המלוכה של ניו זילנד

ראשיתו של בית המל��כה הניו זילנדי בראשית המאה ה-19. לאחר שרב החובל ג'יימס קוק מיפה את חופי ניו זילנד, החלה התיישבות אירופאית באיים. בשנת 1833, בשל הפרות החוק והסדר באיים, מינתה ממשלת בריטניה את ג'יימס בסבי, תושב בריטי שהתגורר באיים, כנציב האחראי על הסדר וההגנה על אינטרסי המסחר של בריטניה. בסבי לא הצליח למנוע את העלייה בהפרות הסחר והפגיעה בסוחרים, ועל כן ממשלת בריטניה שלחה את רב החובל ויליאם הוסון בתפקיד משנה למושל, על מנת לקבוע ריבונות בריטית באיים (תוך השגת הסכם עם השבטים המאורים).

ב-6 בפברואר 1840 נחתם הסכם ואיטנגי בוייטאנגי שבמפרץ האיים, ובמהלך שמונת החודשים הבאים חתמו 500 ראשי שבטים מאורים על ההסכם. בעקבות החתימה על ההסכם הפכו האיים למושבה בריטית.

בשנת 1907 הפכה ניו זילנד לדומיניון (מדינה המהווה חלק מהאימפריה הבריטית, ובהמשך לחלק מחבר העמים הבריטי כאשר יש לה אוטונומיה בניהול ענייני החוץ והפנים שלה, אולם ישנה השפעה לממשלת בריטניה על מדיניותה).

בשנת 1917 הוציא המלך ג'ורג' החמישי צווים המגדירים את סמכויותיו של המושל הכללי כנציג המונרך, ושל המועצה המבצעת של ניו זילנד.

בשנת 1926, בעקבות הצהרת בלפור שהוכרזה לאחר המועצה האימפריאלית שנערכה בלונדון, הוגדר מעמדה של ניו זילנד (לצד מעמדן של אוסטרליה, אירלנד, קנדה, דרום אפריקה וניופאונדלנד) כדומיון עצמאי תחת הכתר הבריטי.

בעקבות חוק וסטמינסטר אשר נחקק בשנת 1931 על ידי הפרלמנט הבריטי, קיבלה ההצהרה תוקף חוקי, וניתן לפרלמנט של ניו זילנד הסמכות לחוקק חוקים. ניו זילנד אשררה את החוק בשנת 1947 בעקבות חקיקת החוק לאימוץ חוק וסטמינסטר.

חוק התארים המלכותיים שנחקק בשנת 1953 קבע את התואר של מלכת ניו זילנד. התואר שונה בחקיקה בשנת 1974.

בשנת 1962 אומץ הדגל האישי של מלכת ניו זילנד.

בשנת 1986 נחקק חוק חוקת ניו זילנד אשר הסדיר את חוקת המדינה וקבע כי ניו זילנד היא מדינה שבראשה עומד מונרך, אשר מיוצג בהיעדרו במדינה על ידי מושל כללי.

היורש הנוכחי של המלך הוא בנו, הנסיך ויליאם.

סדר ההורשה היה בעבר סדר של העדפת הבן הבכור (בהתאם לחוק ההסדר 1701 הבריטי, וחוק הזכויות 1689 האנגלי), אך ב-2011 בוטלה העדפת הבן הזכר דווקא, וסדר הירושה הוא סדר הלידה ללא קשר למינו של היורש (למי שנולדו החל מ-2011). אף שחוקים אלה נחקקו על ידי בית הנבחרים הבריטי, החוקים מהווים כיום חלק מהמשפט החוקתי הניו זילנדי, והם נתונים לשינוי על ידי הפרלמנט של ניו זילנד. בהתאם לחוק וסטמינסטר, חוקי ההורשה של ניו זילנד זהים לאלה של הממלכה המאוחדת. בהתאם לחוק וסטמינסטר הסכימה ניו זילנד שלא לשנות חוקים אלה מבלי הסכמה פה אחד של יתר ממלכות חבר העמים).

על פי חוקים אלה, צאצאיה הטבעיים של סופיה מהנובר (היינו צאצאים שאינם מאומצים), השייכים לכנסייה האנגליקנית, שאינם נוצרים קתוליים (ועד 2011 רק מי שאינם נשואים לנוצרים קתוליים), יכולים לרשת את הכתר הניו זילנד.

