מאפשר לאנימטורים לעבוד על האנימציה של כל דמות או אובייקט בנפרד, משום שהם יכולים לאחר מכן להציב את ה-cel של ההנפשה אותה הם יצרו לדמות אחת מתחת ל-cel של האנימציה אותה הם יצרו לדמות אחרת, כאשר הרקע יוצב מתחת לכל ה-cel-ים.

לאחר שכל רצף הפריימים הועבר לדפי ה-cel, עוברים לתהליך הצילום של כל הפריימים. כל cel שמשולב בפריים מונח זה על גבי זה, כאשר הרקע מונח בתחתית הערימה. מעל לערימת דפי ה-Cel מונחת חתיכת זכוכית אשר "משטיחה" את כל הערימה, והתמונה שנוצרת מהשילוב של כל האלמנטים הללו מצולמת באמצעות מצלמה מיוחדת המוכנה "מצלמת רוסטרום" (אנ'). לאחר צילום של פריים יחיד מחליפים את כל דפי ה-Cel בדפי ה-Cel הבאים בתור וכל התהליך חוזר על עצמו עד שצולמו כל הפריימים באנימציה. בכל אחד מדפי ה-Cel יש חורים חורים קטנים בקצה העליון או התחתון של ה-cel המאפשרים להציב את דפי ה-cel במדויק זה מעל זה. במקרים רבים מתגלה בהמשך שיש צורך לצלם פריימים מסוימים שוב.

לאחר שכל האנימציה צולמה הסרט הסופי נשלח למחלקת פיתוח ועיבוד כאשר משלב זה הקטעים המוזיקליים והאפקטים הקוליים מוספים לפסקול.

במהלך המחצית השנייה של המאה ה-20 פותח ציוד אנימציה משוכלל יותר שאפשר לאנימטורים להסתייע במחשבים בעת צילום הפריימים ובכך לחסוך שעות עבודה רבות.

המעבר ליצירת אנימציות באמצעים דיגיטליים הפכה את חלק גדול מהטכניקות שמתוארים לעיל ואת הציוד שמתואר לעיל למיושנים.

במאה ה-21 תהליך צילום ההנפשה המסורתי הפך למיושן. גם כאשר ההנפשה מצוירת ביד, היא נסרקת אל המחשב, כאשר תוכנות משמשות על מנת להוסיף צבע ולדמות תנועות מצלמה ופעלולים. בדרך להפצת הסרט, עוברת ההנפשה שלו המרות רבות, כאשר הפורמט הסופי הוא לרוב קובץ וידאו דיגיטלי או 35 מ"מ. מפיקי הנפשה מסוימים השתמשו במונח "tradigital" כדי לתאר הנפשה מסורתית שמעובדת לעיתים תכופות בידי מחשב.

מדיה וקבצים בנושא הנפשה מסורתית בוויקישיתוף