ביאור:בבלי שבועות דף ל

עמוד א (דלג לעמוד ב)

משנה:

שבועת העדות נוהגת באנשים ולא בנשים ^[1], ברחוקין ולא בקרובין ^[2], בכשרין ולא בפסולין ^[3]; ואינה נוהגת אלא בראוין להעיד ^[4], בפני בית דין ושלא בפני בית דין ^[5] - מפי עצמו; ומפי אחרים ^[6] אין חייבין עד שיכפרו בהן בבית דין ^[7] - דברי רבי מאיר; וחכמים אומרים: בין מפי עצמו ובין מפי אחרים - אינן חייבין עד שיכפרו בהן בבית דין;

וחייבין ^[8] על זדון השבועה ^[9] ועל שגגתה עם זדון העדות ^[10];

ואינן חייבין על שגגתה ^[11]; ומה הן חייבין על זדון השבועה? - קרבן עולה ויורד.

גמרא:

מנהני מילי ^[12]?

דתנו רבנן: (דברים יט יז) ועמדו שני האנשים [אשר להם הריב לפני ה' לפני הכהנים והשפטים אשר יהיו בימים ההם] - בעדים הכתוב מדבר ^{[13] [14]}; אתה אומר בעדים - או אינו אלא בבעלי דינין?

כשהוא אומר 'אשר להם הריב' - הרי בעלי דינין אמור, הא מה אני מקיים 'ועמדו שני האנשים' - בעדים הכתוב מדבר;

ואם נפשך לומר ^[15]: נאמר כאן 'שני' ונאמר להלן 'שני' ^[16]: מה להלן בעדים - אף כאן בעדים.

מאי 'אם נפשך לומר' ^[17]? - וכי תימא: מדלא כתב 'ואשר להם הריב', כוליה קרא בבעלי דינין משתעי ^[18] - נאמר כאן 'שני' ונאמר להלן 'שני': מה להלן בעדים - אף כאן בעדים.

תניא אידך: (דברים יט יז) ועמדו שני האנשים [אשר להם הריב לפני ה' לפני הכהנים והשפטים אשר יהיו בימים ההם] - בעדים הכתוב מדבר; אתה אומר בעדים? או אינו אלא בבעלי דינין? אמרת: וכי שנים באים לדין, שלשה אין באין לדין? ואם נפשך לומר: נאמר כאן 'שני' ונאמר להלן 'שני': מה להלן בעדים אף כאן בעדים.

מאי 'אם נפשך לומר'? - וכי תימא בתובע ונתבע קא משתעי קרא - נאמר כאן 'שני' ונאמר להלן 'שני': מה להלן בעדים - אף כאן בעדים.

תניא אידך: (דברים יט יז) ועמדו שני האנשים [אשר להם הריב לפני ה' לפני הכהנים והשפטים אשר יהיו בימים ההם] - בעדים הכתוב מדבר; אתה אומר בעדים? או אינו אלא בבעלי דינין? אמרת: וכי אנשים באין לדין נשים אין באות לדין? ואם נפשך לומר נאמר כאן 'שני' ונאמר להלן 'שני': מה להלן בעדים - אף כאן בעדים.

מאי 'אם נפשך לומר'? - וכי תימא אשה לאו אורחה, משום (תהלים מה יד) כל כבודה בת מלך פנימה [ממשבצות זהב לבושה] - נאמר כאן 'שני' ונאמר להלן 'שני': מה להלן בעדים אף כאן בעדים.

תנו רבנן: (דברים יט יז) ועמדו שני האנשים [אשר להם הריב לפני ה' לפני הכהנים והשפטים אשר יהיו בימים ההם]: מצוה לבעלי דינין שיעמדו ^[19].

אמר רבי יהודה: שמעתי שאם רצו להושיב את שניהם – מושיבין; איזהו אסור? - שלא יהא אחד עומד ואחד יושב ^[20], אחד מדבר כל צרכו ואחד אומר לו 'קצר דבריך'.

תנו רבנן: (ויקרא יט טו) [לא תעשו עול במשפט לא תשא פני דל ולא תהדר פני גדול] בצדק תשפוט עמיתך: שלא יהא אחד יושב ואחד עומד, אחד מדבר כל צרכו ואחד אומר לו 'קצר דבריך';

דבר אחר 'בצדק תשפוט עמיתך': הוי דן את חבירך לכף זכות ^[21].

תני רב יוסף: (ויקרא יט טו) [לא תעשו עול במשפט לא תשא פני דל ולא תהדר פני גדול] בצדק תשפוט עמיתך: עם שאתך בתורה ובמצות - השתדל לדונו יפה ^[22].

רב עולא בריה דרב עילאי הוה ליה דינא קמיה דרב נחמן; שלח ליה רב יוסף: עולא חברנו עמית בתורה ובמצות.

