כלנית מצויה

הכלנית היא גאופיט רב-שנתי הגדל בבָּתוֹת, בקרקעות כבדות לא-מופרעות ולא-מלוחות. הכלנית פורחת בחורף ובאביב בחודשים דצמבר–מרץ ובאזורים קרים יותר לעיתים גם באפריל, כאשר שיא הפריחה הוא בחודש פברואר.

פקעת הכלנית היא "פקעת היפוקוטיל"; חלק ממנה מתפתח מתת-הפסיג.^[5] הפקעת, המכילה עמילן כחומר תשמורת, מתחדשת מדי שנה: בראש הפקעת הישנה נוצרת פקעת חדשה המתמלאת בזכות הפוטוסינתיזה, המתרחשת בעלי הצמח, ובמהלך הפריחה מנוצלים חומרי התשמורת שהצטברו בפקעת מהשנה שעברה, והיא מצטמקת והולכת. בתחתית הפקעת הישנה ניתן למצוא מעין קליפות, שהן שרידי הפקעות משנים קודמות.^[6] מאחר שכל פקעת צומחת מעל קודמתה, היא קרבה מאוד לפני השטח, ושורשים מיוחדים בתחתית הפקעת מתכווצים ומושכים אותה כלפי מטה.^[7] אך בכל זאת, בשל קרבתה לפני השטח, אין הכלנית מצויה בשדות מעובדים, משום שפקעותיה נפגעות מהחריש.^[6]

לכלנית גבעול עגול בגובה 20–30 ס"מ, בעל שושנת עלים גזורים דלילה בבסיסו, ומעטפת של שלושה עלים גזורים סנטימטרים אחדים מתחת לפרח. כל גבעול נושא פרח אחד.

פרח הכלנית הוא פרח גדול, שקוטרו 3–10 סנטימטרים (1.2–3.9 אינץ') בדרך כלל, ובזנים מתורבתים יכול להגיע גם ל-15 ס"מ. צבע הפרחים אדום עז, לבן או במנעד רחב של גוני סגול, מכחול כהה עד ורוד בהיר. הפרח בעל עטיף פשוט, ללא עלי גביע. עלי הכותרת גדולים ודקים, ומספרם אינו קבוע, אך בדרך כלל נע בין 5 ל-6. במרכז הפרח ניצבת מעין כיפה מוגבהת, הנושאת עֱלִיים ואבקנים מרובים שצבעם שחור. גודל גרגרי האבקה כ-25 מיקרון, ומספרם יכול להגיע ל-2 מיליון גרגרים לפרח.^[8] לאחר ההפריה מוקפת הכיפה בטבעת לבנה.

כל פרח פורח ימים אחדים, נסגר בשעות הלילה ונפתח בשעות היום. סגירת הפרח מגינה על האבקה מלחות ומקור, ולכן בימים גשומים יש שהפרחים נשארים סגורים. פתיחת הפרחים וסגירתם נעשית באמצעות מנגנון המבוסס על צמיחת עלי הכותרת מבסיסם: בערב צומחים התאים בצד החיצוני של עלי הכותרת ומכופפים אותם כלפי פנים, ובבוקר צומחים התאים בצד הפנימי של העלים, ופותחים אותם. התארכות עלי הכותרת גורמת להתרחבות הכתם הלבן שבבסיסם, כך שרוחב הכתם מעיד על גילו של הפרח.^[6]

עוקצי הפרחים המופרים ממשיכים להתארך, והפירות הבשלים מוגבהים בהרבה מהפרחים שסביבם. הפרי הוא קובץ של פרודות זעירות בנות זרע אחד, עטופות בשערות רכות המאפשרות את הפצתן למרחקים באמצעות הרוח.

הכלנית מואבקת על ידי מגוון חרקים, הניזונים משפע האבקה שבפרחים. הפרחים אינם מייצרים צוף.^[9] כלניות שאינן אדומות מואבקות בעיקר על ידי זבובים, וכלניות אדומות מואבקות בעיקר על ידי חיפושיות ממשפחת הפרחיתיים (Glaphyridae), שהן ייחודיות בקרב החרקים ביכולתן לזהות צבע אדום. האבקה שממנה ניזונות הפרחיות עשירה מאוד בחלבונים, הנחוצים לתקופת הרבייה שלהן. גם חרקים מסוג תריפסים (Thysonoptera) תורמים להאבקת כלניות למרות גודלם הקטן וזאת עקב מספרם הרב.^[3]

