בן-ציון מאיר חי עוזיאל

הרב הראשי לישראל (1880–1953)

הרב בן-ציון מאיר חי עוּזיאל (י"ג בסיוון ה'תר"ם, 23 במאי 1880כ"ד באלול ה'תשי"ג, 4 בספטמבר 1953) היה רב, פוסק, הוגה דעות ומנהיג ציבור; מגדולי הרבנים בארץ ישראל במחצית הראשונה של המאה ה-20. כיהן בתפקיד הראשון לציון משנת 1939 ואילך, ושימש הרב הראשי הספרדי הראשון של מדינת ישראל בשנים 1948–1953.

הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל
הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל ב-1945
הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל ב-1945
לידה 23 במאי 1880
י"ג בסיוון ה'תר"ם
ירושלים, האימפריה העות'מאנית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 4 בספטמבר 1953 (בגיל 73)
כ"ד באלול ה'תשי"ג
ירושלים, ישראל
מקום קבורה הר המנוחות עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ? – 4 בספטמבר 1953 עריכת הנתון בוויקינתונים
תפקידים נוספים
  • חכם באשי של יפו
  • הרב של סלוניקי
  • הרב הספרדי של תל אביב-יפו
תלמידיו הרב דוד שלוש, הרב חיים דוד הלוי, הרב אברהם שלם
חיבוריו משפטי עוזיאל, מכמני עוזיאל, הגיוני עוזיאל, ועוד.
הרב הראשי לישראל הספרדי ה־2
27 ביוני 19394 בספטמבר 1953
(14 שנים)
שותף לרבנות יצחק אייזיק הרצוג (הרב האשכנזי)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
הרב עוזיאל בטקס זיכרון לחיילים היהודים שנפלו במהלך מלחמת העולם השנייה, ירושלים, 1946

לצד פעילות ציבורית ענפה והיותו פוסק העוסק בשאלות אקטואליות המקובל על כל שדרות ומפלגות הציבור כסמכות תורנית וכמנהיג מאחד, היה מחבר ויוצר מקורי בכל מקצועות התורה. ספריו, בהלכה ובאגדה כאחד, מתאפיינים בשכל ישר, בתוכן עשיר, במחשבה וסגנון בהירים, בתפיסה רחבה ובהבנה עמוקה[1].

תולדותיו

עריכה

נולד בירושלים לרב יוסף רפאל עוזיאל, שהיה נשיא בית הדין הרבני של הקהילה הספרדית בעיר, ולשרה, נכדתו של הראש"ל רבי חיים דוד חזן, בנו של רבי רפאל יוסף חזן, מחבר ספר חקרי לב.[2] משפחת עוזיאל הייתה משפחה מיוחסת של רבנים שפעלה במהלך הדורות בספרד, בתפוצות ספרד ובירושלים. אביו חינכו מילדות בקפדנות גדולה לתלמוד תורה ולקיום דקדוקי מצוות. מגיל שבע למד בבית המדרש לתלמוד ולהלכה דורש ציון, ובגיל 12 המשיך את לימודיו בישיבת תפארת ירושלים. כבר בנערותו ובצעירותו הצטיין בשקדנות והתמדה עצומה, בתפיסה מהירה של העיקר, בבקיאות ובחריפות, באופיו הנוח ובמעשים טובים[3].

רבותיו המובהקים היו הרב מנחם-בכר יצחק, והרב בן ציון אברהם קואינקה. למד כתיבת סת"ם אצל הרב יחיא צארום, ודקדוק לשון עברית וספרותה ושפת המדינה אצל מורים פרטיים.

