לפקושה

בעבר נקראה ניקוסיה "לדרה" או "לדריאה". עד שנת 1192 היא לא נשאה חשיבות מיוחדת, ועריו החשובות של האי שכנו לאורך החוף. ב-1191, במהלך מסע הצלב השלישי, כבש ריצ'רד הראשון, מלך אנגליה את קפריסין, ומכרו למסדר אבירי היכל שלמה. המסדר מכר את האי בתורו לגי דה ליזיניאן, מלכה המודח של ממלכת ירושלים, ב-1192. אחיו של ליזיניאן אמלריך השני, מלך ירושלים הוכתר למלך קפריסין, וקבע את בירתו בעיר. בשנת 1489 הפכה העיר למושבה של הרפובליקה של ונציה, ובתקופה זו קמו ביצוריה של העיר. ב-1570 הטילו העות'מאנים מצור על העיר, וכ-20,000 מתושביה מצאו את מותם במהלכו. שנה לאחר מכן נכבשה העיר על ידי העות'מאנים, ואלה החזיקו בה עד שהאימפריה הבריטית כבשה את האי ב-1878. העיר שימשה כבירת הקולוניה הבריטית החדשה, והחלה מתפתחת מחוץ לחומות.

בשנת 1960 זכתה קפריסין בעצמאותה. שלוש שנים לאחר מכן הציע הארכיבישוף מקאריוס השלישי לערוך 13 תיקונים בחוקת המדינה, והדבר הביא לפריצת קרבות בין היוונים והטורקים באי. תהליך הקיטוב באי הלך והעמיק והאוכלוסייה הטורקית, שהיוותה כחמישית מכלל התושבים, החלה מתרכזת במובלעות. תהליך זה לא פסח על העיר. ב-1974 חלה שוב הסלמה ביחסי שתי הקהילות, עקב חששם של הטורקים מסיפוח קפריסין ליוון. בתגובה פלש צבא טורקיה לצפונה של קפריסין, ובין היתר, השתלט גם על חלקה הצפוני של העיר. האי והעיר חולקו, וב-1975 הוקם הקו הירוק, חיץ פיזי בין שני החלקים. בשנת 2003 נעשו מאמצים בתיווך האו"ם לאחד את האי קפריסין ואת העיר, אולם הם הסתיימו בלי תוצאות. עם זאת, עקב הפשרת היחסים בין הטורקים ליוונים, נפתחו כמה נקודות מעבר לאורך אזור החיץ המחלק את האי, וביניהן נקודת מעבר גם בעיר. ב-3 באפריל 2008 נפתחה נקודת מעבר נוספת בקו הירוק ברחוב לדרה שבעיר. רחוב לדרה היה הרחוב הראשי של העיר לפני חלוקת קפריסין, אך הוא נחסם וננטש בשנת 1974. פתיחת נקודת המעבר ברחוב לדרה, הנקודה היחידה שבה עוברים ישירות בין שתי הישויות ללא תיווך בינלאומי, לוותה בטקס חגיגי בהשתתפות מנהיגי שני חלקי האי.

התחבורה הציבורית בעיר נסמכת על אוטובוסים ועל שירותי דולמוש, והמסוף המרכזי העירוני נמצא ליד שער גירנה. התחנה המרכזית המשרתת את הקווים הבינעירוניים שוכנת כקילומטר מצפון לשער גירנה. לפקושה מקושרת אל שלוש עריה המרכזיות האחרות של הרפובליקה, גזימאוסה (Gazimağusa), גירנה (Girne) וגוזליורט (Güzelyurt) באמצעות כבישים דו-מסלוליים באיכות טובה, והכביש המרכזי המקשר את חלקה המזרחי של הרפובליקה אל חלקה המערבי, חוצה את רובעיה הצפוניים של העיר. נמל התעופה הבינלאומי ארג'ן (Ercan Uluslararası Havalimanı) המשרת את העיר, ואת הרפובליקה כולה, שוכן כ-13 ק"מ ממזרח לה.