בשלב הראשון של פריחת הכלנית הביציות בשלות בעוד שגרגרי האבקה אינם בשלים. זהו השלב הנקבי. בהמשך מופרות הביציות, השחלה מתקשה, וגרגרי האבקה מגיעים לבשלות. כלנית שהופרתה מתהדרת בכתר לבן בבסיס עלי הכותרת שלה – כך היא בולטת יותר לעיני המאביקים שלה בשלב הזכרי, שבו דרושים יותר ביקורים להפצת הכמות העצומה של גרגרי האבקה. זרעי הכלנית מכוסים בציצית שערות המסייעת להפצתם בעזרת הרוח. על-מנת לאפשר הפצה יעילה למרחקים, הגבעול הנושא את הפרח ממשיך להתארך לאחר הפריחה, כך שהפרי הבשל, שממנו משתחררים הזרעים, מוגבה מעל שאר הצמחייה.

כל הכלניות בארץ, על צבעיהן השונים, הן בנות אותו מין, ולכן ההפריה ביניהן אפשרית. צבעי הכלנית נקבעים באמצעות הגנים של צמח האב וצמח האם. הצבעים הנפוצים הם: אדום, לבן וסגול שנע בין גוונים של כחול עד ורוד. בסך הכול מוגדרים 25 טיפוסי צבע בכלניות.^[10][3] עם זאת, נראו גם כלניות בודדות בגוונים צהובים^[11] (ככל הנראה מדובר במוטציות או במחלה שפגעה בכלנית).

צבעי הכלניות נקבעים על ידי שלושה גנים בשלושה אתרים (לוקוסים): אדום, לבן וסגול. לכל גן יש שני אללים, כאשר כל אלל יכול להיות דומיננטי (שלטני) או רצסיבי (נסגני). בכלניות דווקא האללים הרצסיביים הם הקובעים את הצבע באופן הבא (כפי שפיענחו דני זהרי ואורה הורוביץ):^[10]

• כלנית עם שני אללים אדומים רצסיביים תהיה אדומה.
• כלנית עם לפחות אלל אדום דומיננטי אחד ושני אללים לבנים רצסיביים תהיה לבנה.
• כלנית עם לפחות אלל אדום דומיננטי אחד, אלל לבן דומיננטי אחד ושני אללים סגולים רצסיביים תהיה סגולה-כחולה.
• כלנית שכל צבע בה כולל לפחות אלל דומיננטי אחד תהיה ורודה.

תפוצת הכלניות הלא-אדומות בארץ ישראל מוגבלת רק לצפון הארץ ומרכזה (מאזור השפלה וצפונה), ואילו כל הכלניות דרומית לקו זה הן אדומות. הסיבה לכך היא תנאי האקלים השונים השוררים באזורי הארץ השונים, ובכך שהכלניות האדומות עמידות יותר ליובש. זו גם הסיבה לכך שבמדרונות יבשים יחסית הפונים מזרחה או דרומה שולטות הכלניות האדומות על פני הלא-אדומות. הכלניות הלא-אדומות צריכות קרקע מתאימה ותנאים של גשם, קור ולחות מספקים.

יחד עם הצבע האדום מופיעים, נוסף על עמידות ליובש, התכונות הבאות:^[10][3]

• בכלניות האדומות שולט הפיגמנט (צבען) פרלרגוונידין.
• צבען של הכלניות האדומות אינו דוהה במשך הפריחה, בעוד שצבען של כלניות לא אדומות דוהה עם גדילת עלי הכותרת.
• אחרי שכלנית אדומה מגיעה לבשלות, מופיעה סביב האבקנים טבעת לבנה, תכונה שלא קיימת בכלניות לא-אדומות (אם כי הפיגמנטים בלא-אדומות שסביב העטיף כן משתנים כך שהן לא בולעות אור על-סגול).
• תאי האפידרמיס שעל פני השטח הפנימי של העטיף מתארכים לפטמיות. כתוצאה מכך, הצד הפנימי של עלי הכותרת קטיפתי יותר בכלנית אדומה.
• בדרך כלל, כלניות אדומות פורחות כשלושה שבועות מאוחר יותר מכלניות צבעוניות, וגם נובלות אחריהן.

