דו-קרב פנדלים

לפני עידן דו-קרב הפנדלים, משחקים לרוב היו מוכרעים במשחק חוזר בין הקבוצות במקום נייטרלי (אם צמד משחקים בבית ובחוץ לכל קבוצה לא היה מספיק). אם גם במשחק החוזר היה תיקו, היו לרוב מכריעים בעזרת הטלת מטבע של שופט המשחק.

דו-קרב של בעיטות הכרעה לא הונהג על ידי פיפ"א ואופ"א עד 1970. אולם, קדמו להנהגת שיטת הכרעה זו גרסאות שונות של השיטה הנוכחית בהן השתמשו במפעלים מקומיים במדינות שונות. לדוגמה: בגביע היוגוסלבי החל מ-1952,^[1] בגביע האיטלקי החל מעונת 1958-1959‏^[2] ועוד במדינות שונות באירופה ובדרום-אמריקה. אף בישראל הייתה נהוגה השיטה ב"גביע קרנר" (גביע המדינה בכדורגל לנוער בשנות ה-50 וה-60) ובטורנירים לא רשמיים.^[3][4] החל מגביע המדינה בכדורגל 1965/1966 החלה ההתאחדות הישראלית להפעיל את דו-קרב בעיטות העונשין בגביע המדינה.^[5][6]

שני אנשים טוענים כי הם היו אלה שהציעו שיטת הכרעה זו למוסדות פיפ"א. הראשון הוא יוסף דגן, אזרח ישראלי, גורס כי הוא הציע את השיטה לאחר שצפה בנבחרת ישראל בכדורגל מפסידה בהגרלה ברבע גמר טורניר הכדורגל באולימפיאדת מקסיקו סיטי (1968).^[7][8] נטען כי מיכאל אלמוג, שמספר שנים מאוחר יותר מונה ליושב ראש ההתאחדות לכדורגל בישראל, העביר את ההצעה לפיפ"א שלאחר מספר דיונים החליטה לקבל את ההצעה.^[9] טענה אחרת שעלתה, גורסת כי היה זה קארל וולד, שופט כדורגל גרמני, שהציע לראשונה את שיטת ההכרעה הזו ב-1970. לטענתו, התאחדות הכדורגל הגרמנית קיבלה את ההצעה וגם אופ"א עשתה זאת זמן קצר לאחר מכן, ותוך זמן קצר השיטה התקבלה גם בפיפ"א.^[10]

באנגליה, התקיים דו-קרב הפנדלים הראשון במסגרת גביע ווטני (אנ') באנגליה ב-1970 במשחק בין האל סיטי ומנצ'סטר יונייטד. ג'ורג' בסט היה הבועט הראשון בדו-קרב. דו-קרב בעיטות הכרעה הונהג לראשונה בתחרויות המאורגנות על ידי פיפ"א במוקדמות של טורניר הכדורגל באולימפיאדת מינכן (1972). ישראל הייתה אחת הנפגעות הראשונות ממנו, כאשר כשלה בדו-קרב בעיטות הכרעה מול נבחרת תאילנד בטורניר המוקדמות של אסיה (אנ').

בחצי-הגמר של גביע העולם של 1982, שנערך בספרד, נעשה שימוש ראשון בשיטת הכרעה זו. במשחק זה הודחה נבחרת צרפת על ידי נבחרת גרמניה. מאוחר יותר, בגמר מונדיאל 1994, בגמר מונדיאל 2006 ובגמר מונדיאל 2022, נקבעה זהותן של הזוכות בגביע העולמי בשיטה זו.

בעונת 2023/2024 בליגה א' הישראלית נקבע שיא עולמי, בגמר גביע המחוז דרום, במשחק בין מועדון ספורט דימונה לבין שמשון תל אביב ניצחה דימונה בתוצאה 23-22 ובסך הכל נבעטו 56 פנדלים בדו-קרב אחד בלבד.^[11]

במשחקי גביע המתנהלים בשיטת גביע, כאשר אין הכרעה במשחק בתום הזמן הרגיל של המשחק (90 דקות), נהוג להאריך את המשחק ב-30 דקות נוספות, המחולקות לשתי מחציות שוות (של רבע שעה כ"א). אם בסיום ההארכה עדיין אין הכרעה, נהוג להכריע את המשחק באמצעות דו-קרב של בעיטות הכרעה מ-11 מטרים כ"מוצא אחרון" בהחלט.

