ג'ון רולס

ג'ון רולס נולד בבולטימור, מרילנד בארצות הברית, השני מבין חמשת ילדיהם של עורך הדין ויליאם לי רולס ואשתו אנה אייבל סטאמפ רולס. שני אחיו הצעירים ממנו נפטרו בצעירותו לאחר שנדבקו ממנו במחלות. בשנת 1928, לקה ג'ון בקרמת. אחיו בובי (1923–1928) אירח לו חברה, נדבק ממנו ונפטר. אמו של ג'ון סבורה שאירוע זה הוא שהוביל לגמגומו הכבד של ג'ון. שנה לאחר מכן, לקה ג'ון בדלקת ריאות. אחיו טומי (1927–1929) נדבק במחלה ונפטר^[6]. רולס למד בבית הספר של העדה האפיסקופלית בקונטיקט, בית ספר ששימש גם כמכינה אוניברסיטאית. עם סיום לימודי התיכון, בשנת 1939, המשיך בלימודי פילוסופיה באוניברסיטת פרינסטון. בשנתיים האחרונות ללימודיו בפרינסטון התעניין בבעיות תאולוגיות ושקל להיות כומר אפיסקופלי^[7].

ב-1943 סיים את לימודי התואר הראשון^[8] בהצטיינות, התגייס לצבא ארצות הברית, שירת בחזית היפנית במלחמת העולם השנייה כחייל רגלי, ולחם בזירות גינאה החדשה והפיליפינים. רולס היה עד לזוועות המלחמה, ובהן חורבנה של הירושימה בפצצת אטום^[9]. במהלך שירותו נשרט מכדור צלפים לאחר שהוריד את קסדתו על מנת לשתות ממקור מים. הוא עלה לדרגת סמל אולם הורד בחזרה לדרגת טוראי לאחר שסירב להעניש חייל שהעליב קצין בדרגת סגן^[10] בשנת 1946 סיים את שירותו בדרגת טוראי, לאחר שסירב להצעה להמשיך בשירותו כקצין. ב-1949 נישא למרגרט פוקס, בוגרת אוניברסיטת בראון^[9].

לאחר שחרורו מהצבא שב רולס ללימודי הפילוסופיה בפרינסטון, ובשנת 1950 קיבל תואר דוקטור. הוא לימד בפרינסטון עד שזכה במלגת פולברייט לקמפוס קרייסט צ'רץ' באוניברסיטת אוקספורד. בתקופתו באוקספורד הושפע מהחשיבה הליברלית של ההוגים ישעיה ברלין וה. ל. א. הארט. לאחר ששב לארצות הברית החל ללמד באוניברסיטת קורנל. ב-1962 קיבל מינוי של קבע כמרצה לפילוסופיה באוניברסיטת קורנל, ובסמוך לאחר מכן קיבל קביעות כמרצה במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT). באותה שנה עבר ללמד באוניברסיטת הרווארד, שם לימד במשך ארבעים שנה, והיה מורה לאישים ידועים בחשיבה הפוליטית והמוסרית כמרתה נוסבאום, תומאס נייגל, אונורה או'ניל, כריסטין קורסגארד, סוזן ניימן ותומאס פוגי.

בשנות ה-60 הביע התנגדות למעורבותה של ארצות הברית במלחמת וייטנאם.

על אף הפרסום העולמי לו זכה לאחר פרסום ספרו המרכזי "תאוריה של צדק" ב-1971, לא הפך רולס לדמות ציבורית, שמר על חייו הפרטיים, והיה מסור למשפחתו ולעבודתו האקדמית.

בשנת 1995 לקה בשבץ מוחי. הוא הפסיק ללמד, אך המשיך לכתוב את ספרו "חוק העמים", ולאחריו את הספר "צדק כהוגנות - הצגה מחודשת". בשנת 1999 זכה בפרס רולף שוק ללוגיקה ולפילוסופיה^[11].

רולס נפטר ב-24 בנובמבר 2002.

ב-1951 פרסם רולס את המאמר "Outline of a decision procedure for ethics" בכתב העת "Philosophical Review"^[12], ובמשך 51 השנים שלאחר מכן, עד מותו, וגם בפרסומים שהתפרסמו מעזבונו, פיתח שיטת מחשבה פילוסופית פורצת דרך, שהגדירה מחדש את החשיבה הפוליטית על מושגים כצדק, זכויות אדם ושוויון, וכל זאת מנקודת ראות ליברלית.