לפקושה שוכנת בגובה של 150 מטר מעל פני הים, בליבו של המישור המשתרע במרכז קפריסין. נחל קנלה דרה (Kanlı dere, או פדיוס) מקיף אותה מצפון וממערב. העיר העתיקה ההיסטורית בנויה בצורת מתחם מבוצר עגול בקוטר של כ-1,500 מטרים, ואחד עשר מגדלי שמירה בולטים ממנו (תוכנית המתחם מופיעה בסמלה של העיר). חמישה מהם נמצאים בלפקושה וחמישה בחלק היווני שמדרום לה. מגדל השמירה האחד-עשר חצוי בין שתי הערים, ושטחה של העיר העתיקה מתחלק בין שתי הערים באופן שווה פחות או יותר. קו הגבול עובר ממזרח למערב, לאורך רחוב ארמו ושדרות באף (Baf Caddesi). מרכזה של העיר הטורקית הוא בכיכר אטאטורק (Atatürk Meydanı) ושדרות גירנה (Girne Caddesi) מובילות ממנה צפונה אל השער המרכזי בחומה הוונציאנית - שער גירנה (Girne Kapısı), הנמצא בצידה הצפוני של העיר העתיקה. מדרום לכיכר אטאטורק שוכן מעבר לדרה המחבר בין שני חלקי העיר. הרבעים החדשים של לפקושה משתרעים במישור שמצפון לעיר העתיקה.

המבנה הבולט ביותר בנופה של העיר הוא מסגד סלימיה (Selimiye Camii). המסגד, ששימש בעבר כקתדרלת סופיה הקדושה, שוכן בליבה של העיר העתיקה. בניית המבנה החלה ב-1209 בסגנון גותי, והסתיימה רק ב-1326. המבנה סבל מהזנחה בשנים שלאחר מכן, ונפגע ברעידות אדמה, והעות'מאנים הסבו אותו למסגד והוסיפו לו את שני המינרטים שבחזיתו המערבית.

מבנה גותי נוסף בעיר הוא מסגד היידארפשה (Haydarpaşa Camii) שהוקם במאה ה-14 ככנסייה המוקדשת לקתרינה הקדושה. כיום משמש המבנה כגלריה לאמנות.

החאן הגדול (Büyük han) נבנה ב-1572, שנה לאחר הכיבוש העות'מאני של העיר. כחאנים אחרים הוא הוקם סביב חצר מרכזית, ו-67 חדריו משתרעים בשתי קומותיו. המבנה שוחזר ומשמש כיום כמוזיאון. חאן נוסף הוא "חאן המהמרים" (Kurmacılar hanı), אשר הוקם בסוף המאה ה-17 ועדיין משמש כבית הארחה.

שרידי הבדסטן (Bedesten) שוכנים מול השוק העירוני (Belediye pazarı) הפעיל. הבדסטן הוקם ככנסייה ביזנטית במאה ה-6, ובמאה ה-14 הוגדל והיה לכנסייה קתולית. במאה ה-15 שב המבנה לשמש ככנסייה אורתודוקסית, אך לאחר מכן הפכו אותו העות'מאנים למחסן תבואה. למרות ההזנחה, שמורים במבנה מצבות מרחבי האי.

בעיר מספר מוזיאונים:

• "מוזיאון הברבריות" מנציח את התנכלויות הרוב היווני למיעוט הטורקי באי, בפרט מצד ארגון אאוקה, שפעל מאמצע שנות ה-50 עד אמצע שנות ה-70.
• "המוזיאון הטורקי" פועל במבנה מהמאה ה-17, אשר שימש כמשכנו של המסדר הסופיי שייסד ג'לאל א-דין רומי. מסדרי הדרווישים דוכאו ובוטלו על ידי מוסטפא כמאל ב-1926 במסגרת רפורמות אטאטורק, ובמוזיאון מוצגים הקשורים לתרבותם ולהיסטוריה הטורקית של האי בכלל.
• ב"ספריית מהמוט השני" 1,700 ספרים וכתבי יד, חלקם בני 700 שנים.

•  
  כיכר אטאטורק
•  
  המעבר ברחוב לדרה. מבט מלפקושה
•  
  סמטה בעיר

בליגת העל של צפון קפריסין משחקות מספר קבוצות מלפקושה, יניג'מי אדלן (Yenicami Ağdelen Kulübü), גניילי (Gönyeli Spor Kulübü), גנצ'ליק גוג'ו (Gençlik Gücü Türk Spor Kulübü), קיצ'יק קיימאקלה (Küçük Kaymaklı Spor Kulübü) וצ'טינקאיה טורק (Çetinkaya Türk Spor Kulübü).

ללפקושה חמש ערים תאומות, שלוש מהן בטורקיה:^[2]

• טורקיה  אנקרה, טורקיה
• טורקיה  בורסה, טורקיה
• מקדוניה  קומנובו, מקדוניה
• טורקיה  גזיאנטפ, טורקיה
• מולדובה  קורמט, מולדובה

•   אתר האינטרנט הרשמי של לפקושה