ניקוסיה
ניקוסיה (ביוונית: Λευκωσία "לפקוסיה", בטורקית: Lefkoşa "לפקושה") היא עיר באי קפריסין, המחולקת בין הרפובליקה של קפריסין לבין צפון קפריסין המוכרת על ידי טורקיה בלבד. שני חלקי העיר משמשים כערי בירה לשתי הישויות (על החלק הצפוני-טורקי ראו: לפקושה). נכון לשנת 2024, מספר התושבים בעיר הוא 200,452.
| |||
 | |||
| קולאז' של מקומות בניקוסיה | |||
| מדינה |
 קפריסין | ||
|---|---|---|---|
| מחוז | ניקוסיה | ||
| ראש העיר | קונסטנטינוס איאורוקדג'יס | ||
| שטח | 51 קמ"ר | ||
| גובה | 149 מטרים | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ בעיר | 330,000 (2015) | ||
| קואורדינטות | 35°10′21″N 33°21′54″E / 35.1725°N 33.365°E | ||
| אזור זמן | UTC+2 | ||
| www.nicosia.org.cy | |||
 | |||
מיקומה של העיר
עריכהניקוסיה ממוקמת על גדת נהר פדיאוס במרכז האי קפריסין. העיר מחולקת בין קפריסין הטורקית לבין קפריסין היוונית. במרכז העיר יש אזור חיץ שבו מחזיקים כוחות האו"ם. באפריל 2003 נפתחה נקודת מעבר בין שני חלקי העיר, דרך אזור החיץ.
כלכלה
עריכהניקוסיה היא המרכז הפיננסי של קפריסין. מטות רוב הבנקים במדינה יושבים בעיר כמו גם סניפים של "ארבעת הגדולים" – ארבעת משרדי ראיית החשבון הגדולים בעולם: דלויט טוש טומטצו, פרייסווטרהאוס קופרס, ארנסט אנד יאנג ו-KPMG.
בנוסף, העיר משמשת מרכז לייצור בדים, עורות, קדרות, מוצרי פלסטיקה ומוצרי נחושת.
תחבורה
עריכהניקוסיה מקושרת לערים מרכזיות אחרות בקפריסין באמצעות רשת כבישים מודרנית. A1 מחבר את ניקוסיה עם העיר לימסול בדרום וממשיך דרך כביש A6 לפאפוס. כביש A2 מחבר את ניקוסיה עם דרום מזרח לרנקה וממשיך דרך כביש A3 לעיירת הנופש איה נאפה. כביש A9 מחבר את ניקוסיה לכפרים שממערב העיר וכן להרי טרודוס. את העיר משרתים 2 נמלי התעופה הבינלאומיים: נמל התעופה הבין-לאומי לרנקה (52 ק"מ מהעיר), ונמל התעופה הבין-לאומי פאפוס (142 ק"מ).
תחבורה ציבורית בתוך העיר מוגשת כיום על ידי שירות אוטובוסים חדש ואמין. שירותי האוטובוס בניקוסיה מנוהלים על ידי OSEL. בחלק הצפוני, החברה של LETTAŞ מספקת את השירות הזה.
חברות מוניות רבות פועלות בניקוסיה. התעריפים מוסדרים על פי חוק ונהגי מוניות מחויבים להשתמש במונה.
בשנת 2010, כחלק מתוכנית הניידות המשולבת בניקוסיה, נערכה בדיקת היתכנות עבור רשת חשמלית מוצעת בחסות משרד התקשורת והעבודות הקפריסאי. הבדיקה השוותה בין שני תרחישים, עם או בלי תפעול של חשמלית במונחים של פליטות מזהמים.
בשנת 2011 הציגה עיריית ניקוסיה את מיזם האופניים השיתופיים, אשר מכסה את אזור ניקוסיה רבתי. התוכנית מנוהלת על ידי חברת האופניים הבין עירוניים של ניקוסיה (DEPL).
כיום אין רשת רכבות בקפריסין, אולם תוכניות להקמת רכבת בינעירונית נמצאים בתהליך.
היסטוריה
עריכההעת העתיקה
עריכהבעבר נקראה ניקוסיה "לדרה" או "לדריאה". במאה ה־8 לפנה"ס הייתה קפריסין כולה נתונה תחת שלטונה ההגמוני של צור.[1] בתחילת המאה הבאה נחלשה אחיזת צור באי, והאימפריה האשורית החדשה קיבלה את השליטה עליו; מלכי האי, וביניהם אונסגוסו (אונסגורס, שם יווני) מלך לדרה,[2] העלו מס וחומרי בנייה לאסרחדון,[3] וכן באו לאשורבניפל להגיש לו מנחות ולנשק את רגליו, והוא הכריחם ללוותו עם כוחותיהם ואניותיהם את חייליו בים וביבשה.[4]
בתקופה ההלניסטית, גדלה לדרה והפכה למרכז מנהלי, על חשבון השכנה מדרום אידליון שהלכה והידלדלה.[5]
ימי הביניים
עריכהב-1191, במהלך מסע הצלב השלישי, כבש ריצ'רד הראשון, מלך אנגליה את קפריסין, ומכרו למסדר אבירי היכל שלמה. אלה מכרו אותו בתורם לגי דה ליזיניאן, מלכה המודח של ממלכת ירושלים, ב-1192. אחיו של ליזיניאן אמלריך השני, מלך ירושלים הוכתר למלך קפריסין, וקבע את בירתו בעיר. בשנת 1489 הפכה העיר למושבה של הרפובליקה של ונציה, ובתקופה זו קמו ביצוריה של העיר.
