הגשש החיוור

מימין: גברי, שייקה ופולי
מוקד פעילות	תל אביב-יפו, ישראל
תקופת הפעילות	1963–2000 (כ־37 שנים)
סוגה	הומור זמר עברי
פרסים והוקרה	פרס ישראל (2000) פרס אופיר על מפעל חיים (2013)
חברים
שייקה לוי ישראל פוליאקוב גברי בנאי

הגשש החיוור היה הרכב קומי-מוזיקלי שפעל בענף הבידור הישראלי במשך כ-37 שנים. חברי הלהקה היו גברי בנאי, שייקה לוי וישראל פוליאקוב, המכונים גם "הגששים".

את הלהקה הקים האמרגן והמפיק אברהם דשא (פשנל) שהיה ההוגה, המייסד והמוביל שלה לאורך כל שנות פעילותה. פשנל, שהיה ידוע במקוריותו בבחירת שמות, הוא גם שהעניק להרכב את השם "הגשש החיוור".^[1] לדברי דן אלמגור, שם הלהקה נלקח מן הספר "המוהיקני האחרון" מאת ג'יימס פנימור קופר. (פירוש אחר רטרואקטיבי לשם זה התייחס ליחידת הגששים של צה"ל, אשר מרבית חבריה ממוצא בדואי).

ההרכב יצר דפוס תרבות שהשפיע על הלשון העברית ועל סגנון החיים שנגע כמעט לכל פרט בחברה הישראלית, ואף זכה בפרס ישראל עבור תרומה לחברה (ה'תש"ס).

במעמד מתן הפרס נאמר כי ההרכב:

היא ביטוי מייצג של התרבות הישראלית המתהווה. במשך עשרות שנים אפיינו דמויות ומצבים, ביטאו אהבה וחמימות לגווניה הרבים של החברה בישראל, ויצרו שפה ייחודית שהפכה לחלק בלתי נפרד מהשפה העברית בת-זמננו.

שלושת חברי הלהקה, גברי בנאי ("גברי"), שייקה לוי ("שייקה") וישראל פוליאקוב ("פולי"), היו בוגרי להקת "התרנגולים", אשר פעלה בשנות השישים בהדרכת נעמי פולני.

ב-1963 החליט האמרגן אברהם דשא (פשנל) לקחת את השלושה (לאחר שחנן גולדבלט סירב להצעה להצטרף כחבר הרביעי)^[2] תחת חסותו ולהקים להקה ייחודית לעומת מה שהיה מוכר עד אז. התכנון הראשוני היה לשלב בין השי��ים מערכונים קצרים כקטעי אתנחתא, אך כעבור זמן מה הסדר התחלף והמערכונים היו אלה שהיוו את העיקר, לאחר הצלחת הלהקה כלהקת בידור קומית המצליחה במדינה.

תוכניתה הראשונה של הלהקה, "שמחת זקנתי" (1964) בוימה על ידי שייקה אופיר. בהמשך הדרך ביימו את השלישייה נסים אלוני, יוסי בנאי ומוטי קירשנבאום.

מוזיקאים רבים כתבו לשלישייה, בהם: יאיר רוזנבלום, נעמי שמר, אריה לבנון, יצחק גרציאני, אריאל זילבר, קובי אשרת ודני סנדרסון.

משכנה של הלהקה היה בהתחלה במועדון "הסנטר הכפול" ביפו, אחר כך במקומות שונים, בהם קולנוע דקל בתל אביב, קולנוע רמה ברמת גן, ובסוף דרכם קולנוע מקסים בתל אביב. השלישייה העלתה לאורך שנותיה עשרה מופעים, ביניהם "תוכנית ד'" (שהייתה תוכניתם השנייה), "קנטטה לשווארמה", "קרקר נגד קרקר", "בעבור חוקן דולרים" והצגתם האחרונה "כוסות רוח".

הגששים הופיעו בעשרה סרטים הבולטים שבהם הגששים שיחקו את הדמויות הראשיות היו: מוישה וינטלטור (1966), השכונה שלנו (1968), גבעת חלפון (1976, הסרט הידוע ביותר בו השתתפו) שלאגר (1979), והקרב על הוועד (1986).

ב-1975 יצא לאור "ספר הזהב" של הגשש החיוור, שהכיל את תמלילי חמש התוכניות הראשונות של הלהקה. הספר שימש סיכום דרכה של הלהקה עד אז, בהגיעה למצוות (13 שנים), וחברי הלהקה ביטאו אז כי הלהקה הגיעה, כנראה, לסוף דרכה. למרות זאת, פעילותה של הלהקה נמשכה, אף כי שכיחות העלאת תוכניות חדשות בשנים הבאות הייתה נמוכה יותר.

"הגששים" הופיעו גם בקהילות יהודיות בעולם. בארגנטינה "הגששים" הופיעו בקהילות היהודיות במערכונים ביידיש כגון "המכונית המגויסת". אברהם גוֹפְלַט (בעברו שחקן תיאטרון, עיתונאי, סופר ואביו של יוסי פלג, שהיה מנהלה האדמיניסטרטיבי של הלהקה), לקח על עצמו את המשימה, תרגם את המערכונים ליידיש ולימד את הגששים לדבר בגששית יידישאית.

בבחירות 1984 השלישייה הציגה מערכונים בתשדירי התעמולה של המערך, שהיוו עימות קומי לספי ריבלין בתשדירי הליכוד. תשדירים אלו אוזכרו במערכון "מִגרש השדים", בו גילם פולי את עצמו.