רולס חידש את השיח הפילוסופי הפוליטי, החיה אותו והחזיר אותו למרכז הדיון הפילוסופי. לפניו משלה בשיח הפילוסופי האנגלו-אמריקאי ההנחה של רבים מהוגי הפילוסופיה האנליטית, כי הדיון בשאלות של מוסר ואתיקה הוא חסר טעם, שכן טענות נורמטיביות מטיבן אינן ניתנות לאישוש או להפרכה^[13]. רולס חידש את העיסוק בשאלות של מוסר, צדק והוגנות, תוך שהוא מבסס הצדקה פילוסופית לעקרונות הליברליזם, מנקודת ראות שהייתה הן עיונית והן מעשית וריאליסטית, ועסקה הן ברצוי והן בדרכים להשגתו בפועל^[14]. נקודת ראות זו חצתה גבולות דיסציפלינריים, ועוררה עניין בקרב כלכלנים, משפטנים, אנשי מדע המדינה, סוציולוגים ותאולוגים.

התאוריה של רולס, במשולב עם פעולתם של בני דורו כרונלד דבורקין, ניסתה למצוא פתרון לבעיה שבה נתקלו הוגים ליברלים במחצית השנייה של המאה העשרים – הרצון להצדיק ולבסס את האינטואיציה שראתה במדינת הרווחה ובעקרונותיה משום דבר חיובי, וחייבה חלוקה שוויונית של משאבי הבסיס, תוך התערבות של המדינה בתחומים שבהם הוגים ליברלים (כישעיה ברלין או פרידריך פון האייק) שללו התערבות כזו מכול וכול^[15]. תורתו של רולס התפרשה על ידי מבקריו מימין, כרוברט נוזיק, כדורשת שוויון מוחלט בחלוקת המשאבים^[16], ועל ידי מבקריו משמאל, כג'רלד כהן, ככזו שאינה שוויונית דיה^[17] ואין בה כדי להבטיח זכויות חברתיות בסיסיות, כדוגמת הזכות לשירותי בריאות^[18]. העיסוק מחדש בשאלות הבסיסיות של צדק ומוסר, והדרכים ליישמם בפועל בשדה הפוליטי, מהווים את תרומתו הגדולה ביותר של רולס לשיח הפילוסופי.

  ערך מורחב – תאוריה של צדק

ספרו של רולס, "תאוריה של צדק" (A Theory of Justice), שהתפרסם בשנת 1971, היה המשך לעבודתו בעשרים השנים שקדמו ליציאת הספר לאור, ובמיוחד פיתוח של השקפתו בשני מאמרים שכתב. האחד, "Outline of a Decision Procedure for Ethics" ("מתווה להליך הכרעה בשאלות אתיקה"), שהתבסס על עבודת הדוקטורט שלו ויצא לאור בשנת 1951, והשני, "Justice as Fairness" ("צדק כהוגנות"), שיצא לאור בשנת 1957^[19]. הספר כולל את עיקרי משנתו של רולס, אותם פיתח בשנים שלאחר מכן, ומגדיר את מושגי הבסיס בתאוריה הרולסיאנית - "מסך הבערות", "כלל המקסימין", "צדק כהוגנות", "עקרון החירות", "עקרון ההפרשיות" ו"שיווי משקל רפלקטיבי". הספר תורגם ל-27 שפות (אך טרם תורגם לעברית), נמכר במאות אלפי עותקים, ומשמש נושא לאלפי מאמרים אקדמיים^[20].

  ערך מורחב – מסך הבערות

עניינו של רולס בספר הוא בשאלה כיצד תסדיר חברה ליברלית והוגנת את מבנה מוסדותיה הבסיסיים. על מנת להשיב לשאלה זו, פנה רולס אל הכלי המחשבתי של האמנה החברתית, כלי שבו עשו שימוש נרחב פילוסופים כתומאס הובס וז'אן-ז'אק רוסו בניסיון להסיק מסקנות באשר לחברה האנושית. רולס לא שאל את עצמו, כהובס או כרוסו, מהו הדבר שהצדדים לאמנה הסכימו לו בפועל, אלא, בעקבות עמנואל קאנט, הוא שאל לאילו עקרונות של צדק יכולים הצדדים להסכים. המתדיינים אצל רולס הם אוטונומיים ורציונליים, ועם זאת בעלי רצון להיטיב עם עצמם, בתנאים של התדיינות במעמד שווה. הם אינם אלטרואיסטים או אגואיסטים, אלא סבירים ורציונליים. הם מודעים למטרות שאותן הם רוצים להשיג, אך מוכנים להשיג מטרות אלו באמצעות דיון רציונלי ותבוני שיתבסס על היגיון ולא על אינטרס. רולס הכיר בכך שדיון שכזה קשה מאוד ליישום בעולם הממשי, ולפיכך הציע את הכלי המחשבתי של "מסך הבערות" (Veil of Ignorance). הדיון מתבצע ב"מצב המקורי" (Original Position) הטרום-חברתי, שאינו אמור להיות, כבמשנתם של הובס או רוסו, מצב היסטורי, אלא מצב היפותטי. אל המצב המקורי מגיעים המתדיינים כשהם חפים מכל ידע לגבי מצבם בעולם הממשי - עשירים או עניים, לבנים או שחורים, גברים או נשים וכיוצא בזה, ומהי "תפיסת הטוב" (Conception of the Good) שבה הם אוחזים. כדברי רולס:

איש אינו יודע מה מקומו בחברה, מה מיקומו המעמדי או הסטטוס החברתי שלו... מה העלה בגורלו בחלוקת הנכסים הטבעיים והיכולות הטבעיות, מה שכלו, מה כוחו וכדומה

— רולס, תאוריה של צדק, עמ' 12^[21]

  ערך מורחב – עץ מינימקס

במצב ההתחלתי, על בני האדם לקבל את החלטותיהם באופן רציונלי. על כן, סבר רולס, עליהם לבסס את החלטותיהם על פי התורה העוסקת בקבלת החלטות רציונליות כאשר יש רווח והפסד, תורת המשחקים המתמטית. משמעותו של עקרון המקסימין, הלקוח מתורת המשחקים, היא כי במצב שבו קיימות מספר אופציות בחירה, יבחר הריאליסט באופציה שבה ממספר התוצאות הגרועות האפשריות, תיבחר האופציה שתביא לנזק הקטן ביותר. למשל, אם על הנציגים שמאחורי מסך הבערות לבחון שלוש אפשרויות ליחסי לבנים ושחורים, דהיינו הלבנים יהיו עבדי השחורים, השחורים יהיו עבדי הלבנים, או איסור על עבדות, הנציג שאינו יודע אם הוא שחור או לבן לא ייקח את הסיכון שיהיה לעבד (על אף הסיכוי כי יהיה לאדון משיוסר המסך), ויבחר באופציה בה קיים הסיכון הקטן ביותר (על אף שיש בה גם את הסיכוי הקטן ביותר במקרה זה), דהיינו, הוא יבחר באיסור העבדות.

על פי רולס, מידיינים המצויים במצב המקורי, מאחורי מסך הבערות, ופועלים בצורה רציונלית ואוטונומית על פי כלל המקסימין, יגיעו ל"עקרונות הצדק כהוגנות" (Justice As Fairness) מערכת של שני עקרונות בעלי סדר לקסיקלי (סדר ברור ומובחן המקנה עדיפות לעיקרון אחד על פני משנהו, כאשר יש צורך בהכרעה ביניהם), המבטאים את הדרך שבה אמורה לפעול חברה ליברלית דמוקרטית סדורה היטב.

הראשון (והעדיף מבחינה לקסיקלית) הוא "עקרון החירות" (The Liberty Principle), ולפיו:

לכל אדם תהיה זכות שווה לחירות הנרחבת ביותר העולה בקנה אחד עם חירות דומה לאחרים

— רולס, תאוריה של צדק, עמ' 60^[22],

הזכויות שבהן מדובר הן כפי הנראה זכויות האדם הבסיסיות המוכרות מההגות הליברלית הקלאסית, המבטאות חירות מכפייה שלטונית^[23].

העיקרון השני (הנחות מבחינה לקסיקלית) הוא "עקרון ההפרשיות" (הידוע גם כ"עקרון השוני", או "עקרון הפער"; The Difference Principle). על פי עיקרון זה:

אי שוויונות כלכליים וחברתיים צריכים לקיים שני תנאים: ראשית, עליהם להיות קשורים למשרות ולעמדות הפתוחות לכול בתנאים של שוויון הזדמנויות הוגן, ושנית עליהם להיות במידה הרבה ביותר לטובת בני החברה שמצבם הוא הגרוע ביותר

— רולס, תאוריה של צדק, 42 - 43^[24]

גם בעיקרון זה ישנה היררכיה, כאשר עקרון המשנה בדבר שוויון הזדמנויות עדיף לקסיקלית על עקרון המשנה בדבר הפער.

עקרונות אלו מתבססים על ההסכמה אליה הגיעו המתדיינים ב"מצב של צדק", ולא על "זכויות טבעיות", עליהן מדברים פילוסופים כג'ון לוק או רוברט נוזיק, או על הגישה התועלתנית, תועלתה ארוכת הטווח של האנושות עליה דיבר ג'ון סטיוארט מיל^[25]. בניגוד להוגים ליברלים וליברטריאנים הרואים ברכוש הפרטי זכות בסיסית שאין לפגוע בה, לא ראה רולס בצבירת הון בלתי מוגבלת זכות בסיסית, והוא הגביל אותה בעקרון ההפרשיות, בכך שכל אי-שוויון צריך להיטיב עם הנחשלים ביותר, עיקרון המבסס שיטה של צדק חלוקתי שאינה תואמת קפיטליזם, המתבסס על עקרונות של שוק חופשי ובלתי מוגבל. עם זאת, בניגוד לתאוריות סוציאליסטיות, הכיר רולס בכך שחברה אנושית כוללת פערים כלכליים באופן בלתי נמנע. המבנה שנוצר מיישומם של הכללים והפעלתם על "המבנה הבסיסי" של החברה – המערכת הפוליטית והמשפטית, המערכת הכלכלית, החוקה – מזכיר לרבים מבנה של מדינת רווחה סוציאל-דמוקרטית שפעלה בארצות המערב בשנים שבהן ביסס רולס את עיקרי תורתו^[26]. בספר "צדק והוגנות - הצגה מחודשת" הבחין רולס בין משטרים כלכליים שונים - מקפיטליזם של לסה פר ועד סוציאליזם של המדינה, והסיק כי עקרונות הצדק אינם יכולים להתקיים במצבי הקצה של התורות הכלכליות, אך עולים בקנה אחד עם "דמוקרטיה של בעלי קניין" או עם "סוציאליזם ליברלי", הנבדל מ"דמוקרטיה של בעלי קניין" בכך שאמצעי הייצור נמצאים בשליטה דמוקרטית של האזרחים^[27].