על פי החוקה הניו זילנדית מ-1986, כאשר מתמנה עוצר בממלכה המאוחדת, אותו עוצר ימלא גם את סמכויות המונרך בניו זילנד.

אף שבפועל, עם מותו של מונרך מכהן, יורש העצר מתחיל לכהן מיד (ולמעשה אין מצב בו אין מונרך מכהן), מקובל שההורשה נקבעת ומוכרזת על ידי המועצה המבצעת של ניו זילנד. לאחר תום תקופת האבל מוכתר המלך במנזר וסטמינסטר שבלונדון על ידי הארכיבישוף מקנטרברי.

בדצמבר 2009 הציע ג'ון קי, ראש ממשלת ניו זילנד לבטל את כלל העדפת הבן הבכור והכלל האוסר על קתולי לכהן כמונרך^[1].

לאחר מלחמת העולם השנייה נחקק חוק התארים המלכותיים 1953 במסגרתו תוקן התואר של המונרך על מנת להדגיש את היות המונרך עצמאי מייתר ממלכות חבר העמים, והדגשת חשיבות המונרך כמלך ממלכת ניו זילנד.

בעקבות תיקון החוק תארה של המלכה אליזבת היה:

אליזבת השנייה, בחסד האל, מלכת הממלכה המאוחדת, ניו זילנד, יתר ממלכותיה והטריטוריות שלה, ראש חבר העמים, מגינת האמונה

— ^[2]

חוק התארים המלכותיים 1974 שינה את התואר לתואר הנוכחי:

אליזבת השנייה, בחסד האל, מלכת ניו זילנד ויתר ממלכותיה והטריטוריות שלה, ראש חבר העמים, מגן האמונה

— ^[3]

אף כי התואר כולל את המונח "מגן האמונה", אין למונרך בניו זילנד מעמד דתי, שכן אין כנסייה רשמית במדינה (בשונה מהממלכה המאוחדת בה עומד המונרך בראש הכנסייה הרשמית - הכנסייה האנגליקנית).

מונרך ניו זילנד, המכונה "הכתר" מסמל את המדינה ומהווה למעשה את הריבון במדינה. המונרך מגלם את דמותה של המדינה ולמעשה נחשב להאנשה של המדינה. בהתאם, המונרך הוא המעסיק של כל עובדי המדינה, וכן של השופטים, של כל חברי כוחות ההגנה של ניו זילנד ומשטרת ניו זילנד וכן של חברי הפרלמנט. המונרך נחשב לבעלים של כל אדמות המדינה (הנקראות "אדמות הכתר" - "Crown land"), רכוש המדינה (Crown held property) ושל חברות ממשלתיות או חברות בבעלות המדינה (המכונות "גופי הכתר" - "Crown entity"), וכן המונרך הוא הבעלים של הקניין הרוחני של ניו זילנד (המכונה "זכויות הכתר" - "Crown copyright"). פעילות זו של המונרך מבוצעת בתפקידו כריבון ולכן הרכוש לא שייך לאליזבת השנייה עצמה, אלא לנושא תפקיד המונרך. מסיבה זו המונרך אינו יכול למכור את רכוש הכתר בלא הסכמת שרי המדינה.

בהיותו בראש המדינה עומד המונרך בראש סדר הקדימויות של ניו זילנד (New Zealand order of precedence).

בהיותו מסמל את המדינה מחויבים נושאי תפקיד ציבור להישבע שבועת אמונים למונרך^[4]. כמו כן, אנשים המבקשים להפוך לאזרחי ניו זילנד צריכים אף הם להישבע שבועת נאמנות לכתר של ניו זילנד (בהתאם לחוק האזרחות של ניו זילנד).

על פי חוקת ניו זילנד עמד המונרך בראש המדינה, ונושא את התואר "ראש המדינה". למונרך סמכויות רבות הידועות כ"סמכות הכתר" או "משפט המלך" (Royal Prerogative). המונרך אינו נדרש לאישור הפרלמנט בביצוע סמכויות אלה, אולם הוא רשאי להאצילן לנושאי משרה.

לעומת זאת, למונרך אין סמכות להטיל מיסים חדשים מבלי הסכמת הפרלמנט.

