כלי נגינה במקרא

בתנ"ך מוזכרים כלי נגינה אחדים. פעמים רבות מוזכר רק שמו של כלי הנגינה, ולעיתים ניתן מידע מצומצם על אופיו של הכלי, כגון אופן הנגינה בו או החומר שממנו הוא עשוי. מידע עיקרי על כלים אלה מגיע מממצאים ארכאולוגיים שנמצאו בארץ ישראל ובסביבתה.

השימוש בכלי נגינה החל בראשית התרבות האנושית והשתכלל עם התפתחותה. כלי נגינה מסוגים שונים נמצאו בחפירות ארכאולוגיות ודימוייהם מופיעים באמנות הקדומה, כגון בתבליטים, פסלים וציורים. כלי הנגינה המוזכרים בתנ"ך היו חלק מתרבות הסהר הפורה בתקופתם. כלי הנגינה הוכנו ממגוון חומרים: אבן, מתכת, צמחים, ומחלקי בעלי חיים: עצמות, קרניים, מעיים ועורות.

כלי הנגינה והמגינות, שנקראו בתנ"ך: "כלי שיר",^[1] הוזכרו כתחביבם של שאול המלך ודוד המלך; בנבואת אלישע תוארה הנגינה כאמצעי להשראה נבואית, ככתוב בספר מלכים:

” וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע ... וְעַתָּה קְחוּ לִי מְנַגֵּן וְהָיָה כְּנַגֵּן הַמְנַגֵּן וַתְּהִי עָלָיו יַד ה':”^[2]

המילים: נגינות ונגינת המוזכרות במזמורי תהילים, לא זוהו בבירור אצל החוקרים, האם הם שם למצב הנגינה או שמו של כלי מסוים.^[3]

תזמורת מצוידת בשלל כלי נגינה ושירת לויים שהתלוותה אליה, היו חלק מהפולחן בבית המקדש הראשון והשני, כמקובל במקדשים אחרים בעת העתיקה.

ערך מורחב – גתית

חוקרים סבורים שהמילה גתית מכוונת למספר כלי נגינה, ואף אולי לקבוצת "נוגנים ושרים".^[4] מקור המילה, כנראה בגת, שבה היו נוהגים לשיר תוך כדי עבודת הדריכה של הענבים, או על שם העיר גת. מוזכרת בתנ"ך בספר תהילים:^[5]

”לַמְנַצֵּחַ עַל הַגִּתִּית מִזְמוֹר לְדָוִד:”

ערך מורחב – חליל

כלי נשיפה עממי שהיו ברשותם של רבים, וממנו באחד מגיגלגוליו התפתח החליל המודרני. הוכן ממגוון חומרים: קנה סוף, עץ או עצ��. מוזכר בספר מלכים ככלי נגינה בתהלוכות חגיגיות:^[6] ”וַיַּעֲלוּ כָל הָעָם אַחֲרָיו וְהָעָם מְחַלְּלִים בַּחֲלִלִים וּשְׂמֵחִים שִׂמְחָה גְדוֹלָה וַתִּבָּקַע הָאָרֶץ בְּקוֹלָם:”

וככלי שבאמצעותו ניתן להפיק קולות עצב וקינה; בספר ירמיהו משורר הנביא בצלילי המילים: חלל וחליל בפסוק המקונן על נפילת מואב במילים:^[7]
” עַל כֵּן לִבִּי לְמוֹאָב כַּחֲלִלִים יֶהֱמֶה וְלִבִּי אֶל אַנְשֵׁי קִיר חֶרֶשׂ כַּחֲלִילִים יֶהֱמֶה עַל כֵּן יִתְרַת עָשָׂה אָבָדוּ:”

בתרגום השבעים נקרא החליל (בתעתיק עברי:) אולוס; יש הסוברים שממנו התפתח האבוב (אך הוא אינו האבוב שהיה בבית המקדש השני, המוזכר במסכת ערכין^[8]). ובוולגטה tibia טיביה, שהוא קנה עם נקב שבו נושף המחלל וספק רב אם הוא החליל המקראי.

