רקטות וטילים של צה"ל

• טיל דור ראשון - טיל, או למעשה רקטה, שבדומה לנשק קליעי, אפשר לכוון אותו רק בעת הירי ולא בפרק הזמן שבין הירי לבין הפגיעה במטרה. דוגמאות: לאו M-72 ו-RPG-7.
• טיל דור שני (טיל מונחה) - טיל שהאדם שיורה אותו יכול לשפר את הכיוון שלו בפרק הזמן שבין השיגור לבין הפגיעה במטרה. לדוגמה טיל עורב (טאו) שהוא טיל מונחה תיילים. האדם שמשגר את הטיל ממשיך לעקוב עם כוונת המשגר אחרי המטרה לאחר השיגור עד שהוא מבחין בפגיעה במטרה.
• טיל דור שלישי ("טיל שגר ושכח") - טיל שהמנגנונים הפנימיים שלו משפרים את הכוונון שלו בזמן שבין השיגור לבין הפגיעה.
• טיל מסומן מטרה / דור שני-שלישי - טיל שכוח צבאי שונה מזה ששיגר אותו מסמן את המטרה עבורו וכך מאפשר למנגנונים הפנימיים של הטיל לשפר את כוונונו.
• טיל שיוט - טיל שהמנגנונים הפנימיים שלו מאפשרים לו לא רק לשפר כוונון שניתן לו על ידי אדם אלא לאתר את המטרה בעצמו ובמקרים מסוימים אפילו לנווט אליה באופן מתוחכם.

רקטות וטילים שברשות זרוע היבשה נבדלים בראש ובראשונה בסוג המטרות שראשי הנפץ שלהם מיועדים לפגוע בהם, בממדיהם (אורך, רוחב ומשקל) ובחדישות הטכנולוגיה של עיצובם. משלושה גורמים אלה נגזרות היכולות של הטיל ואילוצי העבודה עמו. אלה מכתיבים את המטרה המיטבית שלהם (למשל רכב קרבי משוריין קל או טנקים של ממש) שיטות הכיוון והשליטה בהם (יש טילים שאי אפשר לשלוט בהם מרגע שהם עוזבים את המשגר ויש טילים מונחים ברמות ושיטות שונות), טווח הטילים, אופן נשיאת הטיל (כל חייל חיל רגלים מוסיף טיל קטן לשאר הציוד שלו, או שחייל אחד בלבד נושא טיל כזה ותו לא, או שחלקי הטיל והמשגר נישאים על גביהם של כיתה שלמה, או על נגמ"ש וכיוצא בזה. משיקולים אלה נקבעת גם תורת הלחימה והכשרתם של החיילים המפעילים את הטיל.

צה"ל מפעיל מגוון רקטות כתף ורקטות נגד טנקים. הרקטות הן נשק קל וזול יחסית המאפשר פגיעה במטרות גדולות ומשורייניות כגון כלי רכב, רק"ם ומבנים מבוצרים. בעבר ייעודן העיקרי היה לשמש כנשק נ"ט אך התקדמות בשריון לכלי רכב של טנקים הפך את רובן לחלשות מידי לתפקיד זה.

בעבר:

