ביו-ביבליוגרפיה
ביו ביבליוגרפיה הוא ענף מתחום הביבליוגרפיה וענף מתחום הביוגרפיה, הבא לתאר את שני המרכיבים העיקריים של יוצרים בתחום הכתיבה: תולדות חייהם ופרסומיהם.
הביו ביבליוגרפיה סוקרת הן את הביוגרפיה של היוצרים והן את ספריהם. במאגרי המידע למיניהם, רוב הערכים העוסקים ביוצרים, סופרים ומשוררים הם ביו ביבליוגרפים. רצון הציבור להכיר היכרות ראשונית וקצרה, מהירה ומיידית, את היוצרים המדוברים, הביא ליצירת לקסיקונים, אנציקלופדיות ומאגרים אחרים בהם בערך היוצר נכללים תמונותיו, תולדות חייו ורשימות ספריו.
הביו ביבליוגרפיה בעברית נוסדה והתעשרה עם פרסום שני הכרכים של "לכסיקון הספרות העברית בדורות האחרונים"[1], מאת מייסד הביו ביבליוגרפיה העברית, גצל קרסל.
במקביל, הניח אוריאל אופק את המסד לביו ביבליוגרפיה החדשה של ספרות הילדים העברית והכללית, בשני הכרכים של "לקסיקון אופק לספרות ילדים"[2].
לאחרונה ייסד הביו ביבליוגרף יוסף גלרון גולדשלגר לקסיקון מקוון בשם "לקסיקון הספרות העברית החדשה".
לקסיקונים עבריים לספרות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- לקסיקון הספרות העברית, בדורות האחרונים, מאת גצל קרסל, שני כרכים, ספרית פועלים, מרחביה, 1965.
- לקסיקון אופק לספרות ילדים, מאת אוריאל אופק, שני כרכים, זמורה ביתן, תל אביב, 1985.
- מילון הספרות החדשה, העברית והכללית, ערוך בידי אברהם שאנן, יבנה, תל אביב, 1978.
- תכנים וצורות, לקסיקון מונחים ספרותיים, מאת עזריאל אוכמני, שני כרכים, ספרית פועלים, תל אביב, 1976.