אמר [רב נחמן בלבו על רב יוסף]: למאי שלח לי ^[23]? לחנופי ליה ^[24]? הדר אמר [רב נחמן בלבו]: למישרא בתיגריה ^[25],

אי נמי לשודא דדייני ^[26].

אמר עולא: מחלוקת בבעלי דינין, אבל בעדים - דברי הכל בעמידה, דכתיב (דברים יט יז) ועמדו שני האנשים [אשר להם הריב לפני ה' לפני הכהנים והשפטים אשר יהיו בימים ההם]:

אמר רב הונא: מחלוקת ^[27] בשעת משא ומתן, אבל בשעת גמר דין - דברי הכל דיינין בישיבה ובעלי דינין בעמידה, דכתיב (שמות יח יג) [ויהי ממחרת] וישב משה לשפוט את העם ויעמוד העם [על משה מן הבקר עד הערב];

לישנא אחרינא: מחלוקת בשעת משא ומתן, אבל בשעת גמר דין - דברי הכל דיינין בישיבה ובעלי דינין בעמידה, דהא עדים כגמר דין דמו, וכתיב בהו (דברים יט יז) ועמדו שני האנשים [אשר להם הריב לפני ה' לפני הכהנים והשפטים אשר יהיו בימים ההם].

דביתהו דרב הונא ^[28] הוה לה דינא קמיה דרב נחמן; אמר: היכי נעביד? אי איקום מקמה - מסתתמן טענתיה דבעל דינא; לא איקום מקמה - אשת חבר הרי היא כחבר!? אמר ליה לשמעיה: צא ואפרח עלי בר אווזא ושדי עלוואי ואיקום ^[29].

והאמר מר 'מחלוקת בשעת משא ומתן, אבל בשעת גמר דין - דברי הכל דיינים בישיבה ובעלי דינין בעמידה' ^[30]?

^[31] דיתיב כמאן דשרי מסאניה ^[32], ואמר 'איש פלוני אתה זכאי איש פלוני אתה חייב'.

אמר רבה בר רב הונא: האי צורבא מרבנן ועם הארץ דאית להו דינא בהדי הדדי - מותבינן ליה לצורבא מרבנן ולעם הארץ נמי אמרינן ליה 'תיב', ואי קאי - לית לן בה.

רב בר שרביא הוה ליה דינא קמיה דרב פפא; אותביה ואותיב נמי לבעל דיניה. אתא שליחא דבי דינא, בטש ^[33] ביה ואוקמיה לעם הארץ - ולא אמר ליה רב פפא 'תיב'; היכי עביד הכי והא מסתתמן טענתיה?

אמר רב פפא: מימר אמר איהו: הא אותבן, שליחא - הוא דלא מפייס מינאי ^[34].

ואמר רבה בר רב הונא: האי צורבא מרבנן ועם הארץ דאית להו דינא בהדי הדדי - לא ליקדום צורבא מרבנן וליתיב ^[35], משום דמיחזי כמאן דסדר ליה לדיניה ^[36];

ולא אמרן אלא דלא קביע ליה עידניה, אבל קביע ליה עידניה ^[37] - לית לן בה; מימר אמר: בעידניה טריד.

ואמר רבה בר רב הונא: האי צורבא מרבנן דידע בסהדותא וזילא ביה מילתא למיזל לבי דיינא, דזוטר מיניה לאסהו��י קמיה - לא ליזיל.

אמר רב שישא בריה דרב אידי: אף אנן נמי תנינא [בבא מציעא פ"ב מ"ח]: מצא שק או קופה ואין דרכו ליטול ^[38] - הרי זה לא יטול' ^[39].

הני מילי בממונא, אבל באיסורא ^[40] - (משלי כא ל) אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה' ^[41]: כל מקום שיש בו חלול ה' - אין חולקין כבוד לרב.

רב יימר הוה ידע ליה סהדותא למר זוטרא; אתא לקמיה דאמימר, אותבינהו לכולהו. אמר ליה רב אשי לאמימר: והאמר עולא 'מחלוקת בבעלי דינין, אבל בעדים דברי הכל בעמידה'?

אמר ליה: האי ^[42] עשה, והאי ^[43] עשה; עשה דכבוד תורה עדיף!

<סימן סניגרון בור גזלת מרמה>

תנו רבנן: מנין לדיין שלא יעשה סניגרון לדבריו ^[44]?

תלמוד לומר (שמות כג ז) מדבר שקר תרחק [ונקי וצדיק אל תהרג כי לא אצדיק רשע];

ומנין לדיין שלא ישב תלמיד בור לפניו ^[45]?

תלמוד לומר: מדבר שקר תרחק.

מנין לדיין שיודע לחבירו שהוא גזלן, וכן עד שיודע בחבירו שהוא גזלן - מנין שלא יצטרף עמו ^[46]?

תלמוד לומר: מדבר שקר תרחק ^[47].

מנין לדיין שיודע בדין שהוא מרומה ^[48], שלא יאמר "הואיל והעדים מעידין אחתכנו ויהא