• כלי הנשק בזוקה / Bazooka 2.36 הוא אחד ממטולי הרקטות הראשונים נגד טנקים שהתבססו על ראש קרבי מסוג "חלול". הבזוקה פותחה על ידי צבא ארצות הברית ונכנסה לשירות בזמן מלחמת העולם השנייה, שם היא שירתה בהצלחה מרובה בכל הזירות. חיקוי ישראלי למטול הרקטות אמריקאי הוא סופר בזוקה / IMI Bazooka 3.5, בעל יכולת חדירה משופרת (400 מ"מ שריון). בשנת 1956 תע"ש יצרה 1,000 מטולים כאלה עבור צה"ל. כלי הנשק יצא משימוש, לאחר שצה"ל הצטייד בתחליפים עדיפים.
• RPG-7 הוא מטול רקטות תוצרת ברית המועצות הנפוץ ביותר בעולם, שמיוצר משנת 1962 ועד היום. באמצעותו ניתן לשגר מגוון רחב של רקטות ורימונים נגד אדם, נגד רק"מ ונגד טנקים (יכולת חדירה: 350-700 מ"מ שריון). המטול נמצא בשימוש צבאות ערב וארגוני טרור פלסטינים, ומהם נלקח כשלל במלחמות ובמבצעים, והוכנס לשימוש בצה"ל. כיום לא נמצא יותר בש��רות.
• SMAW / B-300 - מטול רקטות רב-פעמי, פותח על ידי תע"ש בעקבות מלחמת יום הכיפורים ויוצר גם עבור ארצות הברית בגרסת SMAW. מדויק יותר מ-RPG-7, חזק יותר מ-לאו (600 מ"מ שריון). יצא משירות.
• B-300 שיפון - מטול רקטות רב-פעמי המבוסס על B-300 SMAW. פותח בסוף שנות ה-90 של המאה ה-20 על ידי תע"ש. בעל יכולת חדירה משופרת (800 מ"מ שריון, 500 מ"מ בטון מזוין), טווח ירי ובקרת אש משופרים. יצא משירות.

כיום:

• לאו / M-72 LAW - מטול רקטות חד-פעמי קל, פותח בארצות הברית בשנות ה-60 של המאה ה-20, ומיוצר כיום בנורווגיה. מיועד לשימוש בעיקר נגד נגמ"שים, רק"ם, מבנים, ולא נגד טנקים. זאת משום יכולת חדירה נמוכה (240 מ"מ שריון). נכנס לשימוש בצה"ל בעקבות מלחמת יום הכיפורים, שבה נוכח צה"ל ביעילותן של רקטות נ"ט שבשימוש צבא מצרים. במלחמה זו שימש לאו את שייטת 13 במבצע מגבית 16 לפגיעה בסטי"ל מצרי בנמל ע'רדקה. בצה"ל הוא נקרא "זרזיר מתכלה". בשנים האחרונות מצטייד צה"ל בדגמים משופרים של הלאו.
• מטאדור - מטול חד פעמי באורך מטר, עליו מותקנת מערכת בקרת-אש (אנ') מתקדמת המיוצרת בישראל על ידי רפאל. המטאדור פותח בתחילת המאה ה-21. הרקטה תוכננה לחדור ביצורים (קירות ודלתות כבדות), וכן שריון קל (בעיקר נגמ"שים). בצה"ל הוא נקרא "מפצח האגוזים" ודגם משופר שלו נקרא "מפצח קל".
• M141 Bunker Defeat Munition‏ (SMAW-D)‏ (אנ') - רקטת כתף נגד ביצורים, מכונה בצה"ל "יתד".
• AT-4 CS AST (אנ') – רקטת כתף נגד מבנים, מכונה בצה"ל "חולית".

צה"ל מפעיל מספר דגמים של טיל נגד טנקים. הטילים כבדים יותר ובעלי טווח וכושר חדירת שריון גבוהים באופן ניכר מאשר רקטות הנ"ט ומשמשים לפגיעה בטנקים ומטרות איכות.

