ממלכת רומניה

בשנת 1856, התקיימה בפריז שבצרפת ועידת שלום בסיום מלחמת קרים. במהלך הוועידה הציע שר החוץ הצרפתי, הרוזן אלכסנדר ז'וזף ואלווסקי (בנו הלא-חוקי של נפוליאון בונפרטה), לאחד את הנסיכויות הרומניות מונטניה ומולדובה, תחת שלטונה של שושלת שאינה רומנית (כדי למנוע את הריבים האפשריים בין יוצאי מולדובה ויוצאי מונטניה). הדבר התקבל על דעת משתתפי הוועידה ונכלל בהחלטותיה.

בהתבסס על חוזה השלום של פריז, התכנסו במונטניה ובמולדובה האסיפות המכוננות לדון באיחוד ביניהן. ב-4 בינואר 1859 בחרה האספה של מולדובה את אלכסנדרו יואן קוזה כנסיך-מושל, ושלושה שבועות אחר כך - ב-24 בינואר 1859, האספה של מונטניה בחרה אף היא בקוזה לשליט, וכך איחדו הרומנים את נסיכויותיהם תחת שלטונו של אותו נסיך. האידיליה החזיקה מעמד 7 שנים כשב-12 בפברואר 1866 הודח יואן קוזה מכיסאו, והרומנים החלו במגעים במגמה להביא נסיך זר ולהמליך אותו על ארצם, ברוח החלטות ועידת השלום בפריז.

לאחר שהשלטון הזמני ברומניה קיבל סירוב מהנסיך פיליפ, רוזן פלנדריה, הוא פרסם הכרזה בה המליץ על בחירתו במשאל עם של קרול לודוביק מבית הוהנצולרן-זיגמרינגן. ב-10 במאי 1866 הגיע קרול לבוקרשט, נשבע שבועת אמונים בפרלמנט הרומני והוכרז כדומניטור (שליט) רומניה. ב-29 ביוני 1866 פורסמה חוקה חדשה שהסדירה את היחסים בתוך המלוכה הפרלמנטרית (תחילה לא הייתה זו ממש מלוכה, כי רומניה הייתה וסלית של האימפריה עות'מאנית) של רומניה, את חלוקת הכוח והסמכויות.

בנובמבר 1869 נשא קרול הראשון לאישה את אליסאבטה, נסיכת ויד וביום 20 באוגוסט 1870 נולדה בתם היחידה, מריה, שנפטרה ממחלת השנית כעבור ארבע שנים והזוג נשאר חשוך ילדים.

בקונגרס ברלין (1878) הוכרה רומניה כמדינה עצמאית, וב-10 במאי 1881 רומניה הוכרזה למונרכיה,^{[דרוש מקור]} וקרול הוכרז כקרול הראשון, מלך רומניה. היום הזה הוכרז אז כחג הלאומי של רומניה ונשאר ככזה עד שנת 1947. ביום 19 באפריל 1889 הגיע לרומניה הנסיך פרדיננד, אחיינו של המלך קרול, והוכרז כיורש עצר מלכותי.

ביום 29 בדצמבר 1892 נשא פרדיננד לאישה את מריה מאדינבורג נכדתה של המלכה ויקטוריה. לזוג נולדו חמישה ילדים, קרול הבן שלימים יוכתר כהמלך קרול השני, אליזבטה - לימים מלכת יוון, מריה - לימים מלכת יוגוסלביה, ניקולאי, אילאנה - שלאחר היותה לנזירה נקראה "האם אלכסנדרה", ומירצ'אה שנפטר ממחלה בגיל ארבע בתקופת מלחמת העולם הראשונה.

ב-27 בספטמבר 1914, בגיל 75, נפטר המלך קרול הראשון ולמחרת הושבע יורשו, פרדיננד הראשון. הנסיך קרול, שכבר הספיק לוותר פעמיים על עתידו המלכותי (בגלל ענייני אהבהבים) ולחזור בו, התחתן ביום 10 במרץ 1921 עם הנסיכה אלנה מהמשפחה המלכותית של יוון. ב-25 באוקטובר 1921 נולד בנם של קרול ואלנה, מיכאי - לימים מיכאי הראשון.

