תחביר

תחביר (בלעז: Syntax, מיוונית: Σύνταξις, סינטקסיס) היא מערכת הכללים של שפה, הקובעת איזה רצף מילים הוא משפט תקין. לתחביר יש קשרים הדוקים עם סמנטיקה, מכיוון שמשמעות המשפט תלויה במבנה התחבירי.

לדוגמה: המשפט "דני אכל את התפוח" שונה משמעותית מהמשפט "התפוח אכל את דני". מיקום המילה "דני" במשפט זה הופך אותו לנושא המשפט; מכיוון ש"אכל" הוא פועל בו הנושא הוא מבצע הפעולה, הרי שבמשפט זה "דני" מתפרש כמבצע הפעולה. עם זאת, לא בכל משפט הנושא הוא מבצע הפעולה; במשפט סביל כמו "התפוח נאכל", הנושא הוא התפוח, שאינו מבצע הפעולה.

דוגמה נוספת: המשפט "יוסי נסע לאופיר מתל אביב" הוא משפט דו-משמעי. אפשר להבין אותו בשתי דרכים:

1. יוסי נסע מתל אביב אל אופיר
2. יוסי נסע אל אופיר, הגר בתל אביב

שתי משמעויות המשפט נובעות מהתחביר, וליתר דיוק, מהעובדה כי צירוף היחס, "מתל אביב", יכול להיחשב כמתאר את יוסי או את אופיר.

משפטים דו-משמעיים מסוג זה מצביעים על כך שכללים תחביריים הם כללים היררכיים, ולא די לבחון את סדר המילים לבדו. במובן הראשון של המשפט, צירוף היחס "מתל אביב" היה כבול לצירוף הפועל "נסע...". במובן השני של המשפט, אותו צירוף יחס היה כבול לשם העצם "אופיר". טענה זו, וטענות אחרות, הובילו את נועם חומסקי לתקוף ניסיונות שרווחו עד שנות החמישים, לתאר תחביר באופן ליניארי ולא היררכי. התאוריה התחבירית שהציע חומסקי, הידועה בשם בלשנות גנרטיבית, שואפת לתאר באופן מדויק ושיטתי את המבנה ההיררכי ואת המגבלות האוניברסליות המגדירות מהו משפט אפשרי בשפה טבעית.

בעוד שהתחביר הוא הבסיס שממנו נגזרת הסמנטיקה של המשפט כולו, הסמנטיקה הלקסיקלית (כלומר, משמעותן של מילים בודדות) משפיעה על התחביר. לדוגמה: המשפט "גדי הפיל" ("הפיל" מהשורש נפ"ל) אינו תקני בעברית, משום שהמילה "הפיל" (פועל יוצא) דורשת מושא. כדי שהמשפט יהא שלם עלינו לדעת את מי (או את מה) הפיל גדי.

ערכו של הניתוח התחבירי אינו רק תאורטי אלא גם מעשי. בתחום הבלשנות החישובית, ניתוח מבנה המשפט הוא אמצעי עזר יעיל, ולעיתים אף מהווה תנאי הכרחי לביצוע משימות דוגמת בדיקת דקדוק (במעבדי תמלילים), תרגום ממוחשב, אחזור מידע אוטומטי מטקסט בשפה טבעית, ממשק משתמש בשפה טבעית ועוד. בתחום הפסיכו-בלשנות אפשר להיעזר בידע תחבירי לאבחון בעיות הקשורות בשפה ולטיפול בהן, כמו דיסלקסיה ופגיעות מוחיות מסוימות.