הדרך שבה המליץ רולס לבדוק אם הנציגים שפעלו מאחורי מסך הבערות אכן הגיעו להחלטות הנכונות, היא לבדוק את התוצאה בתהליך הנקרא "שיווי משקל רפלקטיבי" (Reflective equilibrium). עלינו לבחון את התאוריה המוצעת לאור השקפות קודמות (ומבוססות בחברה) לגבי מוסר וצדק, ואם אין התאמה בין התאוריה של הצדק (שיציעו הנציגים) ובין דעותינו הקודמות המבוססות בחברה לגבי מוסר וצדק, עלינו לבחון שוב ושוב את התאוריה ואת הדעות, עד שנגיע לשוויון כוחות שישקף את הצדק. כך למשל, אם יציעו הנציגים תאוריה המבוססת על אפליה על בסיס דת, לא נוכל לקבל אותה, שכן מוסדותינו החברתיים והתאוריות המקובלות אצלנו דוחים את האפליה על בסיס דת כבלתי מוסרית. במקרה זה יהיו בידינו התאוריה המופשטת והמוסדות המקובלים בחברה, והשוואתם והתאמתם זה לזה יביאו לבסוף לאיזון, שהוא, לדעת רולס, יביא לצדק ולהוגנות.

דרישה זו נראית לרבים בעייתית, שכן מושגים כ"השקפות קודמות ומבוססות בחברה לגבי מוסר וצדק" נראים כמכניסים למערכת שאמורה להתבסס על משא ומתן בין צדדים רציונליים, המבוסס רק על רציונליזם ואינטרס עצמי, שיקולים אתיים של השקפת עולם קבועה מראש, ויש שסברו כי בכך הבטיח רולס שהתוצאה הסופית של הדיונים מאחורי מסך הבערות תשקף את המסקנה הפוליטית הקבועה מראש שאליה רצה להגיע^[28].

בכתביו המאוחרים ניסה רולס לתקן את מה שנתפס כפגם בהגותו, באמצעות העלאת רעיון "שיקול הדעת הציבורי" (Public Reason), המגדיר מראש את השאלות הפוליטיות שניתן להעלות בחברה דמוקרטית חוקתית המבוססת על הדדיות, ומקביל אותן לכאלו המייצגות "קונצנזוס בחפיפה" (Overlapping consensus), כך שתוצאה המבוססת על אפליה על בסיס דת, לא תהיה קבילה מבלי שיהיה צורך בהפעלת שיווי המשקל הרפלקטיבי.

עבודתו המאוחרת של רולס התמקדה בשאלת היציבות: האם חברה המנוהלת על ידי עקרונות "הצדק כהוגנות" יכולה גם להיות חברה יציבה? תשובתו לשאלה נמצאת באוסף הרצאות שראה אור בכותרת "ליברליזם פוליטי" (Political Liberalism). בהרצאות אלו דיבר רולס על חברה הפועלת בעיקרון של "שיקול דעת ציבורי" (Public Reason) הפועל מתוך "קונצנזוס חופף" (Overlapping Consensus) - הסכמה על עקרונות של צדק כהוגנות בין אזרחים המחזיקים בדעות שונות בנושאים הכרוכים ב"תפיסת הטוב" (conceptions of the good) - תפיסות דתיות, מוסריות ופוליטיות, המבטאות "דוקטרינה מקיפה" (Comprehensive Doctrine).