חברי הגשש החיוור השתתפו גם בפרסומות קומיות, ברוח מערכוניהם, לחברת המשקאות הקלים קריסטל בשנות השמונים ("החום בוטל, שותים קריסטל") ולטוטו בשנות התשעים ("מעכשיו החשבון שלך מוגבל... מוגדל!"^[3]).

שלישיית "הגשש החיוור" לקחה את פעילותה ברצינות שהתבטאה בחזרות ובמופעים עצמם. הם לא העלו מופע מבלי שהיו משוכנעים שמיצו את הכול כדי שיהיה בנוי היטב מבחינת הטקסטים והחומר המזומר. כאשר גברי בנאי נשאל, מהו לדעתו סוד ההצלחה של הלהקה, ענה כי לדעתו היו אלה שני דברים: ההתמדה והעיקרון שקיבלו ממי שהדריכה אותם ב"תרנגולים", נעמי פולני, שתמיד אמרה: "צריך להסתכל על טובת העניין" וכך הם עשו, תמיד העדיפו את העבודה הקבוצתית והזניחו קטעי סולו, הן בשירים והן במערכונים.^[4]

בשנת 2000 התפרקה הלהקה בשל החלטתו של שייקה לוי להפסיק את ההופעות ואת החבורה וגם בשל עייפות ומיצוי של שנים כלהקת בידור קומי והרכב מוזקלי, התפרקות הלהקה הגיעה בצורה מוסכמת של שלושת חברי הלהקה,^[5] השלישייה נפרדה ממעריציה במופע "גשש ולהתראות" שעלה בערב יום העצמאות באותה שנה, יום לפני קבלת פרס ישראל, שקיבלו שלושת חברי הלהקה.

ב-30 באוקטובר 2007 הלך לעולמו ישראל פוליאקוב. יום לאחר פטירתו הוצג ארונו בתיאטרון הקאמרי ונערך מופע לזכרו בו שרו שייקה וגברי את השיר "פנס בודד", כאשר בין המיקרופונים של השניים ניצב מיקרופון ריק. בעקבות פטירתו של פוליאקוב הודיע אסי דיין בטור אישי בידיעות אחרונות על דחיית הוצאתו של סרט ההמשך שתוכנן ל"גבעת חלפון אינה עונה" ל"אחרית הימים", כדבריו.

ב-2013, הוצגו בפסטיגל שירים ומערכונים של השלישייה כמחווה.^[6]

ב-2014, לרגל 50 שנה להקמת הגשש החיוור, ערך ערוץ yes קולנוע ישראלי את "העולם מצחיק אז צוחקים" - פרויקט שידורים חגיגי שכלל את כל סרטי הגשש החיוור, שידור יומי של מיטב המערכונים והשירים וחומרים ארכיונים נוספים ונדירים שחלקם לא שודר.^[7]

בראשית 2018, הופיעו גברי בנאי ושייקה לוי בערב של עמותת "מרכז טל" למען צעירים חולי סרטן, כאשר פולי "מצטרף" אליהם בהולוגרמה.^[8]

"החיים על פי הגשש החיוור" – סדרה דוקומנטרית, המשלבת בין קטעי ארכיון של הלהקה וראיונות עכשוויים עם בנאי ולוי, שודרה באפריל 2023 בערוץ HOT8.^[9]

ההרכב נחשב לאחד מהבולטים והחשובים בתולדות התרבות הישראלית. מערכוני הלהקה הפכו נכס צאן ברזל של התרבות והלשון הישראלית. השפה המיוחדת של הלהקה, ה'גששית', הפכה חלק מהשפה העברית המדוברת, או מה שמכונה הסלנג הישראלי.

בין השאר העלו מערכוני הלהקה תרומות בדמות מונחים כמו "ישראבלוף", "הצ'ופצ'יק של הקומקום", "זרבוביתי, זרבוביתך..." ו"בוטיק ספרים". מטבעות לשון כמו "דבר אוטוסטרדה", "שאל בני ונען!", "היה מנוע?", "דייג אוהב דגים?", "מה שבע? מה כמה?", "למה? –מה?!", "חם בטבריה!", "טרם הספיקותי", "תכין לי איזה טורקי קטן", "אתה הבנת את זה, ברוך?", "מה תאמר על הבושה?!", "תהיה גבר, תשפיל את עצמך!", "הלו, זה רדיו?" ו"מי צריך לומר שלום, זה שעולה או זה שיורד?"' או שמות ייחודיים, כמו "הסופר א.ב.ג.ד.ה.ו. מנחם", "מיקי בר קיקי", "מנדלה מוכר ספרים בהנחה", "נחצ'ה", "נשרקה", "נצחיה", "רפי לירי" "גברת זליבנסקי" ו"גברת מועלם", "אברהם אדיבי" ואחרים.

בשנת 1976, במלאת 13 שנה לגששים, שודר בטלוויזיה חידון בקיאות על שירי ומערכוני הלהקה, שהיה ערוך בנוסח חידון התנ"ך, כמחווה לתרומתה התרבותית של הלהקה להווי והשפה הישראלים. את החידון כתב, ערך והפיק יוסי פלג, שהיה מנהלה האדמיניסטרטיבי של הלהקה 15 שנים (ושותפו של פשנל בתיאטרון העממי).