נדרשת הסכמה מראש של המונרך לכל חקיקה אשר יכולה להשפיע על סמכויות הכתר.

המונרך עומד בראש הרשות המבצעת של ניו זילנד, ועל פי חוקת ניו זילנד, המונרך מהווה בעצם את הרשות המבצעת. על פי החוקה, המונרך הוא שמבצע את פעולות המדינה, בעצת המועצה המבצעת של ניו זילנד. אחד מתפקידי המונרך הוא לוודא שממשלה נבחרת דמוקרטית קיימת במדינה, ולכן ממנה המונרך ראש ממשלה העומד בראש ממשלה שהוא מקים. ממשלה זו היא המועצה המבצעת של המונרך, אשר על פי החוקה מתפקידה לייעץ למונרך בפעולותיו. המונרך רשאי להאציל מסמכויותיו לראש הממשלה ולחברי המועצה, אולם אלה חייבים לדווח למונרך (ובהיעדרו - למושל הכללי) על פעולותיהם ועל מצב המדינה.

למונרך סמכות לפטר ראש ממשלה אשר אינו פועל בהתאם להנחיותיו ולחוקה.

סמכות המונרך כוללת גם סמכות לקשור קשרי חוץ. בהיעדרו של המונרך בניו זילנד, המושל הכללי מאמין שגרירים זרים, מאשרר אמנות בינלאומיות, בריתות והסכמים בינלאומיים, ושולח שגרירים למדינות זרות (כל אלה בעצת הממשלה). כמו כן המושל הכללי, בהיעדרו של המונרך, נפגש עם ראשי מדינות זרים המבקרים במדינה.

כמו כן, בסמכותו של המונרך להתיר לתושבי המדינה לעזוב את גבולות המדינה ולהיכנס אליה, ולכן המושל הכללי חתום על כל הדרכונים של ניו זילנד, והדרכונים מוצעים בשם המונרך ושייכים לו.

המונרך הוא אחד משני הגופים המרכיבים את הפרלמנט של ניו זילנד. המונרך עצמו אינו משתתף בהליכי החקיקה, אולם נדרשת הסכמתו על מנת שחוק יכנס לתוקפו. בהיעדרו של המונרך בממלכה רשאי המשנה למלך לחתום על החוקים, אולם המשנה למלך רשאי להחליט שרק המונרך עצמו יחתום על החוקים (ומעביר אותם לחתימתו).

למונרך הסמכות לזמן את הפרלמנט ולפזר את הפרלמנט. בעקבות פיזור הפרלמנט מוציא המושל הכללי צו הקורא לבחירות כלליות.

לאחר הבחירות מתכנסים הנבחרים, והמונרך (או המושל הכללי ��טעמו) קוראים בפני הנבחרים את הנאום מן הכס. מאחר שהמונרך (ונציגו) אינם רשאים להיכנס, באופן מסורתי, לבית הנבחרים, הנאום מוקרא מאולם המועצה המחוקקת של ניו זילנד.

המלכה אליזבת עצמה נשאה את הנאום בחמישה אירועים: בינואר 1954, בפברואר 1963, במרץ 1970, בפברואר 1986 ובפברואר 1990.

חברי הפרלמנט חייבים להישבע שבועת נאמנות למונרך, בטרם יוכלו לשבת בבית הנבחרים.

בדומה לממלכה המאוחדת, המונרך נחשב למקורו של הצדק בממלכה, והמונרך הוא המעניק צדק לנתיניו (המונרך נחשב ל- fount of justice - מקור הצדק). בפועל, המונרך אינו מתערב במערכת המשפט, והסמכות נתונה לשופטים הממונים בשם המונרך. המונרך עצמו חסין מפני כל תביעה פלילית. ניתן להגיש תביעה כנגד המונרך (בפועל מדובר בתביעה כנגד מועצת המונרך, ולא כנגד המונרך באופן אישי). המונרך רשאי להעניק, מכוח סמכותו, חנינה מפני תביעה פלילית. סמכות זו מוענקת בפועל למושל הכללי המשתמש בה בשם המונרך. את החנינה ניתן להעניק בכל שלב בהליכים הפליליים - הן לפני, הן במהלך והן אחרי המשפט. על מנת לסמל את סמכות השופטים מכוח סמכותו של המונרך, בכל בתי המשפט מופיע סמל בית המלוכה של ניו זילנד, ולעיתים אף דיוקן המונרך (כיום - דיוקן אליזבת השנייה).