נישא בגיל שלוש עשרה. בגיל ארבע עשרה התייתם מאביו. כבכור הבנים הוטלה עליו אחריות הפרנסה, ונאלץ לחלק את זמנו בין מלאכה ללימוד. על תקופה זו כתב לימים:

ימי שלוותי ואושרי היו קצרים. בהגיעי לשנת הבגרות יד ה' היתה בי בהלקח ממני אבי ומגיני. אז אמרתי לנפשי אבדתי. כי מה יעשה נער, כערער בערבה, למצוא דרכו בחיים? אולם חסדי ה', אבי יתומים, גברו עלי... ויהיה לי היום לעבודה והלילה לעיון[4]

בנעוריו הסתופף בצילם של גדולי הרבנים הספרדים והאשכנזים שבירושלים, ובכללם הרב שמואל סלנט ובייחוד הרב יעקב שאול אלישר, מחבר "יש"א ברכה", שאצלו למד תורה. הרב אלישר שימש לו דוגמה של הנהגה תורנית גדולה, בהיותו פוסק הלכה, דרשן, פייטן, יודע שפות ונציג היהודים לפני הסולטאן הטורקי. מפעם לפעם הטיל עליו הרב אלישר לכתוב תשובות בהלכה. באותו פרק-זמן עיין הרב עוזיאל בספריו של הרב יהודה אלקלעי והם שעשאוהו ציוני מדיני דתי במחשבה ובמעשה.

בגיל עשרים הרב עוזיאל התמנה למורה בישיבת תפארת ירושלים ובהמשך למנהלה. מתוך חזון להקים בית מדרש גדול לרבנים מבני עדות המזרח, ייסד את הישיבה מחזיקי תורה לצעירי הספרדים. כן השתתף בייסוד והנהלת בית חינוך יתומים לעדת הספרדים שבירושלים. בהיותו בקיא בענייני שחיטה, נענה לבקשה בית הדין להיות שוחט ובודק בבית המטבחיים העירוני. מאוחר יותר שימש נשיא ישיבת פורת יוסף.

רבנותו ביפו

עריכה
 
הרב עוזיאל עם ג'יימס מקדונלד'ס, חבר ועדת החקירה, תש"ז
 
הרב עוזיאל בביקור בארצות הברית. בתמונה (מימין לשמאל): הרי"ל מימון, הרב זאב גולד, הרב עוזיאל, הרב בר-אילן, תש"ז
 
קבלת הפנים לגנרל אלנבי בבואו לישראל. הרב עוזיאל מימין.
 
ביקור הרבנים יהודה לייב פישמן מימון ובן-ציון מאיר חי עוזיאל בבגדאד לצד הרבנים ששון כדורי ועזרא דנגור

ב-1911, השתדלו אנשי יפו אצל השלטונות העות'מאנים שתינתן להם רשות למנות "חכם באשי", רב ראשי ספרדי המוכר על ידי השלטונות, מיוחד ליפו ולסביבתה, לצד רבנותו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק כרב האשכנזי של יפו. עד אז היה רק חכם באשי אחד, שמשכנו בירושלים, ואנשי יפו שנזקקו לשרותו, הוכרחו לנדוד לירושלים. נימוק נוסף, מדיני, היה רצונם של אנשי הישוב החדש. באותה תקופה, עסקני היישוב, שרובם ישבו ביפו, הרגישו בצורך באישיות רבנית שתוכל לצאת ולבוא לפני השלטונות העות'מאנים. החוק העות'מאני קבע שרק נתין עות'מאני, יליד הארץ דור שלישי, ראוי לשמש כחכם באשי. אחרי חיפושים מצא וועד העיר יפו כי הרב עוזיאל הוא המתאים ביותר לתפקיד, ובתמיכתו של הרב קוק הוא הוכתר לחכם באשי של יפו, בגיל שלושים ואחת.

הרב עוזיאל עזר רבות להתיישבות היהודית, וקשריו הטובים עם השלטונות העות'מאנים, שכיבדו אותו, עזרו ליהודים להתגבר על מכשולים רבים בדרך לגדילה והתפתחות. באותו זמן נתן הרב דעתו גם לעסקי התורה והחינוך של היהודים הספרדיים בעיר. הוא ייסד את תלמוד התורה שערי ציון, ומסר שם שיעורים קבועים. ביזמתו גם הוקמו השכונות שבת אחים ומשכנות ישראל. כחכם באשי, כיהן גם כנציג היהודים במועצת המחוז הממונה על יפו, שהייתה מורכבת מהקאדי ומראשי הדתות הלא-מוסלמיות.