לאחר מלחמת העולם הראשונה סופחו לרומניה חבלי ארץ נרחבים, הכוללים את טרנסילבניה, בוקובינה, הקדרילטר (חלק מדוברוג'ה), ובסראביה. רומניה, כפי שהייתה לפני התרחבותה, מכונה בפי העם הרגאט (הממלכה ברומנית) ורומניה שלאחר ההתרחבות מכונה רומניה הגדולה. ב-15 באוקטובר 1922 הוכתר הזוג המלכותי, פרדיננד ומריה, כמלכי רומניה הגדולה, בטקס שהתקיים באלבה יוליה.

יורש העצר, הנסיך קרול, הסתלק יחד עם המאהבת שלו, אלנה לופסקו (יהודייה למחצה) והודיע בפעם השלישית על ויתור על המלוכה. בנו, מיכאי, הוכרז כיורש העצר. ב-20 ביולי 1927 נפטר המלך פרדיננד ומיכאי, עדיין ילד, הוכתר כמלך מיכאי הראשון. הוקמה מועצה מייעצת, שתפעל בשמו, המורכבת מהפטריארך מירון קריסטאה, הנסיך ניקולאה (אחיו של קרול), וגאורגה בוזדוגן.

ב-6 ביוני 1930 חזר קרול לרומניה ותפס את השלטון וכעבור יומיים הוכרז כקרול השני, מלך רומניה. זמן קצר לאחר מכן חזרה לרומניה גם המאהבת שלו. ביום 1 בספטמבר 1932 הוכרזו הגירושים בין המלך קרול ובין אשתו אלנה, אם מיכאי. אלנה נאלצה לעזוב את רומניה. ביום 10 בפברואר 1938 ביטל המלך קרול השני את החוקה והכריז על דיקטטורה מלכותית.

לאחר פתיחת מלחמת העולם השנייה, בלחץ ברית המועצות ויתרה לה רומניה על בסרביה, ובלחץ גרמניה ויתרה רומניה לבולגריה על הקדרילטר ולהונגריה על כמחצית מטרנסילבניה. ברומניה פרצו מהומות והמלך קרול ויתר שוב על מלכותו לטובת בנו, כשהשלטון המעשי נתון בידיו של הגנרל יון אנטונסקו. לאחר מרד הלגיונרים של הוריה סימה ודיכויו, הפכה רומניה לדיקטטורה צבאית תחת יון אנטונסקו ונכנסה למלחמה נגד ברית המועצות. המלך מיכאי נקט עמדה נגד המלחמה, דבר שעורר את זעם הגרמנים.

בעקבות התבוסות הגרמניות ניהל המלך מיכאי מגעים סודיים, יחד עם מפלגות האופוזיציה, עם כוחות בעלות הברית. לאחר כניסת הכוחות הסובייטים לרומניה ובעקבות סירובו של אנטונסקו לחתום על שביתת נשק, הדיח אותו המלך מיכאי והקים שלטון צבאי חדש בהנהגת הגנרל סנטסקו. רומניה החליפה צד במלחמה והתחילה להילחם בגרמנים. בלחץ ברית המועצות הוקם שלטון אוהד לקומוניזם בהנהגתו של פטרו גרוזה. כשהמלך, בתמיכת המפלגות הדמוקרטיות, דרש את התפטרותו של פטרו גרוזה, האחרון סירב והמשיך לשלוט. המלך הפסיק לחתום על החוקים והצוים שמוציאה הממשלה. בנובמבר 1945, בהפגנה התומכת במלך, נתן השלטון הוראה לירות במפגינים ולבצע מעצרים המוניים. לאחר שלא קיבל גיבוי ממדינות המערב, הפסיק המלך את שביתת החתימות, אך השיג מינוי שני שרים דמוקרטים בתוך הממשלה.

בסוף דצמבר 1947 אולץ מיכאי הראשון לוותר על המלוכה והוא יצא לגלות. רומניה הוכרזה כרפובליקה העממית הרומנית.

המלך מיכאי, יחד עם משפחתו וכמה מקורבים, עזב את רומניה ברכבת. לאחר תקופת מה באנגליה עבר מיכאי לשווייץ, שם שהה רוב חייו.

מלך הרומנים (ברומנית: Regele Românilor) היה התואר הרשמי של מלכי רומניה בין השנים 1881–1947, אך התואר השגוי, מלך רומניה (רומנית: Regele României), השתרש בפי כל.

• היסטוריה של רומניה