בשנת 1992 נערך מצעד מער��וני הגששים, ביוזמת "ידיעות אחרונות" ורשת ג'. 27,000 ישראלים השתתפו במבצע "הגשש החיוור - כל המערכונים" ודירגו את המערכונים האהובים עליהם: למקום הראשון הגיע המערכון "קרקר נגד קרקר", למקום השני הגיע המערכון "הכה את המומחה" ולשלישי - "המכונית המגויסת".^[10]

בשנת 2000 הוענק לחברי שלישיית הגשש החיוור פרס ישראל עבור תרומה לחברה. אחד מחברי השלישייה, ישראל פוליאקוב, אמר בתוכנית טלוויזיה לזכרו של אמרגנם פשנל, לאחר שזה לא זכה בפרס ישראל, כי בעצם גזלו מפשנל את מה שהיה ראוי לו יותר מכולם. "בלי פאשה לא היה הגשש"...הוא המציא אותו, הוא יצר אותו, הוא היה הלב שלו."^[11]

בשנת 2005 יצא לאור הספר "אז מה היה לנו שם?" בעריכת גברי בנאי, המכיל 200 ציטוטים קלסיים ממערכונים, שירים וסרטים של השלישייה.

שירים שבוצעו על ידי הלהקה זכו להצלחה רבה בזכות המקצועיות שבאה לידי ביטוי בשילוב הקולי, העיבודים והתלבושות.

בשיר "איפה כל החבר'ה", שכתב עמוס קינן, מתוארת הירידה הגדולה מהארץ לפני מלחמת ששת הימים והנהירה לארץ במהלך המלחמה ולאחריה.

זכור במיוחד ביצוע השיר "מים לדוד המלך" שחיבר עקיבא נוף לפסטיבל הזמר, בו השלושה היו לבושים בחצאיות "תנ"כיות" קצרות וכאשר הרימו את ידיהם במהלך הפזמון, בצבצו תחתן תחתוניהם. מספרים שכאשר ראש הממשלה דאז, גולדה מאיר, הייתה אמורה לחזות בהופעתם, ביצעו השלושה את השיר בלי החצאיות, שכן המארגנים סברו שזה לא יהיה מכובד להופיע כך. לאחר ההופעה הביעה גולדה את התפעלותה מהם ושאלה: "אבל למה לא הופעתם עם החצאיות?". כביקורת לאלו שבקרו את ההופעה עם החצאיות, כתבה נעמי שמר את השיר "למה צחקה מיכל" על הלעג שהביעה מיכל כלפי דוד כשרקד לפני ארון הברית בהעלותו ירושלימה.

במהלך מלחמת יום הכיפורים ביצעו "הגששים", יחד עם נעמי שמר, את שירה "לו יהי", שהפך לאחד מסמלי המלחמה.

ב-1979 הקליטו אלבום שלם משיריה של שמר, בהם שירים שכתבה להם במיוחד כמו "יש לי חג", "אורחים לקיץ", "אחותי רוחמה" ו"תפוח בדבש".

בשנת 1984 ביצעה השלישייה את השיר הלאה שכתבה שמר במשדר מיוחד למען האגודה למען החייל.

שירים ידועים נוספים שלהם, שביצעו בהופעות כמעבר קומי בין המערכונים, היו "עובדים עלינו עבודה עברית" ו"שיר הטלפון".

אחד השירים הסאטיריים יותר של השלישייה הוא "אף אחד לא קם", אותו כתב ללהקה יוסי בנאי המלא אמרות שפר כמו "מי שקיבל צו קריאה חודשי לתשעים יום מילואים, ונהיה עצוב כי זה לא הספיק לו - שיקום. מי שהלך לשוק עם מאתיים לירות וחזר עם עודף - שיקום. אף אחד לא קם...".

• המוסך (כתב: יוסי בנאי על פי אפרים קישון) - בעל המוסך סוייה (שייקה) מנסה לעזור לעוזרו סמי (גברי) ללמוד למבחני ההסמכה, בעזרת הפיאט של הקבלן הרומני קלראשו (פולי). הדמות של קלראשו קרויה על שם אנדריי קלראשו, שורד השואה מרומניה שהיה במאי של הופעות הגשש החיוור. משפטים זכורים: ”מחר יש לך בחינה בתאוריה ואתה מעשית לא יודע.”, ”מפעיל וישרים”, ”סמי, תביא פה הטייר, תרכיב לו הגלגל ושחרר אותו, יום שישי היום, עשה לי טובה”, ”שר האוצר נכנס למסעדה רומנית אוכל צ'ורבה. פתאום נכנס השר הפנים, אז השר הפנים שואל אותו: כמה? אז השר אוצר אומר לו: שבע. אז השר הפנים אומר לו: מה שבע? אז השר האוצר אומר לו: מה כמה?”, ”איך יודעים אם זה משאית או שני אופנועים? - עוברים באמצע!”, ”אז מה היה לנו שם? היה לנו ריגולז' ברקס, פלגים, פלטינות, שטנגה, פילטר שמן, שמן ברקס, החלפנו לך גם את האלמנט... את האלמנט אל תכניס לו לחשבון. האלמנט עלינו, און דה האוס”. ”תתקשר למשרד הרישוי, תודיע להם שאתה לא בא כי אתה אהבל.”
• קפיטריה בטבריה (כתב: נסים אלוני) - שלושה זקנים טבריינים יושבים ומתווכחים על בניית קפיטריה בטבריה: ”איזו קומה תיבנה קודם?”, ”איך יגיעו המים לקומה העליונה?”. המערכון שאב השראה מ"מחכים לגודו" של סמואל בקט, אלא שכאן ממתינה השלישייה ל"יוסף מהעירייה". משפטים זכורים: ”קודם כל יבנו את הקפיטריה למעלה, אחר כך יבנו בהדרגה למטה”, ”שב, למה אתה לא יושב?”, ”זה רעיון!”, ”הצנטרום של הפָּיְלַה”, ”אווירון דוּד”, ”צינור גומי מאלומיניום”, ”וזה לא משפריץ?”, ”אלומיניום, עָיוּני!”, ”אני לא המצאתי את זה, זה כימיה.”. ”אתה איתי או איתו? אני מהאו"ם”. ציטוטים רבים מהמערכון הובאו בסרט העולם מצחיק של שמי זרחין.