סוג הקרקע שעליה צומחת הכלנית עשוי להשפיע על ריכוז הפיגמנט, ולכן נראים לעיתים שדות כלניות שבהם כל הפרחים באותו צבע. כלניות לא-אדומות גדלות על קרקע בזלתית, על קרקעות אלוביאליות כבדות או על קרקעות עשירות במינרלים על סלע גיר קשה. לעומתן, כלניות אדומות גדלות גם על קרקע שעל גבי סלע גיר רך.

בארץ ישראל נפוצה הכלנית החל מהצפון, עבור באזור הרי ירושלים, השרון והמרכז, וכלה בנגב המערבי בדרום. בדרום הארץ ניתן לראות בעיקר כלניות אדומות (בייחוד באזורים שליד חוות השקמים, בתרונות בארי, שוקדה, אור הנר ובין קיבוץ סעד לקיבוץ רעים), ומדי פעם גם כלניות לבנות או ורודות (נראו גם כלניות בגוון צהבהב^[11]). בחודש פברואר יוצרות הכלניות מרבדים גדולים של פריחה בצבע אדום, דבר המושך מטיילים רבים לאזור. משנת 2009 מתקיים באזורי הפריחה בפברואר פסטיבל דרום אדום, המציע אטרקציות תיירותיות שונות לצד פריחת הכלניות.^[12][13]

בצפון הארץ נפוצות הכלניות בשלל צבעים: אדום, לבן, כחול וסגול. בצפון נמצאים ריכוזים של כלניות ב"גבעת הכלניות" שליד שער מנשה, באזור כורזים מצפון-מערב לכנרת ובגולן מדרום מקצרין, באזור כביש 87. כמו כן, ליד מנחת מגידו ישנו שדה ובו כלניות בשלל צבעים (אם כי בשנים האחרונות פלש לשדה קנרס סורי, המסתיר חלק מהן ומתחרה עִמן על מקום מחיה). ב-7 בנובמבר 2010 נגרם נזק כבד לשדה הכלניות שליד המנחת, כאשר קבלן של מע"צ שפך עליו כ-200 מטר מעוקב פסולת של זפת ואספלט.^[14] למרות הנזק, שדה הכלניות התאושש ושב לפרוח בחורף 2011.^[15]

בישראל הכלנית היא צמח מוגן על פי חוק.^[16] בשנות ה-50 של המאה ה-20 עמדו הכלנית ופרחים נוספים בסכנת הכחדה מהנוף המקומי עקב קטיפה מרובה של פרחים, כולל לצרכים מסחריים. כתוצאה מכך, נחקק בשנות ה-60 של המאה ה-20 חוק המכריז על 264 מינים כצמחים מוגנים אותם אסור לקטוף. לצד אכיפת החוק, החל מסע הסברה בראשות החברה להגנת הטבע ובסיוע מורים וגננות, שמטרתו לחנך את הציבור הרחב ואת הילדים שאסור לקטוף פרחים ובפרט צמחים מוגנים. מסע ההסברה, שהשתמש בכלנית כאחד מסמליו, נחל הצלחה רבה. רוב הציבור הפסיק לקטוף פרחים, והכלניות, לצד פרחים מוגנים אחרים, שבו ונפוצו בבתי הגידול הטבעיים שלהם ברחבי הארץ.

בישראל יש יחסית מעט פרחים אדומים, ובולטים בהם הכלנית, הנורית (נורית אסיה) והפרג (פרג אגסני). בגלל הדמיון בין הפרחים, ובפרט עקב צבעם האדום העז, רבים מתבלבלים ביניהם.

• הכלנית המצויה היא הראשונה שפורחת (מתחילה בסוף דצמבר או בתחילת ינואר), ולה לפחות 5 עלי כותרת, שעליהם יש בדרך כלל טבעת לבנה סביב בסיס האבקנים השחור. לכלנית אין עלי גביע, אך שושנת עלים נמצאת מספר סנטימטרים מתחת לפרח. לעלי הכותרת מראה קטיפתי.
• אחריה מבחינת סדר הפריחה באה הנורית. גם לנורית לפחות 5 עלי כותרת אדומים ואבקנים שחורים, אך לה יש עלי גביע ואין לה טבעת לבנה. בדרך כלל, עליה נוצצים יותר מזו של הכלנית ולעיתים קרובות קרועים ובלויים יותר עקב פעילות החרקים האגרסיבית בתקופת פריחתה (סוף חודש פברואר ורוב חודש מרץ, תלוי במזג האוויר).
• האחרון שפורח הוא הפרג, שיוצר גם הוא מרבדים אדומים באביב (חודשי מרץ, אפריל, מאי ולעיתים תחילת יוני). הפרג שונה מהכלנית והנורית. יש לו רק 4 עלי כותרת ובבסיסם כתמים שחורים גדולים.