רולס עצמו הבהיר כי בעוד שספרו "תאוריה של צדק" עסק בניסיון להשיג את הבסיס המוסרי המתאים ביותר לחברה דמוקרטית, הרי שבסיס זה מבטא גם ליברליזם כ"דוקטרינה מקיפה", ובשל כך אינו יכול להיות מושג בחברה פלורליסטית, שבה יש גם כאלו המחזיקים בדוקטרינות מקיפות שונות. "ליברליזם פוליטי" דן, אם כן, בשאלה: "כיצד יכולים אלו המחזיקים בדוקטרינה מקיפה, דתית או בלתי דתית, ובמיוחד דוקטרינות המבוססות על סמכות דתית, כמו הכנסייה או התנ"ך, להחזיק גם בתפיסה פוליטית סבירה של צדק שתתמוך בחברה דמוקרטית חוקתית?"^[29]

בכך ענה רולס על הביקורת המשמעותית ביותר שהופנתה כלפי "תאוריה של צדק", הגורסת כי עיקרי "הצדק כהוגנות" היו למעשה תפיסה מסוימת של הטוב שאינה עליונה על תפיסות אחרות, כגון התועלתנות או כל דוקטרינה מקיפה אחרת. המבקרים טענו כי ה"תאוריה של הצדק" אינה מצליחה להבדיל בין תפיסה מוסרית מקיפה המתייחסת לבעיות של צדק, ותפיסה פוליטית של צדק שאינה תלויה בתפיסה מוסרית כלשהי.

ב"ליברליזם פוליטי" הציג רולס את התפיסה הפוליטית של הצדק שאנשים בעלי דוקטרינות מקיפות סבירות, אך מתנגשות, יוכלו לקבל כבסיס להסדרת המבנה הבסיסי של החברה. מה שמבחין בין תפיסתו זו של רולס לבין גישות ליברליות מסורתיות, כמו אלו של ג'ון לוק או של ג'ון סטיוארט מיל, הוא הניסיון להגיע לקונצנזוס מבלי לפנות לסמכות מטאפיזית - האל, הזכות הטבעית, הקידמה האנושית. רולס ניסה להבטיח קונצנזוס ליברלי בלי קשר לעומק הקרע המטאפיזי או האחר בין הדוקטרינות המקיפות הסבירות המקובלות על האנשים בחברה. קונצנזוס כזה מבוסס על הרעיון שהחברה הליברלית אינה צריכה לקדם כל תפיסה מסוימת של הטוב, רעיון המשותף לרולס ולהוגים שונים כרוברט נוזיק ורונלד דבורקין.

התפיסה מבוססת על הדדיות בין בעלי הדוקטרינות המקיפות השונות, הפועלים במסגרת שיקול הדעת הציבורי, כאשר:

אזרח מעורב בשיקול דעת ציבורי כאשר הוא (או היא) מתדיין בתוך מסגרת של מה שהוא (או היא) מחשיב בכנות כתפיסה הפוליטית הסבירה ביותר של הצדק, שבה ניתן ביטוי לערכים פוליטיים שניתן לצפות באופן סביר שגם אחרים, כאזרחים שווים וחופשיים יקבלו אותם באופן סביר

— רולס, חוק העמים, חלק שני: "עיון חוזר ברעיון שיקול הדעת הציבורי", עמ' 219

על פי רולס, התוצאה של דיון כזה הוא "קונצנזוס חופף" שיש בו כדי להביא ליציבות בחברה המתנהלת לפיו.

עמדה זו הובעה והורחבה בכתביו המאוחרים של רולס: "ליברליזם פוליטי" (1993), "חוק העמים" על שני חלקיו (1999) ו"צדק כהוגנות: הצגה מחודשת" (2001).

על אף ש"תאוריה של צדק" כללה אמירות בודדות בנושא היחסים הבינלאומיים, רק בסוף הקריירה שלו התפנה רולס לגבש תאוריה מקיפה על יחסים בינלאומיים, אותה פרסם בספרו "חוק העמים", שיצא לאור בשנת 1999 (ובשפה העברית, בהוצאת רסלינג בשנת 2010).

הספר "חוק העמים" מנסה למצוא עקרונות שעמים (להבדיל מאזרחים בודדים, או ממדינות) יסכימו עליהם בהתדיינות בנוסח "המצב המקורי". תחילה בחן רולס לאיזו הסכמה יגיעו עמים "ליברליים", שמשטרם הפנימי מאופיין על פי עקרונות "הליברליזם הפוליטי". לאחר מכן בחן רולס לאיזו הסכמה יגיעו עמים "הגונים" שמשטרם מכבד זכויות אדם בסיסיות, אך מסיבה זו או אחרת אינם יכולים להיקרא "ליברליים" (כדוגמה הביא רולס מדינה תאורטית בשם "קזניסטן" שבה דת המדינה היא האסלאם ומי שאינו מוסלמי מנוע מלהחזיק במשרות הבכירות במדינה, אך היא אינה מפלה כנגד מיעוטים ודתות אחרות, ומכבדת את כל זכויות האדם שלהם). רולס מגיע למסקנה שגם עמים אלו יגיעו בדיוק לאותם עקרונות שאליהם הגיעו העמים ה"ליברליים" במצב המקורי. רולס הגיע למסקנה שכשם שבליברליזם הפוליטי, החל במסגרת הפנימית יש מקום רק לעקרונות שיתקבלו על דעת המחזיקים בדוקטרינות מקיפות שונות. כך, במסגרת הגלובלית יש לבחור עקרונות שיתקבלו על דעתם של עמים המחזיקים בדוקטרינות מקיפות שונות. רולס הוציא מכלל הקהילה הבינלאומית שלו מדינות "פורעות חוק" או כאלו ה"נמצאות במצוקה", וגם כאלו שמשטרן הוא "אבסולוטיזם מיטיב". אלו אינן יכולות ליהנות מהכללים הבינלאומיים המחייבים כבוד הדדי וסובלנות, המאפיינים את העמים הליברליים והעמים ההגונים.