במפעלים מסוימים כמו מגן הקהילה באנגליה או משחקי הנוקאאוט של גביע הטוטו בישראל, נקבע מראש כך שהמשחק יעבור ישר לדו-קרב פנדלים לאחר סיום משחק של 90 דקות בלבד (ללא הארכה), וזאת מפאת הסיבה שהטורנירים הנ"ל הם טורנירי טרום עונה והכנה לעונה, ויש רצון לא לעייף את השחקנים יותר מדי מבחינת הכושר הגופני לאחר שחזרו מהחופשה, מה שעלול לגרום לפציעות. לחלופין, בטורנירים כמו הגביע האנגלי, המשחק משוחזר במלואו (מתבצע משחק חוזר), שאם גם הוא מגיע לשוויון, מבוצעים הארכה ופנדלים במשחק החוזר, במתכונת רגילה ומלאה, אולם שיטת המשחק החוזר אינה בשימוש מרבע הגמר ואילך (בשלבים אלו משתמשים במתכונת רגילה של הארכה ודו-קרב).

כללי האצבע של הדו-קרב המבוססת על חוקת הכדורגל:

1. השופט מטיל מטבע על מנת להחליט לאיזה שער יתבצעו כל בעיטות הדו-קרב (ביחד עם הקפטנים של שני הקבוצות). לאחר מכן מטיל מטבע פעם נוספת, על מנת לקבוע איזה מן הקבוצות תבעט ראשונה בסבב.
2. כל השחקנים מלבד הבועט והשוערים חייבים להישאר בעיגול המרכזי של מגרש הכדורגל.
3. כללי ביצוע הבעיטה זהים כבמקרה של בעיטת עונשין במהלך המשחק, אולם בניגוד לבעיטת עונשין, אין ממשיכים את המשחק לאחר ביצוע הבעיטה.
4. השוער חייב להישאר בין עמודי השער על קו השער שלו עד לבעיטה של הכדור, אף על פי שהוא יכול לקפוץ במקום, לנופף בזרועותיו, לנוע מצד לצד לאורך קו השער או לנסות להסיח את דעתו של הבועט בדרך אחרת.
5. כל קבוצה אחראית לבחור מבין השחקנים הכשירים והמשתתפים במשחק בלבד, את הסדר שבו הם יבצעו את הבעיטות (מוגשת רשימה של בועטים לצוות השיפוט). כל בועט יכול לבעוט בכדור פעם אחת בלבד. לאחר הבעיטה, הבועט לא יכול לשחק בכדור שוב.
6. יש לשופט סמכות לקבוע בעיטה חוזרת במקרה ואחד השחקנים הפר את כללי המשחק (למשל אם השוער יוצא מקו השער, או שהשחקן משתהה יותר מדי בבעיטה).
7. בעיטה מובקעת אם לאחר שהבועט נגע בו פעם אחת בלבד הכדור חוצה את קו השער בין עמודי השער ומתחת למשקוף, מבלי לגעת באף שחקן אחר, שופט או גורם חיצוני מלבד השוער המגן (הכדור עשוי לגעת בשוער המגן, בקורות או במשקוף מספר פעמים כל עוד תנועת הכדור היא תוצאה מהבעיטה, לשיקול דעת השופט).^[12]
8. הקבוצות מתחלפות לבעוט מנקודת העונשין, עד שכל קבוצה בעטה 5 בעיטות. אם ההפרש גדול מכדי לסגור לפני שכלל חמשת הבעיטות נבעטו (למשל שנשארה בעיטה אחת וההפרש הוא 2 שערים), הדו-קרב מסתיים מיידית, והקבוצה שהבקיעה יותר מוכרזת כמנצחת, ללא קשר לבעיטות שנותרו לבעוט.
9. אם לאחר חמשת סבבי הבעיטות הקבוצות כבשו מספר שווה של שערים (או שאף אחת מהקבוצות לא כבשה שערים כלשהם), ישמשו סבבים נוספים של בעיטה אחת לכל קבוצה, עד שקבוצה אחת תבקיע והשנייה תחמיץ. מתכונת זו ידועה בשם "מוות פתאומי" (אנ') הדומה לשער הזהב.
10. המנצחת במשחק היא זו שהבקיעה מספר גדול יותר של שערים בתום הדו-קרב.
11. רשאים לבעוט רק השחקנים שהשתתפו במשחק בעת שריקת הסיום.
12. אם בסיום המשחק (לפני הפנדלים) או במהלך הבעיטות יש לצד אחד יותר שחקנים על המגרש מאשר לצד השני, בין אם כתוצאה מפציעה ובין אם כתוצאה מפגיעה או מכרטיסים אדומים, אזי הקבוצה עם יותר שחקנים חייבת לצמצם את מספריה כדי להתאים את המספר ליריב.
13. קבוצה רשאית להחליף שוער שנפצע במהלך הדו-קרב במחליף (בתנאי שהקבוצה לא השתמשה כבר במספר המחליפים המרבי המותר על-ידי התחרות). אם שוער מורחק במהלך ההכרעה, שחקן אחר שסיים את המשחק חייב לפעול כשוער (כל שחקן יכול להיות מחליף לשוער תאורטית).
14. אם יש צורך לשחקנים לבצע בעיטה נוספת (מכיוון שהתוצאה נשארה שווה לאחר שכל השחקנים הכשירים נטלו את הבעיטה הראשונה שלהם), השחקנים אינם חייבים לבעוט באותו סדר שנקבע.
15. אין לעכב בעיטות מנקודת העונשין עבור שחקן שעוזב את מגרש המשחק. הבעיטה של השחקן תבוטל (תירשם החמצה) אם השחקן לא יחזור בזמן כדי לבעוט.