• פיקט / IAI Picket - טיל כתף קטן-ממדים לשימוש חד-פעמי לטווח קצר, בעל מערכת ניווט אינרציאלית. פותח על ידי התעשייה האווירית ויוצר בכמות קטנה בשנות ה-80 של המאה ה-20. לא נכנס לשימוש רחב בצה"ל.
• סאגר / AT-3 Sagger - טיל נגד טנקים ורק"ם. מדור א' - מופעל בהנחיית תיל. פותח בתחילת שנות ה-60 של המאה ה-20 על ידי ברית המועצות. בעל יכולת חדירה גבוהה בגרסאות משופרות (800 מ"מ שריון). שימש את צבאות ערב, והפתיע את צה"ל במלחמת יום הכיפורים. נלקח שלל במלחמות, אך אינו בשימוש צה"ל.
• M-47 דראגון / M-47 Dragon - טיל כתף חד-פעמי נגד טנקים ורק"ם, מדור ב' - מופעל בהנחיית תיל. יוצר בארצות הברית החל מ-1975. בעל טווח ארוך ויכולת חדירה עד 450 מ"מ שריון. בצה"ל הוחלף בגיל ממשפחת הספייק.
• עורב / טאו / BGM-71 TOW - טיל נ"ט תוצרת ארצות הברית הנפוץ ביותר בעולם. מיוצר משנת 1970 ועד היום. מדור ב' - בעל טווח ארוך ויכולת חדירה משופרת במגוון גרסאות ופלטפורמות שונות. נכנס לשימוש בצה"ל כחלק מלקחי מלחמת יום הכיפורים. טיל מונחה תיילים שניתן לשיגור מרכב משוריין או בעזרת כיתת חיל רגלים הנושאת את חלקי המשגר ואת הטיל על גבה אל עמדת הירי. ניתן לחמש את הטיל גם על מסוקי קוברה של חיל האוויר. טווח יעיל בין 3 לבין 3.75 קילומטרים - בהתאם לדגם הטיל.
• חוטרא / מפץ / IMI MAPATS SP - מערכת שיגור טילי נ"ט מדור ב' - מופעלת בהנחיית קרן לייזר (טיל "רוכב לייזר"). תוצרת תע"ש. בעלת טווח ארוך מאוד (מעל 5 ק"מ) ודיוק רב. נישאת על ידי 3 לוחמים או על-גבי רק"ם.
• גיל / דנדי / Spike SR-MR-LR - מערכת שיגור טילי נ"ט תוצרת רפא"ל. שייכת לדור ג' - מופעלת בהנחיה אלקטרו-אופטית באמצעות שני גלאים נפרדים: מערכת CCD המפיקה תמונת וידאו צבעונית לצורך הנחיה בשעות היום, ומערכת חיישני תת-אדום המפיקה תמונת הדמאת חום לצורך הנחיה בשעות היום והלילה, ננעלת על המטרה. לדגם SR (טיל כתף) טווח של 800 מטרים, ל-MR טווח של 2.5 ק"מ, ול-LR עד 4 ק"מ.
• גיל 2 /‏ SPIKE-LR II - דור משופר של ה"גיל", בעל יכולת שגר ועדכן. טווח מהקרקע: 5.5 ק"מ, טווח מהאוויר: 10 ק"מ.
• תמוז / Spike NLOS - טיל מתקדם נגד טנקים המופעל על ידי יחידת מיתר של חיל התותחנים וחיל האוויר, בעל טווח של כ-25 ק"מ ואפשרות לפגוע במטרות מעבר לקו הראייה.
• להט / IAI LAHAT - טיל נ"ט דור שלישי קל משקל, בעל הנחיית לייזר חצי-אקטיבי, שפותח משנת 1992 ומיוצר על ידי התעשייה האווירית. הטיל תוכנן בעיקרו להיות מופעל באמצעות טנקי מרכבה בעלי תותח 105 ו-120 מ"מ, למרות שהוא מתאים לכל סוגי התותחים בקטרים הללו. הלהט מותאם אף לשימוש מספינות סיור, מל"טים ו-HMMWV.
• נמרוד / IAI Nimrod PGM - טיל נ"ט תוצרת התעשייה האווירית בעל דיוק רב וטווח ארוך במיוחד של 26 ק"מ. מופעל בהנחיית קרן לייזר (טיל "רואה כתם"). ניתן לשיגור מפלטפורמה הנישאת על-גבי רק"ם או על ידי מסוק.

צה"ל מפעיל ארטילריה רקטית המשגרת רקטות קרקע-קרקע בירי תלול מסלול. חלק מהרקטות - בעיקר הישראליות - בעלות יכולת לתקן את מסלולן בהתאם לנ.צ. שהוזנה להן בעת השיגור.

