אמה (יחידת מידה)

האמה שימשה כיחידת מידה בסיסית לאורך בעולם העתיק, בהיותה אמצעי מדידה נגיש ויחסית אחיד.

בעת העתיקה שימשו שתי מידות של אמה. האחת קצרה והאחת ארוכה. האמה הקצרה הייתה בעלת אורך של 24 אצבעות, או שישה טפחים. מאחר שאצבע של גבר בוגר עובייה כשני סנטימטר, וטפח לפיכך הוא באורך של שמונה סנטימטרים, נגזר כי אורכה של אמה קצרה הוא כ-48 סנטימטר^[1]. האמה הארוכה, שבמצרים העתיקה כונתה "מלכותית", הייתה בעלת 28 אצבעות, או שבעה טפחים.

במצרים שימשה אמה נוספת שכונתה "רמן", היא הייתה בעלת 20 אצבעות, או חמישה טפחים, והייתה מבוססת על אורך זרוע היד מהכתף ועד המרפק.

במקדש שימשה אמה של חמישה טפחים, ישנה מחלוקת בגמרא האם הייתה זו אמה רגילה שחולקה לחמישה טפחים יותר גדולים או שהייתה זו אמה יותר קטנה שאורכה כ-40 ס"מ שהם חמישה טפחים רגילים.

מהמחקר ההיסטורי והארכאולוגי עולה כי מידת האמה בת ששת הטפחים בעולם העתיק לא הייתה קבועה לחלוטין, אך שיעורה נע תמיד בין 43-57.6 ס"מ^{[דרוש מקור]}.

נקבת השילוח עשויה לתת פתרון לאורכה של אמה, שכן כתובת השילוח מעידה כי המרחק מן מוצא הנקבה אל הבריכה שבסופה הוא אלף ומאתים אמה, ומכיוון שאורך הנקבה הוא כ-533 מטרים, הרי שאורך אמה הוא כ-44.4 ס"מ. מצד שני, המספר "אלף ומאתים" הוא מספר עגול, שניתן להחשיבו מספר טיפולוגי, והוא רק מעיד על אורך מקורב של הנקבה.

גם המרחק בין טבריה העתיקה לחמי-טבריה יכול לגלות לנו את אורכה של האמה, הגמרא במסכת מגילה מעידה כי המרחק ביניהם הם 2,000 אמה ("כמחמתן לטבריה").

האמה היא אחת מהמידות המופיעה יותר משאר המידות, במקרא ובדברי חז"ל. בתורה האמה מופיעה בהלכות בניית המשכן ובמדידת אלפיים אמה למגרשי ערי הלוויים, וכן בספרות חז"ל היא מופיעה בהלכות רבות.

בספרות חז"ל מוזכר קיומם של כמה אמות שונות: "אמה יתירה על של משה חצי אצבע" ו"אמה היתירה על של משה אצבע"; "אמה בת חמישה טפחים" ו"אמה בת שישה טפחים"; "אמה שוחקת" ו"אמה עצבה".

• אמות הגדולות מהאמה של משה – אמות ששימשו למדידת חומרי הגלם של המקדש, על מנת שהאומנים יתנו למקדש יותר ולא יגיעו לידי מעילה. המשנה מספרת ששתי האמות הללו היו מונחות על שער שושן. היו שני סוגים של אמות כאלו, אחת הגדולה בחצי אצבע, ואחת הגדולה באצבע^[2].
• אמה בת חמישה טפחים – אמה ששימשה למדידה של כמה דברים במקדש. ישנה מחלוקת תנאים על היקף השימוש בה. לדעת רבי יהודה כל כלי המקדש נמדדו באמה בת חמישה טפחים, והבניין עצמו נמדד באמה רגילה, ואילו רבי מאיר סובר שרק מזבח הזהב וחלקים מהמזבח החיצון נמדדו באמה בת חמישה טפחים^[3].
• אמה שוחקת – אמה הגדולה במקצת מאמה רגילה, ומשמשת כדי לוודא שלא חורגים מהרף הרצוי. יש הסוברים שגודלה כמו האמה הגדולה משל משה חצי אצבע^[4].
• אמה עצבה – אמה הקטנה במקצת מאמה רגילה, ומשמשת כדי לוודא שלא עוברים את המקסימום המותר^[5].

באופן כללי, ההלכה קובעת שיש ללכת לחומרה ולהשתמש באמה קטנה או גדולה ��ותר לפי החומרה בהקשר המדובר. אך קיימות בעניין מחלוקת בין התנאים, בין האמוראים ובין הראשונים, במיוחד בנוגע להיקף השימוש באמה בת חמישה טפחים^[6]. למעשה נפסק בכל ההלכות המעשיות שהאמה היא תמיד בת שישה טפחים.

בשיעור אורך האמה לפי מידת זמנינו, נפלה מחלוקת במאות השנים האחרונות, לשיטת הרמב"ם אורכה הוא 45.6 ס"מ^[7]. אמנם פוסקים שונים, ובהם רבי יחזקאל לנדא מפראג בעל נודע ביהודה, הגר"א, החת"ם סופר, והחזון איש, הטילו ספק במהימנות המסורת המקובלת כי אורך האמה נע בין 45–48 ס"מ, וסברו כי אורכה נע בין 56–58 ס"מ. לעומתם טרחו פוסקים אחרים, ובראשם רבי אברהם חיים נאה, להוכיח כי שיעורה של האמה הוא אכן 45–48 ס"מ.

מידת האמה שימשה בארץ ישראל עוד בימי המנדט הבריטי לציון מידות של קרקעות^[8] ואריגים^[9]. פקודת המשקולות והמידות משנת 1947, הכלולה בחוק הישראלי, קובעת תקנים עבור שני סוגי "אמה": אמה באריג שאורכה 67.76 סנטימטרים, ואמה בקרקע שאורכה 75.80 סנטימטרים^[10] אמת הקרקע נקראה גם "צעד"^[11].

• רשימת מידות, שיעורים ומשקלות בהלכה
• יחידות מידה לא תקניות
• טפח

• אנציקלופדיה תלמודית, ערך "אמה (מדת אורך)"

• מידות ושיעורי תורה, באתר דעת
• topic/small-cubit אמה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)