בפעילויות טבע לילדים נהוג להסביר הבדלים אלה באמצעות אגדה על שלוש נסיכות יפות (או לפי גרסה אחרת שלישיית אחיות זהות), בנות משפחת כנ"ף (כלנית, נורית ופרג), שמגיעות לנשף וכולן לובשות שמלה אדומה. כל נסיכה נוקטת טקטיקה שונה (צעיף לבן, נצנצים או עגילים שחורים) כדי להיות יפה יותר ולהיבדל מרעותה.^[17]

בסוג כלנית כ-120 מינים הנפוצים בכל רחבי העולם, בעיקר באזורים בעלי אקלים מתון או קריר.^[8]

בעולם נפוצה הכלנית המצויה בעיקר באזורים בעלי אקלים מתון או קריר בחצי הכדור הצפוני, בדרום יבשת אירופה, מפורטוגל וספרד מזרחה ועד תוך חבל כורדיסטן וחופי צפון אפריקה (מצרים, לוב, אלג'יריה ומרוקו), כאשר היא משגשגת במיוחד בארצות אגן הים התיכון: איטליה, יוון, מלטה, קפריסין, טורקיה, סוריה, לבנון וארץ ישראל.^[4] עם זאת, ניתן למצוא כלניות גם ביפן, סין ודרום אפריקה. כלניות הובאו כצמח תרבות גם לאמריקה הצפונית וייתכן שכמה מהן התפשטו גם לטבע.^[18]

בית הגידול של הכלנית המצויה הוא בעיקר בבתות, ערבות-שיחים, חורש ים-תיכוני ושטחים טבעיים לא מופרעים. הכלנית אינה עמידה למליחות גבוהה וגדלה בקרקעות שאינן מלוחות.^[5]

בעברית קרוי הצמח "כלנית מצויה". השם "כלנית" נגזר מהמילה "כַּלָּה", שכן הכלנית יפהפייה ומלכותית כמו כלה ביום חתונתה. ככל הנראה נגזר השם מהצמח "כלניתא" הנזכר בתלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ל"ה, עמוד א', שחוקר הצמחים היהודי-הונגרי הרב עמנואל לעף (לֵב) זיהה עם הכלנית, בניגוד לפירושים אחרים שסברו שמדובר בפרג.^[19][20]

בערבית נקראת הכלנית המצויה شقائق النُعمان (שַׁקַ֫אאִ'ק א-נֻעְמַ֫אן – פצעי נועמן).^[21][22] שם זה מבוסס כנראה על המיתוס על אודות אל המזון והצמחייה השומרי תמוז, ששמו הפיניקי היה "נעמן". על פי מסורת זו, נפצע תמוז/נעמן אנושות מנגיחת חזיר בר שניסה לצוד, ודמו שטפטף בעת שהובל אל אהובתו, האלה עשתרת, הפך לפרחים אדומים. אגדה זו התגלגלה בנוסח שונה מעט גם למיתולוגיה היוונית, שם נקרא האל אדוניס, על פי שמו הכנעני "אדון".^[23] לפי סברה זו, "נעמן" הוא גם מקור השם היווני Anemōnē, המשמש כיום כשם המדעי של הסוג, בעוד שהשם "אדוניס" (Adonis) ניתן כשם מדעי לצמח אחר הפורח באדום עז, דמומית, אף הוא ממשפחת הנוריתיים.

סיפור נוסף נקשר בשמו של א-נעמאן בן אל-מונד'ר (النعمان بن المنذر), המלך הלח'מי האחרון של אל-חירה, ממלכה ערבית-נוצרית שהתקיימה עד תחילת המאה ה-7 בגבול מסופוטמיה ובחצי האי ערב. על פי הסיפור, גילה המלך חלקת אדמה שופעת כלניות בין החולות, ואסר את גישת הציבור אליה, ולכן נקרא הצמח "שקאא'ק א-נעמאן", על שם המקום בו צמח ("שקאא'ק", בהקשר זה, הוא צורת הרבים של "שקיקה", חלקה פורייה מוקפת חולות).^[21]