• קטיושה הוא כינוי נפוץ למשגר רקטות מתנייע מדגמים שונים שפותח בברית המועצות והוצג בשנת 1938, מעט לפני מלחמת העולם השנייה. הדגמים היותר נפוצים הם BM-8 בקוטר 82 מ"מ ו-BM-13 בקוטר 132 מ"מ מתוצרת. בסוף 1968 הוקמה בצה"ל סוללה סדירה של מטל"ר שכללה שני סוגי משגרים שנלקחו שלל ממלחמת ששת הימים: משגרי 240 מ"מ מדגם BM-24 ומשגרי RM-51 בקוטר 130 מ"מ מתוצרת צ'כוסלובקית. בירי מבצעי על מחבלים נורו רק רקטות 130 מ"מ, בעיקר מאזור עמק בית שאן ומאזור נחל דן. הפעולה המפורסמת ביותר של הסוללה הייתה הפגזת בתי הזיקוק המצריים ב-9 במרץ 1969 ברקטות 130 מ"מ. בתחילת שנת 1971 הוקם גדוד מילואים, מטל"ר 240 מ"מ, אשר התבסס על כלים שהיו שייכים לסוללה הסדירה וכלים נוספים. רקטות ה-130 מ"מ ננטשו מחוסר תחמושת. גדוד זה השתתף בקרבות מלחמת יום הכיפורים ברמת הגולן. לאחר מכן עבר הגדוד לציר עכביש והשתתף בקרבות הפריצה לגדה המערבית של התעלה במסגרת מבצע אבירי לב ושם נהרג המג"ד סא"ל אורי קידר (קולסקי). לאחר שאזלה התחמושת חזר הגדוד לרמת הגולן, שם עוד נותרה תחמושת, אך לא נכנס לפעילות משום שהפסקת האש עם סוריה נכנסה לתוקפה.

גדוד ה-240 מ"מ השתתף גם במלחמת שלום הגליל, במצור על ביירות. תוך כדי המלחמה הוקם גדוד נוסף, מטל"ר 122 מ"מ, שהתבסס על משגרי רקטות מתוצרת צפון קוריאה שנלקחו שלל, וגם הוא השתתף במצור על ביירות. גדוד ה-122 מ"מ פורק לאחר מלחמת שלום הגליל.

• עברי - משגר רקטות 290 מ"מ על תובת טנק שרמן. כבר לא בשימוש.
• MAR 240 - משגר רקטות 240 מ"מ על תובת טנק שרמן. כבר לא בשימוש.
• זאב - רקטה ארטילרית נגד ביצורים, פותחה על ידי דוד לסקוב בשנות ה-60 של המאה ה-20. כבר לא בשימוש.
• מנפץ M667 - רקטת קרקע-קרקע מתוצרת ארצות הברית, לאנס לטווח של עד 70 ק"מ. כבר לא בשימוש.
• מנתץ / M-270 MLRS - משגר רקטות רב-קני תוצרת ארצות הברית, בעל יכולת לירי רקטות מצרר.
• רקטה מתקנת מסלול (רמ"מ) - טיל מצרר המשוגר מ-MLRS, תוצרת התעשייה הצבאית.
• רעם איתן - גרסה משודרגת של רקטה מתקנת מסלול מתוצרת רפא"ל.
• נץ דורס - רקטה ארטילרית מתקנת מסלול עם טווח של 300 ק"מ מתוצרת תעש מערכות
• רומח - טיל המשוגר מ-MLRS, תוצרת התעשייה הצבאית
• מנתר (Jumper) - מערכת ארטילריה אוטונומית

• פוטיפר - הייתה מערכת לשיגור טילים לדיכוי הגנה אווירית. שפיתוחה הושלם בימיה האחרונים של מלחמת יום הכיפורים, במפעל "מבת" של התעשייה האווירית לישראל
• כחלילית (קלשון) - טיל לדיכוי הגנה אווירית. מערכת קרקעית שפותחה בישראל לשיגור טילי AGM-45 שרייק מתובה של טנק שרמן. המערכת נכנסה לשימוש מבצעי בחיל האוויר הישראלי זמן קצר לאחר מלחמת יום הכיפורים.
• קרס / AGM-78 סטנדרד ארם - טיל לדיכוי הגנה אווירית. פותח על ידי חברת ג'נרל דיינמיקס האמריקנית. גרסה שלו, שכונתה "אגרוף סגול", הייתה בשירות חיל האוויר הישראלי. בישראל פותחה גרסה יבשתית המבוססת על הסטנדרד ארם ששוגרה ממשאית M809A1 וכונתה "קרס".