על פי רולס, אלו שמונת העקרונות שעליהם יכולים להסכים העמים הליברליים וההגונים (רולס ציין שאין המדובר ברשימה שלמה ומלאה, ויש עקרונות שניתן להוסיף לה, וכמו כן העקרונות המפורטים בה זקוקים לפרשנות):

1. עמים הם חופשים ועצמאיים, ועל עמים אחרים לכבד את חירותם ואת עצמאותם.
2. על עמים לקיים אמנות והתחייבויות.
3. עמים הם שווים והם צדדים לדיון להסכמים שמחייבים אותם.
4. על עמים לקיים חובה של אי התערבות.
5. לעמים יש זכות להגנה עצמית, אך אין להם זכות לצאת למלחמה מכל סיבה פרט להגנה עצמית.
6. על עמים לכבד זכויות אדם.
7. על עמים לציית למגבלות מסוימות בעת מלחמה.
8. חלה על עמים חובה לסייע לעמים אחרים החיים בתנאי מצוקה המונעים מהם את קיומו של משטר פוליטי וחברתי צודק או הגון^[30].

רולס דן בספרו במספר רב של עניינים הנובעים מכללים אלו ומיישומם. כך, למשל, הוא מגנה את הפצצת הערים היפניות במלחמת העולם השנייה, ככזו שאינה תואמת את הכללים. הוא דן בחוקי הגירה, בפירוק הנשק הגרעיני, בדמותו של המנהיג הפוליטי האידיאלי, ובעניינים דומים.

בספרו זה דחה רולס ניסיונות של פילוסופים כתומאס פוגי וצ'ארלס בייטז להרחיב את עקרון ההפרשיות ולהחיל אותו כעקרון חלוקה גלובלי. בדומה לרונלד דבורקין, סבר רולס כי בקהילה הפוליטית הבסיסית, שבמסגרתה מוחלים כללי הצדק, חבים אנשים זה לזה בחיובים שאינם חבים לאחרים שמחוץ לקהילה.

  ערכים מורחבים – רוברט נוזיק, ליברטריאניזם

המבקר החריף ביותר של רולס הוא הליברטריאן רוברט נוזיק. בספרו מ-1974 אנרכיה, מדינה ואוטופיה ("Anarchy, State and Utopia"), ביקר נוזיק את רולס מנקודת הראות הליברטריאנית, שאינה רואה בעין יפה כל התערבות של המדינה בענייני הפרט.

נוזיק טען כנגד תאוריות של צדק חלוקתי הפועלות על פי תבנית מסוג "לכל אחד כפי...". על פי נוזיק, עקרון ההפרשיות של רולס הוא תבנית, ולא תוצר של תהליך. מכיוון שכך, יש בו פגיעה בצדק ובזכויות הטבעיות.

נוזיק התווה תהליך ובו שלושה כללים:

1. כלל של רכישה ראשונית, בנוסח ג'ון לוק, המקנה לאדם את פרי עמלו.
2. כלל של העברה, ולפיו יש לאפשר את תוצאותיה של כל העברה שהתבצעה באופן צודק.
3. כלל של תיקון, ולפיו יש לתקן את תוצאותיה של כל העברה שלא התבצעה באופן צודק.

כל חלוקה שאינה תואמת את הכללים הללו, על פי נוזיק, אינה צודקת. לדעת נוזיק, כללי חלוקה הפועלים על פי תבנית, כגון "עקרון ההפרשיות" של רולס, מבטאים פגיעה לא ראויה בזכות הקניין הפרטי. הדוגמה המפורסמת שנותן נוזיק היא של הכדורסלן וילט צ'מברלין. אם יש מיליון איש המוכנים לתת לצ'מברלין 25 סנט על מנת לראות אותו משחק כדורסל, והתוצאה היא שהוא הרוויח סכום עתק של רבע מיליון דולר למשחק, והכול בשל הצלחתו וכישוריו, מדוע על המדינה להתערב ולשלול ממנו את פרי עמלו לשם הגשמת תאוריה של צדק חלוקתי באמצעות מיסוי או תשלומי העברה?