שערים שהובקעו באמצעות הדו-קרב אינם נרשמים כשערים רשמיים עבור מבקיעיהם או עבור הקבוצה, אלא רק דרך לקביעת המנצחת בהתמודדות הקבוצתית. על כן לפי שיטת הדירוג של אופ"א, קבוצות אינן מקבלות ניקוד נוסף בחישוב דירוגם עבור ניצחון בדו-קרב בעיטות הכרעה, אלא רק ניקוד עבור תוצאת התיקו במשחק, לעומת נבחרות לאומיות אשר מקבלות ניקוד מיוחד עבור ניצחון מסוג זה.

הגנה מפני בעיטות בדו-קרב (ובעיטות עונשין בכלל), נחשבת למשימה קשה הניצבת בפני השוער, כאשר עולה ממחקרים כי בממוצע בין 70 ל-80 אחוז מבעיטות הפנדלים מובקעות, כלומר הסיכוי באופן כללי הוא לטובת הבועט הרבה יותר מאשר לטובת השוער המגן. כמו כן בעיטות דו-קרב בממוצע נחשבות לקשות יותר לבועטים מאשר מבעיטות עונשין רגילות במהלך משחק, מפאת לחץ ההכרעה הנפשי המצטבר לבעיטות אלו (הכל או כלום, אי אפשר לתקן לאחר בעיטה שלא הובקעה, לעומת בעיטת עונשין במהלך משחק שלאחריה המשחק ממשיך וניתן לתקן ולהבקיע בכל זאת).

חלק מהשוערים בוחרים לזנק בצלילה לאחד מהצדדים עוד לפני שהבעיטה נבעטת על מנת לנסות ולעצור את הכדור, ואחרים מנסים לקרוא את דפוס התנועה של הבועט מעט לפני הבעיטה על מנת להחליט לאן יבעט. בועטים עשויים לבצע תנועות הטעייה או האטה לפני הבעיטה על מנת לראות לאן השוער יזנק ובכך לבעוט לצד הפנוי. אם שוער מצליח לעצור בעיטת עונשין במהלך משחק, קיימת סכנה שהבועט עצמו או חבריו לקבוצה עלולים להבקיע מהריבאונד; אך כאמור זה לא רלוונטי במקרה של דו-קרב.

מכיוון שהדו-קרב מתנהל לשער מסוים, הקהל מאחורי השער, שעשוי להעדיף קבוצה מסוימת, עלול לנסות ולהסיח את דעתם של הבועטים מהקבוצה השנייה או להסיח את דעתו של השוער שעומד בשער. כדי למנוע כל יתרון פוטנציאלי, בשנת 2016 שונו חוקי המשחק כדי להוסיף הטלת מטבע בין שתי הקבוצות לפני הדו-קרב: למנצח בהטלת המטבע יש את הזכות להחליט איזה שער ישמש לדו-קרב (בעבר, ההחלטה הייתה לפי שיקול דעתו של השופט בלבד).

שוערים נוהגים למשוך את תשומת ליבם של הבועטים בדרכים שונות, אם זה במהלך הבעיטה או לפניה באמצעות הנפת ידיים, סימונים, הטעיות גוף או דיבורים עם הבועט ("טראש טוק") - וזאת במטרה להסיח את דעתם של הבועטים ולגרום להם להחמיץ. לעיתים, למרות החוקים שאוסרים זאת, עוד לפני הבעיטה יתווכחו השוערים עם השופט על הנהלים באופן מכוון (למשל מיקום הכדור על נקודת הפנדל, או על מיקומם על קו השער) ואף עד לקבלת כרטיס צהוב מכוון, בניסיון להסיח את דעתו של הבועט.