המונרך הוא מפקד כוחות כוחות ההגנה של ניו זילנד. חוק ההגנה משנת 1990 קובע כי המושל הכללי, בשם המונרך עומד בראש כוחות ההגנה של ניו זילנד. סעיף 5 לחוק קובע כי המושל הכללי מוסמך להקים או לנהל מיליציה^[5].

מיליציה זו כוללת את צבא ניו זילנד, הצי המלכותי של ניו זילנד וחיל האוויר המלכותי של ניו זילנד. אוניות חיל הים המלכותי של ניו זילנד נושאות את הקידומת "HMNZ" - "אוניית הוד מלכותו (או הוד מלכותה) של ניו זילנד".

כל חיילי כוחות צבא ניו זילנד נדרשים להישבע אמונים למונרך, וליורשיו.

אף שהמונרך וחברי בית המלוכה יכולים לכהן בתפקיד "קולונל" (Colonels-in-Chief) בגדודי הצבא, מדובר לרוב בתפקיד סמלי בלבד, המסמל את הקשר של בית המלוכה אל יחידות הצבא. נושא הדרגה משתתף בטקסי רשמיים ובטקסי זיכרון של היחידות.

בכל עת בו המונרך או בני משפחתו מבקרים באוקלנד, הם מניחים זר זיכרון באנדרטת המלחמה של אוקלנד או באנדרטת המלחמה הלאומית.

בשנת 1832 מינה ויליאם הרביעי את ג'יימס בסבי לאחראי על תלונות שהגישו המאורי במפרץ האיים בשל התיישבות של אירופאים באזור. ב-28 באוקטובר 1835 נערך "הואי" (מפגש) בוייטאנגי, בו נחתמה הצהרת העצמאות של ניו זילנד שנכתבה על ידי בסבי, על ידי 36 צ'יפים מאורים. המלך ויליאם הרביעי הכיר בהצהרה זו שנה לאחר מכן. בעקבות אישור ההצהרה על ידי הפרלמנט הבריטי בשנת 1836, ומאחר ומשרד המושבות הבריטי החליט לשלוט באיים כמושבה, הוחלט בשנת 1839 כי נדרשת חתימה על הסכם חדש עם העם המאורי, על מנת שהמונרך הבריטי יוכל לשלוט באיים. בשנת 1840 נחתם הסכם וייטאנגי על ידי נציג המונרך הבריטי ו-500 צ'יפים מאורים. מסמך זה נחשב למסמך המכונן, מבחינת משפט חוקתי, של ניו זילנד. המסמך מעניק סמכות למונרך של ניו זילנד (מלכת ניו זילנד) לשלוט באיים, ובעמים המאוריים, ונותן לה את התואר "קאוואנאטאנגה".

בעקבות חוזה זה החלו העמים המאוריים לפנות בבקשות ישירות למונרך היושב בלונדון. פנייה ראשונה נערכה בשנת 1852, וזו הועברה להתייעצות לשרי ניו זילנד של הממשלה הבריטית.

  ערך מורחב – המלוכה של איי קוק

על פי חוקת איי קוק וניווה, המונרך של ניו זילנד מכהן גם כמונרך של איי קוק ושל ניווה.

המונרך שולט באיי קוק ובניווה ישירות, ולא באמצעות המושל הכללי של ניו זילנד או הפרלמנט של ניו זילנד.

נציג המונרך בהיעדרו באיים הוא המשנה למלך, המתמנה מדי שלוש שנים^[6]. המשנה למלך מבצע את תפקיד המונרך ונוכח בטקסים הרשמיים.

בטריטוריות טוקלאו ובשטח חסות רוס, משמש המושל הכללי של ניו זילנד בתפקיד מושל בפועל, אולם אין אלה ממלכות עצמאיות, אלא טריטוריות המהוות חלק מממלכת ניו זילנד.