בתקופת מלחמת העולם הראשונה הוגלה על ידי הטורקים לדמשק, בשל פעילותו הציבורית ומחאתו נגד רדיפת היהודים, אך הותר לשוב לארץ עוד בטרם הגעת הצבא הבריטי.

ב-1919 נתמנה לנשיא תנועת "המזרחי" של הציונות הדתית ואף ייצג אותה בוועידתה העולמית באמסטרדם. בשליחות המזרחי נסע לארצות הברית ולעיראק. בנאומיו חוצבי הלהבות נלחם במסירות-נפש למען תורת ישראל וא"י והציונות-הדתית ויישוב ארץ-ישראל, ולרעיון שיבת ציון.

רבנותו בסלוניקי

עריכה

ב-1921 מונה לרבה של קהילת סלוניקי, שהייתה בת כשישים אלף יהודים, במקומו של הרב יעקב מאיר, שמונה להיות הראשון לציון. את רבנותו התנה בכך שהחינוך היהודי בעיר יימצא בפיקוחו, ראשי הקהילה היהודית יסייעו בידו להשליט את מנוחת השבת בעיר, יינתן לו להפיץ את תורת היהדות הציונית והלשון העברית, ולעודד את הציבור לעלייה לארץ לישראל. בתקופת כהונתו פעל לחיזוק לימוד התורה ופתח בתי ספר דתיים ותלמודי תורה, ושלל בפומבי את בתי הספר החילוניים. כמו כן, פעל גם להפצת השפה העברית והציונות. הוא קרא לנוער היהודי לעלות לארץ, לפני שמצב היהודים בסלוניקי יחמיר.

רבנותו בתל אביב-יפו

עריכה

ב-1923 חזר לארץ ישראל והתמנה לרב הספרדי הראשי של תל אביב-יפו. הוא שימש בתפקידו שש עשרה שנה. בשנותיו הראשונות כיהן כמזכירו האישי הרב שלמה זלקינד לנדרס. בשנת 1935 הוציא את הכרך הראשון של ספרו "משפטי עוזיאל".

הרב עוזיאל השתתף בהפגנות נגד הספר הלבן (1939), אך עם פרוץ מלחמת העולם השנייה קרא לנוער היהודי בארץ ישראל להתגייס.

הראשון לציון

עריכה

בכסלו ה'תרצ"ז, סוף 1936, נבחר הרב עוזיאל לממלא מקומו של הראשון לציון הרב יעקב מאיר, שידע שכוחותיו הולכים ודלים והציע אותו לכס הרבנות. ובשנת ה'תרצ"ט עם מותו של הרב מאיר נתמנה הרב עוזיאל לראשון לציון. לפני הכתרתו פנה להתפלל בכותל המערבי, שם קרא תפילה שחיבר לכבודו של יום:

ה' אלוקי ישראל, נתנו את לבנו למקדשך החרב, ואנו מתפללים להתגשמותו של החזון: "והיה באחרית הימים". והנה ביום הזה שבחרת בי לשרת את עמך הגדול בארץ הקודש, מתפלל אני עבדך, לפני שריד בית המקדש: שמע נא, ה' אלוקי, את תפילתי כשם ששמעת את תפילת שלמה בשעתו: קרב פזורינו וחזק את לבנו לעבדך, ושמך יתקדש. סלח נא לפשעינו וברך את ארצנו בשלום ויקוים בנו: וישבתם לבטח בארץ ואין מחריד.[5]

מעמד ההכתרה היה בבית הכנסת "רבן יוחנן בן זכאי" שבעיר העתיקה, ובנוכחות הרב הראשי האשכנזי יצחק אייזיק הלוי הרצוג. הרב עוזיאל כיהן בתפקיד עד פטירתו.