צה"ל, בעיקר בחיל ההנדסה, מפעיל מספר מערכות רקטיות המיועדות לפריצת שדות מוקשים וניקוי זירות מטענים.

• ריצוף – רקטות דלק-אוויר לפריצת שדות מוקשים. המשגרים מותקנים מאחורי נגמ"שי פומ"ה ונמר"ה של חיל ההנדסה.
• צפע שריון (צפ"ש) – רקטה המחוברת לשרשרת מטענים, לפריצת שדה מוקשים. הרקטה מותקנת בעגלה הנגררת על ידי רק"ם.
• צפע חי"ר – רקטה קטנה המחוברת לשרשרת מטענים, לשימוש בידי כוחות רגליים.

בשנות ה-50 העביר חיל האוויר הישראלי למערכת הביטחון הישראלית דרישה ומאפיינים לייצור עצמי של טיל אוויר-אוויר. זאת כחלק מהמדיניות שנהגה אז ונועדה לקדם את תעשיית הנשק הישראלית ולהפחית את תלות הצבא ביבוא (ישראל הייתה אז עדיין תחת אמברגו אמריקאי, ושנים לאחר מכן התחלף זה באמברגו צרפתי). הרשות לפיתוח אמצעי לחימה (רפא"ל) נרתמה לפיתוח הטיל בשנת 1959, תחת השם "שפריר".

הדגם הראשון, שפריר 1, נכנס לפעילות מבצעית בשנת 1966. חיל האוויר הצטייד בכ-120 טילים מדגם זה, אך לא נתן בו אמון רב. הטיל שימש להפלתם של שלושה מטוסי אויב, והוצא מהשירות בסוף 1970, לאחר שהוחלף בדור ההמשך שלו, שפריר 2. עד לשנת 1978 יוצרו וסופקו לחיל האוויר 925 טילים מבצעיים ועוד 85 טילי אימונים, והטיל סיים את פעילותו המבצעית ב-1980. לזכותו של "שפריר 2" נזקפות 106 הפלות של מטוסים ומסוקים במהלך שנות שירותו בחיל האוויר.

בשנת 1978 נכנס לשירות מבצעי טיל חדש, שנקרא פיתון 3^[1]. הטיל היה למעשה דור ההמשך של סדרת השפריר, אך זכה לשם חדש וידידותי לאוזניים מערביות. הטיל שימש כנשק העיקרי לקרבות אוויר של מטוסי ה-F-4 פנטום ("קורנס") והכפיר הישראליים, ובמהלך מבצע שלום הגליל ולפניו הופלו בעזרתם 35 מטוסים ומסוקים סוריים.