המונרך או בן משפחתו מטעמו נוהג להגיע לניו זילנד לאירועים חשובים בממלכה. בהיעדרו של המונרך משתתף המושל הכללי מטעמו של המונרך באירועי תרבות. לעיתים בני משפחת המלוכה או המונרך ייצגו את ניו זילנד באירועים מחוץ לגבולות הממלכה, כך לדוגמה ב-11 בנובמבר 2006 השתתפה המלכה אליזבת השנייה, ולצידה בעלה, הנסיך פיליפ, דוכס אדינבורו וכן הנסיך צ'ארלס, נסיך ויילס, קמילה, דוכסית קורנוול, הנסיך ויליאם מוויילס, הנסיך אנדרו, דוכס יורק ואן, הנסיכה המלכותית בטקס חנוכת אנדרטת המלחמה של ניו זילנד, בהייד פארק שבלונדון. נוכחותם של בני משפחת המלוכה הייתה מתוקף מעמדם כבני משפחת המלוכה של ניו זילנד, ולא מתוקף מעמדם של בני משפחת המלוכה הבריטית.

מאז שנת 1869 עת אלפרד, דוכס אדינבורו וסקסה-קובורג-גותה, בנה של המלכה ויקטוריה, ביקר בניו זילנד נערכו בממלכה למעלה מ-50 ביקורים של בני משפחת המלוכה. עד שנת 1953 נערכו חמישה ביקורים בלבד: ביקורו של אלפרד, וכן ביקורם של הדוכס ג'ורג' (לימים המלך ג'ורג' החמישי) ורעייתו מרי מטק בשנת 1901, ביקורו של הנסיך אדוארד, נסיך ויילס (לימים המלך אדוארד השמיני) בשנת 1920, הדוכס ג'ורג' (לימים המלך ג'ורג' השישי) ורעייתו אליזבת בווס-ליון בשנת 1927 וביקורו של הנסיך הנרי, דוכס גלוסטר בין 1934–1935.

המלכה אליזבת השנייה הייתה המונרך המכהן הראשון שביקר בממלכה, בעת ביקורה בשנת 1953–1954. המלכה שידרה מבית הממשלה באוקלנד את נאום חג המולד המלכותי השנתי שלה.

אליזבת השנייה שבה אל הממלכה וביקרה בה שוב בין ה-6 - 18 בפברואר 1963, עת נכחה בחגיגות בוויאנגי שבנורת'לנד; בין ה-12 וה-30 במרץ 1970 בנוכחות בנה, צ'ארלס, נסיך ויילס, ואן, הנסיכה המלכותית, לרגל חגיגות המאתיים להגעת ג'יימס קוק לאיים; בין ה-30 בינואר וה-8 בפברואר 1974 נכחה המלכה במשחקי חבר העמים הבריטי שנערכו באותה שנה בכרייסטצ'רץ' וכן נכחה באירועי יום וייטאנגי (יום ניו זילנד). המלכה שבה וביקרה באיים במסגרת יובל הכסף למלכותה, בין ה-22 בפברואר וה-7 במרץ 1977. המלכה שבה וביקרה בניו זילנד בין ה--12 - 20 באוקטובר באותה שנה לאחר פגישת ראשי חבר העמים שנערכה במלבורן. המלכה שבה וביקרה בניו זילנד בין ה-22 בפברואר וה-2 במרץ 1986 לרגל ציון מאה שנה לייסוד משטרת ניו זילנד. בשנת 1990 נכחו המלכה, ובנה הנסיך אדוארד, דוכס אדינבורו, במשחקי חבר העמים שנערכו באוקלנד וסגרה את המשחקים, וכן נכחה באירועים המציינים את חתימת הסכם וייטאנגי בפברואר 1990. בין ה-1 וה-10 בנובמבר 1995 השתתפה המלכה בפגישת ראשי חבר העמים באוקלנד, וחנכה את בית הפרלמנט החדש של ניו זילנד.

המלכה שבה לניו זילנד במסגרת חגיגות יובל הזהב למלכותה, ושהתה בממלכה בין ה-22 וה-27 בפברואר 2002.

ביקורים של בני משפחת המלוכה נערכו אף הם באיים. הנסיכה אן ביקרה באיים בשנת 1990 לציון יובל ה-75 לנחיתה בגליפולי ביום אנזא"ק.

הנסיך ויליאם מוויילס ייצג את המלכה כמלכת ניו זילנד בשנת 2005 באירועים לציון 60 שנה לתום מלחמת העולם השנייה.

