לדלג לתוכן

האמצעים המיוחדים

הוספת קישורים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הדוח הסודי של ועדת אגרנט על האמצעים המיוחדים
בדוח הסודי של ועדת אגרנט על האמצעים המיוחדים - סיכמה הוועדה כי "אי ניצולו של מקור מודיעיני חיוני שעת צורך מרבית בו היא בבחינת "כישלון מקצועי חמור"
מכתב מנחם דיגלי, ראש מחלקת איסוף, לוועדת אגרנט, שבו הוא טען כי אלי זעירא סירב להפעיל את האמצעים המיוחדים בימים שלפני מלחמת יום הכיפורים
ב-8 בפברואר שלחה ועדת אגרנט מכתב אזהרה לאלי זעירא, בנוגע ל"אי הפעלת ("האמצעים המיוחדים") באופן מלא בתקופה החל מיום 1.10.73 ועד חצות בלילה אור ליום 6.10.73, ללא ידיעתם של ראש הממשלה, שר הביטחון, הרמטכ"ל ואלוף גונן"

האמצעים המיוחדים או אמצעי האיסוף המיוחדים היו אמצעי איסוף מודיעין אותות (סיגינט) של צה"ל שהותקנו בעומק מצרים על ידי המודיעין הישראלי ערב מלחמת יום הכיפורים. לאמצעים המיוחדים יוחסה חשיבות מיוחדת בשל יכולתם לספק מידע אמין על כוונת המצרים לצאת למלחמה, והם כונו "פוליסת הביטוח הלאומית של ישראל". האמצעים נקראו "גדי"[1] ו"רמי".[2][3]

מהות האמצעים המיוחדים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

האמצעים המיוחדים היו באחריות יחידת איסוף מודיעין האותות של אגף המודיעין, יחידה 848. לפי הערכות מדובר באמצעי האזנה משוכללים, שאפשרו ציתות לשיחות טלפון[4] בין מוקדי הצבא והשלטון במצרים. לפי אותן הערכות, הם היו עלולים להתגלות בקלות יחסית ולכן נדרש אישור של ראש אמ"ן להפעלתם. בנוסף, היה צורך להחליף את סוללותיהם לעיתים קרובות, פעולה שנעשתה בידי סיירת מטכ"ל.[5]

על פי אבנר שלו, האמצעים המיוחדים לא היו ממוקמים בקהיר. הם סיפקו יכולת האזנה לתעבורת המידע בין הפיקודים המצריים, מערכות השליטה והכוחות הפרושים בשטח.[6]

שימוש באמצעים המיוחדים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

האמצעים המיוחדים פותחו על ידי יחידה 81 ומרכז המודיעין.[7] הם הותקנו שנים אחדות לפני מלחמת יום הכיפורים בידי כוח של סיירת מטכ"ל, בסדרה של מבצעים עליהם פיקד אהוד ברק.[8] הם הופעלו במהלך "כוננות כחול לבן" במאי 1973, בתרגיל תחריר 23 של המצרים ולאור הצלחתם כונו "פוליסת הביטוח של ישראל".[9]

בימים שקדמו למלחמת יום הכיפורים פנו מפקד יחידה 848, אל"ם יואל בן-פורת, וראש מחלקת האיסוף, אל"ם מנחם דיגלי,[10] אל ראש אמ"ן, האלוף אלי זעירא, ודרשו להפעיל את האמצעים המיוחדים, לקבלת מידע מודיעיני שיאפשר מענה לשאלה האם תנועות הצבא במצרים הן הכנה למלחמה, או שמדובר בתרגיל. הם נענו בשלילה על ידי זעירא, ובהמשך דחה זעירא גם פנייה דומה של ראש מחלקת מחקר, תא"ל אריה שלו. בסופו של דבר ניתן אישור להפעלת האמצעים המיוחדים רק בבוקרו של 6 באוקטובר, שעות ספורות לפני שפרצה המלחמה.