דמויות הטבריינים של הגשש המשיכו למספר מערכונים נוספים כגון: מערכון שבו יוסף (שייקה) חזר בתשובה ומערכון מתוך ערב מחווה לחיים חפר שבו ישנה סאטירה לגבי השי לחג, כשבמערכון גברי וישראל קיבלו קומקום תוצרת יפן ואילו יוסף קיבל את ספר השירים של חיים חפר בתור שי לחג.

• המכונית המגויסת (נסים אלוני, תרגום ליידיש: פשנל) - בו מתואר הווי השירות של אנשי מילואים לאחר מלחמת ששת הימים, המשרתים ביחידה צבאית שאפסנה מכוניות אזרחיות שגויסו בשעת המלחמה. אזרח בא לקבל את מכוניתו ומגלה כי היא פורקה לגמרי. משפטים זכורים: ”היה מנוע?”, ”זה הצד של המנוע? - זה הצד של האין-מנוע.” ו”סע לשלום חביבי, המפתחות בפנים”. המערכון זכור גם בעקבות סיומו שהתווסף עם השנים. בסוף המערכון מספרים חברי הלהקה על אירוע בו תרגם פשנל את המערכון ליידיש. המערכון מסתיים בגרסה המתורגמת ליידיש של המערכון.

• שיח טבחים (יוסי בנאי) - מפגש של שני טבחים מילואימניקים ותיקים המעלים זכרונות מימי קום המדינה עם חייל סדיר. על פי המערכון, על סיר המרק בו בישלו הטבחים במלחמת השחרור ונמצא מאוחר יותר על ידי חיילי מלחמת ששת הימים, היה מרוח הכיתוב "ברוך ג'מילי".
• שבת שלום (יוסי בנאי) - חכם מרדכי ואיזק הולכים להגיד שבת שלום למסייה לוי. הוא מצידו בדיוק קם משינה ומעוניין לספר להם על מה חלם. משפטים זכורים: ”תשאל את לונה אישתי, עדה, חלמנו”, ”שאני יעשה תה?”, ”עם נענע? אבל אין נענע”, ”איזק שוכחים דבר כזה?”, ”חן חן כן או חן חן לא? חן חן אחר-כך.”, ”אז זה ארבע חלומות, תשכחו מהחמישי”, ”אמור לי מי אתה ואומר לך מהו חלומך. - אמור לי מי אתה ואומר לך מהו ח-כם מרדכי”, ”איפה זה יוצא בערך?”, ”ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהכל נהיה בדברו. - נכון”, ”הייתי מוציא לה שערה שערה, עם פינצטה פינצטה”, ”איפה שאמרו שימשין עליך פלישתון - איך קפצת על שמשון?”.
• כבד אווז (דני רווה) - שמעון חמארה (גברי) מאושפז בבית החולים בעקבות הפרזה בשתייה חריפה. הרופא המנתח, דוקטור פליישר (פולי), קבע כי במקום הכבד שלו שהפסיק לתפקד יש להשתיל כבד אווז, אך לשם כך נדרש אישורו של האב (שייקה). משפטים זכורים: ”כבד קומפלט עם השורשים? - כבד קומפלט אורגינל - אה וככה משקים את זה עם הטפטפה אה?”, ”ישים לך יונה ממולאה על הבטן, לוקחת לך המחלה בשני רגעים”, ”שמעון שלי בפיתה. שנשים לך עוד קצת טחינה על שמעון?”, ”אחרי שישתלו לו את הכבד אווז, הוא ישאר הבן שלי או שהוא יהיה ברווז? - איך הגעת לברווז? - הבן של האווז, ברווז לא?”, ”תדע לך שיש לו גם הפטטיס וגם היפוהירוסיס - בחיאת ראבק, ממה זה בא לו כל התאודורקיס הזה? - מערקיטיס וקוניאקיטיס”.
• שחקן כדורסל (יוסי בנאי) - המערכון תיאר אב (סלים וארזה) המנסה ללמד את בנו (נשר) כבד הגוף והשמיעה את רזי הכדורסל ומאמן אותו בביתם (”נשרק'ה - מעל הפריג'ידר”). כאשר מגיע מורו של הילד ומשוחח עם האב, מתגלה כי האב התלהב, ככל המדינה באותה תקופה, מניצחונה של מכבי תל אביב על צסק"א מוסקבה במסגרת גביע אירופה, ומעוניין להפוך את בנו לשחקן בקבוצה. כפי שאומר שייקה לוי בהקדמה למערכון בתקליטור התוכנית - התגובה הייתה כה נלהבת במדינה כתוצאה מהניצחון, והמערכון הציג את המצב בצורה מצחיקה ושנונה. משפט זכור: ”אתה תהיה ברקוביץ'!” ”האם אדוני מתכוון לסופר המהולל י.ד. ברקוביץ'? לא, אני מתכוון לשחקן המהולל מ.י.ק.י. ברקוביץ'!”, ”שמי הוא תושייה. אני מורהו ומחנכהו של בנך. - שמחת זקנתי”.
• קרקר נגד קרקר (יוסי בנאי) - על מריבות גירושין בין בני הזוג יורם קרקר (פולי) וברכה "ברברה" קרקר (גברי), המחלקים ביניהם את הרכוש וכל אחד מרגיש כנגזל כאשר איש ההובלה פליקס "הליקופטר" (שייקה) מנסה לפייס ביניהם. המערכון נבחר בסקרים רבים למערכון הטוב ביותר של השלישייה. שם המערכון הוא פרודיה על הסרט "קרמר נגד קרמר". משפטים זכורים: "קודם היית על קוצים, אחר כך על גחלים, עכשיו אתה על סיכות. אה, תהיה קצת על הכיפאק", "תהיה גבר, תשפיל את עצמך! תהיה גבר! תהיה סמרטוט, תהיה גבר", ”פעמיים טורקי קטן”, ”לי אף פעם לא הבאת טורקי קטן - לך, גרוזיני גדול לא היה מספיק”, ”הרעש של הנגריה פה ממול לא מפריע לכם?”, ”פליקס לא יענה לך - מדוע? - אני פליקס”, ”העולם מצחיק אז צוחקים”, בראיון לערוץ קשת 12 גברי סיפר כי המערכון נוצר כאשר יוסי עבר דירה והוא היה צריך מישהו שיעביר לו אותה.
• חתונת הדמים (יוסי בנאי) - מערכון המציג מפגש בין עדתי בעקבות חתונה מתוכננת: בין אב פולני ועני לבת בשם עצמאותה, לבין אב עשיר ואחיינו ממוצא עיראקי לבן בשם ששון. האב והאחיין העיראקים שואפים לחתן את הזוג הצעיר באולמי בונבון, עם הליקופטר שיצניח את החתן והכלה, עם תזמורת החרקים ועם רקדנית בטן, לחרדת האב הפולני. משפטים זכורים: ”אם בחתונה של הקבלן ונטורה החתן והכלה ירדו במטוס, אני מציע שבחתונה שלנו נעיף את הרבי בטיל טומהוק!”, ”בשמי ובשם בתי, אם מישהו היה יכול לתת לי הסבר מה כאן קורה רבותיי, באמת, מהו היעד? מהי המשימה? מיהו האויב? ומה אנחנו צריכים לעשות במקרה של חתונת אמת?”, ”אני אוציא לו את העיניים מהעיניים”.
