דיקטטור (רומא העתיקה)

דִיקְטָטוֹר (בלטינית: dictator – "מכתיב") הידוע לעיתים גם כמָגִיסְטֵר פּוֹפּוּלִי (magister populi - "הממונה על העם"), הוא שמה של משרה פוליטית ברומא העתיקה.

משרת הדיקטטור הייתה חידוש משפטי בעולם העתיק, הייחודי למשפט הרומי. אופי המשרה היה פקידות חריגה, שתכליתה לבצע משימות יוצאות דופן –משימות שחרגו מהסמכויות החוקתיות של הפקידים הנבחרים הרגילים.

כדי למנות דיקטטור היה על הסנאט הרומי להו��יא סנאטוס קונסולטום ("senatus consultum") הנותן לקונסולים את הסמכות למנות אדם לדיקטטור. הדיקטטור היה נמשח לתפקידו בטקס מיוחד שנערך בלילה לאחר חצות.

עד לשנת 361 לפנה"ס הדיקטטור היה חייב לכהן בעברו כקונסול.

הדיקטטורה הייתה מוסד ייחודי בחוקה הרומאית: זו הייתה המשרה הפוליטית היחידה שלא חלו עליה חוקי כפילות השלטון הרומאיים, שחייבו למנות שני נושאי משרה שווי כוח לכל משרה פוליטית (לדוגמה: שני קונסולים, שני טריבונים וכו'), וכן לא חלה על הנושא אותה אחריות משפטית-אישית, ולכן לא היה אפשר להעמידו לדין פלילי לאחר סיום כהונתו על פעולות שביצע מתוקף תפקידו.

הדיקטטור נהנה מיוקרה רבה, ולמעשה היה בעל המעמד הגבוה ביותר מכל שאר הפקידים, מעמד שהודגש על ידי 12 הליקטורים, נושאי סמלי הסמכות הרומאית, שהתלוו אליו לכול מקום (לאחר הרפורמה של לוקיוס קורנליוס סולה, גדל מספרם ל-24).

אחת המגבלות שהוטלו על הדיקטטור הייתה האיסור לרכוב על סוס ללא אישור הסנאט, איסור שמחקרים מודרניים מתקשים להסביר את קיומו, וחלקם אף מפקפקים בקיומו.

לאחר סיום המלחמה הפונית השנייה נמנע הסנאט ממינוי דיקטטורים במצבי חירום ובמקום זאת העדיף לתת לקונסולים סמכויות חירום מטעם הסנאט (Senatus consultam ultimum). סמכויות אלו אפשרו לקונסולים לגייס כוחות ואף נתנו להם חופש פעולה לתקוף אזרחים רומיים מבלי להתחשב בזכויותיהם.

מינוי דיקטטוריים נעשה ברפובליקה הרומית רק בעקבות פעולות או אירועים יוצאי דופן, שהצריכו תגובה שלטונית מהירה והחלטית, שבלתי ניתן לערער עליה. הדיקטטורים התחלקו לסוגים שונים לפי סוג הפעילות המיוחדת שהיה צורך בביצועה.

• דיקטטור לצורכי ניהול מלחמה ("dictator rei gerendae causa")

סוג זה של דיקטטורה הוא המפורסם ביותר. דיקטטורים מסוג זה מונו כשרומא הייתה נתונה בסכנה צבאית חמורה, והמינוי היה לתקופה של שישה חודשים או עד סיום מצב החירום. לדיקטטור ניתנו כוח וסמכות מוחלטים על הצבא ועל הסנאט והעיר, והוא חויב למנות לעצמו סגן, מגיסטר אקוויטום (magister equitum, אדון הסוסים), שתוקף משרתו חל רק כל זמן שחל תוקף משרתו של הדיקטטור שמינה אותו. דוגמה טובה לדיקטטור מסוג כזה הוא פאביוס מאקסימוס: הוא מונה לדיקטטור בזמן המלחמה הפונית השנייה לאחר ניצחונו של חניבעל בקרב טראסימני, כשהייתה סכנה מוחשית לעיר רומא עצמה.