הנתונים שלא הגיעו מן האמצעים המיוחדים, או שהגיעו מאוחר מדי, מוערכים ככאלו שתרומתם הייתה מכרעת לגיבוש דעתו של הרמטכ"ל, דוד אלעזר, שלא עומדת לפרוץ מלחמה. ב-2 באוקטובר 1973 (או יום קודם לכן), ארבעה ימים לפני פרוץ המלחמה, שאל אלעזר את זעירא האם הופעלו האמצעים המיוחדים ונענה בחיוב, אף שלא זה היה המצב. ביודעו את מהותם של האמצעים המיוחדים, נתן אלעזר משקל רב להערכתו של זעירא שלא צפויה מלחמה. רושם מוטעה דומה, בדבר הפעלת האמצעים המיוחדים, נוצר ב-5 באוקטובר אצל שר הביטחון, משה דיין. על כך כתב החוקר אורי בר-יוסף:

"דיין ואלעזר, שידעו מה פוטנציאל האיסוף של האמצעים האלה, יכלו להיות רגועים יותר בעקבות תשובתו זו של זעירא, מכיוון שהיו בטוחים שאם אכן מתבצעות הכנות להתקפה סביר מאוד כי אינדיקציות על כך תגענה באמצעותם. אבל הם לא ידעו כי רק שעה או שעתיים קודם לכן ישב ראש אמ"ן עם כמה מבכירי המחקר והתלבט עימם בשאלה אם להפעיל את אמצעי האיסוף האלה או לא. במילים אחרות, הם לא ידעו שהאמצעים הללו לא הניבו אינדיקציות למלחמה לא בגלל שאינדיקציות כאלה לא היו, אלא מכיוון שלא הופעלו."[11]

לאחר שהוא עוסק בטעויות אחדות בשיקול הדעת של זעירא, שופט בר יוסף בחומרה את דיווחיו בדבר הפעלת האמצעים המיוחדים:

"לא כן הדבר ביחס לדיווחי זעירא בדבר הפעלת אמצעי האיסוף המיוחדים. מעשה זה הוא מעשה חמור הרבה יותר, משום הפוטנציאל שהיה טמון באמצעים אלה להערכת סיכויי המלחמה, ולמידת ההשפעה שהייתה למידע זה על הקברניטים. בכך חרג זעירא בצורה קיצונית מנורמות ההתנהגות הסבירה של ראש אמ"ן ומן האחריות הכבדה המוטלת עליו בתוקף תפקידו."[12]

בספרם של דוד ארבל ואורי נאמן, "שיגיון ללא כיפורים" (הוצאת ידיעות אחרונות, 2005), נטען כי זעירא הורה להפעיל את האמצעים המיוחדים ארבעים שעות לפני פרוץ המלחמה. כך טען גם זעירא עצמו בספרו "מיתוס מול מציאות - מלחמת יום הכיפורים: כישלונות ולקחים" (הוצאת ידיעות אחרונות, 2004). גרסה זו נדחתה על ידי יוסי לנגוצקי, מפקד היחידה הטכנולוגית שהייתה אחראית להפעלתם של האמצעים המיוחדים במ��חמת יום הכיפורים (ולימים רמ"ח איסוף), שסיפר:

"ההיתר שנתן זעירא לבן-פורת, מי שהיה האחראי למעטפת הפעלתם של האמצעים, 40 שעות לפני פרוץ המלחמה, היה לביצוע בדיקה טכנית בלבד ("ניסוי כלים"), תוך דרישה כי בן-פורת ידווח לו על סגירתם לא יאוחר משעה שש בבוקר ביום שישי, 5 באוקטובר. הוראה זו, שהועברה אלי, בוצעה ככתבה וכלשונה ובן-פורת אכן התקשר לזעירא לביתו לפני שש בבוקר ודיווח לו כי "האמצעים" נסגרו כפקודתו."[13]