• הכה את המומחה (יוסי בנאי ודן אלמגור) - מערכון המשמש פרודיה על תוכניות הרדיו, בה מוצגים קטעים של שאלות למומחים, ראיונות וכתבים. המערכון זכור במיוחד לאור הקטע בו נשאל מומחה ללשון כיצד נקרא ”הצ'ופצ'יק של הקומקום, זה שמשפיך את התה”. המערכון זכור גם בשל שמותיהם של המומחים השונים כגון אברהם אדיבי (נימוסים והליכות), אברהם חטף-פתח (לשון עברית) ודב ערב (המזרח התיכון). משפטים זכורים: ”זי"ן בפתח - מה זה, רדיו?”, ”יחרב ביתכ!! - יחרב ביתך”, ”זוהי השאלה מהי הפינה?”, ”שאל בני ונען - אני לא מנען אני מאשדוד”, ”אתה מוכן להתרחק מהרדיו בבקשה כי זה עושה לנו רעשים. - אבל אין לי רדיו. - אז תקנה, אידיוט”.
• אמן כן יהי רזון (יוסי בנאי) - המערכון מציג את ציגלה ופיקסלה, שני נוכלים המופיעים במספר מערכונים, אשר מחליטים לפתוח מכון הרזיה. למכון מגיע שוטר סמוי על מנת לבדוק אם יש להם את הרישיונות והידע המתאימים. משפטים זכורים: ”בן כמה אתה? - בן כמה אני נראה? היית נותן לי 25? - פיקסלה היית נותן לו 25? - אני אין לי גרוש בכיס, אתה מקבל ויזה?”. ”מה אנחנו מבינים בהרזיית אנשים ציגלה? - תפתח את העיניים שלך תראה איפה אתה חי! אם במדינה הזאת כל מי שפותח עסק היה צריך גם להבין בו, תאמין לי המדינה היה סגור מזמן”.
• בעבור חוקן דולרים (דני רווה) - המערכון מציג את התקופה בה נאסר על אחזקת מטבע זר במדינת ישראל. במערכון שוב מופיעים ציגלה ופיקסלה, כשני אסירים משוחררים שאינם יודעים במה יעבדו לאחר שחרורם ומנסים למכור את שירותיהם למחזיקי דולרים. הם מציגים למר נאווי, מוכר גרעינים, שדוב ישמור לו על הדולרים, ומחזירים לו את הכסף בשקלים. שם המערכון הוא פרודיה על הסרט "בעבור חופן דולרים". משפטים זכורים: ”דולרים בטורונטו?! מנדבוצ'קס בטורונטו!”, ”הכל שחור מירוק”, ”לכספות בבנק אתה יכול להאמין? - חס ושלום. -בוודאי. ולממשלה אפשר להאמין? - עוד יותר פחות”, ”96 אלף... וזהו? -אה... אפשר להגיד - ומה אני אעשה עם היתר?”, ”שקלים, מה, זה לא לפי השער היציג? - מה זה שער יציג אני נתתי לו דולרים. - ומה רצית לקבל? - דולרים! - מר נאווי זה דוב, לא חמור!”.
• המצילים של ש"ס (דני רווה) - מערכון המציג את מפלגת ש"ס ככופה את עצמה על החברה. במערכון משתלטת ש"ס על חופי ישראל, ועל המציל לדאוג על הפרדה בין גברים ונשים, שמירה על צניעות וכדומה. הדמויות במחזה הם המציל (ישראל פוליאקוב), השמש (גברי בנאי) ונציג מטעם ש"ס (שייקה לוי). משפטים זכורים: ”יש לך טענות- תפנה לש"ס”, ”היה אמזלג, עכשיו זליג”, ” כל האברכים ימינה, וכל הבתולות שמאלה"”.
• ילד יצירתי (יוסי בנאי) - במערכון מוצגת משפחה בה ישנו ילד מורד, אשר אינו שומע בקול הוריו. במערכון משתתפים האב (ישראל (פולי) פוליאקוב) אשר מנסה ללא הצלחה לדכא את מרידת הבן ולהחזיר לעצמו את השליטה בבית, האם (גברי בנאי), אשר משוכנעת כי הילד בסדר, מאחר שהיועצת אמרה שיש לתת לילד להתבטא משום שהוא "ילד יצירתי", והילד (שייקה לוי) אשר שולט בהוריו. משפטים זכורים: ”טפו! גם כן ממשלה”, ”תן לו לבטא את עצמו, הוא ילד יצירתי!”, ”מה אמרה עכשיו? - שאתה צריך להחליף את הפרונט של האוטו שלך”, ”אני עם האוטו שלך ב-150 מרגיש שזה רוורס”.
• פסטיבל שירי דיכאון (יהונתן גפן, עם לחנים של אריאל זילבר) – הפסטיבל נערך בבנייני האומלל בירושלים, והועבר לצופים באמצעות בכיין. המתמודדים קיבלו ציונים בסולם איוב, תוך התחשבות במצבם המשפחתי. משפטים זכורים: ”אח שלי ניסה להתאבד עם אקונומיקה”, ”אבא שלי החורג גמד”, ”אחותי התחתנה עם פרסי”.
• שוק (בוטיק) הספרים (דן בן אמוץ) - מערכון המציג שני מוכרי ספרים המנסים להתפרנס ממכירת הספרים לפי צוואת אביהם, ובפגישתם עם קורא שמעוניין לקנות ספר עם תמונות. משפטים זכורים: ”חנות סתם אין פה, הכל בוטיקים. עוד לא פתחו פה איזה בוטיק פלאפל?”, ”אני מחפש ספרים עם תמונות, אני רואה הכל אצלכם ספרים עם כתוב - מה רצית ספרים עם מחוק, תגיד לי?”, ”ומה אני אביא הביתה לאכול? פינוקיו?!”, ”מה אני לא איש? מה אני עז?”, ”שש וחצי, מחר יום הולדת. בטח בר מצווה אתם עושים בשתים עשרה ורבע”, ”נייר נטול נייר”, ”קח ספור את העמודים, תראה אם לא רימו אותנו”.