עם התפתחות הכדורגל התמקצע גם משחקון הדו-קרב פנדלים, ועל כן לעיתים קרובות כיום ברמה המקצוענית הגבוהה של הכדורגל, נהוג על ידי השחקנים לשנן לפני המשחק - מהו נטיותיו הטכניות של השוער או של הבועטים העיקריים של קבוצה מסוימת, על מנת לקבל יתרון בדו-קרב באמצעות סטטיסטיקת עבר (שכן נטיית השחקן לבעוט שמאלה או ימינה היא סטטיסטית, ונטייתו לבצע הטעייה או תנועה כלשהי לפני או במהלך הבעיטה עלולה לחזור על עצמה).

כמו כן מאמני הקבוצות משתמשים לעיתים בחילופים העומדים לרשותם עוד במהלך המשחק עצמו, על מנת להכניס שחקנים שהם חושבים שהם בועטי פנדלים מצטיינים, כאשר לדעתם יש סיכוי גבוה שהמשחק יישאר שוויוני עד לסופו ויגיע לשלב הדו-קרב (שכן כאמור רק שחקנים שהשתתפו והיו על הדשא בתום המשחק החוקי, יכולים להשתתף בדו-קרב הפנדלים).

לפני עידן דו-קרב הפנדלים, משחקים לרוב היו מוכרעים במשחק חוזר בין הקבוצות במקום נייטרלי (אם צמד משחקים בבית ובחוץ לכל קבוצה לא היה מספיק). שיטת המשחק החוזר עדיין מבוצעת בטורנירים בעולם, למשל בגביע האנגלי. אם גם במשחק האחרון היה תיקו, היו לרוב מכריעים בעזרת הטלת מטבע של שופט המשחק.

שיטה נוספת להכרעה שנוסתה היא שיטת שער הזהב (שיושם בשנים 1996 ועד 2003), שהיא למעשה מתכונת של "מוות פתאומי" עוד בהארכה עצמה - אם במהלך הארכה של משחק נכבש שער, המשחק מופסק ומסתיים באותו הרגע והקבוצה שהבקיעה את השער הראשון בהארכה מנצחת את המשחק. שיטה זו הוחלפה לתקופה קצרה בשיטת "שער הכסף" שהיה כמעט זהה אם כי המשחק לא הופסק באופן מיידי אלא במחצית ההארכות. לאחר מכן השיטה בוטלה וחזרו לדו-קרב פנדלים.

לאחר שנים רבות של שימוש בשיטת הדו-קרב פנדלים כשיטת הכרעה, יש המבקרים אותה כיוון שאיננה משקפת את יכולתן של הקבוצות במגרש ובפרט איננה מתגמלת קבוצות שביצעו ניסיונות התקפיים או שלטו יותר בכדור. לטענת המבקרים השיטה הפכה משיטת הכרעה לשיטת משחק שנבחרות חלשות יכולות להתבסס עליה. אלו מייצרות משחק הגנתי וסגור ("בונקר") בתקווה לשרוד עם תוצאת תיקו ולהגיע לשלב בעיטות ההכרעה בהן סיכוייהן יהיו טובים יותר להעפיל לשלב הבא.

לשיטת ההכרעה בבעיטות עונשין מוצעות באופן תדיר עוד חלופות, אולם אף אחת מהן לא התקבלה על ידי פיפ"א או התאחדויות אחרות.^[13] כך למשל לתקופה קצרה, הונהגה שיטה שנקראה "פנדל אמריקאי" וכונתה גם "שוט-אאוטס" ("Shoot-outs", כיום מכונים גם "Old School Shootouts") בליגת ה-MLS האמריקאית, שבה ניתן לשחקן התקפה כדור מנקודת החצי (בערך - 32 מטר מהשער), ו-5 שניות על מנת לרוץ עם הכדור ולנסות להבקיע מול שוער בלבד, כאשר לשוער ניתן חופש מוחלט לנוע ולנסות לעצור את השחקן מלהבקיע, כאשר אם השוער היה מבצע עבירה או נוגע ביד מחוץ לרחבה, היו עוברים לפנדל רגיל^[14]. שיטה זו לא הצליחה לתפוס בשאר הליגות ובוטלה תוך זמן קצר גם בליגה האמריקאית.

• בעיטת עונשין
• הארכה
• שער הזהב

• יאיר קטן, כך המצאנו את דו-קרב הפנדלים, באתר ynet, 5 בספטמבר 2013
•   עוזי דן, פנדלים זה כבר לא מה שהיה פעם, באתר הארץ, 27 באוקטובר 2016
• מיכאל בר-אלי, טיל לחיבורים. קללל: חוקרים ישראלים גילו את הפנדל המושלם, באתר כלכליסט, 12 ביוני 2018
•   טל מונטל, הפתרון לחוסר ההוגנות בדו-קרב פנדלים, באתר הארץ, 29 באוגוסט 2018
• עמית נאור, מתי ואיך הומצא דו-קרב הפנדלים שמכריע משחקי כדורגל?, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, מרץ 2020