הנסיך אדוארד שהה בשנת 1982 בואנאגנוי, במשך שני סמסטרים כחונך באוניברסיטה המקומית.

ההתייחסות למלוכה היא מרכזית בחיים הציבוריים בניו זילנד. דיוקנה של המלכה מוצג בבנייניי ממשלה, במתקנים צבאיים ובבתי ספר. כתר אדוארד הקדוש מופיע על גבי סמל ניו זילנד, על מדליות שונות ועל פרסים.

דוגמאות אלו משקפות את מקומה של המלכה כמי שעומדת בראש מערכת הכיבודים של ניו זילנד. ככזו, רק המלכה יכולה לאשר את יצירתם של כיבודים חד��ים וזאת היא עושה על פי בקשתה של ממשלת ניו זילנד. למרות זאת, המושל הכללי של ניו זילנד נושא במרבית האחריות הנוגעות לכיבודים בשמה של המלכה.

השימוש במונח "מלכותי" (royal), כמו בצי המלכותי של ניו זילנד, או בחיל האוויר המלכותי של ניו זילנד, ושבועות שנושאים פוליטיקאים, שופטים, אנשי כוחות ההגנה ומתאזרחים חדשים, הם כלפי המלכה. דיוקנה של המלכה מופיע גם על חלק מבולי הדואר, על חזית המטבעות של הדולר הניו זילנדי ובסימן המים שעל גבי השטרות. עם זאת, רק השטר של 20 דולר נושא את דמותה של המלכה כדיוקן המרכזי.

בניו זילנד יום הולדתו הרשמי של המונרך הוא חג רשמי והוא נחוג ביום שני הראשון בחודש יוני.

אל נצור המלכה נותר כאחד מההמנונים הלאומיים של ניו זילנד, לצד אל, הגן על ניו זילנד, אך באופן כללי הוא מושמע בעיקר באירועים רשמיים שבהם נוכחים המונרך או המושל הכללי.

בניו זילנד קיימת תנועה חלשה יותר למען ביטול המלוכה בניו זילנד והפיכתה לרפובליקה, בהשוואה לשכנתה, אוסטרליה, שבה תנועת הרפובליקניזם חזקה הרבה יותר. תומכי המלוכה טוענים שעבור ניו זילנד, "...המונרכיה מתמצתת את מורשת של אלף שנים של ממשל חוקתי ואת הקשר שלנו לעבר המפואר".^[7]

הן המפלגה הלאומית של ניו זילנד והן מפלגת הלייבור של ניו זילנד, שתי המפלגות העיקריות בפרלמנט של ניו זילנד, לא כוללות הצהרה על הפיכתה של ניו זילנד לרפובליקה במדיניותן, אף על פי שמפלגת "העתיד המאוחד" בהנהגתו של פיטר דיון, בנוסף לכמה מחברי הפרלמנט, הביעו את תמיכתם האישית במעבר למשטר רפובליקני. כמה מחברי הפרלמנט אף הביעו את תמיכתם במלוכה. ב-2004 הכריז סגן ראש הממשלה לשעבר, מייקל קאלן על תמיכתו במלוכה, בציינו שהוא "סוג של מונרכיסט סמלי בקבינט בימים אלה".^[8] עם זאת, ב-2010 הוא הכחיש את הצהרתו זו, באומרו שניו זילנד צריכה להתקדם לכינון משטר רפובליקני מרגע שתקופת מלוכתה של המלכה תסתיים.^[9] ראש ממשלת ניו זילנד, ג'ון קי אמר שהוא "לא משוכנע שרפובליקה תהיה סוגיה מרכזית בטווח הקצר", אך הוא לא מאמין שרפובליקה היא דבר "בלתי נמנע". קיימות שתי קבוצות אינטרסים המייצגות את שני הצדדים בוויכוח ומעלות את הנושא בתקשורת מעת לעת: "המונרכיה הניו זילנדית" (Monarchy New Zealand) ו"רפובליקת ניו זילנד" (New Zealand Republic).