משמעותו הערבית של השם "נעמן" נכנסה גם למסורת העברית, בפירוש אברהם אבן עזרא לספר ישעיהו. המילה "נעמנים" מופיעה בפסוק ”כִּי שָׁכַחַתְּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵךְ וְצוּר מָעֻזֵּךְ לֹא זָכָרְתְּ; עַל-כֵּן תִּטְּעִי נִטְעֵי נַעֲמָנִים וּזְמֹרַת זָר תִּזְרָעֶנּוּ” (ישעיהו י"ז, י'). בפירושו לפסוק זה מפרש אבן עזרא את המילה – "כמשמעו בלשון קדר, והוא צמח שיצמח מהרה",^[24] ולפיכך מסיקים פרשנים כי כוונתו לכלנית, וכי הצמח מופיע כסמל לעזובה ולארץ נטושה.^[20] הרמב"ם זיהה את הביטוי "שושנת המלך" (משנה, מסכת כלאים, פרק ה', משנה ח') עם "שקאיק אל נעמן", הוא הכלנית.^[25]

שם המין, Anemone coronaria, פירושו "אָנֶמוֹנָה עטוּרה" או "אָנֶמוֹנָה הכתר". לפי מיכה לבנה, מקור השם "אנמונה" הוא בנימפה אנמון, שפירוש שמה ביוונית הוא "בת הרוח", ושהייתה נימפת רוחות הבוקר. הרוח המערבית זפיר התאהב באנמון, ובתגובה הרגה אותה אשתו הקנאית. זפיר זעק לעזרתה של אפרודיטה, אלת האהבה והיופי, והיא הפכה את אנמון לפרח אדום שמת בקיץ ומתחדש בכל חורף. סיפור זה דומה לסיפור על נעמן הכנעני ועל אדוניס היווני. לפי אובידיוס במטמורפוזות, יצרה ונוס את הפרח מדמו של אהובה אדוניס שנהרג מפגיעת חזיר בר

פרח צמח מן הדם הרותח וצבע של דם לו
צבע גרעין הרימון שקליפה עדינה תסתירנו;
גון ארגמן לו. ימים בכל זאת, לא ירבה זה הפרח,
כי עלעלי עטרתו רפויים, מעמד לא יחזיקו,
חיש ישירום הרוחות, שעל שמן הוא נקרא עד ימינו

— מטמורפוזות, ספר 10, תרגום שלמה דיקמן

בזרי הכלניות נהגו לעטר את מזבחה של אפרודיטה ומכאן מקור השם coronaria, שפירושו "עטרה" או "כתר".^[8] באנגלית קיבל השם Anemone משמעות כללית של פרח נאה, וממנו נגזר שמה העממי של שושנת הים, Sea Anemone.

הכלניות הן מהפרחים האהובים על הישראלים, זאת בעיקר עקב צבען האדום העז והמרבדים האדומים שהן יוצרות בחורף. סקר שערכה החברה להגנת הטבע ב-2007 מצא שהכלנית היא פרח הבר המוכר והאהוב ביותר על הישראלים.^[1] במשאל שנערך ב-2013 ה'תשע"ד בקרב עשרות אלפי ישראלים על ידי החברה להגנת הטבע ו-ynet נבחרה הכלנית לפרח הלאומי של ישראל.^[2]

נתן אלתרמן ומשה וילנסקי חיברו את השיר "כלניות" שביצעה שושנה דמארי. השיר נכתב במקור כשיר טבע המתאר דורות של משפחה – נערה המתבגרת ונהפכת לסבתא, ונכדתה – שהיו יורדות לגיא לקטוף כלניות, אך הוא הפך לשיר מחאה נגד המנדט הבריטי עקב הכינוי "כלניות" שהודבק לחיילי הדיוויזיה המוטסת הבריטית השישית שהוצבו בארץ ישראל, בגלל הכומתות האדומות שחבשו.

בשטר בסך לירה אחת בסדרה הראשונה של שטרות הלירה הישראלית שהנפיק בנק ישראל בסוף שנת 1955 (סדרת נופי הארץ) ואשר עוצבה על ידי אמני יצרנית השטרות הבריטית דה לה רו, בצד הפנים הודפס נוף הגליל העליון, ועל פ��י סימן המים (סמל מדינת ישראל) הודפס צרור כלניות.

ב-1959 הונפק בול בעיצובו של צבי נרקיס ועליו ציור של כלנית.

הכלנית מופיעה גם בשירה הידוע של נעמי שמר "הטיול הקטן" (1957), המתאר טיול בטבע של חבורת ילדים: "לַטִּיּוּל יָצָאנוּ / כַּלָנִית מָצָאנוּ / עַל גִּבְעַת הַדֶּשֶא בַּמַּעֲרָב".

