ריבוי אזרחויות

ריבוי אזרחויות או אזרחות כפולה היא מצב שבו יש לאדם אזרחות בשתי מדינות או יותר.

לכל מדינה חוקים משלה לפיהם מוענקת האזרחות. חלק מהמדינות מעניקות אזרחות באופן אוטומטי בלידה לאנשים שאחד מהוריהם הוא אזרח באותה מדינה (אזרחות מתוקף לידה), או לאנשים שנולדו בתחום המדינה, או דרך נישואים לאזרח המדינה. מדינות אחרות (כמו אוסטרליה) מגבילות את ההענקה של האזרחות לילדיהם של אזרחי המדינה לפי תנאים מוגדרים. בנוסף אזרחות מוענקת בתהליך אזרוח - במצב זה מדינות רבות שומרות את הזכות לפסול את האזרחות של אותם התושבים אם יראו לנכון לעשות כן.

רוב המדינות המאפשרות לתושביהן להחזיק באזרחות כפולה אינן מכירות בכך שתושביהן הם רב-לאומיים, כלומר הן מחשיבות את אזרחיהן כאזרחי מדינתם בלבד. פירוש הדבר לדוגמה הוא כי אדם בעל אזרחות כפולה אינו יכול להסתמך על השימוש באזרחות הנוספת כמסמך פורמלי מזהה בפני הרשויות במדינה הנוספת שבה הוא אזרח. מדינות אחרות, כמו איראן או מקסיקו, מסרבות באופן עקרוני לתת שירותים קונסולריים לאזרחיהן כאשר הם מתגוררים כאזרחים במדינה בה הקונסוליה ממוקמת.

קיימות גם מדינות רבות אשר אינן מעוניינות שאזרחיהן יחזיקו כלל באזרחות כפולה, ומשום כך הן נוקטות בצעדים מחמירים כדי למנוע התפשטות תופעה זו. לעיתים עצם הבקשה של אזרחות נוספת עלולה להוביל לפסילה אוטומטית של האזרחות אם האזרחות האחרת הושגה באופן פעיל בשליטתו של המבקש (לדוגמה, בדנמרק, יפן, סינגפור והודו) או אף גוררת עונש על פשיעה בשל השגת אזרחות נוספת (בערב הסעודית). במדינות אחרות לעיתים ירשו להחזיק מספר לא מוגבל של אזרחויות. אף על פי כן, משום שכל מדינה מחליטה לעצמה מי הם האזרחים שלה, בהתבסס אך ורק על החוקים שלה ובדרך כלל בלי להתחשב בחוקים של המדינות האחרות, ייתכן מצב שבו אדם יהיה אזרח בשתי מדינות או יותר, אף שבחלק מהמדינות או בכולן חל איסור על החזקה באזרחות כפולה.

במדינות רבות האזרחות הכפולה אף נחשבת רצויה בעיני השלטון משום שהיא מגבירה את ההזדמנויות של אזרחיהן לתחרות ולבניית קשרים גלובליים. מדינות אחדות אף נקטו בצעדים אקטיביים כאשר החלו לאשר לאזרחיהן להחזיק באזרחות כפולה (כמו אוסטרליה, מאז 4 באפריל 2002).

בישראל אדם רשאי להחזיק בריבוי אזרחויות. חריג לכלל זה נקבע בתיקון לחוק יסוד: הכנסת משנת ה'תשנ"ו (סעיף 16א) ולפיו חבר הכנסת לא רשאי להצהיר אמונים אלא אם פעל להסרת אזרחותו הנוספת, אם הדבר אפשרי לפי חוקי אותה מדינה. סעיף דומה קיים בחוק יסוד: הממשלה (סעיף קטן 6(ד)) בנוגע למינוי לשר בממשלת ישראל. על פי חוק האזרחות אדם המתאזרח שלא מכוח חוק השבות חייב לוותר על אזרחות קודמת.