• דיקטטור ללשם עריכת אספת בחירות ("Comitiorum habendorum causa")

דיקטטור מסוג זה מונה כדי לארגן את הבחירות ולזמן את הקהילה לבחירות, ויש להניח שכוחו המעשי היה מוגבל רק לפעולות בתחום הזה. נראה שמינוי דיקטטור למטרות אלו נעשה במקרה של בחירות שלא כסדרן כאשר שני הקונסולים לא היו זמינים לנהל את הבחירות, או במקרה של קושי לערוך את הבחירות הסדירות עקב חיכוכים פנימיים בתוך העם הרומי.

• דיקטטור לתיקון נחוץ (clavi figendi causa)

דיקטטור שמונה לצורך תיקון ושיפוץ של מבנים ציבוריים או קדושים. יכול להיות שסוג הדיקטטורה הזה היה מיוחד רק לתיקון מקדש זאוס. סביר להניח שסמכותו הצטמצמה רק לענייני הבנייה ואספקת החומרים.

• דיקטטור לייסוד חגים (eriarum constituendarum causa)

דיקטטור שנתמנה לשם יצירת או הכרזה על חג לאומי.

• דיקטטור לניהול משחקים ("ludorum faciendorum causa")

דיקטטור שנתמנה כדי לנהל ולארגן משחקים בסדר גודל יוצא דופן.

• דיקטטור שיפוטי ("quaestionibus exercendis")

דיקטטור שמונה כדי לנהל ולשפוט במשפטים מיוחדים ומסוימים.

• דיקטטור לצורכי השלמת הסנאט ("legendo senatui")

דיקטטור שמונה כאשר היה צורך למלא את שורות הסנאט בסנטורים חדשים; על דיקטטור זה הוטלה האחריות לבחירתם ולמינויָם של האנשים החדשים.

בנובמבר 83 לפנה"ס, לאחר מלחמת האזרחים בין לוקיוס קורנליוס סולה ובין גאיוס מריוס, מנהיגי הסיעות האופטימאטית והפופולרית, שהסתיימה בניצחונו של סולה ובכניסתו מלווה בצבאו לרומא ב־82 לפנה"ס – יצר הסנאט (סביר להניח שבעידודו התקיף של סולה), באישור אספת העם, את משרת ה"דיקטטורה למתן חוקים ולסידור ענייני הכלל" ("Dictator Rei publicae constituendae causa").

הדיקטטורה החדשה הזו שמרה למעשה רק על הצורה החיצונית של המוסד הרפובליקאי הקדום, אולם למעשה הייתה בעלת סמכויות בלתי מוגבלות.

המשרה החדשה העניק למחזיק בה את השליטה המלאה בחייהם ובכספם של האזרחים, חופש מוחלט בהחלטות שנגעו ברכוש, בשטח ובגבולות של המדינה הרומית, אחריות בלעדית לקביעת תחומי השיפוט של העיר רומא ושל כל עיר בשליטת רומא, שליטה מוחלטת במדינית החוץ של רומא ובמדינות הכפופות אליה, החופש למנות פקידים גבוהים ראשי ממשלה (חופש שקודם לכן היה של העם בלבד), והחשוב ביותר – הזכות שנותנת לסולה, ולו בלבד, את ההחלטה מתי נגמר תוקפה של הדיקטטורה המיוחדת הזאת. למעשה בכך הפכה הדיקטטורה, לראשונה בתולדות הרפובליקה, למשרה שאינה מוגבלת בזמן.

למעשה מטרתו של סולה לא הייתה להפוך לשליט יחיד ברומא, אלא לבצע רפורמה מקיפה בחוקה הרומית, ולהביא לתפוסה מוחלטת של הסיעה הפופולרית ותיקוניה. הוכחה לזה אפשר לראות כבר ב־80 לפנה"ס כאשר סולה החזיר את החוקה הרומית לתוקפה, וכיהן בשנה זו כקונסול לכל דבר יחד עם קווינטוס מטלוס פיוס.

