טעה

1. לשון חז"ל עשה דבר לא נכון.

   • ”הַמְלַמֵּד חוֹבָה מְלַמֵד זְכוּת, אֲבָל הַמְלַמֵּד זְכוּת אֵינוֹ יָכֹל לַחֲזֹר וּלְלַמֵד חוֹבָה; טָעוּ בַדָּבָר, שְׁנֵי סוֹפְרֵי הַדַּיָּנִין מַזְכִּירִין אוֹתָן.“ (משנה, מסכת סנהדרין – פרק ה, משנה ה)
   • ”הוֹרוּ בֵית דִּין, וְיָדְעוּ שֶׁטָּעוּ, וְחָזְרוּ בָהֶן, בֵּין שֶׁהֵבִיאוּ כַפָּרָתָן וּבֵין שֶׁלֹּא הֵבִיאוּ כַפָּרָתָן, וְהָלַךְ וְעָשָׂה עַל פִּיהֶן, רַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר, וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, סָפֵק.“ (משנה, מסכת הוריות – פרק א, משנה א)

במקרא השורש ט.ע.ה. מופיע פעם אחת בלבד הִטְעָה ונראה כחילוף מן תעה (-התעה) אלא שהשתרש בידול בין השורשים, אף כי קרובים הם במשמעותם.

• טעות
• טעיה

• שגה, שגג
• חטא, החטיא
• התבלבל

• צדק

• אנגלית: mistake‏, err‏‏‏‏

• אאל"ט