  ערכים מורחבים – מייקל סנדל, קהילתנות

הקהילתן מייקל סנדל מבקר את רולס מנקודת הראות הקומוניטריאנית (קהילתנית). בספרו "Liberalism and the Limits of Justice", שיצא לאור בשנת 1982, הוא טען כלפי רולס את הטענות הבאות:

• תפיסת האדם של רולס פגומה באופן מטאפיזי. התפיסה שוללת מראש את קיומו של אדם הקשור באופן מהותי למטרותיו בחיים, ובכך היא פגומה באופן מהותי.
• רולס חוטא באינדיבידואליזם אנטי-חברתי. הקהילה אצל רולס היא לכל היותר ��ערכת סדורה היטב של שיתוף פעולה בין יחידים המונעים ממניעים אנוכיים.
• רולס הופך את הבחירות המוסריות לביטוי שרירותי של העדפה אישית.
• אם הטענות הקודמות נכונות, הרי שטענתו של רולס לנייטרליות בין תפיסות שונות של הטוב אינה נכונה.
• תפיסתו של רולס את היחיד בחלקים מעבודתו היא אינטרסובייקטיבית, ונשענת על הנחות מטאפיזיות המנוגדות לתפיסת היחיד בחלקים אחרים. כן טען כי הדגש של רולס על היחיד כבוחר אוטונומי, מבטאת השקפה מטאפיזית שלפיה עצם היכולת לבחור היא המרכיב הבסיסי של הזהות הקודם לכל מצב אחר, וכי ראיית האדם כסובייקט שעצם הבחירה שלו היא תכונתו הבסיסית מהווה הנחה מטאפיזית.

לפי סנדל, ראייתו של רולס את האדם כיצור מבודד ממטרות, שעיקר מהותו הוא בחירה אוטונומית, היא שגויה בכך שאינה מעניקה את הערך הראוי למחויבותו של האדם לקשרים חברתיים, לפרויקטים שיתופיים ולערכים קהילתיים^[31].

ההוגים מרתה נוסבאום ואמרטיה סן ביקרו את מושג "הטובין הראשוניים" של רולס (שהם האובייקט של החלוקה). לפיהם טובין אלו (חירויות, עושר כלכלי) הם אך כלים למימוש "יכולות" (Capabilities), ויש להתחשב גם בתנאים החברתיים הגורמים להפיכת הטובין ליכולות, ובמיוחד היכולת להשתתף בדיון החברתי כשווה. כך, למשל, אדם נכה, שיש לו עושר כלכלי, אך בשל אי נגישות לנכים, אינו יכול להגיע למרבית המקומות הציבוריים, הוא בעל טובין ראשוניים, אך הכלים להפיכת הטובין הללו ליכולות נמנעים ממנו. לדעת סן, בספרו "The Idea of Justice" ‏(2009), גישתו של רולס היא מסוג הגישות של "טרנסצנדנטליזם מוסדי" המתמקדת ביצירת מוסדות צודקים על בסיס עיון רציונלי, אך יש לנקוט גישה מעשית יותר, המתמקדת בתוצאות^[32].

  ערכים מורחבים – אמוטיביזם, ריצ'רד פוזנר

פוזנר ידוע בשל ביקורתו על פילוסופים של המוסר בכלל ועל אינטלקטואליים ציבוריים בפרט. בספרו "The Problematics of Moral and Legal Theory", ביקר פוזנר בחריפות פילוסופים של המוסר, כדוגמת עמנואל קאנט, ג'ון רולס ורונלד דבורקין, וטען שהפילוסופיה המוסרית שלהם אינה מסוגלת ואינה צריכה לשכנע איש, ושהיא אינה יותר מאשר מסווה להעדפות הפוליטיות שלהם. פוזנר טען שפילוסופים מוסריים טועים באמונתם שלשאלות מוסריות יש תשובות אובייקטיביות. מול פילוסופיה מוסרית, העמיד פוזנר כאלטרנטיבה את הפרגמטיזם (או את הסגנון שלו של פרגמטיזם, מכיוון שהוא אומר ש"המונח מכסה חטאים רבים"), הדוגל בחיפוש אחר תשובות תוך תשומת לב מרבית לעובדות, ולא למטאפיזיקה.

מן הכיוון הפמיניסטי נמתחה על עבודתו של רולס ביקורת על ידי ההוגות קרול פייטמן, סוזן מולר אוקין ומרתה נוסבאום. אוקין טענה כי מושג הצדק של רולס מתייחס רק לתחום הציבורי, וכי עליו להחילו על תחום המשפחה, בו עדיין שורר אי צדק רב^[33]. רולס התייחס ישירות לביקורתה זו של אוקין במאמרו "עיון חוזר ברעיון שיקול הדעת הציבורי", ותיקן מעט את תורתו. על פי תיקון זה, אמנם נכון הדבר כי עקרונות הצדק הפוליטי אינם חלים על המשפחה, שהיא "התאגדות פרטית", אך יש בהם כדי לכפות מגבלות חיוניות על המשפחה כמוסד, ובכך להבטיח את זכויות היסוד את החירויות ואת חופש ההזדמנויות של כל בני המשפחה, ובתוכם של הנשים^[34].