כניסת הפיתון 4 לשירות, באפריל 1993, היוותה את המהפכה האמיתית בשוק טילי האוויר-אוויר לטווח קצר. מרבית מרכיבי הטיל הוחלפו ושודרגו, ובנוסף לשינוי במבנה האווירודינמי הוחלף מכלול ההנחיה והביות. כעת המושג "שגר ושכח" קיבל משמעות שונה מהמקובל: הטיל יכול לעקוב אחרי מטרות מתמרנות גם ב-9 ג'י, בעלות חתימת חום נמוכה על רקע בעל ניגודיות נמוכה. ראש ההנחיה ידע לתכנן נתיב טיסה מיטבי שבו גם אם המטרה תוחטא בהזדמנות הראשונה - עדיין תהיה הזדמנות שנייה לפגיעה^[2]. הטיל מעולם לא עבר טבילת אש מבצעית - לא הייתה ולו הפלה אחת של כלי-טיס זר בכל שנות שירותו המבצעי של הטיל, החל משנת 1993 ועד 2005 אז נכנס לשירות מבצעי פיתון 5. השיפור המשמעותי ביותר, שהפך את הטיל לייחודי בתחום זה, הוא יכולתו להנעל על כל מטרה, ללא תלות במיקומה היחסי אל המטוס התוקף גם אם זו נמצאת ממש מאחוריו. יכולת ייחודית זו של טיל הפיתון 5 ממכונה "יכולת (נעילה ב) ספירה מלאה" - Full Sphere Capability. הפיתון 5 עבר טבילת אש מבצעית במהלך מלחמת לבנון השנייה, כאשר לפחות בשני מקרים הופל בעזרתו כטב"ם מסוג אבאביל בשירות חזבאללה.

• AIM-9 סיידוויינדר (שמות הגרסאות השונות: "ברקן", "מחט", "דקר", "לולב")
• AIM-7 ספארו ("לביד")
• AIM-120 אמראם ("אשוח")
• מאטרה 530(אנ') - "יהלום" (יצא משירות)

• פופאי - טיל כבד וארוך טווח בעל הנחיה מתקדמת. משמש את טייסות הקרב של חיל האוויר הישראלי.
• עורב / טאו / BGM-71 TOW - טיל נ"ט תוצרת ארצות הברית, שימש את מסוקי ה-AH-1 קוברה של חיל האוויר. טווח יעיל בין 3 לבין 3.75 קילומטרים - בהתאם לדגם הטיל.
• AGM-114 הלפייר - טיל נ"ט תוצרת ארצות הברית, מונחה-לייזר בעל טווח של 8 ק"מ. משמש את מסוקי ה-AH-64 אפאצ'י של חיל האוויר.
• תמוז / Spike NLOS - טיל מתקדם נגד טנקים תוצרת ישראל, בעל טווח של כ-25 ק"מ ואפשרות לפגוע במטרות מעבר לקו הראיה. שימש את מסוקי ה-AH-1 קוברה ומשמש את מסוקי ה-AH-64 אפאצ'י.
• SkySniper - טיל אוויר-קרקע אוטונומי בעל הנעה רקטית
• Rampage (רקטה מתקנת מסלול) - רקטה מתקנת מסלול אוויר-קרקע מדויקת לטווח בינוני-ארוך שנועדה לפגיעה מדויקת במטרות איכות כגון מפקדות אויב, סוללות טילים וארטילריה, מתקני מכ"ם ותקשורת וכו'.

• דלילה - טיל שיוט מונחה אוויר-קרקע וקרקע-קרקע לטווח בינוני
• Sea Breaker - מערכת נשק דור-5 המסוגלת לשגר טילים אוטונומיים מדויקים לטווח של 300 ק"מ אל עבר מטרות ימיות או יבשתיות.