עם זאת, בהרצאה שנתן בכנס לציון 40 שנה למלחמת יום הכיפורים,[14] התייחס זעירא לטענה כי אושרה רק בדיקה של האמצעים וטען כי ברשותו דו"ח בחתימת "דובי" (יורם דובובסקי),[15] מפעיל האמצעים המיוחדים, שהפעיל את האמצעים בין אחת ורבע בלילה שבין חמישי לשישי לאחת עשרה בצהריים ולא קלט שום מידע בעל משמעות, ולכן הפסיק את הפעלתם. לטענתו, לו היה מדובר רק בבדיקה די היה בהפעלה של חצי שעה. עוד טען זעירא בהרצאתו כי מספר חודשים לפני המלחמה הצליחו המצרים לחשוף מערכת דומה, וכתוצאה מכך השתפר מאוד ביטחון הקשר שלהם והאפשרות לקלוט מידע בעל ערך ב"אמצעים המיוחדים" הצטמצמה מאוד. גם לדברי אבנר שלו, מכיוון שהמצרים הקפידו על מידור וביטחון שדה, לא נקלט דבר באמצעים המיוחדים. לעומתו אמר מנחם דיגלי, שעמד בראש מחלקת איסוף כי בפתיחת האמצעים בבוקר המלחמה הם נתנו המון חומר, וכי האמצעים היו מביאים ידיעות מועילות.[16]

לפי עדות אלי זעירא בפני ועדת אגרנט, פנה אליו ראש מחלקת איסוף, מנחם דיגלי, ב-2 באוקטובר, בין 4 ל-5 באוקטובר ובליל 5–6 באוקטובר. לגבי 2 באוקטובר, הורה זעירא שלא להפעיל את האמצעים, לגבי ליל 4–5 באוקטובר הייתה תשובות להפעיל לבדיקה רק את אחד האמצעים, ובבוקר המלחמה ב-6 באוקטובר אישר להפעיל את האמצעים המיוחדים.[17] זעירא הסביר כי השיקולים לא הפעלת האמצעים המיוחדים היא השיקול לשריפת האמצעים, בגלל הסיכונים הרבים הכרוכים בהפעלתם.[18] באשר לתקופה לפני מלחמה יום הכיפורים אמר זעירא כי:

""זה לא היה מצב שהרגשתי שחסרו לי ידיעות. היו לי ידיעות בשפע רב. היה מצב שחסר היה לי הסבר בשבילו, שהיו לי בגלל ספקות רציניים [קטע מצונזר]... חשתי תחושה שיש לי הרבה מאוד ידיעות אין לי הסבר טוב, יש לי ספקות, אבל לא הייתה לי מועקה כתוצאה מחוסר ידיעות ולכן לא היה מצב שחיפשתי את הידיעות... כך שבמהלך המחשבה שלי היה איך לפרש את מה שיש ולא איך לחפש מה שאין."[19]

בליל 4–5 באוקטובר הופעל האמצעי המיוחד הקטן, גדי, המסמך נכתב על ידי "דובי", יורם דובובסקי, סמל ביחידה 848 שהפעיל את אחת ממערכת האזנה של האמצעים המיוחדים. לפי המסמך, המערכת פעלה תשע שעות ורבע, עד לשעה 11:00. נקלטו רק שיחות פרטיות וקריאה יחידה לדיוויזיה 6 המצרית. כמו כן עולה מהמסמך כי המערכת לא האזינה לכל הקווים, וכן כי הייתה בעיה טכנית לסגור את המערכת ולקח שעתיים עד שהצליחו לסגור אותה.[1] בבוקר המלחמה אמר אלי זעירא לראש מחלקת איסוף, מנחם דיגלי, "תפתח את רמי" (האמצעי המיוחד הגדול מבין השניים).[3]

עוזי דיין, קצין בסיירת מטכ"ל בזמן מלחמת יום הכיפורים (ומאוחר יותר גם מפקד היחידה), אמר לימים כי הוא לא העלה על דעתו שעיוורון הקונספציה יביא לכך שלא ינצלו את האמצעים המיוחדים, שהיו אמורים לתת התרעה למלחמה.[20]

ב-6 בינואר 1974 שלח מנחם דיגלי, ראש מחלקת איסוף, מכתב לוועדת אגרנט, שבו הוא טען כי אלי זעירא סירב להפעיל את האמצעים המיוחדים מ-1 באוקטובר 1973 ועד לבוקר פריצת המלחמה ב-6 באוקטובר 1973.[21]