• שירים, שערים וטכנאים (יוסי בנאי) - פרודיה על תוכנית הרדיו "שירים ושערים". במהלך המערכון עובר המנחה (פולי) מכתב לכתב (שייקה וגברי) במגרשים השונים ומקבל דיווח. המערכון זכור במיוחד בגלל הריאיון עם אוהד בית"ר ירושלים (גברי), שמאיים ”לשרוף את המועדון”. במערכון ישנה גם פארודיה על סגנונו של השדר זוהיר בהלול המכונה במערכון "זוהר אלול". משפטים זכורים נוספים: ”מה הייתה הדקה?”, ”עוד רבות יתואר, יסופר ויושר על אותה בעיטה אשר חזו עינינו ברגע זה. בעיטה אשר תשנה את פני מדיניות הכדורגל בארצנו... שער שכמוהו לא ראתה העיר עכו מאז הבקיע נפוליאון בונפרטה את שערי חומות העיר יריחו”, ”מי הבקיע למי?”, ”הלו זה בלומפילד? - לא זה בלומשטיין”.
• אופסייד סטורי (יוסי בנאי ואפרים קישון) - שופט הכדורגל יהויכין פנדלוביץ' (פולי), תובע את שמעון כאסח (גברי), אוהד של בית"ר ירושלים, על התנהגותו הפרועה שפגעה בשופט הכדורגל נפשית ופיזית במשחק טעון נגד הפועל תל אביב. משפטים זכורים: ”אתה תתן לי את הכבוד המגיע לי”, ”כסאח אתה תסגור את הפה אחרת אני אפתח לך את הראש”, ”כסאח אני מבקש לא לשיר בבית המשפט! זה לא חגיגות המימונה פה”, ”אתה היית במשחק בזמן המגרש?”, ”אני כל שבת, אפילו אם זה יוצא ביום שלישי, אני מפריח שתים עשרה יונים להצלחה של בית"ר. - למה שתים עשרה? - זה לזכר שתים עשרה עשרת השבטים”.
• שביתת רעב (יוסי בנאי) - זוג אנשים שובתים שביתת רעב ואז חולף לידם אדם שאוכל פלאפל. משפטים זכורים: ”יחרב ביתכם הוועד, שיפול עליהם מגדל שלום. יוחאי, מי בוועד? - אתה. - שיפול עלי בריג'יט בארדו”, ”פיתה יבשה זה חמץ, פיתה טרייה זה טעים”, ”שמו לי המון חריף בפיתה, אבל זה טעים לאללה”.
• כלא 6 (שייקה אופיר) - ריאיון עם "משורר" (גברי) המוצא את "השראתו" בכלא 6 הצבאי.
• כותב הבקשות (שייקה אופיר) - שרה, בתו של שייקה, ברחה "אצל האמא שלה" שהיא מצידה ברחה "אצל האמא שלה", ושייקה פונה לכותב בקשות (פולי) על מנת שיכתוב מכתב לשרה. המכתב מתחיל בניסוח משפטי, אך כשמסתבר שכותב הבקשות הוא דודה של שרה, הוא יוצא מכליו וכותב לה משפטים כגון "תתביישי לך, יה סוררת יה מלעונה!".
• המשמר האזרחי (דני רווה) - אזרח שמתלונן על שמירה במחסום באמצע הלילה מגלה שהשניים השומרים לצידו הם פועלים ערבים. משפטים זכורים: ”אין לו זמן להתנדב, למה בעל בית משחק בוקר - בוקר? - בוקר, כלבים..”, ”אז למה הוא (בעל הבית) לא פה? - זה לא עבודה בשביל יהודים”, ”אתם מקבלים שכר על העבודה הזו? - חס ושלום! - אז למה אתם עושים את זה? - בשביל כסף.”, ”מי נתן לכם רובים? - בעל בית - אבל זה רובה אמיתי! - בטח רובה אמיתי, למה יעשה צחוק?”, ”אם באים שניים עם כאפייה ועם נשק אני בורח כמו טיל.../ אם באים עכשיו שניים עם נשק וכיפה על הראש, וואלה אני בורח כמו טיל”.
• מערכוני פרסומת למשקה "קריסטל" - בפרסומות אלה גילמו הגששים שני מבוגרים המוכנים לתת לתינוק אולר בתמורה למשקה, ראש מפלגה ושני מאבטחיו, כבאים או חזאית ללא תחזית שאומרים "החום בוטל - שותים קריסטל" (הסלוגן שהפך לפופולרי ומזוהה עם המותג).
• מבחן ללהקת הנח"ל (הגששים ופשנל) - שייקה מנסה את מזלו במבחן כניסה ללהקת הנח"ל. משפטים זכורים: ”אתה עומד על צוק גבוה. - איפה? - בבאב אל צוק.”, ”אני אתן לך אטיוד. - תודה רבה.”
• מגרש השדים (דני רווה) - פולי (בתפקיד עצמו) מגיע למגרש מכוניות לקנות מכונית לאשתו ונתקל בקצת בעיות מיידי ברוך (שייקה) וסיסו (גברי), בעלי מגרש המכוניות. משפטים זכורים: ”אליקו! ישנו פה אחד חבל שהוא איננו, עושה אותך אתה רואה ראי.”, ”הבונבונירה אינה למכירה.”, ”אשתי אומרת, אני אומר לה זה לא יכול להיות, אבל היה תמיד מוצאת את הדברים האלה בעיתונים, היא אומרת שאשתך היא הייתה אשתו של גברי, והילדים הם בכלל של שייקה.”, ”אהלן שייקה (שייקה אומר לפולי).”.
• קדם אירוויזיון (יוסי בנאי) - הצמד ממערכון "כלא 6", רפי לירי האסיר (גברי) ואהרון לאפה הסוהר (פולי), מנסים להכין שיר לתחרות קדם האירוויזיון, לאחר שרפי איים להתאבד אם שירו לא יכנס לתחרות. למערכון זה חוזר גם הדוקטור למחול שהופיע במערכון "הסיידים", ליכטיג בר זוהר (שייקה). משפטים זכורים: ”קודם כל אני יורה בעצמי ללא הבחנה. אח"כ אני קם ואני נעשה בלתי אחראי למעשי".” ”יש עלי חורים?”. ”אני רוצה כוריאוגרף - אני אין עלי כוריאוגרף. אתה רוצה אולי קרואסון?”
• מערכוני הטוטו - במסגרת הקמפיין של הטוטו שנעשה בשנות התשעים בכיכובם של הגשש נעשו מספר מערכונים שכללו בין היתר: בחור (גברי) שנתלה על מטוס של בחור עשיר (שייקה) והוא מעוניין ממנו לקנות את המטוס, בזמן שהוא והטייס שלו (פולי) רואים בבקשה זו הלצה. מנהל בנק (פולי) ועוזרו (גברי) מגלים שהלקוח שלהם (שייקה) התעשר, אדם שזכה בטוטו (שייקה) מבקש ממנתח פלסטי (פולי) שישנו את פניו, כשלאחר הוא לא מצליח למצוא משהו שיהלום את הלקוח, הוא מוצא את המוזה במנקה חלונות (גברי) ואופנוען (גברי) מבקש מבחור אחד (שייקה) ומאשתו (פולי) לקנות מהם את רכבם.
• פרסומת לבנק לאומי - בפרסומת הזאת הגששים מגלמים את שודדי הבנקים, העובדים ואת הלקוחות.

