שאול בן שמחון

בן שמחון נולד בפאס שבמרוקו בשנת 1929, בשם שרל בן סימון, בן לסוליקה ולחיים. הוא היה חניך בתנועת הנוער 'בן יהודה' ותלמיד בבית הספר אליאנס. כשהיה בן 19 הצליח לעלות, בצורה בלתי לגאלית באוגוסט 1948.^[1] התגייס לצה"ל ושרת בגדוד השמיני של חטיבת הנגב. הוא התגורר אצל קרובי משפחה בירושלים, שם הצטרף למשמרת הצעירה של מפא"י. בן שמחון עבד כשומר, כפועל בנין, כמדריך חברתי ולימד עברית במושבי העולים יכיני ונס הרים במסגרת השירות החלוצי לישראל, וכפקיד במשרד המסחר והתעשייה.^[2] הוא עסק בפעילות מפלגתית וציבורית כחבר בוועד העובדים, חבר מזכירות המשמרת הצעירה, ומזכיר התאחדות עולי צפון אפריקה בירושלים. בשנים 1955–1956 למד במחזור הראשון של המכון למחקר כלכלי-חברתי בבית ברל. את אשתו, ז'קלין, פגש ב-1956 כשהגיע לאשדוד כשליח של בן-גוריון. היא הייתה אז בת 15, עולה חדשה שחיה עם הוריה בצריף דל, והוא עשה את צעדיו הראשונים בפוליטיקה הישראלית. את לימודיה השלימה ז'קלין בצרפת, וכשחזרה לישראל נישאו. בן שמחון יצר קשרי חברות קרובים עם פוליטיקאים מרכזיים כמו בן-גוריון, פרס, רבין ודיין. בן שמחון האמין ביצירת שינוי מבפנים, מתוך השתלבות בתוך הממסד. הוא רצה מעמד של זה שיכול לתת ולעזור לאחרים ולא להיעזר. הוא דגל בהשתלבות בחברה הישראלית. יגאל בן נון מספר שנהג לומר "לא באנו לא לארץ להיות מרוקאים אלא בראש ובראשונה ישראלים".^[3][4]

בנובמבר 1956 נשלח בן שמחון לאשדוד, מיד אחרי הקמתה, בתפקיד מזכיר מועצת הפועלים, מטעם המחלקה לקליטה ופיתוח בהסתדרות. הוא נאלץ לעזוב את התפקיד פעמיים, ב-1961 וב-1965, כאשר הצטרף לרפ"י.

בשנים 1962–1963 שהה בן שמחון בשליחות ההסתדרות בסנגל, וסייע שם לאיגודים המקצועיים.^[5] בסנגל נולדה בתו, גלית, וכמה ימים לאחר מכן, נפצע קשה בתאונת דרכים. כל גופו היה נתון בגבס חוץ מיד שמאל. הוא שב מוקדם ארצה עם משפחתו ולא השלים את שליחותו באפריקה, אך השתקם ועד מהרה חזר לחיים הפוליטיים.^[6]

ב-1966 נבחר בן שמחון כנציג רפ"י לוועדה המרכזת של ההסתדרות, וכיהן בה עד 1994. כחבר הוועדה המרכזת היה אחראי לתחומי הבטיחות והגיהות, ההכשרה המקצועית, ומטה "כחול לבן".

בבחירות לרשויות המקומיות ב-1973 היה בן שמחון מועמד מטעם המערך לראשות עיריית אשדוד.^[7] בבחירות לכנסת התשיעית, ב-1977, היה מועמד במקום ה-41 ברשימת המערך.

בן שמחון הוביל לחלוקת מלגות לימודים לסטודנטיות וסטודנטים מהפריפריה, יזם קונגרסים בינלאומיים של ארגון יהודי צפון אפריקה והיה מעמודי התווך של קשרי המסחר בין מרוקו לישראל כשהקים את משרד המסחר בין ישראל ומרוקו.^[8]

בן שמחון הוביל את חידוש חגיגות מימונה החל בשנת 1965. החזון שלו היה להפוך את חגיגות המימונה לחג לאומי שיאפשר גאווה ומתן הכרה בתרבות המרוקאית וישים אותה בקדמת הבמה. הוא שאף לכך שהמימונה תהפוך לחג המשותף לכל הישראלים. משנה לשנה גדל האירוע שארגן וב-1971 השתתפו באירוע שהתקיים בגן סאקר יותר ממאה אלף אנשים.^[9]בן שמחון נמנה עם מקימי ברית יוצאי מרוקו, והיה יושב הראש הראשון שלה. הוא יזם את הקונגרס העולמי של יוצאי מרוקו, שהתכנס לראשונה ב-1972,^[10] ואת הקמת הארגון העולמי של יוצאי צפון אפריקה.^[11]

• בן שמחון היה יקיר העיר אשדוד לשנת תשנ"ז.^[12]
• ב-2012 הוענק לו אות יקיר ישראל יפה.^[13]
• הקרן למחקר יהדות צפון אפריקה, המשותפת לאוניברסיטת בן-גוריון ולארגון העולמי של יהודי צפון אפריקה, מעניקה החל משנת 2017 פרס שנתי על שמו.^[14]
• בית האבות אשדוד ייקרא על שמו "בית שאול".^[15]

בן שמחון היה נשוי לז'קלין בן שמחון ואב לארבעה, בהם בתו הבכורה גלית בן שמחון, רן בן שמחון ואייל בן שמחון.^[16]

•   אוסף על שם שאול בן שמחון, מתוך הארכיון העירוני לתולדות אשדוד
• שאול בן שמחון, באתר הפלמ"ח
• סקירה מאת שאול בן שמחון על פעילותו בשנותיה הראשונות של אשדוד, באתר לימודים של מחוז הדרום במשרד החינוך
• שאול בן שמחון, מייסדים את אשדוד, באתר הקשר הרב דורי, ‏7 בינואר 2015
• דב גולדשטיין, ראיון השבוע עם שאול בן שמחון, יו"ר ברית יוצאי מרוקו בישראל, מעריב, 24 במרץ 1972
• משה אדמון, שאול בן-שמחון: השריף של אשדוד, באתר nrg‏, 18 באוגוסט 2009
•   קובי בן שמחון, 50 שנה למוסף הארץ – לאן הגיעו שלושת מנהיגי עיירות הפיתוח שרואיינו לפני 50 שנה, באתר הארץ, 28 בנובמבר 2013
•   שאול בן שמחון עושה שינוי, כתבה בערוץ "רואים אשדוד", באתר יוטיוב (אורך: 19:56)
• הלך לעולמו שאול בן שמחון יקיר אשדוד ויו"ר מועצת הפועלים הראשון באשדוד, באתר "אשדוד10", 12 ביולי 2017
• ישראל אוחיון, צילקר: "איבדתי היום חבר שהקים איתי את אשדוד", באתר אשדוד אונליין, ‏12 ביולי 2017
•   עופר אדרת, העולה ממרוקו שהסביר לבן גוריון מה זה מימונה, באתר הארץ, 13 באוקטובר 2017
• יהל פרג', ‏האיש שהפך את המימונה מאירוע פרטי לחג לאומי, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 3 באפריל 2021