ועדת אגרנט שלחה לזעירא את מכתב האזהרה. במכתב צוינו הנושאים שביחס להם יישאל. הראשון שבהם היה "אי הפעלת ("האמצעים המיוחדים") באופן מלא בתקופה החל מיום 1.10.73 ועד חצות בלילה אור ליום 6.10.73, ללא ידיעתם של ראש הממשלה, שר הביטחון, הרמטכ"ל ואלוף גונן". ועדת אגרנט מסרה לזעירא, כי בעניין זה היא נסמכת על העדויות של ראש מחלקת איסוף באמ"ן, ראש אמ"ן לשעבר אהרון יריב, ראש הממשלה, שר הביטחון, הרמטכ"ל, אלוף פיקוד דרום וקצין מודיעין של פיקוד דרום.[22][23] ראש הממשלה גולדה מאיר העידה בפני ועדת אגרנט כי היה לה ברור לגמרי כי האמצעים המיוחדים פועלים.[24] ישראל גלילי, יועצה של גולדה ושר ללא תיק שמע בוועדת אגרנט כי האמצעים המיוחדים סגורים, ידין חבר הוועדה שאל אותו אם זה מפתיע אותו וגלילי ענה לו: "זה מדהים אותי, לא שזה מפתיע אותי".[25] שר הביטחון, משה דיין, אמר בוועדת אגרנט "זה יפתיע אותי מאוד אם לא הפעילו אותו".[26]

בשנת 2020 נחשף דוח סודי של ועדת אגרנט, שבו מצוטט זעירא כאומר לוועדה כי בימים שלפני מלחמת יום הכיפורים, הוא לא הפעיל את האמצעים המיוחדים אלא בלילה שבין ה-4/5 לאוקטובר באופן חלקי, ובפעם השנייה, לאחר התרעת אשרף מרואן ביום שבת, כמה שעות לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים. הוועדה סיכמה:

"קיום המקורות איננו מטרה בפני עצמה. אם החשש לקיומם גובר על הנכונות להשתמש בהם בשעת הצורך, הם מאבדים כל ערך, וטעות המביאה לאי-ניצולו של מקור מודיעיני חיוני בשעת צורך מירבי בו, היא בבחינת כשלון מקצועי חמור.".[27][4]

זמן קצר לאחר סיום המלחמה נחשפו האמצעים על ידי המצרים, ופעולתם הופסקה.[8]