ציור של כלנית מופיע על תג היחידה של עוצבת הגליל. פגז טנק רב-תכליתי 120 מ"מ שנמצא בשירות צה"ל נקרא "כלנית" ונחשב לפגז המתקדם בסוגו בעולם.

סמל העיר כרמיאל כולל אף הוא ציור של כלנית.

בגבעת הכלניות שמול חוות שקמים בנגב הצפון-מערבי, הידועה בפריחת הכלניות שבה בחורף, קבורים אריאל שרון ורעייתו. ב-13 בינואר 2014 נקבר שרון בהלוויה צבאית בגבעת הכלניות תחת אבטחה גדולה. מבצע ארגון הלוויה וסידורי הביטחון כונה "מבצע כלניות".^[26]

במהלך מלחמת חרבות ברזל נוצר המיצב "כלניות לפני הגשם" להנצחת קורבנות טבח שבעה באוקטובר. המיצב נוצר ביוזמה ארצית שבה הוכנו כלניות מחומרים שונים בהשראת פסטיבל "דרום אדום".

•  
  מרבדי כלניות אדומות ביער שוקדה, פסטיבל דרום אדום, פברואר 2012.
•  
  כלנית מצויה אדומה, ינואר 2016.
•  
  מרבד כלניות ליד שלולית החורף בנתניה, פברואר 2021
•  
  כלנית מצויה אדומה בגנים הבוטניים של אוניברסיטת תל אביב
•  
  כלנית מצויה בצבע סגול בנחל מערות
•  
  כלנית מצויה אדומה (מבט מהצד)
•  
  שתי כלניות על הר הכרמל: מימין עם טבעת לבנה, משמאל ללא טבעת
•  
  מרבד כלניות אדומות ביער שוקדה, הנגב הצפון-מערבי
•  
  כלניות במגוון צבעים ליד מנחת מגידו
•  
  מרבד כלניות אדומות ליד צומת סעד
•  
  כלניות לבנות בשדה נחמיה
•  
  כלניות אדומות ליד אמציה
•  
  כר כלניות צבעוניות ליד מנחת מגידו
•  
  כלנית כחולה-סגולה מתורבתת
•  
  מבט מהצד על כלנית סגורה
•  
  פריחה, פירות וזרעים של כלניות

• אדוניס ואנמון – על הכלנית במיתולוגיה
• נורית ונורית אסיה
• צבעוני וצבעוני ההרים
• פרג ופרג אגסני

• עזריה אלון (עורך), מיכה לבנה ודניאל זהרי (כותבים), החי והצומח של ארץ ישראל: כרך 10 - צמחים בעלי פרחים א', עמ' 74–77.

• כלנית מצויה, באתר ITIS (באנגלית)
• כלנית מצויה, באתר NCBI (באנגלית)
• כלנית מצויה, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
• כלנית מצויה, באתר צמח השדה
• כלנית מצויה, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
• כלנית מצויה, באתר Tropicos (באנגלית)
• כלנית מצויה, באתר GBIF (באנגלית)
• כלנית מצויה, באתר The Plant List (באנגלית)
• כלנית מצויה, באתר IPNI (באנגלית)
• אורה הורוויץ, פרופיל ביולוגי של הכלנית המצויה Anemone coronaria, באתר כלנית, ‏בינואר 2021
• כלנית מצויה, באתר "טבע ונופים בישראל"
• כלנית מצויה, באתר למטייל
• אבי שמידע, כלנית מצויה(הקישור אינו פעיל), באתר רשות הטבע והגנים
• מיכה לבנה, צבעים שונים בכלניות, באתר "צמח השדה"
• אורה הורוביץ, מיכה לבנה, יריב עברי, האדומים, "טבע וארץ", אדר-ניסן ה'תשמ"ח, מרץ 1988, חוברת 306 (באתר סנונית)
•    צחי אבנור, תמונות של כלנית מצויה, בפליקר
•    צחי אבנור, אוסף גלריות של תמונות פריחת כלניות בישראל, בפליקר
• אמיר ויינשטיין, סיפור מהשטח - כלנית אמביוולנטית וחרקים רעבים, באתר "חרקים - עולם קטן בגדול".
• פסטיבל דרום אדום בפייסבוק
•   Head south for flowery Red South Festival in Israel, בערוץ היוטיוב הרשמי של משרד החוץ