תוכנית	הצגת בכורה[12]	בימוי	ניהול מוזיקלי
שמחת זקנתי	29 בנובמבר 1964	שייקה אופיר	אריה לבנון
תוכנית ד'	24 באפריל 1966	שייקה אופיר	אריה לבנון
סינמה גשש	8 ביוני 1967	נסים אלוני	יצחק גרציאני
קנטטה לשווארמה	26 ביוני 1969	נסים אלוני	יאיר רוזנבלום
קסיוס קליי נגד חלפון	5 ביולי 1971	יוסי בנאי	יצחק גרציאני
אופסייד סטורי	21 באוקטובר 1974	יוסי בנאי	יצחק גרציאני
עובדים עלינו עבודה עברית	12 ביוני 1977	יוסי בנאי	יאיר רוזנבלום
קרקר נגד קרקר	19 ביולי 1980	יוסי בנאי	יאיר רוזנבלום
בעבור חוקן דולרים	20 במרץ 1985	מוטי קירשנבאום	אריאל זילבר
כוסות רוח	30 באוגוסט 1991	יוסי בנאי	קובי אשרת

• מוישה ונטילטור (1966). בימוי: אורי זוהר.
• פורטונה (1966). בימוי: מנחם גולן.
• ארבינקא (1967). בימוי: אפרים קישון.
• השכונה שלנו (1968) בימוי: אורי זוהר
• המטרה טיראן (1968). בימוי: רפאל נוסבאום.
• כל ממזר מלך (1968) בימוי: אורי זוהר.
• הצד השני (1968) בימוי: אורי זוהר.
• התרוממות (1970). בימוי: אורי זוהר.
• גבעת חלפון אינה עונה (1976). בימוי: אסי דיין.
• חמש מאות אלף שחור (1977). בימוי: שייקה אופיר. (הופיעו בקטע קצר).
• שלאגר (1979). בימוי: אסי דיין.
• הקרב על הוועד (1986). בימוי: אבי כהן.