קימות מספר סוגיות שיש להתייחס אליהן על מנת לבטל את המלוכה, אף על פי שאישים משני צדי המתרס רואים את הקשיים באור שונה.^[10] רוב הנקודות הבעייתיות הן בנוגע לסמכויות הריבון, מערכת היחסים בין האזורים השונים של ממלכת ניו זילנד השותפים לאותו ריבון וההשפעה של צעד זה על מערכת היחסים בין הכתר לבין המאורים, במיוחד המעמד המשפטי המתמשך של הסכם ואיטנגי. מספר אנשי אקדמיה הביעו את דאגתם מכך שממשלת ניו זילנד עלולה לעשות שימוש בגישה הרפובליקניסטית כדי לחמוק מההתחיבויות של ההסכם, בעוד שאחרים, כמו פרופסור נואל קוקס, היושב ראש לשעבר של "המונרכיה הניו זילנדית", טוענים שהפיכתה של ניו זילנד לרפובליקה לא תפטור את הממשלה מהתחייבויותיה על פי ההסכם.

הציבור הניו זילנדי תומך באופן כללי בהשארת המלוכה על כנה, כשמשאלי דעת הקהל האחרונים מראים על שיעור תמיכה של 70-50% והם מצביעים על כך שרבים מאזרחי ניו זילנד לא מוצאים רלוונטיות רבה למלוכה בחיי היום יום. סקר משנת 2002 הראה ש-58% מהאוכלוסייה מאמינים שלמלוכה אין משמעות רבה למהלך חייהם, אם בכלל.^[11] סקר שנערך ב-2004 מצא ש-57% מהנשאלים מאמינים שניו זילנד תהפוך לרפובליקה במועד כל שהוא בעתיד.

אף על פי כן, מוסד המלוכה נהנה מתמיכתם של הניו זילנדים, במיוחד אלה שנולדו לפני מלחמת העולם השנייה. על פי עמדת המלכה הנוכחית, ועקב שאלת מעמדו של הסכם ואיטנגי במקרה של מעבר לרפובליקה והשלכתו על המאורים ועל תושבים אחרים של ניו זילנד ולאור העובדה שיוותרו סוגיות בלתי פתורות עם המעבר למשטר רפובליקני, שיעור התמיכה ברפובליקה נותר לא גבוה משליש עד 40% מהאוכלוסייה. ב-21 באפריל 2008 פרסמה "רפובליקת ניו זילנד" תוצאות סקר דעת קהל על פיו שיעור התמיכה במלוכה יגיע ל-43% ושיעור התמיכה ברפובליקה יגיע ל-41% במקרה שהנסיך צ'ארלס יעלה לכס המלכות בניו זילנד.^[12] סקר שפורסם בינואר 2010, לרגל ביקורו של הנסיך ויליאם, דוכס קיימברידג' בניו זילנד, הראה ש-33.3% מהניו זילנדים רוצים שהנסיך צ'ארלס יהיה המונרך הבא, 30.2% מעדיפים את הנסיך ויליאם ו-29.4% מהנשאלים מעדיפים מעבר למשטר רפובליקני במקרה שהמלכה תמות או תתפטר.^[13]

ב-14 באוקטובר 2009 הוגשה לפרלמנט הצעת חוק על ידי קית' לוק על עריכת משאל עם על המלוכה. הכוונה הייתה שהחוק יהיה רלוונטי לניו זילנד בלבד, ללא השפעה על איי קוק או ניואה.^[14] ב-21 באפריל 2010 הצביע הפרלמנט נגד הצבעת החוק בקריאה הראשונה כאשר 68 חברים התנגדו לה ו-53 תמכו בה.

ערב ביקורם של הנסיך צ'ארלס ושל הדוכסית קמיליה ב-10 בנובמבר 2012, פורסם סקר דעת קהל שעל פיו 70% מהנשאלים רוצים "להשאיר את המלכה כראש המדינה" בעוד 19% מהנשאלים תומכים בהפיכתה של ניו זילנד לרפובליקה. לאחר הביקור התפרסם סקר מטעם "רפובליקת ניו זילנד" על פיו 51% מהנשאלים תומכים בהמלכתו של צ'ארלס לאחר מות המלכה בעוד ש-41% הביעו את תמיכתם במשטר רפובליקני.

• המלוכה הבריטית

• הקיסרות ההודית
• המלוכה ההודית
• המלוכה הפקיסטנית

• אתר הליגה המלוכנית של ניו זילנד
• הביקור המלכותי בניו זילנד 1953-54