העת החדשה
עריכהב-1570 הטילו העות'מאנים מצור על העיר, וכ-20,000 מתושביה מצאו בו את מותם. שנה לאחר מכן נכבשה העיר על ידי העות'מאנים, ואלה החזיקו בה עד שהאימפריה הבריטית כבשה את האי ב-1878. העיר שימשה כבירת הקולוניה הבריטית החדשה, והחלה מתפתחת מחוץ לחומות.
בשנת 1960 זכתה קפריסין בעצמאותה. שלוש שנים לאחר מכן הציע הארכיבישוף מקאריוס השלישי לערוך 13 תיקונים בחוקת המדינה, והדבר הביא לפריצת קרבות בין היוונים והטורקים באי. תהליך הקיטוב באי הלך והעמיק והאוכלוסייה הטורקית, שהיוותה כחמישית מכלל התושבים, החלה מתרכזת במובלעות. תהליך זה לא פסח על העיר. ב-1974 חלה שוב הסלמה ביחסי שתי הקהילות עקב חששם של הטורקים מסיפוח קפריסין ליוון. בתגובה פלש צבא טורקיה לצפונה של קפריסין, ובין היתר, השתלט גם על חלקה הצפוני של ניקוסיה. האי והעיר חולקו, וב-1975 הוקם הקו הירוק, חיץ פיזי בין שני החלקים. בשנת 2003 נעשו מאמצים בתיווך האו"ם לאחד את האי קפריסין ואת העיר, אולם הם הסתיימו בלי תוצאות. עם זאת, עקב הפשרת היחסים בין הטורקים ליוונים, נפתחו כמה נקודות מעבר לאורך אזור החיץ המחלק את האי, ובהן נקודת מעבר גם בעיר. ב-3 באפריל 2008 נפתחה נקודת מעבר נוספת על הקו הירוק ברחוב לדרה שבעיר. רחוב לדרה היה הרחוב הראשי של העיר לפני חלוקת קפריסין, אך הוא נחסם וננטש בשנת 1974. פתיחת נקודת המעבר ברחוב לדרה התאפשרה לאחר הפשרה נוספת ביחסים בין היוונים לטורקים בקפריסין ולוותה בטקס חגיגי בהשתתפות מנהיגי שני חלקי האי.
השכלה
עריכהבעיר ממוקמים רוב מוסדות הלימוד הקפריסאיים, ביניהם אוניברסיטת קפריסין, אוניברסיטת ניקוסיה ועוד שלוש אוניברסיטאות פרטיות.
ערים תאומות
עריכהכדורגל
עריכההעיר ניקוסיה היא אחת הערים בהן יושבים חלק ממועדוני הצמרת של הכדורגל בחלק היווני של האי הקפריסאי. בניקוסיה אלו אפואל, אומוניה, אולימפיאקוס, לאקאטמיה וטראסט.
קישורים חיצוניים
עריכה- אתר האינטרנט הרשמי של ניקוסיה (ביוונית)
- אור בר שלום, ניקוסיה למתחילים: המלצות לנופש קצת אחר בקפריסין, באתר הארץ, 16 ביולי 2018
- ניקוסיה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- מפות עתיקות של ניקוסיה, אתר ערים היסטוריות
הערות שוליים
עריכה- ^ Nadav Na'aman, Sargon II and the Rebellion of the Cypriote Kings against Shilṭa of Tyre, Orientalia 67, 1998, עמ' 244
- ^ Karen Radner, The many kingdoms of Cyprus, Assyrian empire builders (University College London), 2012
- ^ Erle Leichty, The Royal Inscriptions of Esarhaddon, King of Assyria (680-669 BC), Eisenbrauns, 2011, עמ' 23–24 (הקטע חוזר גם בעמ' 46)
- ^ Jamie Novotny, Joshua Jeffers, The Royal Inscriptions of Ashurbanipal (668–631 BC), Aššur-etel-ilāni (630–627 BC), and Sîn-šarra-iškun (626–612 BC), Kings of Assyria, Part 1, Eisenbrauns, 2018, עמ' 116–117 (הקטע חוזר בעמ' 141–142). יש לציין שחלק זה מהמסע הראשון של אשורבניפל לא מופיע בתיאורי המסע המוקדמים, והוא נוסף לאחר שהמלך ערך מחדש את ספרי שנותיו (על כך ראו בעמ' 107).
- ^ Pamela Gaber, The History of History: Excavations at Idalion and the Changing History of a City-Kingdom, Near Eastern Archaeology 61, 2008, עמ' 61 doi: 10.1086/nea20361348