ערך מורחב – חצוצרה

כלי נשיפה עשוי ממתכת, בעת החדשה התפתח לחצוצרה. מוזכר בספר במדבר:^[10]
”עֲשֵׂה לְךָ שְׁתֵּי חֲצוֹצְרֹת כֶּסֶף מִקְשָׁה תַּעֲשֶׂה אֹתָם וְהָיוּ לְךָ לְמִקְרָא הָעֵדָה וּלְמַסַּע אֶת הַמַּחֲנוֹת:”
שתי חצוצרות הכסף צוטטו במטבעות בר כוכבא.

בספרות חז"ל פרשו את פסוקי התורה והמסורת הנהוגה, ופירטו את סוגי החצוצרות, ואף את מיקומן במבנה תזמורת המקדש.^[11]

ערך מורחב – כינור

הכינור המוזכר במקרא היה כלי מיתרים של פריטה (ולא כלי קשת), עם תיבת תהודה ושתי זרועות, מחוברות על ידי עול, שממנו נמתחים המיתרים (שהותקנו באמצעות מעי כבשים) אל תיבת התהודה. מוזכר מספר פעמים בתנ"ך; בספר בראשית מסופר על יובל בנו של למך בן מתושאל שנחשב לאבי הנגינה בכינור המקראי:^[12]
”וְשֵׁם אָחִיו יוּבָל, הוּא הָיָה אֲבִי, כָּל-תֹּפֵשׂ כִּנּוֹר וְעוּגָב:”

הכלי הוזכר בספר ישעיהו,^[13] ובספר דברי הימים בפסוק שפירט את שלל הכלים שניגנו בבית המקדש:^[14]

”וְהַלְוִיִּם הַמְשֹׁרֲרִים לְכֻלָּם לְאָסָף לְהֵימָן לִידֻתוּן וְלִבְנֵיהֶם וְלַאֲחֵיהֶם מְלֻבָּשִׁים בּוּץ בִּמְצִלְתַּיִם וּבִנְבָלִים וְכִנֹּרוֹת עֹמְדִים מִזְרָח לַמִּזְבֵּחַ וְעִמָּהֶם כֹּהֲנִים לְמֵאָה וְעֶשְׂרִים מחצררים [מַחְצְרִים] בַּחֲצֹצְרוֹת”

כמו כן, הוזכר בספרות חז"ל שלאחר חתימת הקאנון המקראי.

ייתכן שהוא כלי הנשיפה הדומה לחליל. מוזכר למשל בספר תהילים.^[15]
”הַלְלוּהוּ בְתֹף וּמָחוֹל הַלְלוּהוּ בְּמִנִּים וְעוּגָב:”

החוקרים לא מצאו זיהוי לכלי זה, אשר מוזכר למשל בספר תהילים:^[16] אולם יש לציין כי בסורית-ארמית: מֶנָיא (ܡܢܝ̈ܐ) משמשת כשם כולל: "כלי מיתר" השוו לסורית-ארמית מנא: (ܡܢܐ) כלשון ריבוי של מינָטה (mennəṯā) בהוראת: מיתר.

כלי נקישה. על פי ספרות המחקר היה עשוי כשיבולת של ריקועי נחושת שנענועיה, על ידי הנגנים, גרמה לנקישתם. מוזכר למשל בספר שמואל.^[17]
”וְדָוִד וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל מְשַׂחֲקִים לִפְנֵי ה' בְּכֹל עֲצֵי בְרוֹשִׁים ו��בְכִנֹּרוֹת וּבִנְבָלִים וּבְתֻפִּים וּבִמְנַעַנְעִים וּבְצֶלְצֶלִים:”

ערך מורחב – מצלתיים

כלי נקישה, עשוי מנחושת. ייתכן, שהייתה בנויה משני חלקים אשר הוקשו זה בזה. מוזכר למשל בספר דברי הימים.^[18]

כלי נשיפה, שקולו דומה לשריקה. כנראה כליווי לתזמורות ומקהלות, מוזכר בספר דניאל בצוותא עם מבחר כלים במסיבה מפוארת בחצרו של נבוכדנצר:^[19]