• "אורחים לקיץ"
• "אחותי רוחמה"
• "אף אחד לא קם"
• "ארץ משגעת"
• "ביום יפה הכול יפה"
• "בלדה לגשש החיוור"
• "הבאנו שלום"
• "הדייג"
• "הלאה"
• "המנגינה היא שקובעת"
• "זאת שמעל לכל המצופה"
• "זמזם את החיים"
• "יעל"
• "יפות יפות"
• "יש אלוהים"
• "יש לי חג"
• "כולם חכמים כולם"
• "לו יהי"
• "למה צחקה מיכל"
• "מה הוא עושה לה"
• "מים לדוד המלך"
• "עובדים עלינו עבודה עברית"
• "עונות השנה"
• "פנס בודד"
• "שיר הטלפון"
• "שלכת"
• "סלסלה"

• 2000 – פרס ישראל למפעל חיים על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה.
• 2013 – פרס על מפעל חיים במסגרת טקס פרסי אופיר.^[13]
• 2013 – פרס על מפעל חיים במסגרת פסטיבל הסרטים הישראלי בלוס אנג'לס.
• 2020 – פרס יקירי העיר תל אביב-יפו.^[14]

• א. דשא (פשנל) (עורך), הגשש החיוור: [ספר הזהב]; הקריקטורות של זאב, ירושלים: דפוס מפעלי ספרים ליצוא, 1975.
• אז מה היה לנו שם: "משפטים מחוזיים מאד" ממערכוני הגשש החיוור; ליקטו, ערכו וגיששו: גברי בנאי, בעז בנאי, בן שמן: מודן הוצאה לאור, תשס"ד 2004.

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: הגשש החיוור
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: הגשש החיוור

• הגשש החיוור, סרטונים בערוץ היוטיוב
• הגשש החיוור, באתר זמרשת
• הגשש החיוור, באתר שירונט
• הגשש החיוור, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• הגשש החיוור, באתר Discogs (באנגלית)
• הגשש החיוור, באתר סטריאו ומונו
• הגשש החיוור, דף שער בספרייה הלאומית
• הגשש החיוור, באתר MOOMA (בארכיון האינטרנט)
• בלוג מעריצי הגשש החיוור כולל רשימת כל המערכונים, השירים, התוכניות וההקלטות
• שלישיית "הגשש החיוור", באתר פרס ישראל
• שלישיית הגשש החיוור על "גבעת חלפון", ראיון באתר יוטיוב
• מספר מערכונים של הגששים להאזנה ברשת
• רפאל בשן, האלילים החדשים | זה רעיון!, מעריב, 17 בינואר 1969
• אריאנה מלמד, דיברו א��טוסטרדה, באתר ynet, 9 במאי 2008
• מאמר על שפת הגששים מאת רוביק רוזנטל, באתר "נוסטלגיה און ליין"
• הפסטיגל יצדיע לגשש החיוור, באתר ‏מאקו‏, 17 בספטמבר 2013
• רוביק רוזנטל‏, הגשש החיוור - הפלא הלשוני של ימי הרדיו, באתר "הזירה הלשונית", 13 בדצמבר 2014

• חדשות 2, ‏50 שנה לגשש החיוור, לקראת כנס השפה העברית, באתר ‏מאקו‏, 30 בינואר 2013
• שרון מגנזי, שייקה לוי – הגשש העברי הראשון, באתר הארץ, 31 בינואר 2013
• מרתון הגשש החיוור, מרתון חגיגי בן 9 שעות עם מיטב המערכונים והשירים של השלישייה לכבוד פתיחת חגיגות ה-50, באתר גלי צה"ל, 26 במרץ 2014
• חדשות 2, ‏הממשיכים של אליעזר בן יהודה, באתר ‏מאקו‏, 5 בדצמבר 2014
• חדשות 2, ‏סע לשלום, המפתחות בפנים: הגשש החיוור יכוונו אתכם ליעד ב-Waze, באתר ‏מאקו‏, 7 בדצמבר 2014
• חדשות 2, ‏כשהנשיא פגש את הגשש החיוור, באתר ‏מאקו‏, 11 בדצמבר 2014
• איתמר רייצס, געגוע עמוק: 50 שנה לגשש החיוור, באתר nrg‏, 13 בדצמבר 2014

הגשש החיוור
שייקה לוי     •     ישראל (פולי) פוליאקוב     •     גברי בנאי
סרטי קולנוע	מוישה ונטילטור • פורטונה • ארבינקא • השכונה שלנו • כל ממזר מלך • התרוממות • גבעת חלפון אינה עונה • חמש מאות אלף שחור • שלאגר • הקרב על הוועד
אמרגן, במאים וכותבים	אברהם דשא (פשנל) • נסים אלוני • יוסי בנאי • מוטי קירשנבאום • שייקה אופיר • אסי דיין • אורי זוהר • נעמי שמר • אפרים קישון
שירים	מים לדוד המלך • למה צחקה מיכל • אחותי רוחמה • מה הוא עושה לה • אורחים לקיץ • פנס בודד • לו יהי • יש לי חג • זאת שמעל לכל המצופה • הלאה
ערכים קשורים	ישראבלוף • התרנגולים • הצ'ופצ'יק של הקומקום