בול דואר

עד להמצאת הבול, דמי משלוח המכתב היו גבוהים ומשולמים על ידי נמען הדואר ולא על ידי השולח. מכל זאת התקבל כי למעשה אין ערובה כי כל הכסף שהושקע (מיון דבר הדואר, עלות השליח ועוד) אכן ישולם (אם הנמען אינו מסוגל לשלם עבורו).

בשנת 1653 הנהיג לואי הארבעה עשר, מלך צרפת, שיטה חדשה לתשלום עבור דברי דואר, ולפיה לכל מכתב יצורף סרט נייר, שיעיד על כך שדמי המשלוח שולמו. בתוך זמן קצר ננטשה שיטה זו, לאחר שהצרפתים סירבו לאמצה.

מספר אנשים טענו כי המציאו את הבול הראשון: סר רולנד היל, ג'יימס צ'למרס ולורנץ קושיר. את הרעיון לבול דואר במתכונתו המוכרת לנו כיום, הגה סר רולנד היל בשנת 1837 כחלק מרפורמה מקיפה בשרות הדואר הבריטי. הבול הראשון בעולם, המכונה "הפני השחור" על שום ערכו וצבעו, הופיע בבריטניה בשנת 1840. על בול זה התנוסס דיוקנה של מלכת בריטניה דאז ויקטוריה, שלוש שנים לאחר שעלתה לשלטון ומאז מופיעה תמונת השליט על כל בולי הממלכה המאוחדת. זכות ראשונים זו העניקה לבריטניה את הזכות שלא לכתוב את שמה על הבולים שאותם היא מנפיקה, בעוד שאר הארצות שמנפיקות בולים חייבות לרשום את שם הארץ על הבול. בעקבותיה של בריטניה הלכו שווייץ וצרפת, ועד 1860 הונהג השימוש בבולים במדינות רבות בעולם.

22 המדינות שכבר הנהיגו בתחומן שימוש בבולי דואר, הקימו ב-1874 את איגוד הדואר העולמי^[1].

  ערך מורחב – שובל (בולאות)

הַשּׁוֹבֶל, המצורף לעיתים כְּשׁוּלֵי הבול, מוסיף פרטים על תוכנו של הבול בצורה גרפית המשלבת לעיתים טקסט נוסף, ולעיתים מהווה המשך של ציור הבול.

ישראל היא המדינה היחידה ששירותי הדואר שלה מנפיקים לאורך כל השנים את בוליהם עם שְׁבָלִים, בעוד במדינות אחרות מצורפים לבול שְׁבָלִים לעיתים, אך לא באופן שיטתי. ראשיתו של השובל בישראל, הוא בסדרת הבולים 'דאר עברי' שהונפקה מייד לאחר הכרזת העצמאות והופיעו בה תצלומי מטבעות מתקופת המכבים בהם הוטבעו מילים באותיות העברית הקדומה שאינן מוכרות לציבור הרחב. לשם כך, החליטו הממונים על הבולאות במנהלת העם להוסיף שׁוֹבֶל ובו הסבר כיתובי המטבעות^[2].

סימן היכר אופייני לבולי דואר הוא שוליהם המשוננים, הנוצרים מתלישת הבולים מגיליונות בהם הגבולות בין הבולים מנוקבים.

הבולים הראשונים נגזרו מתוך גיליונות מודפסים, דבר שסירבל את השימוש בהם, ובהיעדר כלי חיתוך מתאימים אף גרם לקריעתם לעיתים קרובות. על מנת להקל על הפרדת הבולים המציא הנרי ארצ'ר, אנגלי ממוצא אירי, מכונה שניקבה את הגליונות לאורך שולי הבולים. ניסי��נות ראשונים לשימוש בה נעשו בשנת 1850, והחל משנת 1854 הוציאה רשות הדואר הבריטית באופן סדיר גיליונות בולים מחוררים. בארצות הברית החל ניקוב גיליונות הבולים בשנת 1857, ונפוץ מאז בעולם כולו.

בצדו האחורי של הבול מורחים שכבה של חומר כלשהו, אשר הופך לדביק עם הרטבתו, ואשר נועד להקל על הצמדת הבול אל פריט הדואר. שכבה זו של חומר דביק היא שהקנתה לבול את המונח בול דביק, אולם קיימים מקרים רבים בהם הבול הונפק בלי דבק בצדו האחורי, או במתכונת המכונה מדבק (Self-adhesive stamp).

בול מחורר (באנגלית: perfin^[3] או SPIFS^[4]) הוא בול דואר רגיל שחוררו אותו בצורה מיוחדת. החירור לא פוגע בשימוש בו, ומכביד על גנבתו על ידי עובדי המוסד או החברה המסחרית שעבורם ביצעו את פעולת החירור.

חירור הבולים החל ב-1868, באנגליה ובהמשך התפשט הנוהג למדינות אירופאיות נוספות וליתר העולם. חירור הבולים נועד לסמן אותם בראשי תיבות או סמלים של הבעלים. חברות מסחריות ניצלו לעיתים את האפשרות הזו כדי לעצב את חירור הבול במתכונת המקדמת את מטרות החברה.