בשנת ת"ש ייסד את ישיבת שערי ציון לעדת הספרדים, כדי לגדל ולחנך בה אברכים מופלגים בתורה וביראה בעלי שאר-רוח שיהיו מוכשרים להיות מנהיגים רוחניים, שו"בים, ומורי הוראה ביישוב החדש[6].

עד להקמת המדינה היה הרב עוזיאל חבר בוועד הלאומי, והשתתף בפגישות שבמסגרתן נוסדה הסוכנות היהודית. הוא גם ייצג את היישוב היהודי בפני השלטון הבריטי ובפני האו"ם. לאחר הקמת המדינה, הפך לרב הספרדי הראשי הראשון שלה, ובנוסף נשא בתואר הראשון לציון, כמנהג הספרדים מימי הטורקים. הוא עמד בראש הרבנות יחד עם הרב הרצוג. מסופר עליו שבזמן מלחמת העצמאות, כאשר הותקפה ירושלים על ידי הערבים, הוא חפר ביום השבת, משיקולים של "פיקוח נפש דוחה שבת", תעלות לחיילי צה"ל.

פטירתו

עריכה
 
הלוויית הרב עוזיאל ברחוב יפו במרכז ירושלים. ספטמבר 1953

בקיץ ה'תשי"ג (1953) חלה הידרדרות במצבו הרפואי עקב סכרת, והוא נותח ורגליו נקטעו לצורך הצלת חייו. הוא נפטר עשרים יום לאחר מכן, ב-4 בספטמבר 1953, עם כניסת שבת של פרשת נצבים-וילך.[7]

בצוואתו כתב "... שמרו מכל משמר את שלום העם ושלום המדינה... האמת והשלום אהבו". כמו כן ציווה שלא יספידוהו, וביקש להיקבר בהר המנוחות.

הנצחה

עריכה

על שמו רחובות במספר ערים בישראל, וכן היישוב בית עוזיאל.

עזרא ברנע ייסד וועד להוצאת כתביו של הרב עוזיאל, ונכון לשנת 2016 הוצאו לאור 33 כרכים מעיזבונו של הרב, והופקו שני סרטים על חייו.

נבחר לשמש כדמות המופת של החינוך הממלכתי דתי בשנת תשע"ב.

פועלו ומשנתו

עריכה

הרב עוזיאל הסביר את משנתו בצוואתו המפורסמת:

בתפקידי שמתי לנגד עיני ונר לרגלי תעודות אלה, להרביץ התורה ומצוותיה, ארץ ישראל וקדושתה. אהבה מוחלטת לכל איש ואישה מישראל בגופו ונשמתו, דבורו ומעשיו, מחשבתו והגיוני ליבו, צעדיו ועלילותיו, בבית וברחוב, בכפר ובעיר, להביא שלום לכל בית ישראל ומשפחתו בכנסת ישראל כולה שדרותיה ומפלגותיה ובין ישראל לאביהם שבשמים... שמרו מכל משמר את שלום העם ושלום המדינה - האמת והשלום אהבו.

 
בול לזכר הרב עוזיאל

הרב עוזיאל תמך, בניגוד לרב קוק, בזכות ההצבעה לנשים.

אין הדעת מקבלת לשלול מהנשים זכות אישית זאת ... איך אפשר לתפוס החבל בשני ראשיו: להטיל עליהן החובה המשמעתית של נבחרי העם ולשלול מהן זכות בחירתן?![8]

בכל כהונותיו פעל לשיפור מעמד וחינוך הספרדים. הוא פעל בזמן כהונתו לאיחוד נוסחי התפילה של יהודי אשכנז ויהודי ספרד לנוסח אחד ולהקמת שחיטה אחידה. כבר בילדותו נחשף הרב עוזיאל לתרבויות ולשפות רבות ומגוונות כגון: ערבית, טורקית, רוסית, צרפתית ועברית. חשיפה זו סייעה לו בתקשורת עם מנהיגים רבים ברחבי העולם.