”וּנְבוּכַדְנֶצַּר מַלְכָּא שְׁלַח לְמִכְנַשׁ לַאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּא סִגְנַיָּא וּפַחֲוָתָא אֲדַרְגָּזְרַיָּא גְדָבְרַיָּא דְּתָבְרַיָּא תִּפְתָּיֵא וְכֹל שִׁלְטֹנֵי מְדִינָתָא לְמֵתֵא לַחֲנֻכַּת צַלְמָא דִּי הֲקֵים נְבוּכַדְנֶצַּר מַלְכָּא: ... וְכָרוֹזָא קָרֵא בְחָיִל לְכוֹן אָמְרִין עַמְמַיָּא אֻמַּיָּא וְלִשָּׁנַיָּא: בְּעִדָּנָא דִּי תִשְׁמְעוּן קָל קַרְנָא מַשְׁרוֹקִיתָא קיתרוס [קַתְרוֹס] סַבְּכָא פְּסַנְתֵּרִין סוּמְפֹּנְיָה וְכֹל זְנֵי זְמָרָא תִּפְּלוּן וְתִסְגְּדוּן לְצֶלֶם דַּהֲבָא דִּי הֲקֵים נְבוּכַדְנֶצַּר מַלְכָּא:”

ערך מורחב – נבל

נודע גם בשמו הנוסף: עשור. הדעות בין החוקרים חלוקות באשר לצורתו, וייתכן שהיו מספר סוגי נבלים. יש הסוברים שהכינור המקראי היה כלי מיתרים של פריטה, ויש הסוברים שהיה "כלי נשיפה עם שק של עור".^[20] הנבל היה כלי אהוד ונהגו לנגן עליו ככלי יחיד, עם נגינת כינור, וכחלק מהרכב כלים תזמורתי, למשל בתזמורת בארמונו של המלך שלמה.^[21] מוזכר למשל בספר תהילים,^[22] בספר ישעיהו,^[13] ובספר דברי הימים.^[23] דימוי הנבל הוטבע במטבעות היהודים בעת העתיקה.^[24]

החוקרים לא הצליחו עד כה לזהות את הכלי או ההתרחשות המוזיקלית המדויקת שהמילה מתארת. מוזכר בספר תהילים.^[25]

יש הסוברים שמדובר בכלי נגינה מנוקב, אולי חליל. מוזכר בספר יחזקאל.^[26]
”... תֻּפֶּיךָ וּנְקָבֶיךָ בָּךְ בְּיוֹם הִבָּרַאֲךָ כּוֹנָנוּ:”

מוזכר מספר פעמים בספר דניאל, לעיל, בצוותא עם מבחר כלים בחצרו של נבוכדנצר.^[19]

מוזכר רק בספר דניאל, כמצוטט לעיל. החוקרים נחלקו אם מדובר בכלי או בהרכב מוזיקלי של נגנים וכלים. מוזכר בצוותא עם מבחר כלים בחצרו של נבוכדנצר.^[19] יש הסוברים כי נעשה מעץ ששמו הרומי הוא sambücus ויש גורסים, שהיה כלי פריטה בן שבעה מיתרים (סיבֵּי הוא שבעה בלטינית).^[3]

ערך מורחב – עוגב

החוקרים נחלקו על זיהויו, האם הוא כלי מיתרים של פריטה או שהוא כלי נשיפה, סוג של חליל או בלווית "נאד לנשיפת האוויר".^[3] מוזכר בספר בראשית, בהקשרו של יוּבָל.^[12]
”וְשֵׁם אָחִיו יוּבָל, הוּא הָיָה אֲבִי, כָּל-תֹּפֵשׂ כִּנּוֹר וְעוּגָב:”

