מגוג

מגוג בדרך כלל משתייך למסורות של אחרית הימים, בעיקר בספר יחזקאל פרקים ל"ח-ל"ט בהקשר של:

"גּוֹג אֶרֶץ הַמָּגוֹג נְשִׂיא, רֹאשׁ מֶשֶׁךְ וְתֻבָל."

— ספר יחזקאל, פרק ל"ח, פסוק ב'

הוא ידוע במיוחד על אזכורו בהקשר של מלחמת גוג ומגוג.

יוסף בן מתתיהו זיהה כצאצאיו של מגוג את העם הסקיתי, עם ממוצא הודו-אירופי שישב בין המאה ה-8 לפנה"ס למאה הראשונה לפנה"ס בערבות אוקראינה הדרומית לחופיו של הים השחור. לפי דבריו היוונים קראו לסקיתיה מגוגיה.^[1]

איזידורוס מסביליה הוסיף גם את הגותים לבניו של מגוג. ג'ואנס מגנאוס החשיב את בניו של מגוג גם לגותים וגם לשוודים וכריסטינה, מלכת שוודיה, החשיבה את עצמה כמספר 249 בשושלת המלכים יוצאי חלציו של מגוג.^{[דרוש מקור]}

על פי המלומד הפיני דניאל יוּסְלֶנְיוּס (Daniel Juslenius;‏ 1676–1752), העם הפיני הוא אחד מצאצאיו של מגוג שהיגר לפינלנד. על פי כמה מקורות הוא קשור גם לעם האירי. למגוג היה גם נין שנקרא "חבר", שצאצאיו הופצו באזור הים התיכון.^{[דרוש מקור]}

• "גוג ומגוג", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)