בדומה לאוקין הסבירה פייטמן כי האמנה החברתית היא אמנה גברית, וכי הפרטים ה"רציונליים" המנותקים מכל זיקה לאחרים ויכולים לבצע את הליך הבחירה האוטונומית ולפעול לקידום עצמם באמצעות תבונתם, הם גברים, שאינם יולדים, וקשריהם לאחרים מבוססים על תועלתם האישית. האישה נותרת מחוץ לסדר החברתי שמכוננת האמנה^[35].

נוסבאום מסכימה עם רבים מיסודות התאוריה של רולס, אך מציבה בפניו שלושה אתגרים לגישתו לגבי המשפחה כמוסד חברתי אשר עקרונות הצדק אינם חלים על האינדיבידואלים שבו: קודם כל, היא שואלת איך המשפחה יכולה להיות גם מוסד בסיס, וגם מוסד התנדבותי, כמו כנסייה או אוניברסיטה? היא גם מאתגרת את הנחתו של רולס שמשפחה היא בהכרח משפחה גרעינית-מערבית, ומבקשת שיתייחס לפרקטיקות אלטרנטיביות של גידול ילדים, כמו קולקטיבים של נשים, קיבוצים, או חמולות. ולבסוף, היא גם טוענת שרולס אינו מכיר בתפקיד המדינה בבניית מוסד המשפחה כפי שהוא מוכר בעולם המודרני, שבו ישנם חוקים המגדירים בדיוק מי יכול להחשב לבן משפחה, מה הזכויות והחובות של בני המשפחה, אילו פרקטיקות של הורות מקובלות, ועוד - חוקים המפרידים את המוסד הזה ממוסדות כמו אוניברסיטאות וכנסיות באופן אבסולוטי^[36].

בשנת 2013 הועלתה באוקספורד, ההצגה המוזיקלית !A Theory of Justice: The Musical שבמרכזה עמדה דמותו של רולס. ההצגה הוצגה גם בפסטיבל הפרינג' של אדינבורו^[37].

• חוק העמים; בתוספת המאמר 'עיון חוזר ברעיון שיקול הדעת הציבורי', תרגם שחר פלד, עריכה מדעית: פרופ' יצחק (יאני) נבו, הוצאת רסלינג, 2010.
• צדק כהוגנות - הצגה מחודשת, תרגום: דפי אגם-סגל, ידיעות ספרים - ספרי עליית הגג, תל אביב, 2010.

• דוד הד ודניאל אטאס (עורכים), מורה צדק: עיונים בתורתו של ג'ון רולס הוצאת מאגנס 2007.
• יוסי דהאן, ‏תאוריות של צדק חברתי, סדרת אוניברסיטה משודרת, בהוצאת משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 2007.
• "ההצדקה של אי-ציות אזרחי", מתוך: יהושע ויינשטיין (עורך), אי-ציות ודמוקרטיה, ירושלים: הוצאת שלם, 1998, בתרגום ברוך קורות.
• ברוך זיסר, "על ימין ועל שמאל", עמ' 131–146.
• גל גרזון, ליברליזם - קשרים, הקשרים, ביקורות, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 2004.
• אלעזר וינריב, על שוויון ואי שוויון, הוצאת אוניברסיטת חיפה, פרדס הוצאה לאור, 2007.
• לאון שלף, "אי ציות לחוק מטעמי מצפון", מתוך: זכויות אזרח בישראל, קובץ מאמרים לכבודו של חיים ה. הכהן, הוצאת האגודה לזכויות האזרח בישראל, 1982.

•   ג'ון רולס, ברשת החברתית Goodreads
• ג'ון רולס, באתר פרויקט הגנאלוגיה במתמטיקה
• ג'ון רולס, באתר גוגל סקולר
• יוסי דהאן, החירות לחיות בכבוד, באתר ynet, 16 באפריל 2003
• יוסי דהאן, למה צדק, למה עכשיו, באתר "העוקץ", 17 בינואר 2011
• פיטר ברקוביץ', ג'ון רולס והאמונה הליברלית, באתר "קיוונים"
• ג׳ון רולס על צדק ושוויון, משפט וממשל ב', תשס"ה
• ליף ונאר, ג'ון רולס, באנציקלופדיה לפילוסופיה של סטנפורד (באנגלית)
• סמואל פרימן, המצב המקורי, באנציקלופדיה לפילוסופיה של סטנפורד (באנגלית)
• ג'ון רולס באתר History of Economic Thought (באנגלית)
• ג'ון רולס באתר Applied Ethics (באנגלית)
• Ben Rogers, John Rawls, The Guardian, 27 November 2002
• Henry S. Richardson, John Rawls (1921—2002), The Internet Encyclopedia of Philosophy
• ג'ון רולס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• ג'ון רולס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
•   ג'ון רולס (1921-2002), דף שער בספרייה הלאומית