כלי שהתלווה לנבל או לתזמורת, ייתכן שהופקו ממנו קולות גבוהים. מוזכר למשל בספר תהילים,^[27] ובספר דברי הימים, כאחד מתזמורת תהלוכת ארון הברית:^[28]
”וַיֹּאמֶר דָּוִיד לְשָׂרֵי הַלְוִיִּם לְהַעֲמִיד אֶת אֲחֵיהֶם הַמְשֹׁרְרִים בִּכְלֵי שִׁיר נְבָלִים וְכִנֹּרוֹת וּמְצִלְתָּיִם מַשְׁמִיעִים לְהָרִים בְּקוֹל לְשִׂמְחָה: ... וְהַמְשֹׁרְרִים הֵימָן אָסָף וְאֵיתָן בִּמְצִלְתַּיִם נְחֹשֶׁת לְהַשְׁמִיעַ: וֶאֱלִיאָב וּמַעֲשֵׂיָהוּ וּבְנָיָהוּ בִּנְבָלִים עַל עֲלָמוֹת: ... וִיעִיאֵל וַעֲזַזְיָהוּ בְּכִנֹּרוֹת עַל הַשְּׁמִינִית לְנַצֵּחַ: ... וּבְנָיָהוּ וֶאֱלִיעֶזֶר הַכֹּהֲנִים מחצצרים [מַחְצְרִים] בַּחֲצֹצְרוֹת לִפְנֵי אֲרוֹן הָאֱלֹהִים ... וְכָל יִשְׂרָאֵל מַעֲלִים אֶת אֲרוֹן בְּרִית ה' בִּתְרוּעָה וּבְקוֹל שׁוֹפָר וּבַחֲצֹצְרוֹת וּבִמְצִלְתָּיִם מַשְׁמִעִים בִּנְבָלִים וְכִנֹּרוֹת:”

ערך מורחב – סנטור

מוזכר בספר דניאל לעיל, בצוותא עם מבחר כלים בחצרו של נבוכדנצר;^[19] נראה שהוא כלי מיתרים, נלקח מהמילה היוונית במקורה "פסלתר". יש הקושרים אותו עם הסנטור, כלי מיתרים פרסי עתיק.

כלי שהופקו ממנו קולות דומים להקשת המצילתיים, על פי אברהם אבן-שושן. מוזכר בספר שמואל,^[17] ובספר תהילים:^[29]
” הַלְלוּהוּ בְצִלְצְלֵי שָׁמַע הַלְלוּהוּ בְּצִלְצְלֵי תְרוּעָה.” נראה ששני הצלצלים מתארים סוגים שונים, או שמדובר במנעד צלילים שונה המיועד לעתות ובמועדים שונים, שניתן להפיק מהם.

ערך מורחב – לאוטה

מוזכר רק בספר דניאל, לעיל, בצוותא עם מבחר כלים בחצרו של נבוכדנצר.^[19] יש שקושרים את הקתרוס עם הלאוטה. שהופיעה באירופה בימי הביניים. מניחים ששני הכלים התפתחו מן העוד הערבי, שהתיעוד המוקדם ביותר שלו הוא בממצא ארכאולוגי ממסופוטמיה, מן האלף השלישי לפני הספירה.

קרן, או בארמית: קרנא, היה כלי נשיפה עשויים מקרן של בקר, כגון: אייל, יעל, צבי ועז. מוזכר בספר דניאל, לעיל, בצוותא עם מבחר כלים בחצרו של נבוכדנצר;^[19]

ערך מורחב – שופר

שופר הוא כלי נשיפה עשוי מקרני בקר, ויש הסוברים שלהלכה כיום, אך מקרן של אייל. קול שופר הושמע במעמד הר סיני,^[30] בספרות חז"ל פרשו את פסוקי התורה והמסורת הנהוגה בזמנם, ופירטו את סוגי השופרות, כגון "שופר של בית המקדש" העשוי מקרן של יעל ופיו מצופה בזהב או כסף.^[11]

בתנ"ך מסופר על המנהיגים: יהושע, גדעון ודוד, אשר השתמשו בשופר כדי להתריע ולהזעיק בעתות מלחמה, ולרגל שמחה, כגון העלאת ארון הברית.^[31] וכן, מוזכר השופר בספר תהילים,^[22][32] ובספר דברי הימים.^[33] שמותיו הנוספים: יובל, מוזכר בספר שמות,^[34] שופרות היובלים, מוזכרים בספר יהושע,^[35] וקרן יובל, המוזכר גם כן בספר יהושע.^[36]