• הוק - מערכת הגנה אווירית של טילי קרקע-אוויר חצי אקטיביים ליירוט כלי טיס בטווחים בינוניים, בגובה נמוך עד בינוני, מתוצרת חברת "ריית'יאון" בארצות הברית. המערכת נקלטה בחיל האוויר הישראלי בשנת 1965, ושימשה עד שנת 2014.
• סטינגר - טיל כתף נגד מטוסים, מתוצרת חברת ריית'יאון האמריקנית. הטיל מונחה בשילוב של אינפרה אדום (חום) ואולטרה סגול. נכנס לשירות במערך הנ"מ בחיל האוויר הישראלי בשנת 1990 וקיבל את הכינוי "ברקן", ונמצא בשימוש עד אוגוסט 2012.
• פטריוט - מערכת נשק נגד מטוסים וטילים בליסטיים שיוצרה על ידי חברת ריית'יאון. במערך ההגנה האווירית בחיל האוויר הישראלי מכונה המערכת "יהלום". במאי 2024 החל חיל האוויר בהליכי הוצאה משירות של המערכת.^[3]
• חץ 2 - מערכת נשק ליירוט טילים בליסטיים שפותחה בתעשייה האווירית בסיוע מימון אמריקני ובשיתוף עם חברת בואינג האמריקנית. מבצעית מתחילת המאה ה-21.
• כיפת ברזל/טמי"ר - מערכת הגנה אווירית אקטיבית ניידת ליירוט רקטות קצרות-טווח, פצצות מרגמה וכלי טיס בלתי מאוישים שפותחה ומיוצרת בישראל, בעזרת סיוע כלכלי של ארצות הברית. נמצאת בשימוש מבצעי נרחב מאז מרץ 2011 מול ירי מרצועת עזה.
• חץ 3 - מערכת נשק ליירוט טילים בליסטיים אקסו-אטמוספירי שמיועד ליירט טילים בליסטיים בחלל כחלק ממערכת הנשק חץ. המערכת פותחה בתעשייה האווירית בסיוע מימון אמריקני ובשיתוף עם חברת בואינג האמריקנית
• קלע דוד - מערכת ליירוט רקטות, טילים לטווח בינוני־ארוך ומטוסים ללא טייס, שפותחה במשותף על ידי רפאל הישראלית וריית'יאון האמריקנית.

רקטות

• מפץ(אנ')
• נץ דורס
• נוגה (EXTRA)
• כידון קסום (ACCULAR)

• יריחו
  • יריחו 1 - טיל קרקע-קרקע שפותח במשותף עם חברת דאסו תעופה
  • יריחו 2 - לפי פרסומים זרים, מדובר בטיל בליסטי בעל יכולת לשאת ראש קרב גרעיני
  • יריחו 3 - לפי פרסומים זרים, מדובר בטיל בליסטי בין-יבשתי בעל יכולת לשאת ראש קרב גרעיני
  • לורה - טיל קרקע קרקע לטווח של עד 400 ק"מ בעל ראש נפץ במשקל 400 או 600 ק"ג
  • רוקס - טיל בליסטי המשוגר מפלטפורמה אווירית, מטוס קרב או מפציץ

• ברק - מערכת להגנת ספינות מפני טילים ואיומי נ"מ. פרי פיתוח משותף של רפאל והתעשייה האווירית לישראל.
• ברק 8 - מערכת להגנה אווירית מפני טילים ואיומי נ"מ שניתן להציב על ספינות ואסדות קידוח או ביבשה. זוהי גרסה משופרת של ה"ברק". פותחה במסגרת מיזם משותף של ישראל והודו.
• ברק MX - מערכת הגנה אקטיבית והגנה אווירית ישראלית רב-משימתית של טילי ים-אוויר וקרקע-אוויר.

• גבריאל - טיל נגד ספינות מתוצרת התעשייה האווירית. הטיל פותח בשנות ה-60 על בסיס טיל קרקע-קרקע בשם לוז. במלחמת יום הכיפורים נעשה בגבריאל שימוש קרבי לראשונה ובהצלחה רבה בקרב לטקיה, בקרב טרטוס ובקרב דמיאט. כ-50 טילי גבריאל נורו במלחמה זו, קרוב למחציתם פגעו במטרה.
• כנרית (הרפון) - טיל נגד ספינות, מונחה מכ"ם אקטיבי, מתוצרת חברת בואינג האמריקנית. פותח על ידי חברת מקדונל דאגלס בשנת 1977, והותאם לשיגור מספינות, צוללות, מטוסים וסוללות קרקעיות להגנת חופים.
• גבריאל 5 - טיל ים-ים מתקדם תוצרת התעשייה האווירית אשר נקרא על שם טיל הגבריאל ההיסטורי (אשר שודרג ארבע פעמים), במהלך העשור השני של המאה ה-21 נחשפה גרסת הייצוא של הטיל תחת השם Advanced Naval Attack Missile.

• שי לוי, ‏לא רק לאיראנים: מערך הטילים של ישראל, באתר ‏מאקו‏, 12 בינואר 2018