יש שהמעיטו במשקל של אי-הפעלת "האמצעים המיוחדים" בכישלון המודיעיני ערב מלחמת יום הכיפורים. קצין המודיעין אל"ם (מיל') נעם שפירא אמר: "להגיד שאם הם היו מופעלים, עם ישראל היה במקום אחר – זה מוגזם. להערכתי, זה לא היה משנה את המצב באופן דרמטי. אם מישהו חשב שהם היו מביאים את ידיעת הזהב, זה לא נכון. לאלי זעירא מגיעה ביקורת כי הוא פיספס את ההתרעה שהייתה מונחת על מגש לנגד עיניו, אבל מכאן ועד האמירה שהאמצעים המיוחדים הם הסיבה לטעות, זה לא נכון. היה מספיק מודיעין גם בלעדיהם."[28]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא האמצעים המיוחדים בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 אתר למנויים בלבד אמיר אורן, אוקטובר 73': הסוד הגדול שאנשי המודיעין לא פיצחו, באתר הארץ, 29 באוקטובר 2013
  2. ^ רמי ע"ש רב-סרן אהוד רם ז"ל מסיירת מטכ"ל שנפל על האי גרין ב-1969: רב-סרן אהוד רם ז"ל, באתר יזכור
  3. ^ 1 2 יונתן לרנר, מודיעין חיל האוויר ערב המלחמה, עוד תורנות שגרתית, מבט מלמ, גיליון 67, נובמבר 2013, עמ' 26
  4. ^ 1 2 אתר למנויים בלבד עופר אדרת, מסמך סודי חושף כיצד הטעה ראש אמ"ן את הממשלה בנוגע ל"אמצעים המיוחדים" ב-1973, באתר הארץ, 8 במאי 2020
    השוו לנדב מולצ'דסקי, לוקש ותו לא, באתר העין השביעית, 13 במאי 2020
  5. ^ רוני הדר, הנועז בעורף האויב, באתר הארץ, 1 במרץ 2006
  6. ^ אבנר שלו, "הישראלים", הוצאת אוניברסיטת בן-גוריון. צוטט באתר למנויים בלבד אמיר אורן, בצד המצרי, מועד פתיחת מלחמת יום הכיפורים היה נתון בספק עד הרגע האחרון, באתר הארץ, 11 באוקטובר 2016
  7. ^ אתר למנויים בלבד יוסי מלמן, מאחורי 20 מילים מסתתר סיפור על גבורתו של לוחם ואטימותה של מערכת, באתר הארץ, 22 ביוני 2022
  8. ^ 1 2 אמנון לורד, האמצעים המיוחדים: אין סוד אבל המסמכים סודיים, באתר nrg‏, 3 ביוני 2017
  9. ^ יוסי לנגוצקי, מצגת - מלחמת יום הכיפורים המחדל המודיעיני - אי הפעלת האמצעים המיוחדים, אתר המרכז למלחמת יום הכיפורים, אוקטובר 2013
  10. ^ עדות מנחם דיגלי בפני ועדת אגרנט, באתר ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון
  11. ^ אורי בר-יוסף, הצופה שנרדם, הוצאת זמורה-ביתן, 2001, עמ' 302
  12. ^ אורי בר-יוסף, הצופה שנרדם, הוצאת זמורה-ביתן, 2001, עמ' 414
  13. ^ יוסי לנגוצקי, האמת על "האמצעים המיוחדים", באתר הארץ, 20 בדצמבר 2005
  14. ^ מודיעין: מה אספנו, מה הערכנו? -- דברי אלי זעירא, הרצאה באתר יוטיוב
  15. ^ הידיים ידי זעירא והקול קול דיין — מדוע לא הופעלו 'האמצעים המיוחדים' ערב מלחמת יום הכיפורים, עמ' 174
  16. ^ מנחם דגלי – אל"ם - ראש מחלקת איסוף של אגף המודיעין, ישיבה נ"ז 14/01/1974
  17. ^ ועדת אגרנט - ניתוח עדויות שעליו מבוססת המסקנה בסעיף 92 ובסעיף 11 בדין וחשבון של הוועדה, עמ' 2, ארכיון צה"ל, תיק 1975/383/131
  18. ^ ועדת אגרנט - ניתוח עדויות שעליו מבוססת המסקנה בסעיף 92 ובסעיף 11 בדין וחשבון של הוועדה, עמ' 2-3, ארכיון צה"ל, תיק 1975/383/131
  19. ^ ועדת אגרנט - ניתוח עדויות שעליו מבוססת המסקנה בסעיף 92 ובסעיף 11 בדין וחשבון של הועדה, עמ' 3, ארכיון צה"ל, תיק 1975/383/131
  20. ^ עוזי דיין, "למדנו את הלקח תחת אש קטלנית", באתר ישראל היום, 17 בספטמבר 2010
  21. ^ מכתב אלמ מנחם דיגלי לוועדת אגרנט - אי הפעלת האמצעים המיוחדים - 6.1.74, תיק אלמ מנחם דיגלי - 1975-383-142 - ארכיון צה"ל
  22. ^ ועדת אגרנט - תיק האלוף אלי זעירא, ארכיון צה"ל, תיק 1795/383/131
  23. ^ אתר למנויים בלבד אורי בר יוסף, השקרים של אלי זעירא, באתר הארץ, 5 באוקטובר 2014
  24. ^ ועדת אגרנט - ניתוח עדויות שעליו מבוססת המסקנה בסעיף 92 ובסעיף 11 בדין וחשבון של הוועדה, עמ' 4, ארכיון צה"ל, תיק 1975/383/131
  25. ^ עדות ישראל גלילי בפני ועדת אגרנט – ישיבה פ"ח 13/02/1974, עמ' 4,972
  26. ^ משה דיין – שר הביטחון, ישיבה ע"ו 04/02/1974
  27. ^ ועדת אגרנט - ניתוח עדויות שעליו מבוססת המסקנה בסעיף 92 ובסעיף 11 בדין וחשבון של הועדה, ארכיון צה"ל, תיק 1975/383/131
  28. ^ נעמה לנסקי, כך נותרנו חסרי אמצעים, באתר ישראל היום, 12 בספטמבר 2013
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=האמצעים_המיוחדים&oldid=39833457"