על פי התורה תוקעים בו בראש השנה הנקרא "יום תרועה" או "זיכרון תרועה" וביום הכיפורים בשנת היובל:^[37]

”וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר תְּרוּעָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בְּיוֹם הַכִּפֻּרִים תַּעֲבִירוּ שׁוֹפָר בְּכָל אַרְצְכֶם:”

פסוקי התורה הם המקור למנהג לתקוע בשופר במשך בחודש אלול ועשרת ימי תשובה כקול קורא לתשובה ולאמירת סליחות.

יש הסוברים שהוא כלי פריטה בעל שלושה מיתרים ואחרים נוטים לראות בו משולש, כלי הקשה עשוי מתכת בצורת משולש, שמכים בו במקל מתכת קטן כשהוא אחוז במתלה, כדי לא לעמעם את צלילו, אותו שליש, או משולש, המשמש בגני ילדים^[38] אך גם בתזמורת סימפונית גדולה; גוסטב מאהלר השתמש בו בסימפוניה השנייה, השלישית והרביעית שלו ובשיר על הארץ, כפי שעשו גם שנברג בשירי גורה, ראוול באמא אווזה ועוד. השליש מוזכר רק פעם אחת בספר שמואל:^[39]
”וַיְהִי בְּבוֹאָם בְּשׁוּב דָּוִד מֵהַכּוֹת אֶת הַפְּלִשְׁתִּי וַתֵּצֶאנָה הַנָּשִׁים מִכָּל עָרֵי יִשְׂרָאֵל לשור [לָשִׁיר] וְהַמְּחֹלוֹת לִקְרַאת שָׁאוּל הַמֶּלֶךְ בְּתֻפִּים בְּשִׂמְחָה וּבְשָׁלִשִׁים:”

ישנם חוקרים הסוברים שהוא כלי 8 מיתרים. מוזכר בספר תהילים,^[40] בספר דברי הימים,^[41] ובשמו הנוסף או אחד מסוגיו נבל עשור, מוזכר בספר תהילים.^[42]

ערך מורחב – תוף

כלי נקישה, שהיה בשימוש רב. מוזכר בין השאר בספרים: בראשית,^[43] שמות,^[44] שופטים,^[45] שמואל,^[46][39] ישעיהו,^[47][48][49] ירמיהו,^[50] איוב,^[51] תהילים,^[52][53] ודברי הימים.^[54]

• תקיעת הכהנים בחצוצרות
• בית התקיעה
• מוזיקה יהודית

• הערך: "כלי נגינה", לכסיקון מקראי, (עורכים: מנחם סוליאלי, משה ברכוז), א-ב, תל אביב: הוצאת דביר, תשכ"ה-1965, עמ' 403–405.
• בתיה באיאר, הערך: "נגינה וזמרה", אניציקלופדיה מקראית, ה, תשכ"ח, עמ' 755–781.
• אברהם אבן-שושן, קונקורדנציה חדשה לתורה נביאים וכתובים, ירושלים: הוצאת המִלון החדש, 2000.
• יוחנן אהרוני, אטלס כרטא לתקופת המקרא, ירושלים: הוצאת כרטא, 1974.
• משה גורלי, "שירה ונגינה בארץ־ישראל העתיקה", בתוך: עירית זהרוני (עורכת), דרך ארץ: אבן חרס ואדם, תל אביב: משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1997, עמ' 42–53.

• כלי נגינה מקראיים, באתר mkm-haifa
• סדרת בולים על כלי נגינה במקרא של דואר ישראל, תשל"ז 1977, באתר amalnet
• יצחק דבירה (צויג), כלי מיתר ותורת המוזיקולוגיה במזרח הקדום, סמינר בהדרכת אהרן מאיר, אוניברסיטת בר-אילן