בול מודפס (Indicia) מתייחס להדפסה מראש של חותמת בצורת בול על מסמך רשמי המיועד למשלוח בשלמותו. סוג זה של מסמכים מכונה בעברית דבר בולים, והוא כולל פריטים דוגמת גלויות דואר, אגרות אוויר ומעטפות מבוילות. סימון זה על המעטפה הוא רק כעין חותמת בצורת בול אך אינו פיסת נייר נפרדת מהמעטפה.

• עיצוב
• הכנה לדפוס
• הדפסת הבול
• הוספת שכבת הדבק בצדו האחורי של הבול
• חיתוך גיליונות הדפוס – ישנן שתי שיטות עיקריות ליצירת קווי הפרדה בין הבולים בגיליון כך שניתן יהיה לתלוש בקלות מן הגיליון את מספר הבולים הדרוש ללקוח:
  • נקבוב – השיטה הנפוצה, בשיטה זו מנקבים בין הבולים בגיליון שורה של חורים צפופים, זה לצד זה, המחלישים את הנייר ומאפשרים לתלוש את הבולים זה מזה.
  • דקור – בשיטה זאת יוצרים בעזרת סכין חדה שורה של חתכים קטנים בין הבולים בגיליון. חתכים אלו מחלישים את הנייר ומאפשרים לתלוש את הבולים זה מזה. צורת הסכין והזווית בה בוצעו החתכים קובעים את מראה השוליים שסביב הבול הבודד לאחר הפרדתו מן הבולים האחרים.

לאורך מרבית השנים, השימוש בשיטת הנקבוב היה נפוץ הרבה יותר מאשר השימוש בשיטת הדקור. בשנים האחרונות, בעיקר לאחר התרחבות הנוהג להדפיס בולים במתכונת של מדבק, שיטת הדקור הופכת שוב לנפוצה יותר ויותר.

  ערך מורחב – בול ללא ערך נקוב

בול ללא ערך נקוב (המונח של חברת דואר ישראל הוא "בול ללא עריך") הוא בול המוגן מפני עליית מחירים. הבול משמש מעין "אסימון" שכוחו יפה לשימוש גם אם השתנה מחיר משלוח דבר הדואר. בול ללא ערך נקוב הוכנס לשימוש בפעם הראשונה בארצות הברית בשנת 1975 ולמחזור בישראל ב-12 בספטמבר 1982^[5]. בולים ללא ערך נקוב מונפקים בבריטניה, ישראל, סינגפור, פינלנד, בלגיה, צרפת, נורווגיה, מונקו, שוודיה וקנדה.

  ערך מורחב – בולאות

איסוף בולים הוא תחביב פופולרי עד כדי כך שיש מדינות המנפיקות בולים לאספנים בלבד וערכם הכספי של בולים נדירים יכול להגיע עד למיליוני דולרים. הבול היקר ביותר הוא מג'נטה 1 סנט, שנמכר במכירה פומבית תמורת למעלה מ-9 מיליון דולרים. על פי רוב, האספנים מחזיקים את הבולים באלבום בולים – חוברת או ספר בעלי כריכה קשה שדפיהם מכילים כיסים שקופים קטנים שמטרתם לשמור על הבול מפני פגעי הזמן.

• דואר צבאי^[6]
• מכתב מחבר כנסת
• מכתב ממשרד ממשלתי
• מכתב בכתב ברייל לעיוור

•  
  מעטפה עם בול וחותמת ביטול
•  
  הפני השחור, הבול הראשון בעולם
•  
  בול מסדרת דאר עברי עם שובל
•  
  תמונה של בול בריטי מנוקב מחזיתו ומאחוריו
•  
  מעטפת מכתב מחייל בשרות פעיל (1968). המספר בחותמת המשולשת מציין את היחידה הצבאית בה משרת השולח. משלוח דבר דואר הנושא חותמת כזו פטור מתשלום.

• בול יום שבתון
• בול מס שבתון
• בול מסירה אישית
• בול אישור הובלה
• בול הובלה ימית
• בול מסירה מאוחרת
• בול כספת צפה

• בול הכנסה
• ברבור הפוך
• שובר תשובה בין-לאומי
• אסימון – אמצעי התשלום בטלפון
• בולאות
• איסוף בולים

• מרדכי נאור ואליעזר ויסהוף, ירושלים – בולים מספרים על ירושלים, משרד הביטחון – ההוצאה לאור.

• התאחדות בולאי ישראל – האתר הרשמי
• השרות הבולאי
• חמישים שנות מדינה בבולים, עמלנט
• מאמרים וכתבות בנושא בולים, באתר קולקט
• קטלוג בולים מקוון מכיל כ-700,000 בולים
•   בולי דואר, דף שער בספרייה הלאומית
• ארכיון בול דואר, בספרייה הלאומית