הוא פסק שניתן לקבל כגרים בני זוג נוכרים של יהודים חילונים אף אם ידוע שלא ישמרו בתחילה על כל המצוות, בגלל ההנחה שאט - אט ילמדו ויקיימום. הוא כתב בין היתר:

מכל האמור ומדובר תורה יוצאה שמותר ומצווה לקבל גרים וגיורות אעפ"י שידוע לנו שלא יקיימו כל המצוות משום שסופם יבואו לידי קיומם, ומצווים אנו לפתוח להם פתח כזה ואם לא יקיימו את המצוות הם ישאו את עוונם ואנו נקיים.[8]

זכה בפרס הרב קוק לספרות תורנית לשנים ה'תש"ג-ד.

משפחתו

עריכה

בצעירותו נשא לאישה את רוזה בת אברהם ברוך, נכדת הרב חיים נסים ברוך אב"ד ירושלים מצד אביה, ונכדת ה"ישא ברכה" מצד אמה. נולדו להם שני בנים ושלוש בנות. אשתו נפטרה בשנת ה'תרע"ה ובשנת ה'תרע"ח נשא את עליזה אלטאראס, בתו של ר' יצחק אלטאראס, יליד חלב, שהיה תלמיד חכם, מלומד וקונסול פרסי בירושלים.

אחיו נסים עוזיאל היה מנהל בנק "אנגלו פלשתינה" (לימים "בנק לאומי") ביפו ובדרום תל אביב, נשיא לשכת הבונים החופשיים "מוריה" בעיר, חבר ברוטרי ביפו ובהתאחדות בני היישוב בא"י.

נכדו הוא העיתונאי והסאטיריקן, מאיר עוזיאל.

מתלמידיו

עריכה

בין תלמידיו נמנו:

ספריו

עריכה

אילן יוחסין

עריכה
עץ משפחת חזן 


 
 
יוסף חזן
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיים חזן (הראשון)כלב
 
 
דוד חזן
 
 
חיים חזן (השני)
 
 
רפאל יוסף חזן (חקרי לב)
 
 
 
 
 
 
רושא (חווה)
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
יעקב פאלאג'י
 
קאלי קאדיןחיים דוד חזןאליעזר חזןרחמים אליהו חזן
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיים פאלאג'ימשה חזןרפאל יוסף חזןישראל משה חזן
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
יוסף פלאג'ירחמים נסים יצחק פלאג'יאברהם פלאג'ישרה (חזן)
 
יוסף רפאל עוזיאלאהרן די יוסף חזןאליהו בכור חזן
 
דינה (ברקי)
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
משה הכהן נהר
 
ג'ויהשלמה דודבן-ציון מאיר חי עוזיאל
 
 
 
 
שרה
 
ישמעאל בן פנחס הכהן
 


לקריאה נוספת

עריכה

ספרים

עריכה

מאמרים

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

אתר לזכר הרב עוזיאל, שעל ידי הוועד להוצאת כתבי הרב עוזיאל

מכתביו

עריכה

אודותיו

עריכה

סרטונים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ ספר "אור המאיר", ע' כה
  2. ^ על הקשר בין הגותו לבין פסיקתם של משפחת חזן, ראה: אלימלך וסטרייך, זיקת הרב עוזיאל לפסקים של חכמים בני משפחת חזן, בתוך: בן ציון מאיר חי: הרב עוזיאל - הגות, הלכה, והיסטוריה.
  3. ^ ספר "אור המאיר", ע' מה
  4. ^ הרב בן ציון חי עוזיאל, עמ' 20
  5. ^ הרב בן ציון עוזיאל, עמ' 132
  6. ^ ספר "אור המאיר", ע' כד
  7. ^ הרב הראשי ב"צ חי עוזיאל, דבר, 6 בספטמבר 1953
    נפטר הרב הראשי לישראל, ראשון לציון, בן-ציון מאיר חי עוזיאל, הארץ, 6 בספטמבר 1953, המשך
  8. ^ 1 2 הרב בן-ציון מאיר חי עוזיאל: מפסקיו, אתר משרד החינוך.