בשנת 79 לפני הספירה, לאחר שסיים לערוך את תקנותיו החדשות והחשובות בחוקה ולאחר שנתן לבחירות להיערך כסדרן ללא התערבותו, פרש סולה מרצונו החופשי מן הדיקטטורה ומן החיים המדיניים, והחזיר את השלטון לידי שני הקונסולים הנבחרים החדשים.

בשנת 49 לפנה"ס התמנה יוליוס קיסר לדיקטטור בפעם הראשונה, כדי לנהל את הבחירות לקונסוליה של שנת 48, לתקופה של 11 יום. בסתיו 48 נתמנה לדיקטטור לצורכי ניהול מלחמה לתקופה של שנה אחת, בשנת 46 נתמנה לדיקטטורה לתקופה של עשר שנים. שנה לאחר מכן, חודש לפני מותו, מונה על פי הצבעת הסנאט ל"דיקטטור תמידי" (dictator perpetuus). למעשה הדיקטטורה במובנה המשפטי הקודם חדלה להתקיים עם מינויים אלה, ושימשה רק הסוואה חוקית לשלטון היחיד של קיסר. לאחר רצח קיסר, הוציא מרקוס אנטוניוס, שותפו לקונסולט, חוק (lex antonia) שביטל את הדיקטטורה ולמעשה מחק אותה מן החוקה הרומית.

בשנת 22 לפנה"ס הציע הסנאט את הדיקטטורה לבנו המאומץ, אוגוסטוס. הייתה זו ככל הנראה מחווה מבוימת שמאחוריה עמד אוגוסטוס. זאת על רקע מהומות ברומא עקב חוסר בחיטה, שגם אותן ארגן כנראה אוגוסטוס. אוגוסטוס סירב בהפגנתיות למשרה, אולם קיבל על עצמו את הדאגה לאספקת התבואה לרומא. המעמד המשפטי החדש שאוגוסטוס יצר, הפרינקפס, היה למעשה בעל אותן סמכויות של דיקטטור ושל קונסול וטריבון במשותף, אולם תחת מסווה רפובליקני חוקי. מעמד זה אפשר לו לפעול בסמכויות דיקטטוריות בלתי מוגבלות ובו בזמן להשביע את רצון הסנאט ולהימנע מלהיקרא מלך או דיקטטור.

לפי ההיסטוגרפיה הרומית נמנו 88 דיקטטוריים.

• 458 לפנה"ס לוקיוס קווינקטיוס קינקינטוס
• 439 לפנה"ס קינקינטוס כהונה שנייה.
• 387 לפנה"ס מרקוס פוריוס קאמילוס כהונה אחת מתוך חמש כהונות כדיקטטור.
• 361 לפנה"ס טיטוס קווינטוס פנוס
• 360 לפנה"ס קווינטוס סרוויליוס אהלה
• 358 לפנה"ס גאיוס סולפיקיוס פטיקוס
• 356 לפנה"ס גאיוס מארקניס רוטלולוס הדיקטטור הפלבאי הראשון.
• 324 לפנה"ס לוקיוס פאפיריוס קורסור
• 315 לפנה"ס קווינטוס פאביוס רוליאנוס אביו הקדום של פאביוס מאקסימוס.
• 292 לפנה"ס אפיוס קלאודיוס קאיקוס
• 285 לפנה"ס כהונה שנייה של אפיוס קלאודיוס
• 217 לפנה"ס פאביוס מאקסימוס
• 208 לפנה"ס טיטוס מאניליוס טורקואטוס
• 203 לפנה"ס פובליוס סולפיקיוס גלבה
• 82-79 לפנה"ס לוקיוס קורנליוס סולה
• 49-44 לפנה"ס יוליוס קיסר, ב-49 מונה לדיקטטור בראשונה, ב-48 מונה לדיקטטור בשנית (למשך תקופה של שנה), ב-46 מונה לדיקטטור בשלישית עם הזכות להיבחר למשרה בעשר השנים הבאות, ב-45 מונה לדיקטטור ברביעית וב-44 קיבל את הדיקטטורה המתמדת.

• Senatus consultum ultimum
• הטריומווירט השני

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: דיקטטור
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: דיקטטור (רומא העתיקה)

• דיקטטור, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)